אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 349 – המח האוטונומי

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 349 – המח האוטונומי
הדורות לא הבינו שאבות העברים שנטשו את אור, נתנו ביטוי למוטציה אבולוציונית, נתנו ביטוי להתפתחות האבולוציונית של המח האוטונומי. מח אוטונומי זה שכתוצאה של התפתחות האונות הקדמיות שנוספו לו, אונות קדמיות המקושרות לאינפורמציה היקומית, הצליח לשבות נתח מהאינפורמציה היקומית, להפוך אותו לשפה אוטונומית, עם רצון חופשי מוגבל. אבות העברים שעדיין לא ידעו על אבר פלאי זה, המח, התיחסו לתוצר המוגמר שלו, שאותו כינו במטפורה 'דעת', פרי 'עץ הדעת', שאותו האליהו בתור בורא עולם.
אברהם ובני לויתו הבינו שאותו 'עץ דעת' שממנו שבו את 'דעת', שהעניק להם יכולת יצירה אוטונומית, אותו 'עץ דעת', הוא התגלמות ה'דעת' היקומית היוצרת את העולם, היוצרת 'עולם בתוך עולם', עולם אוטונומי, משוחרר מחוקים דטרמיניסטיים.
אבות העברים, כפי שראינו, לא כינו את הרכש החדש תוצר ה'מח אוטונומי', בשם 'שפה' או 'אנפורמציה', הם כינו אותו בשם 'דעת', שלמעשה מילאה בעיניהם את אותו תפקיד כמו תוצר ה'מח האוטונומי' במנוח של היום. מאחר שאבות העברים גילו ש'דעת', 'עץ הדעת' הוא יוצר את ה'עולם בתוך העולם', עולם משוחרר מחוקים דטרמיניסטיים, ראו ב'דעת' כלי האלוהות החדשה שבניגוד לאלים הקודמים שגזרו גזרות, היעוד של האלוהות הזו ליצור את התנאים המירביים לאלו ששבו לעצמם נתח מפרי 'עץ הדעת'.
אנו היום יודעים שהמח הפלאי, האוטונומי, הישות האנומלית ביקום, הוא הנדבן הגדול, מעניק ראיה לברויים עלי כדור הארץ, מעניק שמיעה לברויים על כדור הארץ, מעניק לבני אדם את השפה היוצרת האוטונומית. המח הפלאי עם מליוני הנירונים, הוא הנדבן הגדול של היקום.
אבות העברים במינוח שלהם כינו את 'דעת', בורא עולם, בורא 'עולם בתוך עולם', עולם משוחרר מחוקים דטרמיניסטיים.
את האלוהות החדשה הזו, שהכלי שלה הוא 'דעת', אנו פוגשים, כאשר היא כורתת ברית עם אברהם. היא כורתת ברית רק עם אלו שניכסו לעצמם את 'דעת'. אנו פוגשים אלוהות חדשה זו בשיח של אברהם אתה על גורל 'סדום'.
האלוהות החדשה זו כורתת בריתות רק עם אלו שמתוך רצון חופשי שעו לצווי 'לך לך…', אלו שניכסו לעצמם את 'דעת' וקבלו את צוויה.
אבות העברים לא מצאו חסידים רבים לתורה החדשה, הרי האדם מעדיף להיות אורגני, מקושר לטריטוריה, מקושר ל'מאט', הסדר האורגני היקומי, נוסח המצרים העתיקים, שלפיהם גם האדם הוא חלק מסדר זה, מעדיפים קיום בגן-עדן, קיום חיתי, חסר מודעות.
אבות העברים רשמו את תורתם החדשה על מגילות קלף, בכתב כנעני-פיניקי, ירדו עם ממצאיהם למצרים, ששם צאצאיהם שועבדו למשך כמה מאות שנים, עד אשר קם משה, שאף הוא שעה לצווי האלוהי 'לך לך מארצך..'. הוא לא רק גאל את בני עמו משעבוד, הוא יצר את השלב השני של פילוסופית השפה, שאותה ביסס על הירושה שאבותיו יצרו.
השלב השני הזה של התפתחות פילוסופית השפה לפנינו בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית. בפרק הבריאה, האלוהות, עם כלי דעת, יוצאת מהאין, בוראת את העולם ב'הגדים', ב'דעת' אותה שפה שאבות העברים נכסו לעצמם מ'עץ הדעת'. האלוהות בוראת את העולם בבתרה את האנרגיה, שנתחים ממנה היא כולאת בשפה, מציבה גבולות לכל יחידה נבראת.
האלוהות בוראת את העולם למען רווחת האדם, שאותו היא בוראת בדמותה. הכוונה שהאדם שנברא ב'דמות' האלוהות, שהוא בדומה לה יכול ליצור, יצור את עולמו הלשוני המוגבל.
רק במשל השני שמשה יצר, משל עשרת הדברות, מפורט מה משמעות היצירה האנושית, הצריכה להיות דומה לבריאה האלוהית. אבל יצירה זו היא רק למען רווחת האדם ב'עולם הנגלה', לאדם מוענקת רק אריכות ימים בעולם נגלה זה.
הדורות לא הבינו את משמעות הצווי הזה לאדם ליצור את עולמו, צווי המבוסס על ההבנה שהעולם הוא פעילות, וגם האדם כחלק מעולם זה צריך לפעול. צווי זה מנוגד להשקפה היוונית שראתה ביצירה אנושית הסגת גבול האלים.
משה הבין את הצווי המהפכני הזה, וכך הוא אומר בספר שמות פרק ל"ג, 12: 'ויאמר משה אל יהוה ראה אתה אמר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני….. ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה'.
משה הבין שנשיאת המהפכה הלשונית תבדיל את העברים משאר העמים. ובאמת, המהפכה הלשונית שאותה חוללו אבות העברים שאותה השלים משה ומלוויו, באמת הבדילה אותם משאר העמים. מהפכה מחשבתית זו עומעמה על-ידי צאצאי העברים, אחרי חורבן בית ראשון, כאשר השתיקו את הנבואה. מהפכה זו לא התקבלה על-ידי עמים אחרים, עד לתקופה החדשה.
למרות שעקרונות תנ"כיים חדרו למחשבה המערבית, רק בתקופה החדשה התפתחה תורת האינפורמציה שלמעשה מאששת את עקרונות הפילוסופיה הלשונית התנ"כית.
למרות התפתחות תורת האינפורמציה, עד היום לא התקבלה האינטואיציה של אבות העברים, ש'דעת', השפה היא ממקור חיצוני, מ'עץ הדעת', או במנוח עכשוי, מהאינפורמציה היקומית. גם לא התקבלה האינטואיציה של אבות העברים, ש'דעת', כוללת בתוכה את ה'רצון החופש', שבלעדיו האדם לא יכול ליצור את עולמו.
ואם אינטואיציות אלו של אבות העברים לא התקבלו עדיין אצל אלו העוסקים בפילוסופית השפה, הם גם עד היום הזה לא מדגישים שכלי השפה הוא כלי יצירה, הם מדגישים בעיקר את הפן הקומוניקטיבי של כלי זה.
הנירולוגים העוסקים במח, עד היום עוסקים בעיקר בפעילות הנירונים, בפן המכני של אבר זה. הם עוסקים בנירונים שהם בסך הכל חיילים של האבר הפלאי, המח. אבר זה, הקולט, הנו בעיקר טרנספורמטור של יסודות שהוא קולט מהיקום. הנירולוגים לא עוסקים באינפורמציה שהמח הפלאי דרך האונות הקדמיות קולט, והופך את הנתח שהוא שובה לשפה, שהנה אוטונומית עם רצון חופשי מוגבל, כלי יצירה בידי האדם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: