םיענוח אניגמת השפה מוכיח שהסימול אינו מדומין, הוא כרוז של הגוף, של גופים

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 419 – פיענוח אניגמת השפה מוכיח שהסימול אינו מדומיין, הוא כרוז של הגוף, של גופים
יובל נח הררי בספרו 'קצור תולדות האנושות' מדבר על מצבים 'מדומיינים', שהאנושות הלשונית המציאה, מצבים מדומיינים שאפשרו את ההתפתחות המזורזת של האדם הלשוני.
אבל מהתבוננות יותר מעמיקה, מתברר ש'מצבים' מדומיינים שהררי מעלה, אינם כלל וכלל מדומיינים, מצבים מדומיינים הם למעשה סימול של צורכי הגוף, הכרוז של הצרכים, סימול הזקוק כל הזמן ל'ערבות' גופנית.
עלינו לחזור להגדרות בסיסיות של עולם הלשון, של הסימול. האבולוציה העניקה לאדם כלי נוסף לכלי הכח, את השפה להסדרת קיומו. השפה או הסימול שהנם מידע, נוצרים על-ידי ניכור. אם החיה צמאה, היא לא יכלה לבטא צורך זה בסימול מופשט, בכך האדם שונה מהחיה, הוא יכול להעניק לצורך גופני זה 'סימול' מנוכר מהגוף. את היצירה הזו של הסימול, הוא לא מבצע לבד, הוא מבצע את זה בשתוף פעולה עם זולת. ה'צמא' שקבל סימול, מצביע על הגוף הצורך מים.
כפי שאנו רואים יצירת הסימול, מזקיק את היחיד לשתוף פעולה עם זולת, יצירה מבוססת על חליפין. שתוף פעולה זו היא תחילת היווצרות הקהילה. ההתארגנות לקהילה, מאפשר ליחיד ביתר קלות להשיג את צרכיו הגופניים כתוצאה של שיח ושיג, שמוליד את 'חליפין' המידע.
הסימול המצביע על צרכים של הגוף, מאפשר ליחיד לבצע חליפים לא רק של מידע, אלא גם חליפין של צרכים, צרכים שונים. אם הסימול עצמו הוא לא מוחשי, החליפין בין היחידים, הם של דברים מוחשיים, שהסמול מצביע עליהם. החיה המחוסרת שפה, יכולת סימול, לא יכולה לבצע חליפין.
אבל הצרכים של הגוף לא מצטמצמים בצרכים של מזון, הצרכים של הגוף זקוקים גם לבטחון. מכאן, שני יחידים מצביעים זה לזה על צורך לביטחון, כך נוצרות הבריתות, ערבות הדדית. ה'בריתות' הם סימול לבטחון.
מאחר שהסימול הוא תוצר של הסכמים בין יחידים, איך לכנות צרכי הגוף, יצירה זו היא מאחורי היווצרות הקהילה. הרי ביחידות אין משמעות לסימול הנעלם.
אם ציינו שהיחיד זקוק לבטחון, גם הקהילה, מאגר יחידים זקוקה לבטחון. הקהילה, אף היא יכולה להחליף ערבות הדדית עם קהילה אחרת, לכרות אתה בריתות. אבל האדם היחיד, הקהילה, לא מסתפקים בערבות הדדית לבטחון, הוא, הם, רוצים ערבות מכוחות עליונים.
לשם קבלת ערבות של כוחות עליונים, נוצרים המיתוסים על כוחות אלו. האמונה במיתוסים אלו נראים 'מדומיינים'. הררי כביכול צודק שהיווצרות איגודים כאלו מסביב למיתוסים הם 'מדומיינים'. במציאות אפילו היווצרות מוסדות מאגדים מסביב למיתוסים על כוחות עליונים, הם 'סימול' של 'ברית', למען בטחון לגוף. ובאמת הקהילה מורידה את הכוחות העליונים, מעצבת אותם בפסלים, משכמת אותם במקדשים, דואגת לצורכיהם.
אנו רואים, שגם במקרה של 'דת', הגוף האנושי ערב לו. גם מושג 'דת', הוא סימול לצורך בטחון היחיד ביקום. מכאן שמוסד דת, מיתוס קהילתי שעליו דת מבוססת, היא לא מדומיינת, היא סימול לצרכי הגוף.
הררי מדי פעם מתיחס לכסף כישות מדומיינת, הסובבת את עולם האדם. אבל כסף הוא הסימול האולטימטיבי של 'חליפין' למען החלפת צרכים גופניים. הכסף הוא סימול של מצרך שהגוף זקוק לו, שאותו מחליפים במצרך אחר. מאחורי הסימול 'כסף', תמיד יש ערבות של מצרך מוחשי, מטיל זהב או כסף, רכוש של יחיד או רכוש של מדינה.
מרקו פולו בזכרונותיו מספר, שקיסר סין היה הראשון שיצר את כסף הנייר. הכיצד? אימפריית סין היתה רכושו של הקיסר, והיא היתה ערבה לכסף הנייר של הקיסר. ובכן, כסף נייר זה לא היה מדומיין.
בימי קדם, מתכות מוערכות נשקלו והוחלפו בעד מצרכים נחוצים לגוף. לידיה היתה הראשונה שבתוכה נמצא זהב רב, שטבעה מטבעות זהב.
כאן הזכרנו את הצרכים היסודיים של האדם הגורמים לו לכנות אותם בסימול. סימול זה הוא נעלם, ריק, מצביע על צרכים מוחשיים של הגוף. הגוף כתוצאה של שיח ושיג, יוצר בתחילה סימולים של צרכי גוף בסיסיים, בהמשך השיח ושיג מוביל ליצירת סימולים נוספים של צורכי הגוף, למשל, ביטחון, למטרה זו הקהילה זקוקה בחליפין שונים, ערבות הדדית, מסומלת בברית.
ראינו שהאדם לא מסתפק בערבות זולתים לבטחון, הוא רוצה גם ערבות של ישויות עליונות, שהוא סבור שהם שולטים ביקום, גם אתם הוא כורת בריתות.
הסימול שהוא תוצר יכולת האדם לנכר את צרכיו, הופך לאט לאט לכח, כיוון שהוא מייצג את סך הכל הרצונות לצרכים, סך הכל רצונות לבטחון. טרנספורמציה זו של ה'סימול' לכח קהילתי, החסר לחיות, איפשר לאנושות את המצעד שלו.
אבל יצירת ה'סימול' היא שרירותית, נעלמת, זקוקה לאמונת יוצריה בה. הרי הסימול הנעלם, קיים רק בזכרון יוצריו, בזכרון יחידי הקהילה. הסימול יכול גם להתקיים בצורה פסיבית, בהקבעו בכתב, אמצעי עזר שהומצא על-ידי השומרים.
גם הסימול המשוכלל יותר, הסימול הדיגיטלי, אף הוא יכול להתקיים רק אם האדם המוחשי ערב לו, מפעיל אותו. הרי הסימול בכלל, כולל הסימול הדיגיטלי, הוא ישות נעלמת, לא מוחשית, תלויה באמונה של המפעילים אותה, האדם.
מכאן כל ההזיות של עתידניים על עולם סימול עצמאי, מופרכות. כל המסורות שנשמרו בכתב, קמות לתחיה רק אם אנשים חיים מפעילים אותן באמצעות הרגשותיהם הגופניות. יצירה כתובה היא מעין אלגוריתם, אלגוריתם, שהאדם החי יכול להפעילו באמצעות הרגשותיו הגופניות.
יכולת הניכור שהוענק לאדם על-ידי האבולוציה, מאפשר לו גם יצירת המדע, מדע, היכול לנכר את האינפורמציה מחוקי הטבע.
כאן עלינו להרחיב, להצביע על ההבדל, נגיד בין מידע על-DNA, למשל, לבין סימול כמידע. המידע על DNA מלמד אותנו שהוא מכיל מחוץ לאינפורמציה, גם גנים, המאפשרים לו לשכפל את עצמו בתנאים מסוימים. לעומתו, המידע שהנו ה'סימול', חסר תוספת כמו ה-DNA, הוא מידע ככרוז, המצביע על הגוף הביאולוגי, האדם, על צרכיו הממשיים. הוא מצביע על האדם ה'מפעיל' אותו. בניגוד ל-DNA, הסימול אינו יכול לשכפל את עצמו, הוא ישות נעלמת, מאוכסן רק בזכרון האדם, או מקובע בכתב.
הסימול לא רק חסר יכולת שכפול, הוא תלוי באמונה בו של אלו שיצרו אותו. אבל הסימול, שהנו יצירה קהילתית, נעשה גם כרוז קהילתי של רצונותיהם של אלו שהוא מייצג אותם והם גם ערבים לו. מאחר שהסימול מקבל ערבות של אלו שאותם הוא מייצג, הוא לא 'מדומין'. בצורה פרדוכסלית, הוא מוביל את הקהילה להשגיה. כאן לפנינו 'סוד' מצעד ההשגים האנושיים.
סוד הסימול בכך, שבהיותו ישות לא מוחשית, מגבילה ובו בזמן בלתי מוגבלת, מעניקה לאלו שאותם היא מייצגת ממדים בלתי מוגבלים. הגוף של המיוצגים נעשה קטן עליהם, מאמצים את הגוף הבלתי מוגבל של הסימול, ושועטים קדימה לכבוש לא רק טריטוריה של כדור הארץ, אלא גן טריטוריה של חלל היקום הבלתי מוגבל.
ה'סימול' שהנו אפי-גנטי, הנו תופעה אנומלית ביקום, תרומת האבולוציה. בניגוד להזיות של 'עתידנים', קשה לדעת מה היא עוד טומנת בחובה, לכן נבואות לעתיד מופרכות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: