אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 362 בחירת פאוסט במאגיה

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 362 – בחירת פאוסט במאגיה
מפליאה העובדה, שהעולם לא שם לב שהקוסמולוגיה הלאומית של גרמניה, הכלולה ביצירתו של גיתה, 'פאוסט', שהתבססה והממחיזה את התיאולוגיה של לותר, אמצה מאגיה, במקום שפה. כידוע, פאוסט הגיבור של קוסמולוגיה חדשה-ישנה זו, שתחילתה בתיאולוגיה של לותר, כורת ברית עם מפיסטו, המגלם מאגיה.
לותר שהגיע למסקנה שישוע נכשל, לא גישם את הבטחתו לגאול את העולם, המליך בספרו המפורסם, 'העדר רצון חופשי', את השטן, יריבו של ישוע, שלפיו ניצח אותו.
אין בדעתינו לדון בכל הקוסמולוגיה הזו שיצר אותה לותר וקיבלה את גשומה הסופי על-ידי גיתה. ברצונינו רק לדון מדוע לותר וגיתה בחרו במאגיה במקום ב'שפה', שלפי השליח יוחנן, היא הראשית, ומגולמת בישוע.
ובכן, השליח יוחנן, התחיל את בשורתו במשפט המפורסם: 'בראשית היה הדבר', ובהמשך באותו פרק א' טען שישוע הוא 'הדבר'. הוא טען ש'דבר', השפה היא ראשית, ובגלומה בישוע, צריכה להביא לשינוי סדרי עולם. וכפי שהסיק לותר כמעט אלף וחמש מאות שנה אחרי בשורה זו, ההבטחה בשם השפה לא התגשמה.
אנשים לא הבינו את ההגיון במשפטו של 'פאוסט', כאשר גיבור זה מבטל את עקרונו של יוחנן, 'בראשית היה הדבר', ובמקומו טען שבראשית היה ה'כח', והמשיך, בראשית היה 'המעשה'. אבל הגיבור פאוסט לא הסתפק בעקרונות אלו, כח ומעשה, כראשית, הוא כרת ברית עם מפיסטו שהיה צריך להוסיף לעקרונות אלו 'מאגיה'.
ומדוע הזדקק פאוסט למאגיה. מי שקורא את המונולוג בתחילת היצירה הזו של גיתה, נוכח לדעת שהוא אינו מרוצה מהגבלות על קיומו, לא מוכן לקבל את הקיצובים של חוקי הקיום, לא מוכן לקבל את המגבלות שחוקי חברה אנושיים מטילים עליו. ובכן, מה רוצה פאוסט? פאוסט רוצה שינוי סדרי עולם, שהשליחים פאול ויוחנן הבטיחו בשם ישוע התגלמות השפה, והכזיבו. ואם שפה זו הכזיבה, אין לה שליטה על חוקי הקיום המקציבים משך קיום קצוב, יש לפנות למאגיה, מאגיה שתשנה סדרי עולם.
הדורות, כולל היהודים, לא שמו לב שפאוסט מוותר על 'נפשו', ממשכן אותה כתמורה למילוי משאלותיו על-ידי מפיסטו. מבחינה הגיונית, גיתה בצורה אינטואיטיבית הבין ששלילת השפה פירושה גם שלילת ה'נפש'. הרי רק האדם המנכס לעצמו את 'דעת', את ה'שפה', נעשה בעל 'נפש', הרי החיה החסרה שפה, חסרה גם 'נפש'. ומדוע?
'נפש' זהה עם 'הכרה', תרומת השפה. 'נפש' היא ה'מודעות', שהאדם משיג כאשר הוא 'מנכר' את עצמו מגופו, מהזולת, מהסביבה. האדם רק אחרי שהוא נעשה 'מודע', יכול ליצור בצורה אוטונומית, יכול ליצור את עולמו הלשוני, גם אם אין לו שליטה על חוקי הקיום הקוצבים לו משך קיום מוגבל. ובאמת גיתה הבין שגיבורו פאוסט אינו זקוק ל'נפש', שאותה הוא ממשכן למפיסטו. הרי בהמשך פאוסט נעשה מריונטה של מפיסטו המפעיל אותו.
ובאמת מפיסטו מעניק לפיקודו פאוסט, נעורים, אהבה. בהמשך, מפיסטו מאפשר לפאוסט לנצח את אויבי הקיסר באמצעים מאגיים, ותמורת נצחון זה הקיסר מעניק לו חלקת אדמה שאותה הגיבור צריך לגאול מהים.
אם העולם, היהודים, היו מתיחסים ליצירה בדיונית זו של גיתה, ברצינות, היו מבינים שהיא כוללת קוסמולוגיה חדשה, שהנה השלילית ביותר שנוצרה על-ידי המין האנושי, אזי לא היו תוהים על תופעת הרייך השלישי.
במציאות היצירה 'פאוסט' היא לא יותר בדיון מאשר הבשורות של השליחים פאול ויוחנן. היצירות הלשוניות האנושיות הן 'בדיון', הן קיימות אם אנשים מאמינים בהן.
כל היצירות הלשוניות האנושיות, מחוץ למיכשור, הן ישויות נעלמות, קיימות רק כל עוד בני אדם מאמינים בהן. מבחינה זו היצירה 'פאוסט', היא באותה מידה קוסמולוגיה, כמו הקוסמולוגיה שהשליחים פאול ויוחנן יצרו. האמונה האנושית מעניקה לבדיון לגיטימיות קיומית.
גיתה עצמו לא היה מודע להשלכות יצירתו על הדורות, הוא לא היה מודע שמשכון נפשו של פאוסט, כלולה כבר בשלילת השפה, ה'דבר', על-ידי הגיבור. גיתה עצמו הסיק בצורה לא מודעת מסקנות מעקרונותיו הוא. האם יפלא שלאנשי הרייך השלישי לא היו נפשות? הרי הם משכנו אותן, הם ביטלו אותן על-ידי שלילת השפה. האם יפלא שמנהיגי הרייך השלישי טענו שהם רק מלאו פקודות, הרי הם לא יכלו אחרת, הם נעשו מריונטות של מפיסטו-היטלר.
ההשוואה מתבקשת, אם ה'דבר', השפה התגשמה בישוע, למען שהוא ישנה סדרי עולם, ה'מאגיה' המפיסטופלית, התגשמה ב'היטלר', למען ישנה סדרי עולם. כנראה ל'דבר', לשפה, יש יותר חיות מאשר למאגיה, ששלטונה האריך רק שתים עשרה שנה.
רק תומס מאן, בזמן המלחמה לקראת סופה, הבין את הפן השלילי של הקוסמולוגיה אותה יצר לותר וגושמה ביצירת פאוסט. הוא נתן ביטוי להבנה זו בהרצאה שנשא בארה"ב בשם 'גרמניה והגרמנים', וכן ביצירתו הגדולה ד"ר פאוסטוס.
אבל גם תומס מאן לא הבין את עמקות המהפכה המחשבתית שתיאולוגית לותר יחד עם גשומה הסופי ביצירת 'פאוסט' חוללו. גם העולם ה'פרוטסטנתי' לא הבין ועדיין לא מבין, שלותר יחד עם גיתה יצרו קוסמולוגיה שלילית ביותר. העולם הפרוטסטנטי לא הבין, עד לכנון הרייך השלישי, שיש הבדל מהותי בין תיאולוגית לותר לבין זו של קלווין. שוב לא כאן המקום להכנס להעדר הבנה זו של ה'פרוטסטנטים'.
בני אדם לא מבינים שאינטרפרטציות חדשות למיתוסים קודמים, יוצרים תרבויות חדשות, יוצרים דתות שונות. השליחים פאול ויוחנן על-ידי אינטרפרטציה חדשה למחשבת התנ"ך יצרו את הנצרות.
אבות העברים, אברהם ומלוויו, שיצאו מאור, מרכז תרבות שומרי, נתנו למיתוסים שרווחו בתקופתם פרשנות חדשה, כך יצרו את מחשבת התנ"ך.
ומדוע טענתי שהקוסמולוגיה הפאוסטית היא השלילית ביותר? מאגיה קיימת בכל התרבויות. מאגיה היא נתינת עיוות לשפה היוצרת. מאגיה על-ידי עיוות זה של השפה, רוצה לכפות על חוקי הקיום משאלות, שהשפה הרגילה אינה מצליחה לגשם.
בדרך כלל, גם כאשר האדם עושה שימוש במאגיה, הוא לא נותן לה ריבונות. מבחינה זו הקוסמולוגיה שאותה יצרו לותר וגיתה, היא הענקת ריבונות למאגיה, למגלם המאגיה, מפיסטו.
ואולי לגיתה בסוף ימיו היתה הארה, הבין שנתן יותר מדי כח למפיסטו, לכן פאוסט עם מותו ממלט את עצמו מצפרני מפעילו, עולה לעולם של נשים מיטיבות.
יש לציין, שגיתה כתב יצירה זו 'פאוסט', במשך ששים שנה מחייו. כאשר השלים את היצירה לפני מותו, הוא הסתיר את תוכן הסיום, ביקש לפרסמו רק אחרי מותו. אולי יש ליחס לו חרטה על כך, שיצר את הקוסמולוגיה השלילית ביותר בתולדות האדם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: