אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 415 – פיענוח אניגמת השפה מסביר האופי הווירטואלי של עולם הלשון

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 415 – פיענוח אניגמת השפה, מסביר את האופי הווירטואלי של עולם הלשון
אם השפה היתה רק תרומת פעילות הניירונים, לא היינו יכולים להסביר את ה'מודעות'. אנו יכולים להסביר את ה'מודעות', כיוון שהשפה, דעת, היא יסוד שנספח למח, חוצצת את עצמה ממנו, יוצרת את עצמה כמלה מנוכרת מהגוף, המשקיפה עליו כמנוכר ממנה, כריבונית עליו, מסוגלת להתבונן עליו. אם השפה היתה תוצר הניירונים, מאוחדת עם הגוף, היא לא היתה מסוגלת להתבונן עליו.
מחשבה 'על', אפשרית רק כתוצר הבדלות מהזולת. אם מחשבה היתה אימננטית, כרבים מהפילוסופים חושבים, היא היתה חסרה את יכולת ההתבוננות החיצונית. מונדה סגורה, נוסח לייבניץ לא יכולה להתבונן על עצמה.
ובכן, מחשבה היא תוצר השפה המנוכרת מהאדם, היכולה להתבונן עליו, יכולה לתת סימול לכל פעולותיו, יכולה לתת סימול להתבוננות האדם על סביבתו.
שני יחידים באמצעות השפה המנוכרת מהגוף, יכולים לתת סימול מוסכם של צורכי גופם. הסימולים ההדדיים יוצרים את עולם הלשון האנושי, עולם ווירטואלי, לא מוחשי, כיוון שיסוד השפה הוא יסוד נעלם, מארגן, מעניק תארים לתחושות הגוף, הופך את פעולותיו לאלגוריתמים המנחים אותו איך להתנהג, לפי צורכי הקהילה שנוצרה, שיחידיה משמרים את הסימול המשותף בזכרונם.
למעשה הקהילה האנושית נוצרת כדי לשמר את היצירות הלשוניות הנעלמות האלו, יצירות שהן ברובן אלגוריתמים המכוונים את היחידים איך לנהוג. מאחר שיצירות לשוניות אלו הן ישויות נעלמות, לא מוחשיות, מתקימות רק אם משמרים אותן בזכרון של היחידים, באמונה בהם. הרי ללא שימור בזכרון ישויות נעלמות אלו, בלי אמונה בהן, נמוגות, כיוון שהן לא משכפלות את עצמן.
שני יחידים הנפגשים, שהשפה העניקה להם מודעות, מחליפים ביניהם לא רק תחושות, צרכים, וסימול שלהם, אלא גם התבוננות על, התבוננויות המקבלות סימול חיצוני, היא ראשית התהוות קוסמולוגיה, קוד תרבותי המלכד את הקהילה מסביבו.
עלינו להקדים שהסימול גם מתווה גבולות, הרי ברצף אי אפשר להתבונן, אנחנו חוכים את השמים בסימול, במלה, כך אנו יכולים להתבונן עליו, לחשוב עליו. כבר ה'מודעות' מתווה גבולות ליחיד, כך הזולת הוא מופרד ממנו, הזולת מסומל כזר בגבולות, כך אפשר לבוא בדברים אתו.
החיה, הדומה לאדם היא בעלת תחושות, ללא שפה, לא יכולה לנכר את תחושותיה בסימול מנוכר.
דקרט שהכריז שהוא קיים כיוון שהוא חושב, לא הבין שהוא יכול היה להביע משפט זה, כיוון שהשפה איפשרה לו לתת לתחושתו שהוא קיים, סימול, 'חושב'. ללא המלה 'חושב', מלה תוצר סימול, דקרט לא היה מסוגל לחבר משפט זה.
בווכוח בין הובס ודקרט, הראשון הסביר לאחרון שהכרזתו התאפשרה לו כיוון שהוא בעל שפה. במציאות, דקרט יכול היה להתבונן על עצמו כיוון שהשפה העניקה לו 'מודעות', נוסף לכך השפה העניקה לו מלה 'חושב'. דרך המלה 'חושב' הוא יכול היה להתבונן על עצמו, על קיומו.
החיה החסרה שפה, שפה המתווה גבולות, לא יכולה לראות את עצמה כיחידה מובדלת מרצף, מאחרים..
האדם השוכח שהסימול צריך לשרת את הגוף, את צרכיו, מסתחרר ממנו, מעניק לו בכורה. כך שם היחיד, המיועד להתוות ליחיד, לגופו גבולות, למען להיהפך למודע, לוכד את הבכורה מהגוף, הופך לריבון עליו. בהמשך האדם מוכן להקריב את גופו למען שימור השם.
כבר קיין הסתחרר מהתאר 'נבחר' של אחיו הבל, תואר שמי שנוסף לאחיו, רצה ליטול אותו ממנו, התעלם 'מקדושת הגוף', רצח אותו, העדיף תאר שמי על קיום אחיו.
כבר הזכרנו בשעורים קודמים, שההיסטוריון, טוקידידס ראה את סיבת המלחמה הפלופונזית, בכך, שספרטה קנאה בהיות אתונה בעלת 'הגמוניה' ביוון. ספרטה רצתה ליטול תאר זה ממנה, יצאה להלחם בה, למען השגת תאר זה. מלחמה פלופונזית זו הרסה את יוון, איפשרה את עליתה של מוקדון. ובכן במקרה זה מושג לשוני הועדף על קיום.
אנחנו יכולים לראות, שמלחמות אידיאולוגיות או דתיות, מלחמות על מושגים לשוניים ולא על טריטוריה, הן הרסניות ביותר, כיוון שלמושגים לשוניים מנוכרים ממציאות, אין גבולות. כך המלחמות הדתיות במאה ה-16 וה-17 היו הרסניות ביותר.
מלחמות אידיאולוגיות הן פרי השקפות 'ראליסטיות', השקפות הסוברות שלשפה קיום עצמאי, בניגוד להשקפה נומינליסטית, שגם ההשקפה הלשונית התנ"כית משתייכת אליה, הסבורה שהשפה צריכה לשרת את הגוף.
עולם הסימול, השפה, המתנתקת מיעודה לשרת את הגוף, נעשית תמיד מסוכנת, הרי עולם הסימול המנותק מיעודו, הוא ווירטואלי ומסוכן לחיים. כך, אפילו מנהג במערב, מנהג הדו-קרב נעשה מסוכן, כאשר ה'שם', נעשה יותר חשוב מהגוף, ולמענו המתגוששים היו מוכנים להקריב את גופם.
עולם הלשון, הסימול הוא חיובי, כאשר הופך ל'אלגוריתם', איך לנהוג להטבת חיי הקהילה. כך, החוקים שהקהילה חוקקת, הופכים לאלגוריתמים, איך היחידים של הקהילה צריכים לנהוג, למען טובת הקהילה.
העולם הביאולוגי מתקיים בגין 'דחף הקיום' של הברויים על כדור הארץ שלנו, השפה, האינפורמציה, שהאבולוציה ספחה למח האדם, יעודה לשרת את 'דחף הקיום'.
סימול, שפה הלוקחים לעצמם בכורה על 'דחף הקיום', הופכים לישויות 'רפאיות', ישויות שאין להם גבולות, השוכחים את ה'מפעילים' שהם מוגבלים, ולכן הן הרסניות לגביהם.
נקח כדוגמה מושג מתורת מרכס, את מושג 'ההיסטוריה', שלפיו מוליכה לפתרון מצוקות האדם. ובכן, 'היסטוריה', היא מושג לשוני, האם מושג לשוני כזה, בלי יחידים 'מפעילים', מסוגל לפעול? במציאות מושג כמו 'היסטוריה' הוא סימול מוקפא של מעשי בני אדם בעבר. מרכס שלא הבין את מהות השפה, מרכס שבמסתו 'השאלה היהודית' שלל את ה'ניכור' היהודי, ניכור שמאפשר את פעילות השפה, גם לא הבין שמילים, מושגים הם רק סימול, 'היסטוריה' היא רק סימול, סימול שאין בכוחו לפעול.
מאחר הסימול, 'היסטוריה', לא צלחה להגשים את ההבטחה, המאמינים מצאו אשמים כמחבלים בהתגשמותה, הפעילו כח, להגשימה.
השפה, התוספת הזו של האבולוציה לאדם, תקפה רק כל עוד היא משרתת את קדושת החיים, כל עוד היא משרתת את 'דחף הקיום', המשותף לכל הברויים על כדור הארץ. 'סימול', שפה, מתנתקת מיעודה לשרת את הגוף הביאולוגי הדטרמיניסטי, שמשך קיומו קצוב על-ידי חוקי הקיום, נעשה הרסני.
עולם הלשון, עולם הסימול, המתנתק מיעודו לשרת את הגוף, הוא עולם ווירטואלי, לא מוחשי, קיים רק בזכרון האדם, לא משכפל את עצמו. כל קיומו תלוי באמונה של ה'מפעילים' אותו, נמוג, אם לא מקובע בכתב.
דתות, פנתיאונים, יצירות לשוניות של קהילות, ברגע של היווצרות פנתאונים חדשים, על-ידי קהילות חדשות, והתגברות שלהן על קודמותיהן, נמוגו, כאשר הקהלות שיצרו אותם, לא האמינו יותר ביצירות שלהן. כך נמוגו הפנתיאונים היווניים, הרומאים, עם נצחון הנצרות, עם אמונה בפנתיאון חדש.
גם שפות נמוגו, כאשר שרשרת ה'מפעילים' שלהן הושמדו. שפות של עמים שהושמדו, שרדו, אם הן הוקפאו בכתב וקמו מפענחים להן.
הפחד של האדם, מעולמו הלשוני הווירטואלי, ה'רפאי', מרתיע אותו מלעמוד על מהות השפה, היוצרת עולם זה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: