אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 402 מתת השפה לגוף, רצון חופשי, למען ינווט את עולמו החברתי

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור – 402 – מתת השפה לגוף, רצון חופשי, למען ינווט אותו ליצור את עולמו החברתי
למען להבין את המהפכה המחשבתית של אבות העברים, אברהם, ענר, ממרא ואשכול, עלינו לחזור לירושה התרבותית של אור השומרית שממנה הם בצווי אלוהי ניכרו את עצמם.
ראינו שגילגמש, גיבור האפוס השומרי, רצה בשם שישרוד אותו, כאשר נוכח שהגוף כלה. למען להשיג מטרה זו, לפי ערך הגבורה שנוצר באור, עליו היה לבצע מעשי גבורה, במלחמה, הרג הזולת. מעשה הגבורה זיכה אותו בשם עולם. השם היה צריך לשרת את גילגמש בלבד, ללא ערבים, שרשרת דורות.
אבות העברים חוללו מהפכה, לפיה, רכש 'דעת', היה צריך לשרת אותם בדברים אחרים, קודם, לנתק אותם מגזרי גורל, גזרי גורל, פרי חוקים דטרמיניסטיים רצופים, שהשומרים האמינו בהם. הרי את 'דעת' הם השיגו, בזכות ניכור, ניכור מבתר רצף, יוצר רצון חופשי, שביטל דטרמיניזם גורלי. 'דעת' גם העניק להם מיד 'מודעות' על היותם ערומים, שלערומם זה הם לא היו מודעים 'בגן עדן', הם גם נעשו מודעים שמשך חייהם קצוב, שהם לא רשאים לאכל מ'עץ החיים'.
חוה ואדם גבורי משל 'עץ הדעת', יצירת אברהם, ענר, ממרא, ואשכול, גם רותמים מיד את הרכש החדש שלהם ליצירת חיים. 'והאדם ידע את חוה אשתו, ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה'. אנו רואים מיד את ההבדל, אם בגן עדן החיות יולדות מבלי מתת שם לילוד, חוה ואדם מיד יוצרים ישויות שמיות. בהבדל מהשם של גילגמש, הצריך לשרת רק אותו, שם סטטי, כאן במשל זה, השם הוא חלק של יצירה, יצירה של חיים, יצירה של שרשרת דורות, יצירה של עתידות, יצירה של עולם הלשון האנושי הנעלם.
אם ממעשים אלו של חוה ואדם, עדיין המסר של המהפכה המחשבתית כולה, שהאבות חוללו לא ברור, התנהגותו של קין מיד מבהירה את מטרת המהפכה, את יעוד 'דעת', קדושת החיים. המטרה של 'דעת' שלילת ערכים לשוניים לא מסופחים לגוף החי, ערכים לא משרתי חיים.
לפי מחשבת התנ"ך, 'דעת', השפה, אין לה קיום עצמאי, היא צריכה להיות מסופחת לגוף, לנווט אותו ליצירת עולם לשוני שישרת את האדם.
קין הורג את אחיו הבל, בחמדו את מושג הבחירה, מושג לשוני שלו, שהוענקה לו על-ידי האלוהות. מעשה קין מבהיר את כוונת המהפכה, השוללת העדפת מושג לשוני, מופרד מהגוף שאותו הוא צריך לשרת, על חיים עצמם. כאן לפנינו שוב תשובת האבות לערכים השומריים, ערכים על גבורה, המעדיפה את ה'שם', על הגוף. הרי למען שמירת שמו גילגמש במעשי גבורה שלו הורג זולתים.
משל קין והבל הוא תשובה לערך הגבורה של השומרים, של גילגמש. המקרה של קין ההורג את אחיו למען רכישת ערך ה'בחירה' שלו, מושג לשוני, תמורת הרג גוף אחיו, נשלל לפי המשל, קין נענש על מעשיו.
משל 'עץ הדעת' על שלושת חלקיו, 'גן עדן', 'רכישת דעת', 'קין והבל', כולו מבוסס על המהפכה המחשבתית של האבות, שיצאו מאור, המשל כולו סותר את רוב הערכים השומריים.
אבל המשל הזה על שלושת חלקיו מלמד אותנו עוד דברים, שהאבות ספחו את הרכש החדש, את 'דעת' לגוף הביאולוגי הדינמי. הרי הישויות חייבות להיות דינמיות למען קיום, אבל הוספת 'דעת' היה צריך לנווט את הגוף הזה, למען ייצור את העולם הלשוני, יצירה שתרומם את הישות הזו, 'האדם', מעל ישויות אחרות שלא רכשו את 'דעת'.
דעת המסופח לגוף ביאולוגי דינמי, מנווט אותו ליצירה, יצירה שהיא מעצם מהותה דינמית, יצירה של העולם הלשוני הנעלם. הרי רצף דטרמיניסטי, לא מאפשר יצירה דינמית.
האבות בהבדל מהשומרים, מגילגמש, ראו ב'דעת', בשפה אמצעי חברתי, לא אמצעי של יחיד, על חשבון האחרים.
לפי המהפכה שאותה חוללו האבות, 'דעת' נועדה להיות אמצעי חברתי, למען הטבת חיי יחידיה, אמצעי שיאפשר יצירת שרשרת דורות, יכולות לרקום עתידים.
אנו רואים את ההבדל בין רצונותיו של גילגמש, לדאוג לעצמו בלבד על חשבון אחרים, בעוד האבות רקמו עתידים לשרשרת דורות.
ברור שהאבות יכלו לחולל את המהפכה המחשבתית שלהם רק על רקע תרבות שומר המפותחת. הם יכלו מראיתם את ערכיה השליליים, המונעים את יכולתה של אור להשתקם, להשיג מסקנות איך אפשר למנע טעויות כאלו.
האבות יכלו לחולל את המהפכה הזו רק כיוון שהם הבינו ש'דעת', השפה, פועלת על-ידי ניכור, ניכור זה מאפשר גם את ה'מודעות', ו'מודעות' מאפשרת את ה'רצון החופשי'.
הרי בדטרמיניזם לא יתכן 'מודעות', שהנה פרי 'ניכור', לא תיתכן הפעלת רצון חופשי, רצון חופשי המאפשר יצירה שרירותיות. הרי כל היצירה האנושית היא שרירותות.
בהצמידם של אבות העברים את 'דעת', השפה לגוף הביאולוגי, בלא נותנם לשפה קיום עצמאי, הם למעשה יצרו את הנומינליזם הרדיקלי ביותר, בשללם את הנטיות הרדיקליות של השומרים. על כל זה בשעורים הבאים.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 401 – הדינמיות של מחשבת התנ"ך

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 401 – הדינמיות של מחשבת התנ"ך
עלי לחזור לספרו של תיאולוג נורווגי בשם:Boman Thorleif
שבספרו: Hebrew Thought Compared with Greek
ספר שכבר הזכרתי בעבר, טוען שמחשבת התנ"ך היא דינמית, בעוד מחשבת היוונית היא מרחבית. בומן, למרות שהאבחנה שלו היא מעניינת, לא הבין, שהמחשבה התנ"כית היא דינמית, כיוון שהיא לשונית, יצירתית, ויצירה היא דינמית. הוא בכלל לא הבין את פילוסופית השפה התנ"כית.
אבל עלינו לחזור לדינמיות המחשבה התנ"כית, כיוון שהיא היתה לשונית, ומדוע? כפי שהסברנו, השפה שולה נתחים של אנרגיה מהקיום הזורם, אנרגיה שהיא מעניקה לה שם. על-ידי הענקת שמות לנתחים השבויים, היא יוצרת ישויות בגבולות, כך נוצרים חייצים בין ישות לישות, חייצים מלאכותיים שלא בולטים בזרימת האנרגיה של הטבע.
כפי שראינו, האדם הלשוני השולה מהחלל, שולה כל הזמן נתחים של אנרגיה מהזרימה של הטבע, ומעניק להם שמות. כך האדם יוצר את עולמו, עולם לשוני. השלייה המתמדת, שהנה יצירה, היא היא מעניקה דינמיות לעולמו של האדם. הרי היצירה עצמה היא דינמית.
הרי ללא שפה, שמות, שהם הנם חכות, שבסיועם האדם שולה נתחים של אנרגיה מהחלל, עולמו הלשוני של האדם לא קיים. אבל קודם שהאדם שולה באמצעות שמות אנרגיה והופך אותה לישויות, האדם יוצר מילים, שמות. הטבע, האבולוציה, העניקה לאדם את מתת יכולת יצירה של מילים, שמות. השמות הם ישויות נעלמות שהאדם באמצעותם שולה אנרגיה ויוצר את הישויות, ישויות אלו אף הן נעלמות. היצירות הלשוניות הן נעלמות, וודאי שחוקים הם ישויות נעלמות, מוסדות הנם ישויות נעלמות, כל אלו הם פרי השפה היוצרת ישויות נעלמות, שלא היו קיימות קודם.
אם היוונים האמינו שהעולם הוא נצחי, האמינו שיצירות לשוניות אנושיות הן רק חקוי של דברים נצחיים, הם התעלמו מהיצירה הלשונית האנושית. לכן, צודק בומן באומרו שהמחשבה היוונית היתה מרחבית, רציפה, ללא חייצים המאפשרים יצירה דינמית. אבל, כפי שהזכרנו לעיל, היוונים בכלל לא האמינו בשפה יוצרת, וללא שפה יוצרת, לא קיימת דינמיות בעולמו של האדם.
המדע החדש הוא דינמי, מנסה לשבות נתחים מהזרימה של הטבע בנוסחאות מתמטיות. מתמטיקה אף היא פן לשוני, ללא שפה לא קיימת מתמטיקה. אם היוונים מדדו רק מרחב רצוף, הם לא יצרו דבר, אמנם הם יצרו את מדע הגיאומטריה, אבל הם נעצרו ולא יכלו לפתח מתמטיקה כפי שאנו מכירים היום, מתמטיקה המסוגלת למדוד את הדינמיות של הטבע. למען שהמתמטיקה תוכל למדוד את הדינמיות של חוקי הטבע, היא צריכה להכיר בכך שהעולם אינו רציף, שקיימים חייצים בין הדברים.
אם המדע החדש רוצה למדוד את דינמיות הטבע ולשם כך הוא צריך להכיר בעובדה שהטבע אינו רציף, הרי זה מנוגד למה שהיוונים חשבו. לכן, עלינו לחזור להשקפה התנ"כית הלשונית, שהאמינה בקיום לא רציף, האמינה שהשפה יוצרת ישויות בגבולות, הניחה שקיימים חייצים בין הישויות, לכן האמינה בדינמיות, ביצירה דינמית של השפה. אמנם, כפי שכבר אמרנו מחשבת התנ"ך לא פיתחה מדע, הסתפקה בפילוסופית השפה, הסתפקה בכך שהאמינה שהעולם הוא לשוני, לא היתה מעוניינת בטבע הדומם, הדטרמיניסטי. לכן המזוג של המדע היווני שנעצר, עם הרעיונות התנ"כיים על יצירה לשונית דינמית אפשר את התפתחות המדע הדש.
איינשטין בנוסחה המפורסמת שלו אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע, קבע, שלמעשה מסה היא אנרגיה שבויה, שבויה בנוסחה מתמטית. איינשטין עם כל גאונותו המדעית, לא הבין שלמעשה מסה שבויה בנוסחה מתמטית, ז.א. שהיא שבויה בשפה. הרי כפי שאמרנו, המתמטיקה היא פן של השפה. למעשה את השבייה הזו של האנרגיה בנוסחה מתמטית אפשר לפרק, הוכחה פצצת האטום.
מבלי שאיינשטין הגאון המדעי היה מודע לכך, הוא אישר את העובדה שהשפה, במקרה שלו השפה המתמטית, שובה נתחים מהחלל, מהטבע הזורם, יוצרת ישויות, במקרה זה ישויות יותר מוחשיות, ישויות שהאדם הופך אותם למיכשור.
לדאבונינו, איינשטין, הגאון המדעי, לא הבין את תרומת התנ"ך, למדע שלו, הוא לא הבין שהוא לא יכול היה ליצור את המדע שלו ללא שפה. הוא זלזל בתנ"ך, וטען שסיפורי התנ"ך, הם סיפורים של ילדים. כמובן, שאיינשטין הזדהה עם פילוסופית שפינוזה, שאף הוא שלל את מחשבת התנ"ך. שני אישים אלו לא נתנו לעצמם דין וחשבון כאשר הם שללו 'רצון חופשי', הרי ללא רצון חופשי גם אי אפשר ליצור בהקשר של פילוסופיה פנתאיסטית, נוסח שפינוזה, אי אפשר למרוד במסורת אבות. בלי רצון חופשי, בעולם דטרמיניסטי, שאיינשטין האמין בו, אי אפשר ליצור מדע.
אמנם, היקום הוא דינמי, בניגוד מה שחשבו היוונים שהוא רציף, נצחי, אבל האדם הלשוני שובה נתחים מהיקום הזורם, מנכס נתחים אלו ויוצר את עולמו הנפרד מעולם הטבע. האדם יכול לעשות יצירה זו, באמצעות מתת השפה.
מאחר, שמחשבת התנ"ך אימצה את מתת השפה, היא היא, בהמשך איפשרה את התפתחות המדע החדש, המדע הדינמי. ברור שהתפתחות זו התאפשרה, בגלל המדע היווני שהתפתח ונעצר. וכפי שראינו, מהמזוג של המדע היווני שקפא, עם הפילוסופיה הלשונית התנ"כית נוצר המדע החדש, הדינמי.
מדע האינפורמציה גם מאשרר את ההנחה של מחשבת התנ"ך, שהעולם כולו הוא אינפורמציה, שפה. רק שהאינפורמציה, השפה של הטבע, מזקיק שפה שונה, שפה מתמטית כדי להבין את הדינמיות שלו. השפה השונה הזו, המתמטיקה של היום, יכלה להתפתח רק על ידי אימוץ פילוסופית השפה התנ"כית.
הזכרנו את החייצים, הכרתם מאפשר להבין את הדינמיות של הטבע. כפי שידוע מפרק א' של ספר בראשית, אלהים בורא את הישויות ומציב להם גבולות, ז.א. משאיר חייצים בין ישות לישות. גם השפה יוצרת מלים שמעניקה להם גבולות. שם עץ, מציין ישות של עץ בגבולות.
למען להבין את ה-0, אנו צריכים להבין את החייצים, חייצים שהם חלל בין הדברים. רק כך ה-0 יכול היה להתפתח, שהוא הכרחי למדע החד, שהיוונים עם השקפתם של קיום רציף לא יכלו לפתח.
המדע העכשוי לא מודע ולא אסיר תודה למחשבת התנ"ך, לפילוסופיה הלשונית שלו, שבלעדיה ההתפתחות שלו לא היתה יכולה להתממש.
גם היהודים אינם מודעים לעובדה שמחשבת התנ"ך, היא היא אשר אפשרה את ההתפתחות החדשה של המדע.
למרות שהשליח פאול ב'אגרת אל הרומיים', ניסה לנטרל את משל עץ הדעת, רצה לחזור לרצף היווני, לנצחיות היוונית, העובדה שהתנ"ך, נשאר תקף בעולם הנוצרי, עקרונותיו לאט לאט חדרו לעולם המערבי ואיפשרו את המדע החדש.

אוניורסיטה ווירטואלית – שעור 400 – קצוב תנ"כי מול רצץ יווני

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 400 – קצוב תנ"כי מול רצף יווני
כידוע מחשבת התנ"ך לא הצמיחה מדע. נשאלת השאלה מדוע? ברור שמחשבת התנ"ך שהגיעה למסקנה שהעולם הוא לשוני, לא היתה לה ענין בטבע הדומם.
לעומת מחשבת התנ"ך, מחשבת יוון, שהאמינה בעולם נצחי, לא הכירה בתפקיד השפה היוצרת, חפשה את סוד הקיום בטבע, שאותו חשבה כרציף, כנצחי. האדם היווני הזדהה עם הטבע הנצחי, ראה את עצמו כילוד האדמה, אוטוכתוני, כפי שאפילו, אפלטון , בספרו הרפובליקה, במיתוס שקרי לפי עדות עצמו, טוען.
לעומת השאיפה היוונית לרצף, לנצחיות, מחשבת התנ"ך אימצה את הנתונים הקיומיים, אימצה את השפה הקוצבת, השלימה עם היות חיי אדם קצובים.
מה הקשר של השקפות קוטביות אלו למדע, ביחוד למדע החדש? ובכן, המדע היווני נעצר, בגין אמונה זו ברצף, בנצחיות. היוונים פיתחו גאומטריה, מודד של רצף טריטוריה. במציאות, הקיום לא שיתף פעולה עם ההשקפה היוונית על היותו רציף, הרי הוא קצוב. היוונים חשבו את גרמי השמיים כנצחיים, במציאות הם קצובים.
אבל גם לגבי חיי אדם היוונים עומתו עם מציאות היות האדם מוותי, מכאן התפתחה אצלם ההרגשה הטראגית, כאילו ישויות עוינות לאדם מכשילות אותו, המוירה העיוורת מכשילה את האדם.
אבל דיונינו הוא עצירת המדע היווני בגין ההשקפה המוטעית על היות הקיום רציף, נצחי.
אנו מוצאים כבר תובנה אצל הפילוסוף האנגלי הנומינליסט, אוקם, הטוען נגד ההשקפה היוונית על היות העולם נצחי, רציף. הוא מעיר שלפי כתבי הקודש, בסיפור על המבול, נאמר שאלהים חשב להשמיד את העולם, נמלך בדעתו לבסוף ולא השמידו. אוקם רואה בכך הוכחה שהעולם אינו נצחי.
אנחנו רואים, שבהדרגתיות העקרונות התנ"כיים חדרו לעולם הנוצרי. ביחוד חדרה לעולם הנוצרי, למרות משאלתו של השליח פאול לנצחיות, לרצף, ההבנה שה עולם הנו קצוב.
אנחנו רואים שערעור ההשקפה היוונית נגרמה כתוצאה מחדירת עקרונות תנ"כיים, גם כאשר עדיין לא הבינו אותם על בורים. אפשר להגיד, שהמדע החדש התפתח בהקשר הפילוסופיה הנומינליסטית, שהושפעה ממחשבת התנ"ך, בהמשך, ההשפעה של תיאולוגית קלווין, שחזר לרוב עקרונות התנ"ך.
אמנם ניוטון אמר שהגיע למסקנותיו מאחר שעמד על כתפי גאונים לפניו, אבל מסקנותיו הם בסיס המדע החדש. למרות תגליותיו הגאוניות, אלו לא סיפקו אפילו אותו, הוא הבין שסוד הקיום לא טמון בטבע המכני, הדטרמיניסטי, הוא חיפש תשובות בכתבי הקודש, גם באלכימיה. ניוטון הבין שסוד הקיום לא התגלה לו. הוא אמר, שלקדמונים, כוונתו היתה ליוצרי התנ"ך, התגלו דברים שלא מובנים לו ולבני דורו.
ניוטון חש שהחידה שהבנתה נעלמת ממנו, נמצאת במחשבת התנ"ך. הוא לא הבין את הפילוסופיה הלשונית של התנ"ך, הובס, הבין יותר ממנו. למעשה, כל ספרו של הובס, הלויתן, מבוסס על פילוסופית התנ"ך, למרות שאפשר להגיד עליו שהבין אותה רק חלקית.
אבל עניינינו הוא המדע העכשווי, תורת האינפורמציה, שהתפתחה באנגליה. היא ללא הודאה בכך, מאשררת את הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, שהעולם הוא פרי אינפורמציה, שפה.
מדע האינפורמציה הוא השלב האחרון, אבל עוד טרם הגעתו של המדע לשלב זה, הכרתו שהקיום קצוב, איפשר את מדידת הקיום הדינמי.
מתעלמים מהעובדה, שהיוונים לא הכירו אפילו את המושג 'רצון חופשי', לא הכירו בעובדה שהאדם יוצר, ולמרות שהם יצרו, הם ראו את היצירה האנושית כהסגת גבול האלים.
הובס, בהשפעת מחשבת התנ"ך, בהקדמה שלו לספרו 'הלויתן', אומר שהאדם יוצר בדומה לטבע. לגבי היוונים, אפילו הטבע היה סטטי, הרי הם חשבו אותו נצחי, לכן לא היה מקום להשתנותו. אפילו האלוהים של אריסטו, ה'מניע הבלתי מונע', מנענע רק עולם נצחי, לא בורא אותו.
האם תורת האבולוציה היתה יכולה להתפתח בהקשר המחשבה היוונית על קיום רציף? ברור שלא. מדע האבולוציה יכול היה להתפתח על בסיס פרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, היכן שהאלוהות היוצאת מהאין בוראת ברצון חופשי, יש מאין, בהדרגתיות, עולם.
תמיד מתעכבים, כאשר דנים בפרק הבריאה על בריאה בששה ימים, לא מבינים את עיקרון הפרק, שהבריאה היא הדרגתית. את העיקרון הזה שהבריאה הנה הדרגתית, תורת האבולוציה אימצה מפרק זה.
אבל המדע החדש יכול היה להתפתח באמצו קיום קצוב, קיום דינמי, קיום מתפתח. באופן פרדוכסלי, תורת הקוונטים המבוססת על קיום מקרי, מנוגד לדעתו של איינשטיין על היות הקיום דטרמיניסטי, מנוגדת על הכרזתו שאלוהים אינו משחק בקוביה, אמונתו בדטרמיניזם.
הרי פרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, מדבר על בריאה שרירותית. אלוהים אינו בורא את העולם לפי חוקים דטרמיניסטיים, הוא בורא אותו בשרירותיות. לא רק זה. אלוהים קוצב גבולות לכל הישויות שהוא בורא, משאיר חיצים ביניהם, חללים ריקים. היוונים לא השלימו עם חללים ריקים. ברור שהדינמיות של הטבע מתאפשר רק בגין החללים הריקים בין הישויות.
רק מי שחוקר את התפתחות המתמטיקה, יודע שה-0 הוא המצאה מאוחרת, המצאה שהתפתחה בהדרגתיות. היוונים לא הכירו את ה-0 , הרי לא הכירו בכלל בחללים ריקים. אמנם גם מחשבת התנ"ך לא הכירה את ה-0, שהחל את תהליך התפתחותו בהודו, שנדד עד אשר הגיע לאירופה, ורק בעת החדשה קיבל את משמעותו, והיום המדע לא יכול בלעדיו.
אבל אם מחשבת התנ"ך, לא הכירה את ה-0, היא הכירה בחללים ריקים בין הישויות, אפילו בין שרשרת הדורות קיימים חללים, קיים אין, בין דור לדור.
על הקיום, שהנו דינמי, כיוון שהוא פרי אינפורמציה שפה בהמשך.