אוניברסיטה ווירטואלית – שעור -345 – שלילה למען יצירה חדשה

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 345 – שלילה למען יצירה חדשה
העוסקים במחשבת התנ"ך לא נתנו יחס ראוי לצווי לאברהם: 'לך לך מארצך…'. למעשה המהפכה המחשבתית שאברהם ובני דורו חוללו ביוצאם מאור, מרכז תרבותי שומרי חשוב, מבוססת כולה על צווי זה, שפירושו הפילוסופי הוא להיפרד או לשלול מחשבה קודמת למען ליצור השקפה פילוסופית חדשה.
אלו מבין התיאולוגים הנוצריים, בעיקר הלותרניים, בעקבותיהם גם יהודים שהושפעו מהם, הזדעקו כאשר גילו שבתנ"ך מסופרים מיתוסים שהיו קיימים גם בעולם העתיק, אצל עמים אחרים. עם היחס השלילי שלהם לתנ"ך, עם הרצון לעשות דלגיטימציה למחשבת התנ"ך התעלמו מהעובדה שמחשבה חדשה פירושה נתינת פרשנות חדשה לאותם מיתוסים.
אלו שרצו לעשות דלגיטימציה למחשבת התנ"ך גם אחרו את המהפכה המחשבתית התנ"כית באלף וחמש מאות שנה. הם גם לא ידעו עדיין על התרבות השומרית המפוארת, שעלתה על תרבויות יותר מאוחרות, שהמציאה נוסף לכל המצאותיה הספרותיות, את הכתב. הם לא ידעו עליה, כיוון שאת הכתב שלהם פיענחו רק במאה העשרים. אברהם ובני דורו ביססו את המהפכה המחשבתית שלהם על בסיס התרבות השומרית המפוארת.
מספיק אם נזכיר את הנצרות, שהיא נתנה פרשנות חדשה לעקרונות התנ"כיים, וכך יצרה השקפת עולם חדשה.
פרשנות חדשה למיתוסים ישנים מתאפשרת על-ידי הנתקות גם מטריטוריה מסוימת, טריטוריה אשר מצמיחה השקפות אוטוכטוניות, כאילו כל המוסדות הם אורגניים לטריטוריה. כך, למשל, המצרים העתיקים חשבו את מוסדותיהם לאורגניים, או חלק מה'מאט', סדר עולמי, לכן הם אף פעם לא ביטלו מנהגים, רק הוסיפו עליהם.
מכאן חשיבות הצווי 'לך לך…' כיוון שהוא מנכר את היוצאים מהשקפה אוטוכטונית ומאפשרת להם ליצור דבר חדש.
העברים מלאו את הצווי הזה שניתן לאברהם: 'לך לך מארצך..', פעמיים, הרי הם יצאו גם ממצריים. ואם אברהם ובני דורו יצרו את השלב הראשון של הפילוסופיה הלשונית, וצאצאיהם נשאו אתם את היצירות שלהם בכתובים למצריים, היציאה השניה, אפשרה להשלים את המהפכה המחשבתית שבה החלו אברהם ובני דורו.

אנחנו שוב יכולים לקחת את הנצרות שהתבססה על מחשבת התנ"ך, נתנה לה פרשנות חדשה, וניתקה את עצמה מהטריטוריה של יהודה. כך היא הצליחה ביצירת השקפת עולם חדשה.
מכל זה אנו נוכחים לדעת על חשיבות הצווי: 'לך לך מארצך…', צווי שאיפשר את ההינתקות מהירושה השומרית, צווי שאיפשר הינתקות מטריטוריה, איפשר קוסמולוגיה חדשה מופשטת, לא רתוקה לטריטוריה מסוימת.
יש לשער שהעברים לא יצרו את השלב הראשון של הפילוסופיה הלשונית שלהם מיד עם צאתם מאור. יש לשער שהם היו זקוקים להתבונן בכמה תרבויות למען להגיע להשקפה יחסית לגבי מנהגי בני אדם. ובאמת מסופר על העברים שהם נדדו במרכזים תרבותיים של זמנם ובצורה כזו יכלו להגיע להשקפה יחסית לגבי אורחות בני אדם.
להגיע להשקפה מופשטת כזו שהאדם יוצר את עולמו הלשוני, יכול רק אדם, או קבוצה להסיק, אם היא נוכחת לדעת שלכל קבוצה מנהגים שונים, שלכל קבוצה אלים שונים. מסקנות מהתבוננות כזו, מלמדת אנשים שניתקו את עצמם כבר מתרבות אחת, להגיע למסקנה שכל קבוצה וצרת את שפתה, כל קבוצה יוצרת את מוסדותיה, כל קבוצה יוצרת קוסמולוגיה אחרת.
ואם כל קבוצה יוצרת את שפתה, מוסדותיה, את הקוסמולוגיה שלה, מחשבה יחסית מסכמת דברים כאלו בכך שכלי השפה מאפשרת לאדם ליצור את עולמו הלשוני. אם כך השפה, המוסדות, הקוסמולוגיה אינן אוטוכטוניות אלא הן יצירות האדם באמצעות כלי השפה.
אברהם ובני דורו הגיעו לכמה מסקנות המהוות את מחשבת התנ"ך. מה שכבר הזכרנו, הם הגיעו למסקנה שבני אדם יוצרים את עולמם הלשוני באמצעות כלי השפה. מסקנה שנייה חשובה ביותר שהם הגיעו אליה היתה שאם כל קבוצה יוצרת קוסמולוגיה משלה, אזי יש מכך להסיק שלמרות שקוסמולוגיות אלו שונות זו מזו, כולן מצביעות על כך שקיימת ישות-על המפקחת לעל המין האנושי. ישות-על זו אומנם מקבלת גוון שונה ממקום למקום, למעשה היא חד, היא הנה מנותקת מטריטוריה, מפקחת על היקום כולו.
אם ככה, אין תמה שאברהם ובני דורו הגיעו למסקנה על אלוהות אחת, להשקפה מונותיאיסטית, המפקחת על עולמו של האדם, שהיא גם חלק מהעולם הלשוני המאפשר לאדם ליצור את עולמו, שהיא אשר ערבה לעולם לשוני זה, שהיא 'השגחה'.
אברהם ובני דורו יכלו ליצור את ההשקפות החדשות האלו, כיוון שהם לא היו תחת שלטונם של כוהנים המשמרים את השקפתם ומתנגדים לכל חידוש.
אנחנו גם עדים לכך, שאברהם ובני דורו יכלו להחליף את הכתב היתדי השומרי המסובך, לכתב הכנעני פיניקי שלמדו בנדודיהם בין תרבויות שונות. דבר זה אפשר להם לרשום את מסקנותיהם הפילוסופיים- דתיים על מגילות, מגילות, שאותן נשאו אתם בנדודיהם, שאתם צאצאיהם ירדו למצריים.
אנחנו רואים שהחידושים המחשבתיים של אברהם ובני דורו, התאפשרו רק כיוון שהם נשמעו לצווי: 'לך לך…'.
אבל עלינו להבין גם את המשמעות הלשונית של 'לך לך', משמעותו למעשה 'ניכור', אופן פעילות השפה. אנו מסוגלים להתבונן על העולם החיצוני רק כיוון שהשפה מאפשרת לנו 'לנכר' דבר מדבר. רק בצורה כזו השפה יוצרת. כך שהצווי 'לך לך'. למעשה הוא צווי של 'ניכור', ורק ניכור מאפשר את היצירה, במקרה זה יצירה חדשה.
אם עמים יושבי קבע, כפי שהיו המצרים העתיקים, מחשבתם היא אוטוכטונית, אורגנית, הם לא מסוגלים 'לנכר' את עצמם מהטריטוריה שלהם, לכן הם גם לא מסוגלים למחשבה חדשה.
אנחנו כאן צריכים להזכיר את הניתוק השני של העברים, ניתוק ממצריים, יציאת מצריים, שאיפשר את השלב השני של התפתחות הפילוסופיה הלשונית של התנ"ך.
שוב, העברים במדבר ששם לא היו מוסדות משמרים, מוסדות אוטוכטוניות, יכלו ליצור נדבך שני למחשבה של האבות שיצאו מאור כשדים.
מכל זה אנו יכולים להסיק מסקנות פילוסופיות, שמחשבה אנושית חדשה אפשרית רק אם קבוצה יכולה להפעיל שלילת דברים קודמים, יכולה להפעיל ניכור מדברים קודמים. יצירה חדשה אפשרית רק על בסיס שלילת דבר קודם ועל בסיס זה ליצור דבר חדש.
ברור שאברהם ובני דורו יכלו ליצור מה שיצרו רק על בסיס תרבויות קודמות, הם לא יצרו בחלל ריק, הם רק נתנו פרשנויות חדשות לדברים קודמים. אבל אפילו נתינת פרשנות חדשה לדברים קודמים יש צורך בחופש ממוסדות משמרים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: