אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 410 – הרצון לרצף, גורם לפרשנויות חדשות לתרבות המקור
ראינו שאבות העברים חוללו שינויים בעקרונות התרבות השומרית שעל יסודותיה התבססו. אבות העברים ביטלו את האמונה השומרית בגורל, בהבינם שהאדם בורא את עולמו באמצעות שפה, שהיא נוצרת רק כיוון שכוללת בתוכה רצון חופשי.
אבות העברים הפרידו בין העולם הביאולוגי, עולם גוף האדם שנוצר על-ידי חוקי הקיום הדטרמיניסטיים, לבין העולם הלשוני, שהנו יצירתו של האדם באמצעות רצון חופשי. כתוצאה מהבנה זו הם יצרו את פילוסופית השפה.
אבות העברים כתוצאה מהבנת חוקי הבריאה היתכנו רק על ידי ביתור רצף, והבנתם את מהות השפה, היוצרת עצמה באמצעות ביתורים ברצף, השלימו עם קיום בגבולות, ופיצו את עצמם באמונה של רצף של דורות.
למרות שהאדם הפרגמטי עושה שימוש בכלי השפה, אבל לא מבין את מהותה, גם לא מבין את חוקי הבריאה שיתכנו רק בביתור רצף, לכאורה משלים עם חיים בגבולות, אבל משאיר בצד, רצון לרצף.
הכובשים הגדולים המזופוטמיים, רצו להשיג רצף על-ידי כיבושים של טריטוריות. המזופוטמים פעלו מתוך דחף להשיג רצף קיומי, באמצעות תחליף, רצף טריטורילי, במקום קיצוב לשוני.
כל הפרשנויות השונות המאוחרות יותר על פילוסופית התנ"ך, שהכניסו שינויים בה, נבעו כולם מתוך רצון לרצף, אם לא לשוני, אזי רצף בתחליפים.
אפילו העברים אחרי חורבן בית שני, רצו רצף קיומי, בהאמינם בעולם חלופי ששם נשמות בני אדם ממשיכות את קיומן, למרות שלפי עקרונות התנ"ך, קיים רק עולם נגלה, ורצף קיים רק על-ידי שרשרת הדורות.
כתוצאה של רצון האדם ברצף, נבין את בשורת השליח פאול, שאמנם אימץ את התנ"ך, אבל נתן פרשנות חדשה לעקרונות שלו, כיוון שהוא רצה רצף. הרצף שהשליח פאול רצה היה צריך להתבצע בצורה, שהאלוהות שבראה עולם, תשנה סדרי עולם שיבטיחו רצף. מאחר שסדרי עולם לא השתנו, הכנסיה הקאתולית החליפה את הרצף, בכיבושים טריטוריליים.
לותר וממשיכו גיתה, שמרדו במסורת הנוצרית, לא היו מרוצים מהאל של השליח פאול שהכזיב, המליכו את השטן, מפיסטו, שקיוו שהוא באמצעים מאגיים שלו, יצור את הרצף, יעניק לאלו שיכרתו ברית אתו, נעורים נצחיים, כפי שהובטח לגיבור הדרמה של גיתה, פאוסט. אבל חסידי לותר לא הסתפקו
בנעורים נצחיים, רצו גם רצף טריטואילי.
אבל אל לנו להסתפק בפתרונות של תרבויות, אף האדם הקטן אינו מרוצה מגופו הקט, מנסה בכל הצורות להגדיל אותו, הפתרון המקובל ביותר שהוא מוצא הוא להרבות בנכסים וסבור שאלו יגדילו את נפח גופו.
רכוש אינו התחליף הבלעדי של האדם להגדלת נפח גופו, זהותו. האדם גם מנסה להגדיל את נפח זהותו, באמצעות יצירות לשוניות.
העולם הלשוני המבוסס על הבדלה, הכולל בתוכו כבר את התחרות. הרי הבדלה מצביעה על שוני, מי עדיף על מי, מה טוב יותר, מה ורע יותר, ההבדלה נותנת בכורה לטוב. כך כבר קין קנא באחיו, שהועדף עליו, חשב שישיג את בחירתו של אחיו אם ירצח אותו. קין לא הסתפק בגוף בגבולות, הוא רצה 'בחירה לשונית', שאין לה גבולות, רצה רצף.
האני רוצה כל הזמן להגדיל את עצמו, להשיג בכורה, בכורה לשונית שאין לה גבולות, שהיא מגדילה את האני. מאחר שזהות היא כבר בתחום השפה הנעלמת, להגדיל את הזהות אפשר לעשות בתחום מרחב נעלם. אם במרחב טריטוריה מוחשית אפשר להציב גבולות, במרחב הלשוני הנעלם, גבולות מטושטשים. כך אדם שניכס לעצמו סמכויות רוחניות, רצף נעלם, קשה לאתראת גבולות סמכויותיו, קשה להמנע מלפגוע בהם. כך העריץ גבולות סמכויותיו במרחב הנעלמות, ורבים חשודים בעיניו, שמסיגים את גבולותיו, לכן יש לסלקם.
הבל לא סיכן את הטריטוריה המוחשית של קין, הוא סיכן את המרחב האין-סופי של מושג הבחירה שלו. האתונאים לא סיכנו את הטירטוריה המוחשית של הספרטנים, הם סיכנו את הטיריטוריה הנעלמת של ההגמוניה שלהם, הגמוניה, ישות לשונית נעלמת, שאין לה גבולות. כך לפחות טען טוקידידס, שהמלחמה הפלפונזית פרצה בין אתונה וספרטה, כיוון שהאחרונה קנאה בהגמוניה של הראשונה. ומאחר שהגמוניה, ישות לשונית, אין לה גבולות, המלחמה הפלופונזית נמשכה שנים רבות, והרסה את יוון הקלאסית.
האדם לא מוותר על רצף, אם הוא לא משיג רצף בעולם הנגלה, הוא יוצר עולם חלופי ששם אחרי מותו הוא משיג רצץ. כפי שראינו הרצון לרצף עושה שימוש בתחליפים שונים, כך האדם או יותר נכון שליט, חושב שבכיבוש טריטוריה ישיג רצף. כך הכנסיה הקאתולית שהרצון שלה בשינוי סדרי עולם, סדרי עולם רצופים לא התגשמו, החליפה רצון זה לרצף, בשליטה על טריטוריות רצופות.
אבל תחליפים לרצון לרצף הם אין-סופיים, אפשר לשאוף לרצף מושגי, רצף של סמכויות רוחניות, רצף אידאולוגי.
מלחמות אידיאולוגיות, מלחמות דת, הן הרסניות יותר מאשר מלחמות על טריטוריה, כיוון שלמושגים לשוניים אין גבולות.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 