Monthly Archives: אפריל 2015

אוניברסיטה ווירטואלית -שעור 412 -טורינג- המכונה החושבת-2

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 412 – טורינג – המכונה החושבת 2
בשעור הקודם הזכרנו, שרבים מהפילוסופים חושבים שהמחשבה האנושית היא פנימית, זאת אומרת, היא גנטית, בעוד שפילוסופית השפה שמקורה במשלים הפילוסופיים של התנ"ך, סבורה שהשפה והמחשבה האנושית היא חיצונית, פרי ממקור חיצוני, פרי משא ומתן, פרי שיח בין בני אדם.
בין הפילוסופים שחשבו את השפה לפנימית, כפי שהזכרנו כבר בשעור הקודם, היה סוקראטס, שחשב שיש רק לילד את המחשבה הפנימית, היוונים בכלל לא דיברו על שפה יוצרת. אבל גם הוגים מערביים, כמו לייבניץ, חשב, שהאדם הוא מונדה, מיקרוקוסמוס, המכיל כבר את המחשבה הפנימית, גם קאנט, כאשר הוא שולל את החוקים התנ"כיים החיצוניים, העדיף חוקים פנימיים. הוא גם חשב שמושגי הזמן ומרחב, הם א-פריוריים, פנימיים. ואפילו דקרט, חשב שמחשבתו היא פנימית, ובוויכוח עם הובס, שטען שהאדם חושב בשפה, הוא סבר שמחשבתו פנימית ולא תלויה בשפה חיצונית.
מדוע חשוב לציין עובדות אלו, כיוון שאם המחשבה היא פנימית, אזי היא גנטית, אזי למרק צדק, שאפשר להוריש את השפה ואת המחשבה, והוכח, שאי אפשר להוריש את המחשבה, כיוון שהיא חיצונית. אי אפשר להוריש את המחשבה כיוון שהיא פרי משא ומתן, פרי שיח, כיוון שהשפה היא אפי-גנטית. אפשר להוריש את השפה ואת המחשבה לדורות הבאים, אם הקהילה שומרת את הזכרון הקיבוצי, אם השפה והמחשבה קובעו בכתב.
ובכן, אם באמת היתה השפה פנימית, וכן המחשבה, אזי היא היתה דטרמיניסטית. במקרה כזה אפשר היה לקלוט אותה בתוכנה, אבל אפילו במקרה כזה, קשה להעלות על הדעת שאפשר היה להעלות את התחושות, שהנן המניעים של המחשבה, על תוכנות.
ובכן, לפחות כולם מסכימים שהשפה והמחשבה לא נירשים, לפי שלמרק חשב. אם מסכימים שהשפה והמחשבה לא נירשים, אין זאת אומרת שאלו העוסקים בשפה מאמצים את פילוסופית השפה שמקורה במשלים התנ"כיים, פילוסופיה הטוענת שהאדם ניכס את 'דעת', את השפה ממקור חיצוני, כפי שגם חשב היפוקראטס, שאף הוא חשב, שהשפה היא ממקור חיצוני. עד היום פילוסופים העוסקים בשפה, עדיין לא טוענים שהיא ממקור חיצוני, הם גם לא מדברים על שפה יוצרת, מדברים על שפה ככלי קומוניקציה. גם בהקשר זה יש להזכיר את היידיגר המאוחר, המזכיר כבר את המלה היוצרת את העולם, אבל אף הוא לא הרחיב על כך.
עלינו לחזור לדיונינו, מדוע מכונה חושבת לא תיתכן. אנו טוענים את זה, על בסיס פילוסופיה לשונית, המניחה שהשפה הנה ממקור חיצוני, שהשפה הנה כלי יצירה. על בסיס הנחות אלו, אפשר לפרט, שהשפה אינה קיימת, היא נוצרת רק כאשר שני יחידים, אנשים שלהם יכולת מולדת לשפה יוצרים אותה, יוצרים כבר את המלה הראשונה בהסכם, ונותנים להסכם זה סימול. אבל עלינו לציין, שהמילים הנוצרות, הן ישויות נעלמות, לא מוחשיות.
השפה הנוצרת על-ידי 'ניכור', 'ניכור זה הופך את האדם ל'מודע'. הילד המנכר את עצמו מאמו, מסוגל להגיד 'אני', הופך למודע. מחשבה היא תולדה ממודעות האדם, מודעות פרי ניכור, היחיד החושב מנכר את עצמו מהזולת, מהסביבה. אבל מחשבה היא תולדה של שיח בין שניים, איך לכנות עצמים, פעולות בסימול משותף. שפה, מחשבה, הן ישויות נעלמות, לא מוחשיות, לא קיימות מחוץ בזכרון של אלו שהסכימו לסימול משותף.
עלינו להוסיף, שהיחיד המודע, מופעל על-ידי תחושות גופניות, את התחושות גופניות אלו הוא מחצין, לתחושות מוחצנות אלו יחד עם הזולת, מעניקים סימול.
נשאלת השאלה, האם אפשר ללכוד את התהליך החיצוני הזה להיווצרות המחשבה, בתוכנות? אפשר רק ללכוד את הסימול החיצוני, כפי שהכתב לוכד אותו, בצורה קפואה. אבל את תהליך ההיווצרות פרי משא ומתן, פרי שיח, אי אפשר ללכוד. וודאי שאי אפשר ללכוד את התחושות הגורמות לתהליך מחשבה של משא ומתן, של שיח.
הזכרנו כאן רק את התהליך הראשוני של היווצרות המחשבה האנושית, היווצרות על בסיס משא ומתן, בסיס שיח. אבל תהליך זה יש לו רבדים רבים, רבדים היוצרים את המערכות הערכיות שעליהן מבוססות חברות אנושיות.
הזכרנו שהיכולת המולדת לשפה, אם יכולת זו מופעלת על-ידי היחיד בפוגשו את הזולת, יוצרת את ה'מודעות'. אבל מודעות עדיין לא אורגת את מוסד הקהילה. שניים היוצרים על-ידי משא ומתן את המלה הראשונה, מונעים על-ידי 'דחף הקיום', המשותף להם ולברויים אחרים על כדור הארץ, להבדיל מה טוב לקיומם, מה רע לקיומם. החיה בצורה דטרמיניסטית, מופעלת על-ידי 'דחף הקיום' לברח מסכנות, סכנות לקיומה. האדם הלשוני, בהבדל מהחיה, יוצר על בסיס הפרמטר של גופו, מה טוב לקיומו, מה רע לקיומו.
הקהילה האנושית נוצרת בשלבים, כתוצאה מדחפים, צרכים קיומיים. היצירות בסיס הקהילות, שוב הנן פרי משא ומתן, פרי שיח. האם אפשר ללכוד את המארג המחשבתי הזה היוצר קהילה, קהילה שהיא גנזך השפה, גנזך, נוסף לגנזך הזכרון האנושי, של היצירות הלשוניות הנעלמות, שאינן מוחשיות? האם אפשר ללכוד את המארג הזה בתוכנות שיזינו מכונות, שתוכלנה ליצור מארג כזה, מחשבה נעלמת כזו?
המארג המחשבתי היוצר קהילות אנושיות, הוא שרירותי, נוצר, כיוון שהשפה מציידת את האדם ב'רצון חופשי', הרי בלי רצון חופשי האדם יחד עם הזולת, לא היה יכול ליצור.
עלינו כאן שוב להזכיר, שהיוונים הקלאסיים, לא ידעו בכלל על המושג 'רצון חופשי', הם לא היו זקוקים לו, כיוון שחשבו שהעולם הוא נצחי. הם לא היו מודעים שהם יוצרים את עולמם הלשוני לבד, הרי בחושבם שהעולם הוא נצחי, הם לא היו צריכים ליצור אותו, לכן, חשבו שיצירה היא הסגת גבול האלים, חשבו שהאדם הוא חקין בלבד של דברים נצחיים.
עלינו גם להזכיר שבהבדל מבני אדם היוצרים את קהילתם באמצעות כלי השפה, באמצעות רצון חופשי, דבורים ונמלים יוצרים את קהילתם, כתוצאה מהפרשה של מלכן, חומר ביאולוגי, הדוחף אותן ליצור בצורה דטרמיניסטית.
שוב נשאלת השאלה האם אפשר ללכוד את ה'רצון החופשי', להטביע אותו על תוכנות שיזינו את המכונה, למען שהיא תיצור את המארג הלשוני, השרירותי?
בשעור הבא נראה שלבים נוספים במארג העולם הלשוני שהאדם יוצר בצורה שרירותית, ונשאל האם אפשר להעלות על תוכנות יצירות שרירותיות כאלו, ולהזין בהן מכונות למען שהן תוכלנה ליצור מארגים מחשבתיים.

מודעות פרסומת

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 411 – טורינג – המכונה החושבת

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 411 – טורינג – המכונה החושבת
הענין בטורינג התעוררה הודות לסרט על חייו, סרט מבוסס על ביאוגראפיה שנכתבה עליו בידי Andrew Hodges לפני שנים. בעצמי התעניינתי בו, בהיותו הוגה על התהוות המחשב, יותר מכך, התעניינתי בו על כך שחלם על מחשב חושב.
הודג'ס מקדיש בספרו יותר מקום, לפיענוח טורינג את ה'אניגמה', הגרמנית, המודיעין, לצבא, בזמן מלחמת העולם השניה, בכך שפיענוח שלו הציל חיי רבים מצבא אנגליה.
אותי ענין, ומעניין חלומו של טורינג, על מחשב חושב, חלום לא סביר לפי פילוסופית השפה. הרי מחשבה, המבוטאת בשפה, היא תולדה של שיח בין בני אדם, תולדה של משא ומתן ביניהם. השפה אינה ישות גנטית מוחשית דטרמיניסטית, כמו הגוף הביאולוגי שלנו, היא אפי-גנטית, לא מוחשית, קיימת רק בזכרון שלנו, תלויה באמונה קהילתית בה. השפה, יצירותיה, בהבדל מהגוף הביאולוגי, גם לא משכפלות את עצמן, והיא שרירותית לגמרי.
נוסף על כך, השפה היא בעצם מונעת על-ידי תחושות הגוף הביאולוגי, קשה לתכנת תחושות בתוכנה. תוכנות לא יכולות לבטא דחפים ביאולוגיים, תחושות אקראיות.

מי שמתעניין בתולדות האדם, יראה בחלומו זה של טורינג, דמיון לאמונתם של בני אדם, מאז התקופה פרה היסטורית, כבר עז, עד היום הזה, שלפסלים יכולות. האדם הלשוני אכלס את היקום בדמויות נעלמות, דמויות השולטות כביכול בחייו, ובגולמם בפסלים, חשב שהפסלים מיצגות את הישויות העליונות, יחד עם היכולות שלהן.
ובכן, האדם מהתקופה הפרה-היסטורית, ניסה לתת גוף מוחשי, ליצירות השפה, יצירות נעלמות. הפסלים הם ההמחשה הראשונה של האדם ליצירות הלשוניות, הכתב, המצאה מאוחרת יותר, אף הוא הנו המחשה ליצירות לשוניות.
אם יוצרי הפסלים דמינו שלפסלים יכולות למלא את משאלותיהם, אזי עלינו להוסיף, דוגמת המצרים העתיקים, שחשבו שלמלים שהומחשו בכתב, כח מאגי. כך הם גם האמינו, שאם הם ירשמו שמות אויביהם בכתב על חרס, וישברו אותו ינצחו אותם. הם גם חשבו שהשבעות מצורפות למתים, יעבירו אותם מעל מהמורות, בדרך לעולם הנצח.
ובכן, המחשת יצירות לשוניות, בפסלים או בכתב, במקרה של טורינג, המחשה של יצירות לשוניות בסימול של ספרות, ההמחשה לא מעניקה להם יכולות. ההמחשה היא רק קיבוע של הישויות הלשוניות הנעלמות. ההמחשות הן הקפאה של השפה הנעלמת. שפה מוקפאת בכתב, חסרה את הדינמיות של התחושות של גוף ביאולוגי המפעילות את היצירות הלשוניות.

מחשב יכול רק להעתיק את התוכנה שהוכנסה בו, אם מוסיפים לו אנרגיה, הוא לא יכול ליצור דברים חדשים לשוניים, הנוצרים רק במשא ומתן בין יחידים חיים, שהשפה העניקה להם 'רצון חופשי'.
השפה עצמה ויצירותיה, לא קיימות, הרי הן ישויות נעלמות, נוצרות על-ידי הסכמים. כבר יצירת המלה הראשונה אפשרית רק אם שניים מסכימים לכנות דבר מסוים בסימול מסוים. מלה זו שנוצרה, לא קיימת מחוץ בזכרון של אלו שהסכימו לסימול. היצירות הלשוניות יכולות להתקיים בצורה מוקפאת בכתב.
אם השפה היתה גנטית, לא אפי-גנטית, נוצרת על-ידי הסכמים, בין יחידי קהילה, אזי היתה רק שפה אחת לאנושות. עובדה שקיימות שפות רבות, של קהלות אנושיות רבות, שפות פרי הסכמים, המכנות עצמים, פעולות, בסימול מוסכם.
השפות הן פרי הסכמים שרירותיים, מילים שהן אלגוריתמים, שונים מהאלגוריתם של ה- DNA, שהנו דטרמיניסטי.
אם האלגוריתם הלשוני יכול ליצור ישויות שלא בנמצא בטבע, כיוון שהוא שרירותי, מונע על-ידי רצון חופשי, הוא גם יכול ליצור ישויות רבות, ישויות נעלמות, בהבדל האלגוריתם של DNA יכול ליצור רק דגם אחד, כיוון שהוא דטרמיניסטי.

טורינג לא היה מודע לפילוסופית השפה, המסבירה איך השפה יוצרת את המילים בצורה שרירותית, על-ידי הסכמים. טורינג יצא מהלוגיקה המתמטית, לוגיקה המחשבת את פעילות הטבע הדטרמיניסטי. המתמטיקה החדשה, מתמטיקה שהיא פרי גלויים הדרגתיים, גלוי סדור היררכי של ספרות, גלוי ה-0, שלא היו ידועים ליוונים. חסר זה של המצאות מאוחרות אפשר ליוונים יכולת רק למדוד מרחב רציף, לכן המציאו רק גיאומטריה. המתמטיקה החדשה עם הגילויים הנוספים מסוגלת לפענח את הדינמיות של חוקי הטבע הדטרמיניסטיים.
טורינג חשב שאף השפה פועלת בדומה לחוקי הטבע הדטרמיניסטיים, לכן חשב שאפשר לעשות מכניזציה, המחשה למילים, לשפה באמצעות מחשב, ומחשב מכני זה יחקה גם את המחשבה האנושית.
עובדה היא שכששים שנה אחרי מותו, אין בידינו מחשב חושב. ואפילו חלומם של עתידניים, על אפשרות כזו, של מחשב חושב, לא יתכן.
האדם אולי יצלח ליצור ישות מוחשית מדגם אלגוריתמי ביאולוגי דטרמיניסטי של DNA, אבל ליצור ישות מוחשית שתחקה מחשבה אנושית, מחשבה שהנה ווירטואלית, קיימת רק בזכרון האנושי, שהנה תולדה של הסכמים בין יחידי קהילה, לא יתכן.

הפילוסופיה הלשונית התנ"כית במהותה היתה 'נומינליסטית', שפירושו, שלשפה אין קיום עצמאי, שהיא הנה אלגוריתם המפעיל את האדם ליצור ישויות ווירטואליות, שהשפה נותנת צורה לתחושות גופניות, שלא משכפלות את עצמן, ישויות שרירותיות מבוססות על הסכמים, להטבת חיי האדם. מבחינה זו היא נבדלת מהשקפה 'ראליסטית', החושבת שלשפה קיום עצמאי.
כבר האדם הפרה-היסטורי שיצר פסלים שהיו צריכים להמחיש את הישויות הנעלמות שלפיו שולטים על קיומו, היה ראליסט, שיחס לפסלים המוחשיים יכולות, מבלי שלפסלים היו תחושות של גוף ביאולוגי, חשב שהם יכולים למלא את מבוקשו.
רעיון המכונה החושבת של טורינג במהותה חוזרת על דגם הפסלים, הרוצה ללכוד מהות ווירטואלית, להפוך אותה למוחשית, עם יכולות לחשוב, ליצור.
במציאות מחשב מבוסס על סימול חדש של ספרות, במהותו הוא כמו כתב, הממחיש מילים, מחשבות, בצורה סבילה בלבד. היצירה הכתובה הקפואה יכולה להיהפך לאלגוריתם, אם האדם החי כ'מפעיל', מפעיל אותו. היצירה בספר היא ישות אילמת, קפואה, זקוקה ל'מפעיל', האדם. כך תוכנה במחשב היא ישות קפואה, לא יכולה ליצור הסכמים שהנם בסיס המחשבה האנושית, היא לא יכולה לקלוט שיח נעלם שמתנהל בין שני אנשים, שיח שרירותי, לא דטרמיניסטי. במקרה הטוב ביותר

יתאפשר דבר כזה אם שתי מכונות שונות ישיחו ביניהן, אולי? גם במקרה כזה יצטרכו להכניס למכונה תוכנה שתנהל עם מכונה שניה שיח שרירותי, שממנו נוצרת מחשבה.
אם ככה, מדוע העלה טורינג רעיון כזה על מכונה חושבת?
טורינג המתמטיקאי חשב באותה צורה כמו הוגים הרואים מחשבה אימננטית, זאת אומרת מחשבה דטרמיניסטית. לפי סוקראס, את המחשבה הפנימית יש רק לילד. מחשבה פנימית, דטרמיניסטית שאינה פרי שיח חיצוני, במחשבה דטרמיניסטית אפשר להזין את המחשב.
אבל לפי פילוסופית השפה המחשבה היא ישות חיצונית, פרי שיח בין שניים, שרירותית, שפה הנותנת צורה לתחושות ביאולוגיות גופניות, לכן אי אפשר, ללכוד אותה, ולהזין בה מחשב, על כך בהמשך.