אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 348 – התנ"ך – המחזת 'דעת'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 348 – התנ"ך – המחזת 'דעת'
בשעור הקודם ציינו שהתנ"ך לא סיכם את מסקנותיו במונחים, אלא המחיז אותם. כך התנ"ך לא סיכם שחוה ואדם אחרי שאכלו מפרי עץ הדעת, נעשו 'מודעים', אלא ביטא את זה בשני חצאי משפטים, שבגן-עדן היו ערומים ולא התבוששו, באוכלם מפרי העץ, התביישו בעירומם. בהבדל מהתמציתיות התנ"כית, הגל בדנו בההפכות האדם למודע, כתב על כך ספר עב כרס, 'הפנומנולוגיה של הרוח'.
היוונים בכלל לא התיחסו לההפכות האדם למודע, הם בכלל לא הכירו בשפה היוצרת.
בהמשך המשל לא מפרט איך חוה ואדם רכשו יכולת היצירה, מהרכש החדש 'דעת', במקום זה נאמר: 'והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין'. המשגל המכונה 'ידע', משמעותו יצירת חיים. שוב לא נאמר שהרכש החדש 'דעת', מיועד ליצירת חיים, בהבדל מהולדה תוצאה של דחף ביאולוגי אצל החיה. היצירה מומחזת, לא מוגדרת, לא מסוכמת במונח.
בעל המשל גם לא מגדיר את השפה כינוסית, הוא פשוט ממחיז את הפן של 'דעת' הרוצה ריבונות, בנתינת שם לפן זה 'נחש', הממחיז את עצמו בהבטיחו לחוה שאם תאכל את הפרי תהיה דומה לאלוהות. בעל המשל מיד מזים את הבטחתו של ה'נחש' באיסור של חוה ואדם מלאכל מ'עץ החיים'.
באיסור זה מלאכל מ'עץ החיים', בעל המשל שם לאל את הנטיות של השפה הינוסית לריבונות, וכן הוא שם לאל את השאיפות של 'דעת' לנצחיות.
אבל אנו יכולים לחזור לראשית תולדות אברהם, מחולל המהפכה המחשבתית היוצא מאור, מרכז שומרי, בעקבות הצווי: 'לך לך מארצך…'. הצווי הזה לאברהם הוא המחזה של מהות השפה, שהנה מבוססת על 'ניכור', הבדלות ממקום, למען יצירת דבר חדש. הצווי לאברהם 'לך לך', הוא המחזת כל שליחותו, שליחות של יצירת עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי. עולם לשוני מבוסס על 'ניכור' מטריטוריה, מאורגניות. הרי אברהם לא היה יכול ליצור אלוהות מנוכרת מטריטוריה, מקפת את הכל, אם לא היה מנכר את עצמו מאור.
לא שמו לב לצווי זה 'לך לך…' שהוא המחזת מהות השפה, שפה או 'דעת', מבוססת על 'ניכור'. רק 'לך לך..', 'ניכור', אפשר את הופעת האלוהות שאינה משועבדת לחוקים דטרמיניסטיים, אלוהות עם רצון חופשי, יוצרת עולם לשוני משוחרר מחוקים דטרמיניסטיים, מגורליות.
בצווי זה לאברהם ומלוויו מומחז הצווי להנתק או להנכר מכל התרבויות שדרכן הם נודדים, למען ליצור עולם לשוני בתוך העולם הדטרמיניסטי.
אברהם ומלוויו הם גבורים בדרמה קיומית, ממחישים על-ידי פעילותם את היהפכות האדם לישות 'מודעת', מודעת לעובדה שהוענק להם כלי יצירה, 'דעת', עם אוטונומיה ליצור, באמצעות 'ניכור' דבר מדבר.
המתת החדשה, 'דעת', הפועלת על-ידי 'ניכור', מוציאה את חוה ואדם מגן-עדן, היכן שהם היו חיות בין חיות. הגרוש מהגן מעלה אותם לדרגה אבולוציונית גבוהה יותר. הדגשת היציאה במונח 'גרוש', כנראה רוצה להצביע על עובדה שהאדם לא רצה לצאת מהגן, כפי שהדורות המאוחרים משתוקקים לחזור לגן.
התנ"ך כדרמה, הממחיז שלב אבולוציוני, יציאת האדם ממצב חיתי למצב 'מודע', לא מסוכם במונחים. התנ"ך לא מתווכח עם אמונות של עמים אחרים, הוא מזים את האמונות שלהם על-ידי פעולות מומחזות.
מה שקרה במציאות, העובדה שמחשבת התנ"ך לא הרחיבה על עקרונותיה, מסקנותיה, היה לרועץ לה, הדורות לא ירדו לדעת מחבר המשל. כך גן-עדן נשאר בעיני הדורות כדבר אידיאלי שהאדם משתוקק לחיות בו, ולא הובן, שבעל המשל הוכיח שחוה ואדם בתוך הגן היו חיות בין החיות.
גם מושג 'מודעות' לא הובן על-ידי הדורות, כיוון שבעל המשל לא הוסיף הסבר, שבלי מודעות האדם לא יכול להתבונן על העולם מחוץ לו, לא הסביר שבלי מודעות האדם לא יכול ליצור את עולמו הלשוני.
גם הצווי 'לך לך מארצך..' לא לווה בהסבר. לא הוסבר שצווי זה הוא צווי של 'ניכור' ממצב אורגני. הרי עמים אוטוכטוניים, אלו שלא זכרו את ראשיתם, היו בעלי השקפה אורגנית, ראו את השפה שלהם כאורגנית, ראו את המוסדות שלהם אורגניים, ראו את אליהם קשורים לטריטוריה.
למען לאפשר לפתח השקפה פילוסופית לשונית, היה צורך ב'ניכור', או צווי 'לך לך מארצך..' הינתקות מטריטוריה, הינתקות מהשקפה אורגנית.
ההיסטוריון הנרי פרנקפורט, שכתב על תרבות מצריים, אמר שהמצרים אף פעם לא שינו מנהגים, מוסדות, שלטון, כיוון שראו אותם חלק מסדר יקומי 'מאט', סדר אורגני. גם השומרים, שיצרו תרבות מפוארת, לא היו מודעים לעובדה שעולמם הוא עולם לשוני, שהם יצרו, לא היו מודעים למהות השפה, מהות מבוססת על 'ניכור', הפרדת דבר מדבר.
אלו שאינם מבינים את מהות הפעולה 'נכר', כמובן לא יכולים להבין שהיקום כולו מבוסס על 'ניכור', היבדלות ישות משישות, לא יכולים להבין גם שהבריאה תיתכן רק אם הישויות מתבדלות זו מזו, מתבדלות לתוך גבולות.
אם האדם, תרבויות לא מבינות את העיקרון הזה של הבריאה, הם לא משלימים עם קצוב משך חייו של האדם, רואים במוות תופעה טראגית.
עד כמה היוונים לא הבינו את עיקרון ההבדלות של הישוייות ביקום, אנחנו יכולים לראות מפרגמנט שנשאר מפילוסוף פרה-סוקראטי, אנכסימנדר, שראה בהבדלות האדם מהכוליות חטא, שהעונש עליו שהכוליות מנכסת את הישות הנבדלת בחזרה אל חיקה.
היוונים לא הכירו את מחשבת התנ"ך, גם אם היו מכירים אותה לא היו מבינים אותה בגלל התבטאותה המינימליסטית.
אבל אל נשלה את עצמינו, גם אלו שהבינו את עיקרון ה'ניכור', שללו אותו, כיוון שהם לא השלימו עם משך חיים קצוב.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: