אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 383 – יומניו של היידיגר

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 383 – יומניו של היידיגר
לקראת יום השואה, רצוי להתיחס לכתבה שהופיעה בניו-יורק טימס הבינלאומי, בגליון, בתאריך 1.4.2014, כתבה המגלה שהתפרסמו יומניו של היידיגר. מה שקודם הסיקו, מאחר שפילוסוף זה היה חבר במפלגה הנאצית בזמן המלחמה, על כן הוא היה אנטישמי, מתברר בעליל מהיומנים האלו. כבר בשנים בין 1931-1941 נמצאים התבטאויות אנטישמיות ביומנים אלו. כך הוא אומר על היהודים:'הרוח הרציונלית היהודית נעדרת שורשים ומחושבת' . ובמקום אחר: 'היהדות העולמית בהשפעתה בכל מקום, הלא נתפשת, כתוצאה מכך, אינה צריכה להיות מעורבת במעשים צבאיים, למרות כך היא מפיצה את השפעתה, בעוד שאנו צריכים להקריב את הדם הטהור של אנשינו הטובים ביותר'.
תמיד הפליאה אותי ההתפתלות של הוגים יהודיים שניסו להכשיר את היידיגר. מספיק לקרא את ספרו Sein und Zeit, כדי להיווכח שלהיידיגר היה יחס עוין לזולת המחיב אותו. מספיק להתיחס למונח שלDas Man , המאן דהוא, בספר זה, כדי לעמוד על יחסו השלילי הזה לזולת. היידיגר רצה לברח מהזולת. ברור שיחס כזה לזולת לא צריך להצביע על יחס עוין דווקא ליהודים. אבל יחס עוין כזה מצביע על כך שהיידיגר התיחס יותר לכוליות מאשר לאדם. ובאמת באחד מהתבטאויות שלו הוא אמר שקיימות שלוש גישות מחשבתיות. בגישה אחת האדם מתיחס לעצמו. בגישה שניה האדם מתיחס לזולת, בעוד שבגישה השלישית האדם מתיחס לעולם, לכוליות, וגישה שלישית זו היא גישתו.
מבחינה זו היידיגר היה חלק מהמחשבה הלותרנית האורגנית, הפאוסטית, ללא יחס לזולת. אבל כנראה בסוף ימיו, אחרי מלחמת העולם השנייה, חל מפנה במחשבתו של היידיגר שהיה קתולי במוצאו, והוא חזר במידה מסוימת למשנת השליח יוחנן, לעיקרון שלו 'בראשית היה הדבר'. היידיגר לא הודה בכך שחל מפנה במחשבתו, הרי אם הוא חזר לעיקרון של יוחנן, אזי הוא סטה מהעיקרון של גיתה בדרמת פאוסט, עיקרון שלילת עקרונו של השליח יוחנן. הרי גיתה בפאוסט שולל ש'בראשית היה הדבר', וטוען ש'בראשית היה הכח, המעשה'. אבל על המפנה הזה במחשבתו של היידיגר בהמשך.
ברור מהתבטאויות אלו של היידיגר ביומניו, שהוא בתור חלק מהאידיאולוגיה הגרמנית הלותרנית, חשב על היהודים מה שהוגים אחרים לותרניים חשבו, למשל, קאנט, אהוב היהודים. הרי השקפה אורגנית היא קוטבית להשקפה הפילוסופית הלשונית של התנ"ך. גם העברים אחרי חורבן
בית ראשון כבר לא הבינו את הירושה המחשבתית של האבות. אבל יהודים גם כאשר לא הבינו כבר את הפילוסופיה הלשונית תרומת אבות העברים, הם נאחזו בחלק ממנה, כמו ה'שיח', של בובר, כמו יחס לזולת, ולא בריחה ממנו נוסח היידיגר. אפילו יהודים מתבוללים, תמיד נאחזרו ברעיונות חברתיים מופשטים. ועל כך מדבר היידיגר ביומניו. היינה היהודי המומר החכם היחידי, הבין את הסכנות לאנושות מהשקפות אורגניות, כנראה יהודים תמימים אחרים לא עמדו על הסכנה מהשקפות כאלו לקיומם.
האסון של יהודים כמעוט, גרם לכך שהם ניסו להיות חלק מהשקפות דומיננטיות של תקופתם, כך אפילו הרמב"ם ניסה להתחבר עם פילוסופית אריסטו, פילוסופיה אורגנית מכנית, קוטבית ליהדות. הרמב"ם אמנם נאחז ב'הלכה', אבל לא הבין את הפילוסופיה הלשונית שעצבה את מחשבת התנ"ך, שהיא מנוגדת להשקפה האריסטוטלית. ברור שגם יהודים בתקופה החדשה, כמעוט במרכז אירופה, רצו להיות חלק מההשקפה הלותרנית האורגנית הדומיננטית, הם לא הבינו מה מלינים עליהם כלא שייכים, הם לא הבינו את העוינות של בעלי השקפה אורגנית נגדם.
ואם היידיגר רצה לברח מהזולת, וודאי שהוא רצה לברח מהיהודים התלושים שנאחזו בו. חנה ארנדט אחרי המלחמה היתה מוכנה לסלח לאליל שלה את כל חטאיו, הרי היא היתה אדם חצוי, יותר גרמנית מיהודית. כך אפילו אלזה לסקר שילר, היתה חצויה. במשך המלחמה, אלזה לסקר שילר כתבה מחזה בשם 'אני ואני', הבינה את היותה חצויה. למרות כך, היא במחזה זה עשתה חשבון נפש עם התרבות הגרמנית, היתה מוכנה לראות את גיתה כהתגלמות מפיסטו ויחד עם מרעיו, הורידה אותם לגיא בן הנום בירושלים, למשפט אחרון.
רק גאונית מטורפת כמו אלזה לסקר שילר יכלה לראות את גיתה כהתגלמות מפיסטו. אבל בובר, כאשר נאמר לו שיש לתרגם את המחזה הזה לעברית, כיהודי גלותי מפוחד, פחד לפגע באליל גיתה, התנגד לתרגם את היצירה הזו לעברית. אבל תומס מאן, גרמני שורשי, במלחמת העולם השניה, לקראת הסוף, בספרו 'ד"ר פאוסטוס', אף הוא ראה קשר בין גיתה ומפיסטו שהשתלט על גרמניה.
אחרי מפלת האידיאולוגיה הפאוסטית האורגנית, היידיגר הקתולי עשה חשבון נפש, וחזר למקורו הקתולי, אימץ את העיקרון של השליח יוחנן, שבבשורתו, בפרק א' טען: 'בראשית היה הדבר'. לכאורה יוחנן אימץ את
השפה, אבל הוא אימץ אותה כהתגלמות ישוע, בפן הרחמני, בפן שרצה לשנות סדרי עולם, שבו השפה יוצרת גאולה ולא מחוקקת. היידיגר אימץ את הפן הזה של השפה, הפן הלא מחוקקת שלה, שפה היוצרת עולם לשוני שבו אין חוקים מחייבים את היחיד לזולת. בעולם לשוני כזה היידיגר יכול היה להמשיך להתנכר לזולת.
היידיגר אף פעם לא הודה שחל מפנה במחשבתו עם מפלת הרייך השלישי, גם אחרים לא שמו לב למפנה זה. במציאות היידיגר לא השתנה הוא לא אימץ השקפה חברתית, לא אימץ חובות לזולת, הוא לא החל לאהוב את היהודים שהצטופפו מסביבו, רק עשה שימוש בחנה ארנדט שהיא תסלול דרך למשנתו בארה"ב. והיא כשפחה נרצעת, עשתה כך.
אבל רצוי להתיחס לעובדה אחת, שנעלמה מיהודים מעריצי התרבות הלותרנית. תומס מאן בספרו 'ד"ר פאוסטוס', יצא נגד גיתה וראה אותו כאשם בהשתלטות 'מפיסטו' על גרמניה. היידיגר רק אחרי מפלת הרייך השלישי, העז לצאת נגד גיתה שביטל את העיקרון של השליח יוחנן, עיקרון: 'בראשית היה הדבר'. ובכן אם היידיגר הודה במפנה במחשבתו או לאו, עובדה שהוא הבין שגיתה נתן לגיטימציה לתיאולוגיה הלותרית, תיאולוגיה שהמליכה את השטן, מפיסטו על העולם הנגלה.
עובדות אלו חשובות, אם נחזור לכך שבובר פחד מתרגום המחזה הגאוני של אלזה לסקר שילר, בו היא רואה את גיתה בדמות מפיסטו. הוא פחד לפגוע באליל גיתה. בובר למרות שהוא תרם משהו למחשבה העברית, את ה'שיח', בכל זאת לא הבין את הפילוסופיה הלשונית, לא הבין שהלותרניות היא קוטבית להשקפה זו, שאורגניות מטרתה היתה השמדת צאצאי העברים, דבר שהתבצע.
כמובן המפנה במחשבתו של היידיגר לא היתה תוצאה של צער מצדו על השמדת היהודים, הוא רצה לחזור לאידיאולוגיה של אלו שניצחו את הפאוסטיות, הוא רצה שהשפחה חנה ארנדט שגם לפי עדותה הוא לא שינה את דעתו עליה, תסלול את דרכו לעולם המנצחים.
נשאלת השאלה מדוע אנו עוסקים בהיידיגר, שלפי דעתי לא תרם הרבה למחשבה האנושית. כל קסמו של היידיגר לגבי חסידיו היתה שהוא היה קוסם של מילים, מילים לעתים סתומות, שלא ניתנות לתרגום אפילו לא לגרמנית. אבל אנו עוסקים בהיידיגר, כיוון שיהודים נוסף לחנה ארנדט, דרידה ולבינס המשיכו להעריצו, וצלן המשורר היהודי, מחבר 'פוגת המוות', נסע לפילוסוף הדגול, וניסה לשכנעו לאהוב את היהודים, ללא הועיל.
ובכן הערצת היהודים את הפאוסטיות, הערצתם להיידיגר דומה לעבודת האלילים של העברים שנגדה יצאו הנביאים. ליהודים או צאצאי העברים הירושה העילאית של אבותיהם, פילוסופית השפה, היתה תמיד מעמסה, הם תמיד רצו לחזור לגן-עדן בו היו חיות בין החיות, לא התבוששו בעירומם. בעת החדשה, יהודים רצו, ורוצים להיות חלק מה'נאורות הפאוסטית', מ'הנאורות האורגנית', שבמציאות הן התגלמות הברבריות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: