אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 394 – האותיות המופשטות

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 394 – האותיות המופשטות האותיות המופשטות מאפשרות לאדם לרחף ביקום, לרגע להשתחרר מהגבלות שחוקי הבריאה כופים על הישות. אנחנו לא אורגניים, כיוון שהאותיות המופשטות מאפשרות לנו להשתחרר לרגע מהחוקים של הבריאה, מאפשרות לנו ליצור דברים שלא קיימים ביקום.
האדם הרוצה כביכול להשתחרר מהאותיות המופשטות, להסתפק בחיים ביאולוגיים דטרמיניסטיים, למעשה לא משתחרר מהן. במקרה כזה האדם נסוג בחזרה לאמצעי הכח, מוסיף לאמצעי זה ממדים של האותיות המופשטות, מכאן אמצעי זה, הכח, הופך להרסני יותר מאשר כח בידי ברויים אחרים על כדור הארץ שלנו.
אמצעי הכח בטרנספורמציה שלו, אינו יותר כלי להשגת מזון בלבד, הוא הופך לכלי הרסני. האדם הנסוג לכלי הכח, מונע מתסכול, כיוון שהאותיות המופשטות אינן ממלאות אחרי ציפיותיו. הרי האותיות המופשטות יוצרות רק ישויות רפאיות, לא מוחשיות, ישויות שלא משכפלות את עצמן. האותיות המופשטות לא נענות למשאלות האדם הרוצה רצף, בלא הבינו שברצף אין קיום.
אלו הנסוגים לכלי הכח, למעשה רוצים להילחם בשומר הסף, המוות, אבל במציאות הכח ככלי עוד פחות מהאותיות המופשטות מאפשר להימלט מחקי הבריאה הקוצבים משך מוגבל לישויות. בהבדל מכלי הכח, שאינו יכול לשומר הסף, המוות, האותיות המופשטות מסוגלות לפחות לרגע קט להימלט ממנו, להימלט לרגע קט מהגבלות שחוקי הבריאה כופים על הברויים.
האותיות המופשטות מסוגלות ליצור עולמות חלופיים ששם מתגשמות כביכול המשאלות האנושיות לרצף. אבל עולמות חלופיים הם רפאיים, אין שום וודאות לקיומם.
כפי שאלו הנסוגים לאמצעי הכח, הרוצים להילחם בשומר הסף, המוות, גם האותיות המרחפות שואפות לאותה מטרה, להימלט משומר הסף, על-ידי יצירת מקומות מפלט, עולמות חלופיים רפאיים. האדם שנעשה מודע, ברוכשו דעת, נעשה מודע לשומר הסף, המוות, שהוא לא משלים אתו, ובכל דרכיו הוא רוצה להימלט ממנו. האדם אינו משלים עם קיום רציף של שרשרת הדורות, שמחשבת התנ"ך מציעה.
האותיות המופשטות הופכות את האדם שהפך למודע לקוסם, קוסם הנמלט מהגבלות הקיום, יוצר לעצמו עולמות רפאיים מרחפים בחלל האי-סופי.
גם כאשר האדם לא מתכוון לברח לעולמות רפאיים שהוא יוצר על-ידי האותיות המופשטות, כאשר הוא יוצר את עולמו הלשוני, הוא למעשה קוסם קסמים. הרי היצירה הלשונית, היצירות של האותיות הן ישויות לא מוחשיות, הן קיימות רק בזכרון האנושי, הן קיימות רק כל עוד הקהילה מאמינה בהן, הן קיימות בקיבוע על-ידי הכתב.
העולם הלשוני, העולם של אותיות, מתקיים רק אם קהלות מתחזקות אותו באמונה בו. עולמות לשוניים, עולמות של אותיות, חדלו להתקיים ברגע שקהלות חדלו להאמין בהם.
כל עוד האדם יוצר את עולמו מאותיות, הוא משכיח מעצמו את שומר הסף, המוות, הוא עושה את זה כאשר הוא מקיף את עצמו בחומות בהאמינו שבצורה כזו הוא חוסם את המוות. גם בנית בתים, מטרתם הוא לנטרל את המוות, לא לתת לו דריסת רגל.
ההתקהלות של היחיד בתוך הקהילה משמשת אותה מטרה, כמו העדר, משמש את החיה, המתחבאת בו מסכנות, כאילו הקהילה מגינה מפני המוות.
הגוף הגדול, הקהילה שלתוכה מתמזג היחיד, כאילו מסירה ממנו את הסכנות, את המוות. אם בתור בודד האדם רואה את עצמו חסר אונים מול האויב הגדול, שומר הסף, הקהילה בכוחות משותפים כביכול מסוגלת להתמודד אתו.
בעתות מלחמה אנו רואים שהיחיד מוכן להקריב את עצמו למען הקהילה, כיוון שהוא כבר אינו גוף בודד, אלא חלק מגוף הגדול, הקהילה.
היות העולם של האותיות לא מוחשי, מאפשר ליחיד את המטמורפוזה הזו מהיות גוף מבודד להיהפכותו לגוף הגדול של הקהילה. הקסמים של האדם הקוסם תקפים רק בתחום העולם של האותיות הרפאיות, לא בתחום חייו הביאולוגיים.
הקוסם האדם, צריך להאמין בעולם האותיות, עולם לא מוחשי, עולם נעלם, שהוא תמיד יכול להימלט על כנפי האותיות האלו מכליון. אלו המתכחשים לאותיות היוצרות, נסוגים לכח, אין להם דרכי מילוט מחדלון.
העברים תמיד הצליחו לקום לתחיה, כיוון שהם נאחזו באותיות הרפאיות. הגוגים מארץ המגוגים שצעדו על במתי ארץ נעלמו בשכחה. העברים העצמות היבשות, קמו לתחיה בפוח ארבע רוחות בהם חיים.
האנומליה של הקיום היהודי, שאפילו ניטשה הבין אותו, באומרו היהודים בחרו בחיים, הוא, שהגרעין היהודי השמרני, נאחז באותיות כמפלט.
היהודים, בהבדל מעמים אחרים, גם כאשר לא הבינו יותר את המסר של אבות העברים, שחוללו את המהפכה המחשבתית הגדולה ביותר, נאחזו בכמה עקרונות שהם הורישו לצאצאיהם.
בהבדל מהיהודים, עמים אחרים רוצים להיות אוטוכטוניים, ילידי האדמה, אפילו כך רצה אפלטון, בספרו הרפובליקה, בלא הבינם שבתור יצירי האדמה הם מפסידים אפילו את היתרונות שהשפה מעניקה להם, יתרונות של מילוט, יתרונות של נחמה.
הרצון הזה של עמים, גם אם לא מפורשות, שהם רוצים להיות ילידי האדמה, רצון להיות אורגניים, אף שאיפה כזו מסירה מהם את היתרונות שהשפה, שהאותיות מעניקות.
אלה שרוצים להיות חלק מהטבע, רוצים להיות אורגניים, לא מבינים שגם הטבע נמצא תחת חוקי הבריאה, חוקים המקציבים לכל הברויים משך מוגבל.
האנומליה של האדם, על גרם שמיים, שאף הוא אנומליה, שהאבולוציה העניקה לו מתת נוספת, מתת האותיות המאפשרות לו ליצור לעצמו מפלטים, המאפשרות לו ליצור לעצמו קיום משופר.
האותיות המופשטות לא מסוגלות לבטל את חוקי הבריאה, הן מסוגלות רק ליצור מפלטים למשך קצוב. כאשר הגיבור של דרמת גיתה, פאוסט, ביטל את המאמר, את הדבר, את האותיות היוצרות, רצה על-ידי ברית עם מפיסטו, להשיג רצף נעורים, רצף אהבה, הוא איבד אפילו את היתרונות שאותן אותיות מעניקות לאדם.
כל הכובשים הגדולים של העבר ושל ההווה שרצו להחליף את רצף משך קיום מוגבל, ברצף טריטוריאלי, הביאו רק להרס הקיום. מה נותר מהכיבושים של האכדים, של האמורים, של הבבלים, של האשורים האכזריים, שהגלו עמים, הרסו ארצות? כל אלו לא יכלו לחוקי הבריאה, שהשכיחו אותם. כך קרה גם ליורשיהם. אם אנו יודעים משהו על תולדות האדם בהיסטוריה, זה הודות לאותיות שקובעו בכתב. הטריטוריות הכבושות, לא מעידות על כובשיהם. בצדק, דניאל בחזונו הופך אותם לחיות המכלות אחת את רעותה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: