אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 420 – האם היטלר יכול היה לנצח?

מאז גמר מלחמת העולם השניה, פעמים רבות הועלתה השאלה, 'מה היה קורה אם היטלר היה מנצח'.שאלה כזו שוב הועלתה במאמר, במוסף 'גלריה' של 'הארץ' (19.6.2015) בשם, 'לתת להיטלר לנצח'. בכתבה זו מביאים את משפטו של הסופר פיליפ דיק, ששאל 'מה היה קורה אילו היטלר היה מנצח?'.
אני שעסקתי הרבה באידיאולוגיה הגרמנית, פרסמתי על נושא זה ארבעה ספרים, הגעתי למסקנה שרוע אולטימטיבי אינו יכול להצליח.
עסוקי בשנים האחרונות בפילוסופית השפה מאפשרת לי ביתר שאת להסביר את מסקנותי, שרוע אולטימטיבי לא יכול להצליח, לכן גם היטלר לא היה יכול לנצח.
תורת האבולוציה מלמדת אותנו, שמינים המצליחים להתאים את עצמם לתנאי קיום, שורדים. זאת אומרת שהצלחה של מינים על כדור הארץ תלויה בהתאמה שלהם לנתונים הקיומיים.
בשעור הקודם דנו בשאלה, האם 'סדרים מדומיינים', כפי שטוען יובל הררי בספרו 'קצור תולדות האנושות', הצעידו את האנושות, או 'סימול' מעוגן בגוף, באנרגיה שלו, מותאם לנתונים קיומיים, הצעיד את האדם. טענו שה'סימול' הוא כרוז של צורכי הגוף, צרכים חומריים, צרכים בטחוניים, משאלות. ובכן, ה'סימול', הכרוז, צריך להיות מעוגן בגוף, באפשרויות קיומיות. הגוף מתקיים אם הוא מתאים את עצמו לחוקי הקיום.
'סדרים מדומיינים', כפי שהררי מעלה בספרו, מנותקים מאפשרויות הקיומיות של הגוף. בדומה ל'סדרים מדומיינים' מנותקים מאפשרויות קיומיות, רוע אולטימטיבי, אף הוא מנותק מאפשרויות קיומיות של הגוף.
כדי להדגים את טענותי, אביא כדוגמה את תוכן ספרי בשם 'אויב קוסמי' (הופיע בשנת 1979). האידיאולוגיה הגרמנית העניקה למעוט היהודי את השם המפוקפק 'אויב קוסמי'. שם 'מדומיין' זה, לא מעוגן במציאות, השתלט עליהם עד כדי כך, שהם באמת הצליחו לשכנע את עצמם, שאם ישמידו את היהודים הם ינצחו במלחמה. אמונה זו של אנשי הרייך השלישי, מסביר את התופעה המסחררת, שעד סוף המלחמה הם לא הרפו משלוח היהודים להשמדה באושוויץ, באמונתם, שאם ישמידו את אחרוני היהודים הם ינצחו.
ובכן, מיתוס 'מדומיין' זה, עיוור את אנשי הרייך השלישי מאויביהם האמיתיים, שהם קוממו נגד עצמם, שהלכו ולבסוף נצחו אותם.
אנו רואים, שמיתוס 'מדומיין', לא מעוגן במציאות, שגילם את הרוע האולטימטיבי, השמדת היהודים, מצביע בעליל, שהיטלר לא היה יכול לנצח. רוע אולטימטיבי לא מעוגן בחוקי הקיום לא צולח.
אנחנו יכולים להביא דוגמה הפוכה, סדר 'מדומיין', 'שינוי סדרי עולם', כפי שאנו מוצאים בראשית הנצרות, מיתוס, כביכול 'טוב' אולטימטיבי, האם הוא יכול היה להתגשם? כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו שבשורה זו של הנוצרים הראשוניים, לא התגשמה. הכנסיה הקתולית הבינה מהר מאד ששינוי סדרי עולם לא התגשמו כפי שהובטח, החליפו את ההבטחה לטכס ה'מיסה'. ובכן, טכס המיסה הוא באמת מסמל 'סדר מדומיין', סדר מדומיין מנותק מאפשרות התגשמות. טכס המיסה נתן פורקן רגשי למשאלות.
אבל הכנסיה הקאתולית בעורמתה הגדירה את עצמה ב'סימול' שהיא הנה 'מלכות שמיים', שם יופמיסטי, במקום להצהיר שרצונה ב'שלטון עולמי', שהנה ראויה לשליטה על העולם, ובתור כזו היא הצדיקה את שליטתה על המאמינים. שליטה כזו לא נוגדת את חוקי הקיום, כיוון שהמאמינים תמכו בה. אבל השלטון של הכנסיה הקאתולית עורער, לפחות חלקית, על-ידי לותר, שכפר במיתוס שהכנסיה הנה 'מלכות שמים'. לותר גם ערער את האמונה הנוצרית על שינוי סדרי עולם.
ובכן, ערעור 'הטוב האולטימטיבי', שינוי סדרי עולם, על-ידי לותר, הוביל אותו להמלכת השטן, שטן המייצג את ה'רוע האולטימטיבי'. המלכת השטן הוביל בהמשך ליצירת 'פאוסט', על-ידי גיתה, פאוסט הכורת ברית עם השטן, 'מפיסטו' למען יגשים את ביטול הסדרים הקיומיים האפשריים, לפי חוקי הבריאה.
חסידי לותר, חסידי גיתה, יוצר דרמת 'פאוסט', התעלמו מכך שהתנכלות לחוקי הקיום יכול להוביל רק להסדר של הרס הקיום. במציאות, היטלר היה התגלמות פאוסט, הכורת ברית עם השטן, למען התכחשות לחוקי הקיום. בדרמת פאוסט, הגיבור בסוף חייו, מול המוות, כאשר נוכח שלא השיג דבר מפטרונו מפיסטו, שלא שחרר אותו ממוות, ביאושו, הוא ממלט את עצמו ממנו, מוצא את התאפסותו בחיק הנשים המיטיבות, המרדימות, בחיק תיאמת, באין.
במציאות, היטלר, פאוסט, שם קץ לחייו, הוא נבלע בכאוס שאותו יצר. הרייך אלף השנים, האריך שתים עשרי שנים. חוקי הקיום במהלכם, אדישים לאלו המתנכלים להם, הם מנערים אותם.
כבר ישעיהו במשל המופלא שלו, פרק י"ד, על מלך בבל, הגיע לאותה מסקנה שרוע מוחלט לא צולח. וכך הוא אמר:' והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומהעבודה הקשה אשר עבד בך. ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה. שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים. מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך… ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון. אעלה על במתי עב אדמה לעליון. אך אל שאול תורד אל ירכתי בור…'.
מחשבת התנ"ך, שאימצה מחשבה קיומית, מחשבה המתאימה את עצמה לנתונים קיומיים, הבינה שכל הפלגה מעבר לנתונים קיומיים אלו לא תצלח. כבר במשל 'מגדל בבל', אנשי שנער הרוצים לגעת בשמים, אלהים מפזר אותם ומבולל את לשונם.
השפה כלי שהוענק לאדם למען הטבת קיומו, היא ינוסית, מגבילה וגם מאפשרת הפלגות. האדם שאינו משלים עם מגבלות קיומו, יוצא מגופו הקט, מפליג על כנפי ה'סימול', השפה, מאמין שבאמצעות כלי זה הוא יתגבר על ההגבלות שהקיום מטיל עליו. במציאות השפה מתפקדת רק אם היא מעוגנת ביכולות הגוף. שפה המתנתקת מיכולות הגוף, נבלעת בחור השחור, ואלו שהפליגו על כנפיה נמוגים יחד אתה.
מיתוס פאוסט הפוך ממיתוס הנצרות הראשיתית, שרצתה שינוי סדרי עולם לאנושות, פאוסט רצה שחרור מהגבלות רק לעצמו. פאוסט רצה את המירב על חשבון האחרים, השמדתם או שעבודם. אם אפשר לכנות את בשורת הנצרות כטוב מוחלט, ביטול המוות, אזי את מיתוס פאוסט אפשר לכנות כרע מוחלט. במציאות לא טוב מוחלט, נוסח בשורת הנצרות, לא רע מוחלט, נוסח פאוסט, אינם גשומיים, כיוון שהם מפליגים מעבר לחוקי הקיום.
אנחנו יכולים לקחת גם את דוגמת 'סדר פסח', טכס, שהנו 'סדר מדומיין', שנתן לעברים תחושת גאולה. במציאות העברים נשארו משועבדים.
רק הציונות, שהסתמכה על רצונם של העברים להפעיל את כוחם למען גאולה, הצליחה במשימתה.
משאלה אנושית רק כאשר היא מעוגנת באנרגית הגוף, מותאמת לחוקי הקיום, מצליחה להתגשם.
ה'סימול', השפה, אין לה קיום עצמאי כפי שסברו בני האסכולה ה'ראליסטית'. ה'סימול' הוא נספח לגוף, זקוק לאמונה בו, בנכונות גוף זה להעניק לו את כוחו, את הערבות. ה'סימול' צריך להיות גם מותאם לנתונים קיומיים. הפלגות, של יחיד , על כנפי הסימול, מעבר לאפשרויות קיומיות לא צולחות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: