אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 390 – התנגשטת בין 'דחף הקיום' לשפה

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 390 – התנגשות בין 'דחף הקיום' לשפה
בשעור הקודם דיברנו על העדר נחת אצל האדם מתפקוד השפה שאינה מגלה לו את ה'מדוע', שאינה מספקת את משאלתו לנצחיות. אבל לא הזכרנו את ההתנגשות בין 'דחף הקיום' של האדם, המשותף לכל הברויים עלי כדור הארץ, עם השפה נחלת האדם בלבד.
קודם שנפרט מדוע קיימת התנגשות בין 'דחף הקיום' לבין השפה, עלינו להקדים ולהזכיר כמה טעויות של הוגים שלא היו מודעים ל'דחף הקיום' של האדם. למשל, שופנהאואר בצורה גרמנית דיבר על 'דחף לכח', במקום 'דחף לקיום'. לוק טען שמוחו של ילד הוא דף ריק. ובכן, לוק טעה, נכון שאת יכולתו הגנטית לשפה הילד מפתח עם הזמן כחלק מקהילה, אבל 'דחף הקיום' קיים כבר אצל הילוד, דחף זה הוא גנטי, לכן קביעתו של לוק אינה מדויקת, היא רק חלקית, כיוון שחוקים מ'דחף הקיום' מוטבעים במח הברויים.
אשר לטענותיו של פרויד על 'תת המודע', שוב עלינו להעיר, ש'התת- המודע' הוא למעשה 'דחף הקיום', שנמצא בהתנגשות עם השפה. פרויד היה מודע לעובדה ש'התת מודע' אינו משתף פעולה עם ה'סופר-אגו'. פרויד לא היה מודע לעובדה שה'סופר אגו' הנו 'מודעות' תרומת השפה. פרויד בכלל לא היה מודע לפילוסופית השפה, לשפה היוצרת. מכאן, אנחנו יכולים לתקן את קביעתו של פרויד ולהגיד שה'תת מודע' הנו 'דחף הקיום', דחף קיום זה נמצא בהתנגשות עם השפה, או המודעות, אינו משתף פעולה עם חוקי השפה.
ובכן, מדוע קיימת התנגשות בין 'דחף הקיום' לבין ה'שפה'? דחף הקיום מיועד לשמירת הקיום של היחיד, ללא חובות לזולת, בעוד השפה שהיא תולדה של שתוף פעולה בין יחידים, לא קיימת ביחידות, כולה מיועדת להפוך את היחיד לחלק מקהילה, מיועדת להטיל חובות על היחיד בקיום הקהילה.
אמנם גם הדבורים והנמלים הנם יצורים קהילתיים, אלא שקיומם הקהילתי הוא דטרמיניסטי, בעוד שהאדם אחרי שרכש שפה, יכול להיבדל ממנה, לעבור לקהילה אחרת, הוא גם יכול לטעון שהרכש הלשוני שלו הוא פנימי, הוא יכול להתכחש למחויבות לקהילה.
כל אלו המתכחשים להיות השפה קהילתית עושים את זה בהשראת 'דחף הקיום' שלהם, שאינו מכיר בחובות חברתיות, מצוות השפה, המעניקה לאדם מודעות.
האם יפלא שסוקראטס טען שאת המידע יש רק לילד, הוא פנימי? לא, סוקראטס פעל לפי 'דחף הקיום', הרי היוונים לא הכירו בשפה היוצרת, האמינו בעולם נצחי. ובעולם נצחי אין צורך לשתף פעולה עם הזולתים למען ליצור את העולם הלשוני האפי-גנטי.
אבל לא רק סוקראטס התימר שהוא אדון למידע, הרי קרוב לאלפים שנים אחרי סוקראטס, דקרט, שכבר נולד לתרבות המערבית, הנוצרית עברית, טען שהוא חושב לכן הוא קיים. הוא התעלם מהעובדה שהמשפט 'אני קיים מאחר שאני חושב', הוא לשוני, ואת הלשון הזו הוא היה צריך קודם ללמוד מהקהילה שלתוכה נולד.
כאשר הובס שאימץ את פילוסופית השפה התנ"כית, לפחות חלקית, אמר לדקרט שחושבים בשפה, הפילוסוף המהולל דקרט טען שגרמני וצרפתי יכולים להבין איש את רעהו למרות שהם בעלי שפה שונה, הוא לא חשב על כך, שהם קודם מתרגמים את דברי הזולת לשפתם.
שני ההוגים המהוללים האלו, סוקראטס ודקרט טענו מה שטענו, כיוון שבטאו את 'דחף הקיום', המתכחש לשפה התובענית.
אם 'דחף הקיום' אינו מודע לריסונים חברתיים, ברור שהוא נמצא בהתנגשות עם ה'מודעות', תוצר השפה, מודעות המסדירה חיי חברה, חיי חברה המבוססת על ריסונים הדדיים.
פרויד דן בעיקר ב'תת מודע' שאינו מתרסן בענייני יחסי מין, לכן הוא נמצא בהתנגשות עם ה'סופר-אגו'. אנחנו יכולים לתרגם את הנאמר על-ידי פרויד, ולטעון שה'דחף הקיומי' של האדם אינו מכיר בהתרסנות ביחסי מין, העדר התרסנות כזו לא תואמת את צרכי החיים החברתיים.
בהבדל מהיכולת לשפה, שנספחה לאדם בשלב אבולוציוני מאוחר יותר, שפה המבדילה את האדם מברויים אחרים עלי כדור הארץ שלנו, 'דחף הקיום' אינו מגלה לאדם שמשך קיומו קצוב. 'דחף הקיום' מגלה רק לאדם כמו לברויים אחרים סכנות לקיומו, לכן החיות וברויים אחרים, נמצאים בבריחה מתמדת מסכנות. לכן האדם משתוקק לחזור לשלב קיומי קודם, טרם הסתפחות יכולת השפה למוחו, שפה המבשרת לו שמשך קיומו קצוב. מכאן הכמיהה של האדם לחזור ל'גן-עדן' טרם חוה ואדם טעמו מפרי 'עץ העדת', וניכסו לעצמם את 'דעת'.
כאשר הוגים מהוללים טוענים שה'מידע' הוא פנימי, כפי שראינו שטען סוקראטס, גם במידה מסוימת דקרט, ואת אותו הדבר אפשר להגיד על קאנט, שהעדיף ערכים פנמיים, על ערכים חיצוניים, כמו אלו של התנ"ך, כל אלו התכחשו לשפה היוצרת, או לא היו מודעים לה. היוונים הקלאסיים לא היו מודעים לשפה היוצרת. בניגוד ליוונים, גם דקרט וגם קאנט, התעלמו מהפילוסופיה הלשונית, שהיא תשתית מחשבת התנ"ך.
אנחנו יכולים לראות, שהיוונים הקלאסיים שהתכחשו לשפה יוצרת, באמת פעלו לפי 'דחף הקיום', האמינו בעולם נצחי. אבל, כפי שאנו יודעים, למרות אמונתם זו בעולם נצחי, הם נתקלו במוות, שאותו ייחסו ל'מוירה' הגוזרת גזרות, גזרות מנוגדות ל'דחף הקיום', שלא מכיר במוות. כתוצאה מכך התפתחה ביוון תרבות הטראגדיות, תרבות שהיתה תולדה מהמשאלה לנצחיות, ולמציאות שלא נשמעה לה.
תרבות התנ"ך, שהיתה מבוססת על אימוץ 'דעת', השלימה עם קצוב משך חיי אדם, לא הכירה כתרבויות אחרות בעולם חלופי. מחשבת התנ"ך הכירה רק בעולם נגלה, ולא הכירה בעולם חלופי, עולם יצירה אנושית, שבו מתמלאות המשאלות לנצחיות.
מאחר ש'דחף הקיום' שהנן גנטי ודטרמיניסטי, מועדף על האדם, כיוון שהוא אינו מגלה לו שקיומו קצוב, אינו דורש ממנו חובות חברתיות, מועדף עליו על השפה השרירותית, אנחנו נתקלים במשך ההיסטוריה המערבית, המבוססת על מחשבת התנ"ך, התנגדות לפילוסופית השפה, נתקלים בשאיפה לחזור ל'גן-עדן', טרם דעת.
נשאלת השאלה האם העברים, צאצאי האבות יוצרי פילוסופית השפה, כן מאמצים את הירושה של אבותיהם? אפשר להגיד שהם מאמצים אותה רק חלקית. מאחר שמחשבת התנ"ך היתה מקודשת, צאצאי העברים לא יצאו נגד משל 'עץ הדעת', נגד 'דעת'. אבל אם אנו בודקים, את המחשבה העברית המאוחרת, אנו נוכחים לדעת, שאחרי חורבן בית ראשון, העברים חזרו להאמין בעולם חלופי, הם השתיקו את הנבואה המבטאת את פילוסופית השפה, צמצמו את הירושה ל'הלכה' בלבד.
נוסף לכך, צאצאי העברים בתקופות מאוחרות יותר, אימצו את 'עץ החיים', לא את 'עץ הדעת'. אנחנו מוצאים ב'קבלה' התרפקות על 'עץ החיים', שכמובן, לפי משל 'עץ הדעת', נאסר לאכול מפריו. אנחנו מוצאים גם יצירה של חיים וויטאל, תלמידו של האר"י, בשם 'עץ החיים', יצירה שבה קוסמולוגיה שונה לגמרי מהקוסמולוגיה בפרק א' של ספר בראשית.
יהדות יותר מאוחרת, השלימה עם מחשבה קוטבית לזו של התנ"ך, כל עוד היחיד אימץ את ההלכה.
ראינו בשעור קודם, שהרמב"ם, שאימץ את ההלכה, התגעגע ל'גן-עדן', טרם האכילה מ'עץ הדעץ', טען שיכולת ההבדלה היא נחותה, מה'שכל המושלם'
שאלהים העניק לאדם בבוראו אותו בדמותו. ה'הבדלה' בעיני הרמב"ם היא תוצאה מחטא האדם, שהפר את האיסור לאכול מפרי 'עץ הדעת'. ובכן, אפילו הרמב"ם, העדיף את מצב 'גן_עדן', טרם רכישת דעת, אף הוא מונע על ידי 'דחף הקיום'.
על ההתנגשות הזו בין 'דחף הקיום' לבין השפה השרירותית היוצרת בהמשך.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: