אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 364 – מחשבה אבסורדית – Nunc Stans

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 364 – מחשבה אבסורדית – Nunc Stans
המושג 'Nunc Stans ' שאותו טבע אריסטו, היה מושג אהוב על פילוסופים, שהשתוקקו ל'הווה נצחי'. פילוסופים מכובדים אלו, ביניהם אריסטו, לא עמדו על האבסורד של משאלותיהם, הרי הווה נצחי, פירושו ביטול הבריאה, הוא 'אין', אבל במושג זה לפנינו אבסורד שני, הרי לא הזמן מפעיל את הבריאה, הזמן הוא בסך הכל מודד הפעילות ביקום.
נתרכז קודם בטעותו המחשבתית הראשונה של אריסטו. כפי שציינו בשעורים קודמים היוונים האמינו בעולם נצחי, האמינו גם שהישויות ביקום הן נצחיות. לפי אריסטו ביקום יש רק תנועה מכח לפועל. אבל תנועה זו מכח לפועל לא הבטיחה את נצחיות האדם ואריסטו השתוקק לנצחיות כזו. לכן הוא רצה בהווה נצחי שיבטיח לו את נצחיות האדם, ייתר את המוות.
מי שקורא את כתביהם של אפלטון ושל אריסטו יכול להיווכח שהיתה אצלם התנגדות מובהקת נגד תורתו של הרקליטוס שראה את הבריאה בזרימה מתמדת, בסתר לבם גם אפלטון וגם אריסטו היו חסידי פרמנידס שראה בריאה סטטית לא משתנה. אם גם אפלטון לא אימץ לגמרי את דעותיו של פרמנידס, הוא בכל זאת ראה את האידיאות כנצחיות ולא משתנות, ראה את העולם הנגלה רק כחקוי אידיאות נצחיות אלו. כידוע שאפלטון בספרו ה'רפובליקה', הציע לשומרים-פילוסופים להתבונן באידיאות נצחיות אלו, התבוננות פסיבית.
גם אריסטו למעשה ראה את העצמים כנצחיים והועיד לאדם רק חקוי שלהם. אבל במציאות אריסטו לא יכול היה להתעלם מהעובדה שהאדם כלה, מת, לכן טבע את משאלתו על 'הווה נצחי', רצה לייתר את כליון האדם.
במשאלה זו ל'הווה נצחי', מתגלית עוד יותר מחשבתו האבסורדית של אריסטו, שרואה את ה'זמן', 'הווה', כגורם את הכליון.
אלו שאינם מבינים את מהות השפה היוצרת, במקום לראות את האינפורמציה, השפה כמפעילה, הם רואים את הזמן כ'מפעיל', והרי הזמן הוא רק מודד את פעילות האינפורמציה, את השפה המפעילה, את חוקי הטבע הפועלים.
אנחנו יכולים לעמוד על קיום אבסורד מחשבתי זה של אריסטו בקשר לזמן כמפעיל גם בתקופה החדשה, שעד פיתוח המדע של אינפורמציה, שרר במחשבה המערבית. אנו יכולים להתיחס לדבריו של הפילוסוף ברגסון.
ברגסון בספרו בשם: 'אבולוציה יוצרת' ,אף הוא עמד על מהות הזמן כמפעיל. בפרק 4 של ספרו זה הוא טוען שהעתיקים, כוונתו ליוונים, ראו את העולם כסטטי, כיוון שלא לקחו בחשבון את זרימת הזמן. לעתיקים הגאומטריה היתה סטטית, כמו האידיאות הסטטיות של אפלטון. המדע החדש בהבדל מהם לוקח בחשבון את הזמן, לכן הוא דינמי. כמובן שברגסון רואה את הזמן כ'מפעיל', מיחס לו יכולת יצירה שכמובן אין לו.
ובכן, ברגסון מיחס לזמן תפקיד הרבה יותר גדול, הוא רואה את הזמן כיוצר את ההתהוות, את הבריאה.
ברגסון המכיר בהתהוות, בהבדל מהיוונים שראו עולם נצחי לא מתהווה, ואם קיימת התהוות, הזמן הוא הכח אשר מבצע התהוות זו, הזמן הוא גורם ההמצאות. זרימת הזמן הוא המציאות. ובכן, ברגסון מייעד לזמן המודד את היצירה, הוא לא מודע לכך שהאינפורמציה, השפה, היא, היא היוצרת. יש לסלח לברגסון את הבורות, הרי הוא חי לפני התפתחות מדע האינפורמציה, לפני גלוי ה-DNA, אינפורמציה היוצרת את הישויות הביאולוגיות.
כמובן שיש הבדל בין רצונו של אריסטו ב'הווה סטטי', לבין ה'זמן הדינמי' של ברגסון היוצר את הבריאה. אבל שניהם לא הבינו את מהות הזמן שהוא בסך הכל מודד. הם לא הבינו כיוון שלא הכירו בשפה, באינפורמציה היוצרת.
הבאתי כמה פעמים את דבריו של תיאולוג נורוויגי, בשם טורליף בומן, אשר עמד על העובדה שיש הבדל בין המחשבה התנ"כית לזו היוונית. בעוד לפיו המחשבה התנ"כית היא דינמית, המחשבה היוונית היא סטטית. אבחנה זו של בומן, היא נכונה, רק שהוא בהשפעת ברגסון, מיחס את הדינמיות של המחשבה התנ"כית ל'זמן' המפעיל'. למעשה המחשבה התנ"כית היא דינמית, כיוון שהיא הכירה בשפה היוצרת, הכירה בשפה כ'מפעיל', ולא בזמן כ'מפעיל'.
אולי כדאי כאן להזכיר את העובדה העצובה, שברגסון היהודי לא התיחס בכלל למחשבה התנ"כית, לפילוסופיה שלה, בהבדל מהנומינליסטים הנוצריים שהושפעו ממנה, לכן הוא גם העלה את מסקנותיו המוטעות.
ברגסון התקרב מאד לנצרות, ועלינו להצביע על העובדה העצובה, למרות קבלתו את פרס נובל, הגרמנים התיחסו אליו כאל שאר היהודים בזמן מלחמת העולם השניה, ולמרות רצונו להתנכר למוצאו, הוא מת כיהודי בזמן המלחמה.
אבל עלינו לחזור למחשבתו האבסורדית של אריסטו, שראה את הזמן כ'מפעיל', אבל יותר מכך מחשבתו היא אבסורדית, כיוון שלא הבין שעצירת הגורם הזה, שאותו ראה כ'מפעיל', יבטל את הבריאה.
במציאות היוונית, החטא של אריסטו היה החטא של המחשבה היוונית ששאפה לסטטיות, לנצחיות, לכן המדע של היוונים נעצר . הם פיתחו רק את הגאומטריה, מדידת רצף טריטוריאלי. הם כמובן לא היו יכולים לפתח את מדע האבולוציה, הם לא היו יכולים לפתח את המדע העכשווי, מדע העוסק בדינמיות היקום.
אבל את הטעות הזו בנוגע לזמן, קיימת עד היום הזה. בצורה פרדוכסלית, עד היום כאשר דנים בזמן, תמיד מצטטים את דברי אוגוסטינוס בווידויים שלו. בספר ה-11 של הווידויים, אוגוסט ינוס מתוודה, שהוא יודע את מהות הזמן, אבל כאשר שואלים אותו עליו, אין לו הסבר למהותו. העובדה שעד היום מצטטים את הדברים האלו של אוגוסטינוס, מצביע על כך שרוב ההוגים עד היום לא מבינים שהזמן הוא בסך הכל מודד ההתרחשויות, מודיע על תחילתם, מודיע על סופם.
הזמן הוא גם מסדיר את ההתרחשויות, מה קדם למה, מה בא אחרי מה. הוא מסדיר את זכרונות ההתרחשויות האישיות שלנו שמאוכסנים בזכרון שלנו לפי סדר זה, כך שאנו יכולים לשלוף זכרון דברים ממאגר הזכרון, לפי סדר התרחשויות שלהם.
עובדה פשוטה היא שהשעון המודד את ההתרחשויות, מסדיר את יומו של האדם, הוא מצביע שפעולה מסוימת החלה, הוא מצביע על כך שפעולה נגמרה.
הבלבול בקשר לזמן נגרם בעיקר בקשר למוות. אנשים מאשימים את הזמן, כאילו הוא גרם את המוות. במציאות הזמן רק מצביע על כך שגוף האדם חדל לפעול.
אם אנו חוזרים לאריסטו ולהווה הנצחי, מפליאה העובדה שהיוונים התעלמו מהדינמיות של הקיום. יש ליחס את היחס הזה של היוונים לקיום, שראו אותו כסטטי, שהוא היה תוצאה של השקפתם, שיצירה אנושית היא הסגת גבול האלים, שהבדלות מהכוליות הוא חטא. כבר הזכרנו פעמים אחדות את אנכסימנדר שלפיו ההבדלות מהכוליות היא חטא, והכוליות מנכסת בחזרה את המתבדלים לחיקה.
הסיבה העיקרית לראיה מוטעית כזו של היוונים נבעה לא רק שהם רצו בסטטיות, אלא שהם השליכו מחוקי הקיום הדטרמיניסטים על עולם האדם, וחוקים דטרמיניסטיים אלו לא השאירו לאדם אוטונומיה לפעילות. יציאה מחוקי הקיום הדטרמיניסטיים, עיוור את היוונים מלאות את עולמו הלשוני של האדם שבמסגרתו לאדם אוטונומיה מוגבלת לפעל.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: