אוניורסיטה ווירטואלית – שעור 400 – קצוב תנ"כי מול רצץ יווני

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 400 – קצוב תנ"כי מול רצף יווני
כידוע מחשבת התנ"ך לא הצמיחה מדע. נשאלת השאלה מדוע? ברור שמחשבת התנ"ך שהגיעה למסקנה שהעולם הוא לשוני, לא היתה לה ענין בטבע הדומם.
לעומת מחשבת התנ"ך, מחשבת יוון, שהאמינה בעולם נצחי, לא הכירה בתפקיד השפה היוצרת, חפשה את סוד הקיום בטבע, שאותו חשבה כרציף, כנצחי. האדם היווני הזדהה עם הטבע הנצחי, ראה את עצמו כילוד האדמה, אוטוכתוני, כפי שאפילו, אפלטון , בספרו הרפובליקה, במיתוס שקרי לפי עדות עצמו, טוען.
לעומת השאיפה היוונית לרצף, לנצחיות, מחשבת התנ"ך אימצה את הנתונים הקיומיים, אימצה את השפה הקוצבת, השלימה עם היות חיי אדם קצובים.
מה הקשר של השקפות קוטביות אלו למדע, ביחוד למדע החדש? ובכן, המדע היווני נעצר, בגין אמונה זו ברצף, בנצחיות. היוונים פיתחו גאומטריה, מודד של רצף טריטוריה. במציאות, הקיום לא שיתף פעולה עם ההשקפה היוונית על היותו רציף, הרי הוא קצוב. היוונים חשבו את גרמי השמיים כנצחיים, במציאות הם קצובים.
אבל גם לגבי חיי אדם היוונים עומתו עם מציאות היות האדם מוותי, מכאן התפתחה אצלם ההרגשה הטראגית, כאילו ישויות עוינות לאדם מכשילות אותו, המוירה העיוורת מכשילה את האדם.
אבל דיונינו הוא עצירת המדע היווני בגין ההשקפה המוטעית על היות הקיום רציף, נצחי.
אנו מוצאים כבר תובנה אצל הפילוסוף האנגלי הנומינליסט, אוקם, הטוען נגד ההשקפה היוונית על היות העולם נצחי, רציף. הוא מעיר שלפי כתבי הקודש, בסיפור על המבול, נאמר שאלהים חשב להשמיד את העולם, נמלך בדעתו לבסוף ולא השמידו. אוקם רואה בכך הוכחה שהעולם אינו נצחי.
אנחנו רואים, שבהדרגתיות העקרונות התנ"כיים חדרו לעולם הנוצרי. ביחוד חדרה לעולם הנוצרי, למרות משאלתו של השליח פאול לנצחיות, לרצף, ההבנה שה עולם הנו קצוב.
אנחנו רואים שערעור ההשקפה היוונית נגרמה כתוצאה מחדירת עקרונות תנ"כיים, גם כאשר עדיין לא הבינו אותם על בורים. אפשר להגיד, שהמדע החדש התפתח בהקשר הפילוסופיה הנומינליסטית, שהושפעה ממחשבת התנ"ך, בהמשך, ההשפעה של תיאולוגית קלווין, שחזר לרוב עקרונות התנ"ך.
אמנם ניוטון אמר שהגיע למסקנותיו מאחר שעמד על כתפי גאונים לפניו, אבל מסקנותיו הם בסיס המדע החדש. למרות תגליותיו הגאוניות, אלו לא סיפקו אפילו אותו, הוא הבין שסוד הקיום לא טמון בטבע המכני, הדטרמיניסטי, הוא חיפש תשובות בכתבי הקודש, גם באלכימיה. ניוטון הבין שסוד הקיום לא התגלה לו. הוא אמר, שלקדמונים, כוונתו היתה ליוצרי התנ"ך, התגלו דברים שלא מובנים לו ולבני דורו.
ניוטון חש שהחידה שהבנתה נעלמת ממנו, נמצאת במחשבת התנ"ך. הוא לא הבין את הפילוסופיה הלשונית של התנ"ך, הובס, הבין יותר ממנו. למעשה, כל ספרו של הובס, הלויתן, מבוסס על פילוסופית התנ"ך, למרות שאפשר להגיד עליו שהבין אותה רק חלקית.
אבל עניינינו הוא המדע העכשווי, תורת האינפורמציה, שהתפתחה באנגליה. היא ללא הודאה בכך, מאשררת את הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, שהעולם הוא פרי אינפורמציה, שפה.
מדע האינפורמציה הוא השלב האחרון, אבל עוד טרם הגעתו של המדע לשלב זה, הכרתו שהקיום קצוב, איפשר את מדידת הקיום הדינמי.
מתעלמים מהעובדה, שהיוונים לא הכירו אפילו את המושג 'רצון חופשי', לא הכירו בעובדה שהאדם יוצר, ולמרות שהם יצרו, הם ראו את היצירה האנושית כהסגת גבול האלים.
הובס, בהשפעת מחשבת התנ"ך, בהקדמה שלו לספרו 'הלויתן', אומר שהאדם יוצר בדומה לטבע. לגבי היוונים, אפילו הטבע היה סטטי, הרי הם חשבו אותו נצחי, לכן לא היה מקום להשתנותו. אפילו האלוהים של אריסטו, ה'מניע הבלתי מונע', מנענע רק עולם נצחי, לא בורא אותו.
האם תורת האבולוציה היתה יכולה להתפתח בהקשר המחשבה היוונית על קיום רציף? ברור שלא. מדע האבולוציה יכול היה להתפתח על בסיס פרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, היכן שהאלוהות היוצאת מהאין בוראת ברצון חופשי, יש מאין, בהדרגתיות, עולם.
תמיד מתעכבים, כאשר דנים בפרק הבריאה על בריאה בששה ימים, לא מבינים את עיקרון הפרק, שהבריאה היא הדרגתית. את העיקרון הזה שהבריאה הנה הדרגתית, תורת האבולוציה אימצה מפרק זה.
אבל המדע החדש יכול היה להתפתח באמצו קיום קצוב, קיום דינמי, קיום מתפתח. באופן פרדוכסלי, תורת הקוונטים המבוססת על קיום מקרי, מנוגד לדעתו של איינשטיין על היות הקיום דטרמיניסטי, מנוגדת על הכרזתו שאלוהים אינו משחק בקוביה, אמונתו בדטרמיניזם.
הרי פרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, מדבר על בריאה שרירותית. אלוהים אינו בורא את העולם לפי חוקים דטרמיניסטיים, הוא בורא אותו בשרירותיות. לא רק זה. אלוהים קוצב גבולות לכל הישויות שהוא בורא, משאיר חיצים ביניהם, חללים ריקים. היוונים לא השלימו עם חללים ריקים. ברור שהדינמיות של הטבע מתאפשר רק בגין החללים הריקים בין הישויות.
רק מי שחוקר את התפתחות המתמטיקה, יודע שה-0 הוא המצאה מאוחרת, המצאה שהתפתחה בהדרגתיות. היוונים לא הכירו את ה-0 , הרי לא הכירו בכלל בחללים ריקים. אמנם גם מחשבת התנ"ך לא הכירה את ה-0, שהחל את תהליך התפתחותו בהודו, שנדד עד אשר הגיע לאירופה, ורק בעת החדשה קיבל את משמעותו, והיום המדע לא יכול בלעדיו.
אבל אם מחשבת התנ"ך, לא הכירה את ה-0, היא הכירה בחללים ריקים בין הישויות, אפילו בין שרשרת הדורות קיימים חללים, קיים אין, בין דור לדור.
על הקיום, שהנו דינמי, כיוון שהוא פרי אינפורמציה שפה בהמשך.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: