וניברסיטה ווירטואלית – שעור 405 – פאוסט פורץ גבולות

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 405 – פאוסט הפורץ גבולות
מלה היא ישות בגבולות, מכאן השפה מציבה גבולות, בעולמו הלשוני של האדם. אבל האדם במלחמה מתמדת בגבולות, פאוסט פורץ גבולות, הוא רוצה רצף. הדחף לרצף, הנו דחף המאבק נגד מודעות.
מודעות היא מהות השפה המציבה גבולות. מודעות מתגשמת כאשר האדם מצטופף תחת שם. הילד הופך למודע, כאשר הוא מצטופף תחת השם 'אני', המנכר אותו מאמו, המציב גבולות בינו לבין העולם הסובב.
סיבת התעלמות ממשל 'עץ הדעת', על-ידי תיאולוגית השליח פאול, שאול התרסי, הפרשנות המטעה שהוא נתן למשל זה, היה דחף לפרוץ מעבר לגבולות, שה'מודעות' במשל זה מציב, פאול רצה רצף, רצה נצח מדומה.
אבל חלק ממשל 'עץ הדעת' הועלם גם על-ידי צאצאי העברים, החלק המצביע איך הפכו חוה ואדם ל'מודעים לעירומם', התנכרותם למצבם הקודם ב'גן-עדן', הגבלותם תחת שם. גם אם צאצאי העברים לא יצאו נגד משל זה, היותו חלק מהכתבים המקודשים, הם לא הזכירו אותו, כיוון שאף הם לא רצו לוותר על 'גן-עדן', לא רצו לוותר על 'עץ החיים'.
וכבר הבאנו בשעורים קודמים את טעותו של הרמ"ם, אשר חשב שהאדם היה מושלם מבחינה שכלית טרם אכל מפרי 'עץ הדעת', והחטא, בעברו על האיסור לאכול מהפרי, גרם לכך, שהוא רכש את היכולת להבדיל בין טוב לרע, יכולת פחותה מזו שהיתה לאדם בראשיתו כבעל שכל מושלם, בגן-עדן, כאשר היתה לו יכולת להבדיל בין אמת ושוא.
ובכן, אפילו הרמב"ם, לא הבין את מסר 'עץ הדעת', מסר שהצביע על כך שחוה ואדם בהיותם ב'גן'-עדן', היו עירומים ולא התבוששו, ורק אחרי אוכלם מפרי 'עץ הדעת', רכשו מודעות, מודעות על היותם עירומים, על היותם ישויות בגבולות. גם הרמ"ם, לא היה מסוגל לוותר על 'גן-עדן', שלפי המשל האדם היה בו חיה כשאר החיות, ללא מודעות. הרמ"ם ראה בהבדלה בין טוב לרע, יכולת פחותה, לא הבין שכל פילוסופית השפה למעשה מבוססת על יכולת זו, להבדיל, לנכר בין דבר לדבר, להציב גבולות.
הרי בפרק א' של ספר בראשית, פרק הבריאה, אלהים בורא בהגדים את העולם, בהבדילו בין ישות אחת שהוא בורא, לישות אחרת, מציב גבולות ביניהם, מקווה כל ישות תחת חופת שם, שם המנחה את הישות לתפקידה.
צאצאי העברים, הרמב"ם ביניהם, לא וויתרו על פרשנות שגויה על מהות 'גן-עדן', לא רצו את 'דעת', המציבה גבולות, רצו אף הם את 'עץ החיים', עץ של רצף. בקבלה מוזכר רק 'עץ החיים', ספרו של חיים וויטל, תלמידו של האר"י, נקרא 'עץ החיים'.
ובכן, כל מהותו של האדם, מהות המבדילה אותו מברויים אחרים על כדור הארץ שלנו, היא עובדת היותו בעל שפה, שפה המציבה גבולות. דחף מנוגד ארכיטיפי של האדם הוא, לפרוץ את הגבולות שהשפה מציבה.
את הדחף הארכיטיפי זה, לפרוץ גבולות, אנו מוצאים בצורה הקיצונית ביותר, בדרמת פאוסט של גיתה.
ואם דרמת פאוסט מסמלת את המהות הלותרניות, נבין את סיבת הדלגיטימציה שלהם, את מסר התנ"ך, המבוסס על הצבת גבולות. נבין סיבת מאבקם ביהודים, שבשבילם הם כביכול סימלו את המסר הזה של מחשבת התנ"ך, הצבת גבולות, דבר שהפך אותם בעיניהם ל'אויב קוסמי'.
יהודים הפכו ל'אויב קוסמי' של הלותרנים, כיוון שהם רצו לפרוץ את כל הגבולות.
ואם נשאלת השאלה, מדוע היהודים לא הבינו שהפכו ל'אויב קוסמי' של הלותרנים? הסיבה שהם כבר מזמן לא ממשו, לא הבינו את מסר 'עץ הדעת', את מסר מחשבת התנ"ך, מסר על הצבת גבולות, גם אם יהודים לא ניסו באגרסיה לפרוץ גבולות כמו עמים אחרים. היהודים אפילו היו מעריצי פאוסט, לא הבינו את הסכנה האורבת להם מנטיתו של פאוסט לפרוץ גבולות.
גם אם פאוסט מסמל את הדחף לפרוץ גבולות בצורה הקיצונית ביותר, הרי כבר יורשי מיתוס גילגמש, המזופוטמים, אף הם רצו רצף, רצף הפורץ גבולות. משל 'מגדל בבל', כבר נלחם בנטיה זו של אנשי שנער, הבונים מגדל המגיע לשמים, הרוצים שפה אחת, שפה אחת המסמלת רצף. והעונש, של אלהים המבלבל את שפתם. אלהים הרוצה ברב לשוניות, אלהים הרוצה, ישויות בגבולות.
אולי קביעתו של פרויד שהאדם רוצה ב-THANATOS, מוות, נכון בצורה עקיפה. הרי פאוסט בדרמת גיתה עולה לעולמן של הנשים המיטיבות, 'נשים מיטיבות', שם יופמיסטי ל'תיאמת', תיאמת הבלתי מחולקת, תיאמת המרדימה, תיאמת שהנה מוות. האדם משלה את עצמו שרצונו ברצף, הוא מלחמה במוות, במציאות רצון זה הוא דחף לחזור לחיק תיאמת המרדימה. כפי שפאוסט בורח לחיקה, אחרי כל פריצות גבולות שלו. הכובשים הגדולים של מזופוטמיה, פורצי הגבולות, נבלעו כולם בחזרה בתיאמת המרדימה.
מחשבת התנ"ך שכולה מבוססת על משל 'עץ הדעת', לא הצליחה להסביר את עצמה, בגין הצטמצמותה במשלים מינימליסטיים, בגין העובדה שאפילו צאצאי האבות לא הבינו את מסר המשל, או שמא אף הם לא יכלו לוותר על משאלות אנושיות למצב גן-עדני, על משאלות ל'עץ החיים', רצון לרצף, שהנו אי קיום.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: