אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 384 – השפה כשופטת עליונה

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 384 – השפה כשופטת עליונה
למרות שלא כל התרבויות היו מודעות להיות העולם פרי אינפורמציה, שפה, לפחות חלק מהן יצרו מוסד-על שיפוטי. כך המצרים העתיקים העמידו את הנפטרים לפני מוסד שיפוטי שישקול את מעשיהם, אם הם ראויים לעבור לעולם הנצח. אמנם ברבות הימים הכוהנים התחכמו למוסד השיפוטי, ציידו את הנפטרים באמצעים מאגיים, השבעות, שיאפשרו להם לעבור את המהמורות לעולם הנצח. אנחנו מוצאים את הנוסחאות המאגיות האלו ב'ספר המתים' המצרי שבו נאספו השבעות אלו.
אצל השומרים אנו לא מוצאים מוסד שיפוטי עליון, ההיפך, מקינת האלה נינגל, על חורבן עירה אור, אנו נוכחים שהאלים גוזרים גזרות בצורה שרירותית, ללא שיקולי צדק. אבל השומרים התחכמו לגזרות השרירותיות של האלים, הם יצרו לעצמם אלים אישיים שמהם הם קיוו למזור.
צורה שונה של שיפוט צודק אנו מוצאים בדיאלוג של אפלטון 'פיידו'. בדיאלוג זה, סוקראטס שנידון ללא עול על-ידי עירו אתונה, לפני הוצאתו להורג, מספר לחסידיו, על מוסד צדק, ששופט את הנפטרים בתהליך של גלגול נשמות. לא ברור ממיתוס אורפי זה שסוקראטס מספר עליו, לאיזה אל הוא פונה, מה מהות מוסד שיפוטי זה, המצטייר כתהליך מכני. הרי היוונים לא הכירו בשפה ישות יוצרת. ההיפך, לפי אפלטון וסוקראטס, אתונה שהפכה לדמוקראטי שמוסדותיה היו לשוניים, לפחות בצורה פרגמטית, לפי שני הפילוסופים האלו, שיפוט של מוסדות לשוניים אלו הכזיבו. ביוון הקלאסית, השפה לא היתה אמצעי לגיטימי, ואליה של אתונה, כפי שראינו, לפי סוקראטס, היו אלים שאף הם הכזיבו.
אנחנו עדים לפרדוכס האנושי, שגם כאשר האדם לא מודע לשפה היוצרת, השפה השופטת, הוא מבקש 'צדק', והרי צדק הוא פרי השפה השופטת, השפה המבדילה. גם כאשר האדם אינו מודע לעובדה ש'צדק' הוא פרי השפה המבדילה, הוא כמו סוקראטס נאחז בו כעוגן הצלה. כנראה האדם הלשוני, גם כאשר הוא לא מודע למהות הכלי שהוא עושה בו שימוש, יוצר צדק יקומי מכני המתבצע בצורה מכנית באמצעות גלגול נשמות. כך, גם ההודים, שחברתם היתה מחולקת לקסטות לא שויוניות, בדומה לסוקראטס האמינו בצדק המתבצע באמצעות גלגול נשמות.
בדומה לאמונה העממית האורפית היוונית, המחוקק ההודי בשם מנו, קבע חוקה מבוססת על קסטות, שבה הצדק מתבצע על-ידי גלגולי נשמות.
רק בהקשר לפילוסופיה הלשונית שבתשתית מחשבת התנ"ך, אנו מוצאים שופט עליון, אלוהות, שהיא שומרת על הצדק היקומי, הצדק האנושי.
אם אנו לוקחים את תשובת אלהים לאיוב, אזי אנו נוכחים שהאלוהות כשופטת עליונה מאפשרת לא רק את הקיום האנושי לפי אמות מדה של צדק, אלא היא גם מקציבה תנאי קיום לכל הברויים עלי אדמה.
ראינו כבר בשעורים קודמים, וספרי 'עולם בתוך עולם' אף הוא דן בכך, מה היתה המהפכה המחשבתית של אבות העברים שיצאו מאור, אברהם יחד עם ענר אשכל וממרא, לפיה האלוהות היא שופטת עליונה, היא הנה חלק מהעולם שהנו אינפורמציה, שפה. מסקנה זו התבקשה, כאשר השווינו את קינת האלה נינגל, אלת העיר אור לפרשת סדום. אילה זו התחננה לפני אספת האלים שלא יחריבו את עירה אור, תשובת האלים היתה שגזרה שנגזרה אין לבטלה. בניגוד לשרירותיות אלי שומר, ראינו שבמקרה סדום, כאשר אברהם התחנן לפני האלוהות לא להחריב את העיר אם ימצאו בה קומץ צדיקים, האלוהות היתה מוכנה לחזור מגזרתה.
ובכן, רק בהקשר לפילוסופיה לשונית, האלוהות הנה השופטת העליונה, היא מוסד הצדק. על כן, רק בהקשר להשקפה לשונית כזו יכלו להיווצר מזמורי תהלים, שבחלק גדול מהם הפרט שנפגע, אינו פונה למוסדות חברתיים או אינו
סומך על מוסדות חברתיים שיגנו עליו, הוא פונה לשופט העליון.
וכך מזמור י"ג: למנצח מזמור לדוד
עד מתי אנה, יהוה, תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני?
עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי יומם?
עד אנה ירום אויבי עלי?
הביטה, ענני, יהוה אלהי האירה עיני פן אישן המות
פן יאמר אויבי יכלתיו צרי יגילו כי אמוט
ואני בחסדך בטחתי
יגל לבי בישועתך אשירה ליהוה, כי גמל עלי.
ובכן, באמונה כזו בצדק אלוהי אנו מוצאים רק במזמורי תהלים, ולאורך יצירות התנ"ך. האם סוקראטס יכול היה לפנות לשופט עליון כזה? הרי הוא טען שאלי עירו הכזיבו וחיפש אלים צודקים יותר בקיום חלופי, אבל במיתוס האורפי בדיאלוג 'פיידו', אנו לא פוגשים שופט עליון נוסח התנ"ך.
גם קשה לשער שאריסטו שהושיב את 'המניע הבלתי מונע' על היקום, יכול
היה לפנות אליו לפקח על הצדק היקומי. לא בכדי, לגיבורי הטראגדיות היווניות לא היה למי לפנות למען ישועה, הם היו קורבנות חוקי הגורל השרירותיים..
הנצרות הפאולינית כולה מבוססת על כפירה בצדק יקומי, מבוססת על הקריאה של ישוע 'אלי, אלי, למה שבקתני'. לפי 'האגרת אל הרומיים' של השליח פאול, יש משאלה שקורבנו של ישוע יביא לשינוי סדרי עולם, סדרי עולם מ'עבר לטוב ולרע'. השליח פאול ויתר על יכולת להבדיל בין טוב לרע בגין חולשתו, רצה ב'גן עדן', טרם ההבדלה. האם משאלתו התמלאה?
יש איזו אידיאליזציה של משאלה להיות 'מעבר לטוב ולרע', משאלה של השליח פאול, משאלה של שפינוזה, משאלה של ניטשה. הסיבה לכך היא שחובות תוצאות ההבדלה מכבידות על האדם. גם היידיגר רצה בשפה שאפשר להסתתר בה, לא רצה בשפה מחוקקת, מצווה, מטילה אחריות. כבר השליח פאול ב'אגרת אל הרומיים' מציג את עצמו כאדם חלש שאינו מסוגל למלא אחרי החוקים.
התכחשות לשפה המבדילה, המחוקקת, המטילה חובות על האדם, במציאות פירושה שהאדם בהתכחשות כזו משיל מעצמו את מתת האבולוציה, שבאקראי ציידה אותו ביכולת לשונית, יכולת המעניקה לאדם את ה'מודעות', את היכולת של התבוננות, את היכולת להבדיל בין טוב לרע.
במשאלה להיות 'מעבר לטוב ולרע', יש נסיגה למצב החיתי, או למצב הגן-עדני. האדם על-ידי שתיית אלכוהול, לקיחת סמים, רוצה לטשטש את מודעותו. האם מצב כזה מביא מזור?
האדם נמצא מאז המתת של השפה שנספחה אליו, בשאיפה להשיל מעצמו את המתת המטילה עליו חובות, למרות שהוא עושה שימוש במתת זו, למרות שהוא מתעלה על החיות. הוא לא עושה לעצמו דין וחשבון שהתכחשותו למתת האבולוציה, אם הוא רוצה או לאו, הוא נסוג למצב חיתי. האם חסידי לותר, חסידי גיתה שהתכחשו לשפה, הפאוסטים, הבינו שהם איבדו את יתרונותיהם האנושיים? דבר שקרה ברייך השלישי.
האנשים לא קשרו את הברבריות של הרייך השלישי עם הכחשת הרצון החופשי על-ידי לותר, הרי ללא רצון חופשי השפה משותקת, הם לא קשרו את הדה-הומניזציה של הרייך השלישי להכחשת השפה על-ידי גיתה בדרמה של פאוסט, דרמה שהשתלטה על הרייך השלישי. גיבור דרמה זו רצה להיות כאיתני הטבע, ואכן הפאוסטים שטפו את אירופה ככוחות קמאיים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: