Monthly Archives: מרץ 2015

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 410 – הרצון לרצף גורם לפרשנויות חדשות לתרבות המקור

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 410 – הרצון לרצף, גורם לפרשנויות חדשות לתרבות המקור
ראינו שאבות העברים חוללו שינויים בעקרונות התרבות השומרית שעל יסודותיה התבססו. אבות העברים ביטלו את האמונה השומרית בגורל, בהבינם שהאדם בורא את עולמו באמצעות שפה, שהיא נוצרת רק כיוון שכוללת בתוכה רצון חופשי.
אבות העברים הפרידו בין העולם הביאולוגי, עולם גוף האדם שנוצר על-ידי חוקי הקיום הדטרמיניסטיים, לבין העולם הלשוני, שהנו יצירתו של האדם באמצעות רצון חופשי. כתוצאה מהבנה זו הם יצרו את פילוסופית השפה.
אבות העברים כתוצאה מהבנת חוקי הבריאה היתכנו רק על ידי ביתור רצף, והבנתם את מהות השפה, היוצרת עצמה באמצעות ביתורים ברצף, השלימו עם קיום בגבולות, ופיצו את עצמם באמונה של רצף של דורות.
למרות שהאדם הפרגמטי עושה שימוש בכלי השפה, אבל לא מבין את מהותה, גם לא מבין את חוקי הבריאה שיתכנו רק בביתור רצף, לכאורה משלים עם חיים בגבולות, אבל משאיר בצד, רצון לרצף.
הכובשים הגדולים המזופוטמיים, רצו להשיג רצף על-ידי כיבושים של טריטוריות. המזופוטמים פעלו מתוך דחף להשיג רצף קיומי, באמצעות תחליף, רצף טריטורילי, במקום קיצוב לשוני.

כל הפרשנויות השונות המאוחרות יותר על פילוסופית התנ"ך, שהכניסו שינויים בה, נבעו כולם מתוך רצון לרצף, אם לא לשוני, אזי רצף בתחליפים.
אפילו העברים אחרי חורבן בית שני, רצו רצף קיומי, בהאמינם בעולם חלופי ששם נשמות בני אדם ממשיכות את קיומן, למרות שלפי עקרונות התנ"ך, קיים רק עולם נגלה, ורצף קיים רק על-ידי שרשרת הדורות.
כתוצאה של רצון האדם ברצף, נבין את בשורת השליח פאול, שאמנם אימץ את התנ"ך, אבל נתן פרשנות חדשה לעקרונות שלו, כיוון שהוא רצה רצף. הרצף שהשליח פאול רצה היה צריך להתבצע בצורה, שהאלוהות שבראה עולם, תשנה סדרי עולם שיבטיחו רצף. מאחר שסדרי עולם לא השתנו, הכנסיה הקאתולית החליפה את הרצף, בכיבושים טריטוריליים.
לותר וממשיכו גיתה, שמרדו במסורת הנוצרית, לא היו מרוצים מהאל של השליח פאול שהכזיב, המליכו את השטן, מפיסטו, שקיוו שהוא באמצעים מאגיים שלו, יצור את הרצף, יעניק לאלו שיכרתו ברית אתו, נעורים נצחיים, כפי שהובטח לגיבור הדרמה של גיתה, פאוסט. אבל חסידי לותר לא הסתפקו
בנעורים נצחיים, רצו גם רצף טריטואילי.
אבל אל לנו להסתפק בפתרונות של תרבויות, אף האדם הקטן אינו מרוצה מגופו הקט, מנסה בכל הצורות להגדיל אותו, הפתרון המקובל ביותר שהוא מוצא הוא להרבות בנכסים וסבור שאלו יגדילו את נפח גופו.

רכוש אינו התחליף הבלעדי של האדם להגדלת נפח גופו, זהותו. האדם גם מנסה להגדיל את נפח זהותו, באמצעות יצירות לשוניות.
העולם הלשוני המבוסס על הבדלה, הכולל בתוכו כבר את התחרות. הרי הבדלה מצביעה על שוני, מי עדיף על מי, מה טוב יותר, מה ורע יותר, ההבדלה נותנת בכורה לטוב. כך כבר קין קנא באחיו, שהועדף עליו, חשב שישיג את בחירתו של אחיו אם ירצח אותו. קין לא הסתפק בגוף בגבולות, הוא רצה 'בחירה לשונית', שאין לה גבולות, רצה רצף.
האני רוצה כל הזמן להגדיל את עצמו, להשיג בכורה, בכורה לשונית שאין לה גבולות, שהיא מגדילה את האני. מאחר שזהות היא כבר בתחום השפה הנעלמת, להגדיל את הזהות אפשר לעשות בתחום מרחב נעלם. אם במרחב טריטוריה מוחשית אפשר להציב גבולות, במרחב הלשוני הנעלם, גבולות מטושטשים. כך אדם שניכס לעצמו סמכויות רוחניות, רצף נעלם, קשה לאתראת גבולות סמכויותיו, קשה להמנע מלפגוע בהם. כך העריץ גבולות סמכויותיו במרחב הנעלמות, ורבים חשודים בעיניו, שמסיגים את גבולותיו, לכן יש לסלקם.
הבל לא סיכן את הטריטוריה המוחשית של קין, הוא סיכן את המרחב האין-סופי של מושג הבחירה שלו. האתונאים לא סיכנו את הטירטוריה המוחשית של הספרטנים, הם סיכנו את הטיריטוריה הנעלמת של ההגמוניה שלהם, הגמוניה, ישות לשונית נעלמת, שאין לה גבולות. כך לפחות טען טוקידידס, שהמלחמה הפלפונזית פרצה בין אתונה וספרטה, כיוון שהאחרונה קנאה בהגמוניה של הראשונה. ומאחר שהגמוניה, ישות לשונית, אין לה גבולות, המלחמה הפלופונזית נמשכה שנים רבות, והרסה את יוון הקלאסית.

האדם לא מוותר על רצף, אם הוא לא משיג רצף בעולם הנגלה, הוא יוצר עולם חלופי ששם אחרי מותו הוא משיג רצץ. כפי שראינו הרצון לרצף עושה שימוש בתחליפים שונים, כך האדם או יותר נכון שליט, חושב שבכיבוש טריטוריה ישיג רצף. כך הכנסיה הקאתולית שהרצון שלה בשינוי סדרי עולם, סדרי עולם רצופים לא התגשמו, החליפה רצון זה לרצף, בשליטה על טריטוריות רצופות.
אבל תחליפים לרצון לרצף הם אין-סופיים, אפשר לשאוף לרצף מושגי, רצף של סמכויות רוחניות, רצף אידאולוגי.
מלחמות אידיאולוגיות, מלחמות דת, הן הרסניות יותר מאשר מלחמות על טריטוריה, כיוון שלמושגים לשוניים אין גבולות.

מודעות פרסומת

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 409 -תרבות חדשה היא תולדה של אינטרפרטציה חדשה לתרבות המקור

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 409 – תרבות חדשה היא תולדה של אינטרפרטציה חדשה לתרבות המקור
למעשה כל תרבות חדשה מתחילה עם אינטרפרטציה חדשה על עקרונות תרבות שעליה צמחה. כך, אבות העברים, שיצאו מאור, מרכז תרבותי שומרי, שהיה כבר תחת כיבוש כשדי, עשו מהפך לכמה עקרונות של התרבות השומרית. כך, אם השומרים ראו את האדם תחת שלטון חוקי גורל, חוקים דטרמיניסטיים, אנו מוצאים במשל סדום, אמונה שהאלוהות לא נוהגת לפי חוקי גורל, מוכנה לשנות את גזרותיה לפי התנהגות אנושית, במקרה של סדום, היא מוכנה לשנות את גזרת השמדת העיר, אם ימצאו בה קומץ צדיקים.
השליח פאול, אחד ממיסדי הנצרות, אימץ את התנ"ך כספר מקודש, אבל ביטל את עיקרון האמונה התנ"כית ב'עולם נגלה' בלבד, בהיות משך חייו האדם קצוב. השליח פאול רצה בקיום רציף. השליח פאול נתן פרשנות חדשה למשל 'עץ הדעת', מקור הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, רצה שהאלוהות, תמורת קורבן הבן, ישוע, תשנה את סדרי העולם, סדרים שלפי פרק א' של ספר בראשית מושלמים. הרי אלהים אחרי כל שלב של בריאה אמר: 'כי טוב'.
ואם השליח פאול רצה בשינוי סדרי עולם, בעולם רצוף, השליח יוחנן בפרק א' של בשורתו, טען ש'בראשית היה ה'דבר', ובהמשך אותו פרק אמר, שה'דבר' התגלם בישוע. ברור שהשליח יוחנן הסתמך על פרק א' של ספר בראשית, שבו האלוהות בוראת את העולם ב'הגדים', בשפה. לפי פרק א' של ספר בראשית, ה'הגדים', או ה'שפה', הם אמצעים בידי האלוהות. אצל יוחנן, ה'דבר', השפה היא ראשית, היא לא יותר אמצעי, היא מגולמת בישוע, שלפי יוחנן הוא האלוהות שהתגלמה באדם. אם ככה, לפי יוחנן השפה וישוע הם חד, הם ראשית. השפה אינה יותר אמצעי, היא אלוהות.
לא נוכל כאן לחזור על השינויים שחוללו שני שליחים אלו, בעקרונות התנ"כיים, שכבר דיברנו על כך בשעורים קודמים.
גם לא נתעכב על כל השינויים שהאיסלאם חולל בעקרונות התנ"כיים, עובדה ששינויים אלו, איפשרו את התפתחות התרבות האיסלאמית.
הקדמה זו באה למען נבין שהדת הלותרנית חוללה שינויים בדת הנוצרית, שהפרוטסטנטים לא עמדו על כך, עד להיווסדות הרייך השלישי.
אני חוזרת על העובדות שכבר הזכרתי בשעורים קודמים, כיוון שעיוורון זה של הפרוטסטנטים, שלא עמדו על כך, שלותר שינה את עקרונות הנצרות, למרות שטען שהוא ממשיכו של השליח פאול.
לותר שינה בהדרגתיות את כל עקרונות הנצרות, וודאי שהוא שינה מה שנשאר מעקרונות תנ"כיים. הרי כבר ב-95 תזות שלו, לותר ביטל מעשים טובים המובילים לגאולה. ביטול כזה היה צריך להוכיח שהוא למעשה ביטל את כל עקרונות תנ"כיים, מבוססים על הבדלה, על מעשים טובים ששכר בצדם, עקרונות כלולים כבר ב'עשרת הדברות', שאפילו השליח פאול לא ביטל.
התחלה זו הובילה את לותר לטעון שמעשים רעים אינם מכתימים את הנפש, מכתימים רק את הגוף.
שוב, משלב זה לותר המשיך, לשלב המהפכני ביותר, כאשר בספרו 'העדר רצון חופשי', הוא המליך את השטן על העולם הנגלה.
עלינו לחזור לעיוורון של הפרוטסטנטים, אלו שאימצו את משנתו של קלווין. הרי משנתו של רפורמטור זה היתה שונה תכלית שינוי מזו של לותר. אנו מדגישים את העיוורון של חסידי קלווין, למען לעמד על עיוורון אנושי, עיוורון שמונע להבין את עולמו הלשוני האנושי.
כבר הזכרנו בשעורים קודמים, שהיוונים הקלאסיים בכלל לא היו מודעים שהם יוצרים את עולמם באמצעות כלי השפה, ההיפך, הם חשבו, שיצירה אנושית, כמובן לשונית, היא הסגת גבול האלים, שעונש בצדה. היוונים אפילו לא הכירו את מושג 'רצון חופשי', הרי הם לא היו זקוקים לו, כיוון שהאמינו בעולם נצחי, שבו דברים לא משתנים.
עיוורון זה של האדם בקשר האמצעי שברשותו, אמצעי השפה, המאפשרת לו ליצור את עולמו הלשוני, יצירת עולם המבדיל אותו מהחיות, מחוסרות השפה, החסרות יכולת יצירה, גרם לכך, שהקלוויניסטים בין הפרוטסטנטים, לא עמדו על העובדה, שלותר ביטל את ה'רצון החופשי', בכך ניטרל את פעילות השפה, היכולה ליצור רק הודות ל'רצון החופשי'.
אבל, כמובן זה היה רק חלק מהעיוורון הקלוויניסטי, שלא עמדו על ביטול עיקרון זה של 'רצון חופשי'. העיוורון המוחלט של הקלוויניסטים כלל את אי שימת לבם שלותר המליך את השטן על ה'עולם הנגלה'.
הקדמנו ואמרנו שלותר טען שהוא ממשיכו של השליח פאול. אבל השליח פאול לא המליך את השטן על ה'עולם הנגלה', השליח פאול האמין בשינוי סדרי עולם, שלותר כבר לא האמין בכך.
הבאנו כאן רק בקצור את הדוגמה של עיוורון אנושי, למען להצביע על עובדה כללית של עיוורון אנושי, שלא לא רוצה להבין את מהות הכלי שבגינו הוא שונה מהחיות.
הדגשנו כבר שהאדם מתעלם ממהות כלי השפה, כלי המאפשר לו ליצור, כיוון שהוא לא משלים עם היות משך חייו קצוב, שכלי זה מצביע עליו.
מאחר שהאדם מתעלם ממהות הכלי המיחד אותו, הוא נכנס לאי הבנות לגבי האופנים שהוא יוצר את עולמו, הוא נכנס לתסבוכות מחשבתיות. מספיק אם כהקדמה נזכיר את הטעות של השליח פאול שסדרי עולם ישתנו, או את האמונה הפאוסטית, שהשטן, מפיסטו, יאפשר להם שלטון עולמי. על תסבכות אחרות בהמשך.