אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 418 – פיענוח אניגמת השפהמסביר שה'עתיד' הוא סימול של משאלה של הגוף

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 418 – פיענוח אניגמת השפה מסביר שה'עתיד' הוא סימול של משאלה
למעשה ה'עתיד' אינו קיים, הוא משאלה אנושית להמשך, לרצף. אבל העובדה שהאדם יוצר את הסימול 'עתיד', מצביעה על כך שהסימול 'עתיד' הופך אצלו לוודאות, לממשות. עובדה זו מצביעה על כך, שהשפה שהנה רק סימול של צרכי הגוף, של משאלות הגוף לובשת ממשות. האדם על-ידי קסם הסימול 'עתיד', מרחיב את הטריטוריה שלו לתחום החלל.
השפה היא קסם שעל-ידי ה'סימול' מעניקה לאדם לא רק טריטוריה על פני האדמה, אלא מעניקה לו טריטוריה בלתי מוגבלת בחלל. השפה הקוסמת מעניקה לאדם גם 'רצף', אם לא בעולם הנגלה, אזי בהמשך בעולם חלופי.
מבחינה זו מחשבת התנ"ך, שהשלימה עם הנתונים הקיומיים, לא הפליגה מעבר לנתונים אלו, הצטמצמה בעולם נגלה בלבד, את המשאלה ל'עתיד' יעדה לשרשרת הדורות. מחשבת התנ"ך הבינה ש'דחף הקיום', פירושו התחדשות דורית, במקרה האדם, התחדשות דורות שמיות.
לפי המחשבה הלשונית הקיומית התנ"כית, ה'סימול' לא קיבל אוטונומיה מנותקת מהגוף, ה'סימול' ב'שם', תפקידו לרומם את הגוף, לדרגה של קדושה. סימול הגוף בשם, 'שם' תמצית 'דעת', ליצור קיום מודע.
קיום מודע, מתחדש, בשרשרת הדורות השמיות, תכלית הבריאה, תכלית ה'עתיד'. הרי האלוהות בראה עולם מושלם, ועל האדם לתחזק עולם זה.
המסר התנ"כי לא הפך נחלת האדם שאינו משלים עם קיום קצוב, ועלינו לדון באדם המרדן. האנטיתזה להשקפה התנ"כית היא ההשקפה הפאוסטית שהצבענו בשעור הקודם על כמה מעקרונותיה, שאומצו גם על-ידי צאצאי העברים.
האדם מקדמת דנא יחס לשפה, לסימול, יכולת מאגית, קסם, היכולה לשנות את חוקי הקיום, את הנתונים הקיומיים. כבר המצרים העתיקים יחסו יכולת מאגית לשפה, יכולת מאגית לשם. יחוס כזה לא נמוג מהאדם הלשוני, גם כאשר הסימול לא צולח למלא משאלותיו. במקרה כזה האדם מורד בכלי שהאבולוציה העניקה לו למען ישפר את תנאי קיומו.
הדרמה 'פאוסט' של גיתה, מבטאת את המרד האולטימטיבי נגד מתת כלי השפה, כלי ינוסי המגביל ובו בזמן מפליג למרחבים. מאחר שההפלגה של כלי השפה למרחבים הוא מקסם שוא, האדם מורד בכלי זה, מתכחש לו, נסוג לכלי הכח.
הבאנו בשעור הקודם את דוגמת פרויד שאימץ את הערכים השליליים מיצירת 'פאוסט' של גיתה, לעומתו, הזכרנו את הרצל, שהבין שערכים שליליים מכוונים נגד עמו. מבחינת הבנה, הרצל דומה לאבות העברים שיצאו מאור, אברהם, ערן, ממרא ואשכול, שהבינו שאמונות השומרים בגורל, פירושן חדלון. הבנה זו הולידה את המהפכה הלשונית שלהם, הבנה ש'דעת' המאפשרת סימול, מטרתה שרות לגוף בלבד בהתאם ל'דחף הקיום', בתוקף חוקי הקיום.
הרצל דומה גם למשה, שהבין שהירושה של אבותיו, רצון חופשי מהות 'דעת', מאפשר גאולה משעבוד.
הבנת אבות העברים האלו ש'דעת' הנה בשרות 'דחף הקיום', מזימה את כל הערכים ההרסניים פרי מרד בנתונים קיומיים, כלולים ביצירת 'פאוסט'. הבנה זו נכונה גם לגבי אשליות עכשוויות, המייחסות אפשרויות בלתי מוגבלות ל'סימול'.
העולם הדיגיטלי העכשווי, נותן לסימול העתיד, עצמאות, מנותקת משרות לגוף, כפי שמחשבת התנ"ך מניחה.
כפי שהתכחשות לשפה, לסימול שלה, כפי שראינו במחשבה הפאוסטית היתה והנה מסוכנת, גם המחשבה הדיגיטלית העכשווית המנתקת את סימול העתיד משרות לגוף, הנה מסוכנת.
עצמאות כזו, הניתנת לסימול יוצרת עולם ווירטואלי המתכחש לגוף, מיתרת אותו. ברור שעולם ווירטואלי כזה מאבד משמעות. הרי עולם ווירטואלי כזה המיתר את האדם חסר את ה'מפעיל' עולם כזה.
סימול המתנתק משרות לגוף האדם, הוא בועה ללא ממשות. ברור גם שסימול כזה שאינו מתחבר עם שרשרת הדורות, אינו צולח ליצור עתיד, כיוון שהוא חסר את ה'מפעיל'.
תרבויות שיצרו 'עתידים' בעולמות חלופיים מבוססים רק על סימולים לא צלחו להוכיח את קיומם. הם השליכו סימולים של משאלות לחלל, יצרו רצף, מנוגד לחוקי הקיום, המכירים רק רצף מתחדש בדורות.
מבחינה זו רק סימול עתיד לפי מחשבת התנ"ך, עתיד מתגשם בחלוף דורות, שרשרת דורות הוכיח את עצמו. לא בכדי אמר ניטשה, שהיהודים בחרו בחיים. הוא לא הוסיף, שרצון לכפות בכח רצף, מנוגד לחוקי הקיום, לא צולח.
נסיון ליצור מכונות חושבות נוסח המשאלה של טורינג, אף היא לא מומשה, לא יכולה להתממש, כיוון שאפשר להכניס למכונה רק תוכנה המכילה סימולים, בלי ה'מפעיל', האדם.
מכונות, רובוטים מופעלים על-ידי תוכנות מורכבות מסימולים, לא רק יחסרו את ה'מפעיל', אלא גם את ה'רצון החופשי' של ה'מפעיל', רצון חופשי המאפשר לו יצירה שרירותית, לא יצירה דטרמיניסטית. והרי העולם הלשוני של האדם הוא פרי יצירה שרירותית.
העולם הדיגיטלי הוא דטרמיניסטי, לא יכול ליצור דברים חדשים, ולכן גם לא יכול ליצור 'עתידים', שהם דבר חדש.
בני אדם לא נותנים לעצמם דין וחשבון שהעולם הדיגיטלי הוא עולם דטרמיניסטי, חוזר על מה שקובע בתוכנה שחסרה רצון חופשי של ה'מפעיל'.
רצון חופשי פועל בשרירותיות, שרירותיות השוברת רצף דטרמיניסטי. שרשרת הדורות, מבוססת על התחדשות מאפשרת גם את הפעילות השרירותית של הרצון החופשי, רצון חופשי שרירותי היכול לגשם את העתיד, שמהותו התחדשות.
המהפכה המחשבתית של האבות יוצאי אור כוונה נגד האמונה השומרית בגורל, בדטרמיניזם. אמונה זו של השומרים הוליכה לקץ תרבותם. אבות העברים אמצו את 'דעת', יכולת יצירה שמית, כוללת רצון חופשי. התחדשות, גשום עתיד אפשרי רק על-ידי שבירת רצף בצורה שרירותית. ברצף דטרמיניסטי אין קיום, אין עתיד.
גם הטבע מתחדש, הזרימה של הטבע ההרקליטי, 'לא נכנסים לאותו נהר פעמיים'. אימוץ 'דעת' על-ידי אבות העברים, הוסיפה לנהר הזורם שם לפסק זמן, הוסיפה לקיום הקצוב של האדם שם היכול להתחדש בדור הבא. התחדשות בשרשרת הדורות הוא גשום סימול 'עתיד'.
סימול ללא ה'מפעיל', האדם, הוא אין. העולם הדיגיטלי, מבוסס על סימול בלבד, הופך לדטרמיניסטי, חסר את השרירותיות של ה'מפעיל', האדם, השובר רצף. שבירת רצף מאפשרת התחדשות, מאפשרת גשום סימול שמי לעתיד, בשרשרת דורות מתחדשות.
כדאי להזכיר בקשר של שבירת רצף על-ידי רצון חופשי שרירותי
את ספרו של ILYA PRIGOGINE , ספר בשם ORDER OUT OF CHAOS
בספר זה פריגוג'ין מעלה תיאוריה שבטבע, או היקום, דברים חדשים נוצרים כאשר 'שווי משקל' נשבר, אפשר לתרגם משפט גם 'שבירת רצף' מאפשרת יצירה חדשה. עיקרון זה מתאים להשקפה התנ"כית, שכתוצאה מהרצון החופשי השרירותי השובר רצף, 'עתיד' מתגשם בשרשרת הדורות, לא בקיום רציף.
כפי שכבר הזכרנו, מחשבת התנ"ך השלימה עם נתונים קיומיים, עם 'דחף הקיום'. אם ככה, סימול 'עתיד', אף הוא יכול להתגשם רק בשבירת רצף, בשרשרת הדורות. 'עתיד' גם לא יכול להתגשם בדטרמיניזים דיגיטלי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: