אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 361 – 'עין הרע' מאגית

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 361 – עין הרע מאגית
האמונה בעין הרע מאגית היא אמונה יהודית עממית. היו קושרים לתינוקות חוט אדום על זרועם, נגד 'עין הרע'. לכן הפליא אותי למצוא אצל הסופרת היאפנית הקלאסית, שחיתה בסוף המאה העשירית ותחילת המאה האחד-עשרה , בשם מדם מורסקי, בספרה 'סיפורי גנז'י', אמונה בעין הרע.
עובדה זו מלמדת על כך שאמונה בעין הרע המאגית, היא ארכיטיפים לאדם, היא למעשה תמצות אמונה בקנאה מאגית. לפי תמצות זה של אמונה בכח מאגי של קנאה, מספיק ב'עין הרע', מבט עוין של המקנא, לגרום לאסון. אנחנו מעומתים עם קנאה, שהובילה לרצח, כבר במשל 'עץ הדעת', בחלק השלישי שלו הדן בקין והבל.
בעל משל 'עץ הדעת', שהיתה לו הבנה עילאית במהות השפה, הבין שקנאה קשורה בה. ומדוע? הרי השפה מבדילה, היא מבדילה בין טוב לרע, ואם היא מבדילה בין טוב לרע, היא גם קובעת על-ידי ההבדלה הזו שהיא מהותית לה, דירוגים מי ראוי ומי ראוי פחות, בזכות מעשים טובים או רעים. קין הבין, שאם האלוהות העדיפה את קורבנו של הבל, על קורבנו, הרי הבל ראוי יותר ממנו. עובדה זו, העדפת האחד על משנהו היא הגורם לקנאה של האדם.
עולמו הלשוני של האדם מבוסס כולו על הבדלות, הבדלות המדרגות דברים. עולם אנושי המבוסס על דירוגים מוביל לקנאה. לא בכל המקרים קנאה מובילה לרצח, כמו במקרה של קין שקנא באחיו הבל. אבל קנאה היא אם כל החטאים.
לכן לא יפלא שהאדם פוחד מ'עין הרע', הוא יודע ש'עין הרע' יכולה להוביל למעשים רעים.
הקנאה קשורה גם בערך 'ראוי', מי ראוי יותר ממשנהו. כבר אצל החיות קיימת היררכיה, הזכר החזק יותר הוא בראש סולם היררכי. מכאן אנו רואים ש'ראואיות' אפילו קודמת לשפה. אבל בלי ספק שהשפה מעצימה את ה'ראואיות', כפי שהיא מעצימה גם את כוחו של האדם, על-ידי כלי משחית שבידיו. השפה היוצרת, על-ידי כך שהיא מאפשרת לאדם ליצור כלי מלחמה, מעצימה את כוחו של המחזיק בהם.
אנחנו יכולים לקחת את 'עין הרע' כמטפורה לקנאה האנושית. קנאה שאינה תמיד שלילית. הרי האדם מונע לפעול בכל התחומים, למען להשיג 'ראואיות', למען להשיג זהות. ללא זרז של קנאה, האדם היה מסתפק ברכישת צרכים בסיסיים בלבד לקיומו.

כל ההשגים התרבותיים של האדם מבוססים על זרז התחרות, על דירוגים. בחברה שויונית לגמרי, זרז לההתפתחות היה נעלם. רק כאשר האחד רוצה להיות 'ראוי' יותר מזולתו, הוא יעשה מאמץ לפעולה. הקנאה של היחיד ב'ראואיות' הזולת הוא הזרז להתעלות עליו.
ראינו שגם אצל החיות המפותחות יש סולם היררכי המושג בהצגת פעולות כוחניות. לאדם הלשוני יש מגוון יותר גדול של אפשרויות להציג עליונות. האדם יכול לאגור רכוש, האדם יכול להצטיין ביכולות אומנותיות, כמו שירה, ריקוד, בניה. הזרזים לכל ההצטיינויות האלו הם תחרויות, תחרויות על דירוגים, תחרויות המונעים על-ידי קנאה של האחד בהשגים של זולתו וברצונו להתעלות עליו.
אבל 'עין הרע' היא מטפורה יותר של רצון האחד לשלול מזולתו את השגיו, כמו במקרה של קין, שחשב אם ירצח את הבל 'ראואיותו' של אחיו תעבור אליו. ב'עין הרע', המקנא לא רוצה להצטיין יותר מהזולת, הוא רוצה לקחת מהזולת את השגיו.
מכאן אנחנו יכולים להסיק שקיימת קנאה חיובית, שהיא הזרז להצטיינות, וקיימת קנאה, 'עין' הרע', שהיא שלילית, הרוצה לגזול את ההשגים של הזולת.
בעל משל 'עץ הדעת' הביא בדוגמת קין את הקנאה כ'עין הרע', רצון לגזול מהאח את השגיו. רק אחרי שקין נענש, הוא לפי המשל יוצא לבנות עיר, להתעלות, במעשה חיובי.
אנחנו יכולים לקחת דוגמאות על 'עין הרע', מההיסטוריה, דוגמאות שכבר הבאנו בשעורים קודמים. ספרטה התבוננה ב'עין הרע', על אתונה על כי היא השיגה הגמוניה ביוון. לכן, היא פתחה במלחמה נגדה, המלחמה הפלופונזית, למען לגזול ממנה את השגה.
אנחנו יכולים לקחת דוגמה יותר קרובה לזמנינו, את הדוגמה של גרמניה, שהתבוננה ב'עין רע', על היות היהודים יורשי תרבות התנ"ך, היותם ה'עם הנבחר', לפי מסורת זו.
מאחר ש'עין הרע' הגרמני היה הזרז אצל התיאולוגים הגרמניים, הם ניסו בכל כוחם לעשות דה-לגיטימציה לתנ"ך, ניסו לטעון על היותו מאוחר, תוצר השפעה של תרבויות אחרות.
אנו מוצאים אפילו אצל הפילוסוף המהולל קאנט, 'עין הרע', העושה דה-לגיטמציה לתנ"ך, טוען שמחשבת התנ"ך היא מאוחרת, תוצר השפעות של תרבויות אחרות.
לדאבונינו, העם היהודי שהיה מיעוט, ובדרך כלל מיעוט מאמץ את התרבות השליטה, היה עיוור לגמרי לנטיות הגרמניות לעשות דה-לגיטימציה לתרבות התנ"ך. חוקרי התנ"ך היהודיים, אימצו את המחקרים המגמתיים השליליים האלו של הגרמנים. עד היום הזה חוקרי התנ"ך גם בארץ לא השתחררו מאמוץ מחקרים מגמתיים, שוללי לגיטימציה של התנ"ך. אולי כדאי להזכיר לפחות חוקר אחד, יחזקאל קאופמן שיצא נגד הדה-לגיטמציה הגרמנית לירושה התנ"כית.
כפי שציינו לעיל, 'עין הרע' היא קנאה שלילית, שלא הופכת לזרז. הגרמנים לא הסתפקו בדה-לגיטימציה של הירושה התנ"כית היהודית, הם בסופו של דבר החליטו על השמדת היורשים של הירושה התנ"כית, למען לזכות ולהיות 'עם האדונים', שלהם זכות לשלטון עולמי.
האמונה היהודית, שהנה אמונה כלל אנושית, של'עין הרע' יש כח מאגי, יש הצדקה, כיוון שגם אם ל'עין הרע', אין השפעה מידית, היא מובילה את המביט ב'עין הרע' בהמשך למעשים הרסניים.
היהודים כמעוט, מעוט שהושפע מהתרבות הגרמנית ההגמונית, היו אסירי תודה ללותר שתרגם את התנ"ך לגרמנית. הם רק לא שמו לב לעובדה שלותר שלל את כל הערכים של התנ"ך, כמו מעשים טובים, לבסוף גם שלל בספרו המפורסם ביותר 'העדר רצון חופשי', את בסיס המחשבה התנ"כית, שכולה מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי אי אפשר לדרוש מאף אחד שהנו מחוסר 'רצון חופשי', למלא מצוות. ובאמת, לותר שלל מעשים טובים, אם שוללים מעשים טובים אזי האדם רשאי לעשות הכל העולה על רוחו.
הקוד הזה שאותו יצר לותר, שבסוף ימיו נתן לו ביטוי בספרי שטנה, בשצף קצף נגד יומרות יהודיות, הוביל לבסוף לדה-לגיטימציה של התנ"ך, למיתוס 'פאוסט', לבסוף להשמדת היהודים.
דה-לגיטימציה במציאות פירושה שלילת זכות מהזולת, שלילת ה'ראואיות' שלו למען זכות לגזילתה, למען להיות בעל 'ראואיות' במקומו.
אנחנו יכולים להסיק, ש'עין הרע' של לותר, בהיות היהודים העם הנבחר, לבסוף הוביל את הגרמנים להשמדת היהודים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: