אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 380 – האדם הקוסם הבורא עולמות

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 380 – האדם הקוסם הבורא עולמות
כולנו מודעים לעובדה שהאינטרנט יצר עולם חדש, עולם ווירטואלי, שהציבור מרוכז סביבו, עד כי העולם המוחשי נשכח על-ידו. למרות שבני אדם מודעים לעובדה שהם מכניסים למכשיר תוכנה לשונית, מוסיפים לכך אנרגיה, חשמל, הם לא מודעים לעובדה שתוכנה לשונית זו היא פרי שפה, כלי המאפשר יצירה.
עובדה זו שהשפה הנה כלי יצירה, יסוד חיצוני לאדם שהוא חוכה אותו באמצעות אנרגיה של גופו, בהמשך חוכה יסוד זה באמצעות אותיות, צריכה להיות מובנת מאליה, אבל רוב אלו העוסקים בשפה, מציינים אותה ככלי קומוניקציה ולא ככלי יצירה.
נשאלת השאלה מה מונע מהאדם בתקופה של התפתחות תיאוריות האינפורמציה, להתיחס לאמצעי שהוא עושה שימוש בו בבוראו עולמות לשוניים, אמנם רק ווירטואליים, לרדת למהות הכלי שבידיו?
הסיבה הארכיטיפים לעיוורון זה היא רצונו של האדם שהשפה תהיה אימננטית בו, אורגנית בו, לא יסד חיצוני המתגשם רק בשתוף פעולה קהילתית.
הבאנו את דוגמת האינטרנט, כיוון שהוא יצירה בת ימינו, אבל האדם מאז שהאבולוציה העניקה לו יכולת לשונית, יצר עולמות, וחשב אותם אורגניים. המצרים העתיקים ראו את מוסדותיהם שהם יצרו חלק מ'מאט', סדר עולמי אורגני.
היה צורך באנשים מנוכרים ממוצאם הראשוני, כפי שהיו אבות העברים, כמו אברהם ומליו, בעלי השקפה יחסית על העולם, כתוצאה מהעובדה שהם יצאו ממרכז תרבותי, מאור מרכז שומרי, נדדו במרכזים תרבותיים אחרים של תקופתם, שיווכחו שמוסדות ושפות נוצרות על-ידי קהילות, והם אינם אורגניים. רק היכולת לשפה היא אורגנית, המימוש של היכולת היא פרי אינטראקציה קהילתית.
האדם מטבעו חושב לפי פרדיגמה התואמת את משאלותיו. היוונים הקלאסיים כפי שאנו יודעים היום לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', הרי הם הפעילו אותו בחייהם, אבל מושג זה סתר את אמונתם בעולם נצחי שאין בו צורך ב'רצון חופשי' המשנה דברים, היוצר דברים, לכן הם התעלמו ממושג זה.
את אותה מסקנה אפשר להגיד על אמונה של עמים שהמוסדות שלהם הם אורגניים. עמים אוטוכתוניים, שישבו במקום אחד, נולדו למוסדות שכבר נוצרו, לא ראו מוסדות של עמים אחרים שונים, לכן חשבו שאלו הם אורגניים. וכפי שהזכרנו, אבות העברים שנדדו ממקום תרבותי אחד למשנהו, ראו שמוסדות שונים ממקום למקום, יכלו להסיק מכך שאלו הם יצירי בני אדם.
האדם הלשוני כלוא בפרדיגמה, קשה לו לחשוב מעבר לגבולותיה. לכן אפילו היום, בתקופת מדע האינפורמציה, האדם אינו מודע לעובדה שהוא יצר עולם לשוני חדש, עולם ווירטואלי, על-ידי האינטרנט, עולם לשוני הכביכול מיתר את העולם המוחשי.
עולם האינטרנט מספק לא רק מידע, הוא מספק גם יחסים חברתיים, דרכו האדם יכול לסדר דברים מבלי לצאת מביתו, דרכו האדם יכול לקנות דברים, מבלי לצאת מביתו.
ברור שהאדם יכול ליצור עולם לשוני כזה, עולם האינטרנט, כיוון שהשפה היא דבר חיצוני לו, חלק מהאינפורמציה היקומית המארגנת ביקום, היוצרת את הישויות בו.
לא בכדי לפי משל 'עץ הדעת', האדם נהפך לישות שונה מהחיות, הפך מחיה ב'גן עדן', לישות לשונית, רק אחרי שהוא אכל מפרי 'עץ הדעת', פרי חיצוני לו, ודרכו הפך ל'מודע'.
אמנם בעל משל 'עץ הדעת', מביא את כל המיתוסים שהיו רווחים בזמנו, אבל הוא מזים את כולם. כפי שהוא מזים את האמונה או את המיתוס על 'גן עדן', לפיו האדם חי בו ללא עמל, בהצביעו על כך שב'גן עדן' האדם היה חיה בין החיות, לא התבושש בעירומו, רק אחרי אוכלו מפרי 'עץ הדעת', הוא התבושש בו. כך לגבי מיתוס היות האדם פרי האדמה. האדם נבדל מהחיות רק כאשר רכש את 'דעת', נהפך לישות חדשה, הופך מישות כתונית, לישות לשונית.
הזמת היות האדם מהאדמה, שונה מהאמונה היוונית. היוונים המשיכו להאמין שהאדם הוא כתוני, לכן הם יתרו את השפה, יתרו את מושג 'רצון חופשי', טענו שהאדם רק מחקה דברים קיימים, לא יוצר אותם.
הפרדיגמה היוונית היתה עולם נצחי סטטי, אפילו אריסטו מעניק ל'מניע הבלתי מונע' שלו תפקיד רק של הנעת העולם, אינו מיחס לו את יצירת העולם, כפי שאנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, פרק הבריאה.
האם סוקראטס ואפלטון שניהלו דיאלוגים, לא היו מודעים לעובדה ששיח זה אינו מוחשי, שהנו חיצוני? העיוורון שלהם נבע מכך שהם לא היו מסוגלים לחשוב מחוצה לגבולות הפרדיגמה שלהם על עולם נצחי, מוחשי סטטי.
ואל עלינו לחשוב שרק היוונים הקלאסיים הוכו בעיוורון. אפילו קאנט, חביב היהודים, חשב שערכים וידע פנימי עדיפים על הידע וערכים חיצוניים של התנ"ך.
ואם הזכרנו את קאנט, אזי המשורר הלאומי הגרמני, גיתה, ביצירתו 'פאוסט', יתר את השפה, רצה במעשים, מעשים בדומה למעשים של איתני הטבע, מעשים מכניים.
ובכן, יהודים לא היו מודעים לעובדה, שבעיני הלותרנים, הם היו 'אויב קוסמי'. הם, הלותרנים, באינטואיציה הבינו שהיהודים נאחזים בעולם לשוני חיצוני, עולם לשוני המשחרר אותם מכליון חוקי הטבע, לכן הם 'אויב קוסמי'.
במציאות המחשבתית התנ"כית השפה לא נותקה מהגוף, מחשבת התנ"ך הבינה שהשפה קיימת רק אם הגוף מספק לה אנרגיה. לכן משה הבין שעל העברים בעלי הפילוסופיה הלשונית, לכבוש לעצמם טריטוריה, את ארץ כנען. הוא הבין ששפה זקוקה לגוף מוחשי שיספק לה אנרגיה.
אבל עלינו לחזור לנושא שלנו, שהאדם הקוסם בריצת העמוק שלו, יוצר עולמות לשוניים שלאט, לאט, מיתרים את העולם המוחשי. כנראה שהאדם הקוסם, בריצת האמוק שלו, שוכח את אזהרת בעל משל 'עץ הדעת', לא להיפתות ל'נחש', השפה הרוצה להיות ריבון.
האדם שהפך יותר ויותר לקוסם, שוכח שקסמים לא משכפלים את עצמם. עולם השפה הווירטואלי לא משכפל את עצמו, הוא בסופו תלוי באנרגיה שהגוף מספק לו, הוא תלוי באנרגיה, אם לא של הגוף, אזי אנרגיה שהאדם דולה מהטבע.
האבולוציה התחכמה לאדם, העניקה לו כלי יצירה, את השפה, אבל יצירות כלי זה הן ווירטואליות, לא משכפלות את עצמן. יצירות אלו תקפות רק אם הן משרתות את הגוף הביאולוגי.
בעל משל 'עץ הדעת', בתחכומו העילאי, שעבד את 'דעת' כשרתת את הגוף. האדם הקוסם של היום, שוכח את האזהרות האלו של בעל משל 'עץ הדעת', הוא מתפתה על-ידי הקסמים, שוכח את העולם המוחשי.
האדם של היום, כמו בסיפור על שולית הקוסם, מציף את העולם בדליי מיים, כיוון שהוא שוכח שהקיום האנושי אפשרי רק בידיעת גבולות, ידיעת מידות. בשעור הבא נדון במודעות, נשאל את השאלה, האם מודעות היא אורגנית, או שמא היא תיתכן רק כתוצר של יסוד שנספח לאדם ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: