אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 352 – השפה המשחקת – 2

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 352 – השפה המשחקת – 2
ראינו שהשפה המשחקת שוללת למען ליצור. כך גם למען הענקת מודעות ליחיד השפה קודם מנכרת אותו מהזולתים, מהסביבה, למען הפיכתו למודע. הוולד הנולד המקושר לאמו, יכול ליצור את ה'אני' שלו רק אחרי שהוא מנכר את עצמו ממנה.
האדם צריך לשחק את משחק השפה, לשלול את עצמו מהסביבה, לנכר את עצמו מהסביבה, למען השגת את מתת ה'אני', ה'מודעות'. וראה זה פלא, האדם שונא את מושג 'הניכור', מבלי להיות מודע לכך שהוא עושה שימוש ביכולת המשחק של השפה, המאפשרת לו לשלול למען ליצור, המאפשרת לו להינכר למען יצירת ה'אני', את יצירת ה'מודעות'. ראינו בשעור הקודם שהאדם יכול לשלול את יכולת השפה ליצור, למרות שהוא משתמש באותה שפה משחקת, המאפשרת לו להשתמש בה ולשלול אותה.
כך הוגים חשובים של העבר ושל העת החדשה, לא נתנו לעצמם דין וחשבון, שהם יכולים להתבונן על העולם רק כיוון שהם משחקים את משחק השפה, המאפשרת להם את ההתבוננות הזו בהעניקה להם את אמצעי ה'ניכור', ניכור ההופך אותם למודעים. הרי בלעדי מודעות זו, הם בכלל לא היו יכולים להתבונן על העולם מחוץ לעצמם.
ומה היא הסיבה לעיוורון זה של האדם? הסיבות הן רצונו לרצף, רצונו לנצחיות, רצונו לקביעות, ובעיקר רצונו לקיום נצחי. סיבה אחרונה זו, רצון לקיום נצחי מעוורת את מחשבתם של ההוגים החשובים ביותר.
ובכן, אותה שפה שנספחה למח האדם על-ידי תהליכים אבולוציוניים, מנחה אותו לפעולות, שהוא מתכחש להן. היא מנחה אותו לנכר את עצמו מהזולת, בצורה כזו להיהפך למודע, היא גם

מעניקה לו את יכולת המשחק שהוא לא מודע לה.
נשאלת השאלה מאין בכלל לאדם הרצון לנצחיות? ובכן אותה שפה המעניקה לאדם את המודעות על-ידי כך שהיא מנכרת אותו מהזולתים, מהסביבה, מוכיחה לו שהוא כלה, לאחר שהוא מבחין בזולת הכלה. ובכן, המודעות הבוגדנית, המאפשרת לאדם להבחין בזולת הכלה, מעניקה לו גם את מושג ההמשכיות, הנצחיות.
שוב אנחנו רואים את השפה המשחקת, היא זו המאפשרת לאדם להבחין בזולת כלה, היא גם מאפשרת לו את מושג ההמשכיות, הנצחיות.
במציאות האנושית, מה שקורה הוא שכאשר האדם מבחין בזולת הכלה, המת, הוא נאחז באותה מודעות, באותה שפה נעלמת, ומגיע למסקנה שאמנם הגוף כלה, אבל אותה ישות, שהוא לו עומד על מהותה הנעלמת, שאינו רואה בכליונה, שורדת. מכאן הוא מגיע למסקנה שקיימת המשכיות, קיימת נצחיות.
שוב אנו רואים את השפה המשחקת, היא מאפשרת לאדם המנוכר להבחין בכליון, מאפשרת לו גם את האשליה של המשכיות, של נצחיות.
אבל אותה שפה בוגדנית, המשחקת כל הזמן, המעניקה לאדם את האשליה על המשכיות, נצחיות, לא יכולה לממש את ההבטחה. האדם שבהמשך עומד על חוסר האונים של השפה הבוגדנית מול חוקי הקיום, מתחיל להתכחש לה.
כאשר האדם מתכחש לשפה הבוגדנית, החסרת אונים, הוא לא מוותר על אשליית הנצחיות שהיא העניקה לו, הוא רוצה להיות חלק מהטבע שהוא מדמה אותו כנצחי. כך היוונים הקלאסיים האמינו בנצחיות העולם, האמינו שגרמי השמיים הם נצחיים, רצו אף הם להיות נצחיים בהיספחם לטבע.
היוונים הקלאסיים, לא היו מודעים לשפה המשחקת, שהיא

היא נטעה בהם את אשליית הנצחיות.
כך אנו רואים שחלק גדול של התרבויות קסמו להן עולמות חלופיים, ששם, אותה שפה נעלמת שהגדירו אותה כ'נשמה', שורדת, ומחוקקת לעצמה חוקים המאפשרים את הנצחיות.
אנחנו יכולים לדון בכל תעלולי האדם שאינו מכיר במהות השפה היוצרת, שאינו מכיר בחוקי הקיום, כיוון שלפנינו המחשבה התנ"כית אשר אמצה את השפה היוצרת, הכירה במהותה, השלימה עם חוקי הקיום הקוצבים לאדם ולכל הברויים על כדור הארץ שלנו, וגם לכל הישויות ביקום משך קצוב.
מאחר שמחשבת התנ"ך השלימה עם חוקי הקיום הקוצבים משך קיום קצוב, הם הסתפקו בעולם נגלה בלבד, ראו בשרשרת הדורות את הנצחיות.
ראינו שאבות העברים הגיעו להשקפה קיומית זו, כיוון כפי שמסופר בספר בראשית הם התנכרו לתרבות השומרית, נדדו בין תרבויות מפותחות. ואזי הגיעו למחשבה יחסית מתוך הסתכלות, הבינו שעמים יוצרים את לשונם, יוצרים את תרבותם. אם כך, הם הסיקו, הם עושים את זה כיוון שבידם כלי השפה, כלי יצירה.
אבל עמים אחרים לא הגיעו למחשבה יחסית כזו כמו אבות העברים, אחת הסיבות לכך היתה שהם ראו את עצמם אוטוכטוניים, כאלו חלק מאורגניזם, לא זכרו את ראשיתם, כאשר הצטרכו ליצור את שפתם, את מוסדותיהם.
אבל השפה המשחקת איפשרה גם ליהודים בפזורה ההלניסטית, יהודים שהיו עקורים, שהכירו את התרבות היוונית עם אשליותיה על נצחיות העולם, נצחיות האדם, להתכחש לשפה היוצרת. הם עשו את זה ביוצרם אפוקליפסה על שינוי סדרי עולם בהחלטת ההשגחה, שנמלכה בדעתה לשנות את אשר בראה בשמחה. כבר הזכרנו פעמים רבות את השליח פאול שרקם את

הקוסמולוגיה החדשה הזו, בהתכחשותו לניכור, תמצית המחשבה התנ"כית.
ובכן, השפה המשחקת, איפשרה גם לשליח זה את המשחק הזה, להתכחש לה, והיא בדרכה, הבטיחה ולא קיימה. הרי סדרי העולם לא השתנו, לפי הבטחת השליח פאול בקוסמולוגיה החדשה שהוא יצר.
אבל תרבות שלמה, דת שלמה, נוסדו על ההבטחות האפוקליפטיות האלו של השליח פאול. חסידיו לא עמדו על הבטחות השווא של מנהיגם, על הולכת השווא שלו אותם.
על בסיס הבטחות השווא האלו של השליח, אנו יכולים להסיק מסקנות שהאדם משחק את משחקי השפה, מתעלם מהמציאות, מתעלם מחוקי הקיום, שלא נעתרים לאשליות שלו.
לאדם הוענקה מתת על-ידי האבולוציה, מתת השפה המאפשרת לו להתבונן על הקיום, מאפשרת לו לעמוד על חוקי הקיום הקוצבים משך מוגבל לכל הברויים על כדור הארץ הקטן שלנו, קוצבים גם משך מוגבל לישויות ביקום. אבל מתת זו השפה, מאפשרת לאדם גם את המשחקים. היא מאפשרת לו להתכחש לאמצעי שבזכותו הוא מסוגל להתבונן על היקום, מאפשרת לו ליצור לעצמו קיומים הזויים.
השפה הבוגדנית המשחקת, אומרת, ישחקו הנערים לפנינו, נספק להם הזיות על קיומים חלופיים, אבל היא לא מתחייבת לממש את הבטחותיה.
לא בכדי, בעל משל 'עץ הדעת' כינה את הפן הבוגדני של השפה בשם 'נחש', אבל הילדים הסוררים מעדיפים את הבטחות יצור זה על חוקי המציאות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: