אוניבקסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם, מילים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולותאוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולות

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 424 – השפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת מהם , מלים, מסגרות חלולות
מדוע אנו טוענים, שהשפה המנכרת את תחושות הגוף, יוצרת רק מלים חלולות? הסיבה לכך היא שהשפה המנכרת לא מצליחה ללכוד את התחושות עצמן, היא רק מצליחה בניכור שלה ללכוד את האינפורמציה שהיא ישות נעלמת, בלי התחושות עצמן, שהן אנרגיה. המילים המנוכרות בהבדל מ-DNA ,שהוא אינפורמציה וגם גנים, לכן הוא יכול ליצור ישויות המשכפלות את עצמן, המלה תוצר הניכור של תחושות הגוף הביאולוגי, היא אינפורמציה שהיא חלולה, לבד, לא תוכל ליצור ישויות המשכפלות את עצמן, היא זקוקה שהאדם שהנו ה'מפעיל' , ימלא אותה עם אנרגיה, עם מעשים.
הצרוף הזה, מלה חלולה שהאדם 'המפעיל', מוסיף לה מעשה, לא תהיה דומה ל- DNA , לא תיצור ישויות המשכפלות את עצמן. אפילו אם נקח בתור דוגמה את הדבר המוחשי ביותר, שהאדם יוצר ממלים, דגם למכונה, שהוא מוסיף לו אנרגיה בצורה כזו הוא יוצר כלי, מכונה, זו לא תשכפל את עצמה.
אבל אנו רוצים לדבר על פן אחר של השפה הינוסית המנכרת, שקודם יוצרת על ידי הניכור 'מודעות', בהמשך האדם המודע יחד עם זולת יוצר מלים, שמות לחפצים, שמות לפעולות, מלים חלולות, מילים בגבולות. מלים חלולות אלו, שהן לא מוחשיות, יכולות להעצים את האינפורמציה שהן ניכרו מתחושות הגוף, לתת להן ממדים אינסופיים. על-ידי כך ליצור עולמות הזויים לא מוחשיים שלא משכפלים את עצמם.
השפה בסך הכל מעניקה מסגרות חלולות לתחושות הגוף, סימול בלבד, שהוא כרוז של התחושות, תחושות השורדות בגוף האדם, ה'מפעיל' אותן. בלי האדם ה'מפעיל', המילים הן רק סימול לא מוחשי, שלא משכפלות את עצמן, קיומן תלוי באמונה של ה'מפעילים', מאוכסנות רק בזכרון ה'מפעילים', או מקובעים בכתב המשמר אותן כמאובנים.
אבל, כפי שכבר טענו, השפה המנכרת היא ינוסית, מגבילה וגם מאפשרת פריצת גבולותיה לממדים אין סופיים. בצורה זו, בהמשך, השפה רוצה להשתחרר מהגוף שהיא צריכה לשרת, רוצה ריבונות.
בצורתה המשוחררת הזו, בצורתה ה'נחשית', כפי שמשל 'עץ הדעת' מכנה את השפה הרוצה ריבונות, היא מקריבה את הגוף, קין הורג את הבל.
בעולמו של האדם קיים מאבק בין ההשקפה ה'נומינליסטית', הרואה בשפה שרת הגוף, השקפה קיומית, לבין ההשקפה ה'ראליסטית', הנותנת לשפה ריבונות, מיתרת את קדושת הגוף.
התנ"ך מכיל את ההשקפה הנומינליסטית האולטימטיבית, השקפה קיומית, לפיה אין להפריד בין המלה, השם, לבין תחושת הגוף. השם הוא שרת תחושות הגוף.
אבל אי אפשר להתיחס לתוצר, המחשבה האנושית, מבלי להתיחס לתהליך מראשיתו. האדם הוא יצור ביאולוגי, כמו יתר הברויים על כדור הארץ, שבתהליך אבולוציוני, הסתפח שלב נוסף למוחו, האונות הקדמיות, שאצלו הן יותר מפותחות מאשר אצל הברויים אחרים, שבהן קולטנים נוספים לאלו שיש לברויים אחרים, קולטנים הקשורים לאינפורמציה היקומית, יסוד נעלם, יסוד החוצץ.
המח האנושי, אף הוא עבר תהליך אבולוציוני, הוא עשה ליסוד זה, האינפורמציה שנספחה אליו, טרנספורמציה, הפך אותה לשפה חוצצת, החציצה הזו, הניכור הזה, יצרה אצל האדם את ה'מודעות'.
מודעות זו מאפשרת את ה'ניכור' גם בהמשך, ניכור תחושות הגוף במלים חלולות. הניכור היוצר את המודעות, בהמשך מנכר את האדם מהזולת, מהסובב אותו, בצורה זו הניכור מאפשר את ההתבוננות, את המחשבה. אבל המילים, השמות, הסימול, שהניכור יוצר, הן חלולות, לא מכילות את תחושות הגוף, אלו נשארות בבעלות הגוף, הגוף 'המפעיל'.
ספר כתוב מכיל רק את הסימול, סימול כרוז התחושות, כרוז המצביע על התחושות של המחבר הביאולוגי של הספר.
אבל הסימול, הכרוז, שהנו חלול, שהנו ישות נעלמת, ישות ינוסית, מגבילה וגם מאפשרת פריצת גבוליה, מאפשרת להעצים את התחושות לאין סוף. בצורה זו התחושות המועצמות רוצות להשתחרר מהגוף המוגבל, הגוף נעשה קטן עליהן.
הישות הרפאית שנוצרה, שלא מכירה בגבולות, הגוף הביאולוגי נעשה מיותר, מוכנה להקריב אותו.
מכאן, השפה, הסימול המוגבל, הוא בשרות הגוף, גוף האדם ה'מפעיל'. אבל השפה, הסימול שהרחיב את גבוליו, הרוצה גם ריבונות, יוצר את עולם ההזיות של האדם.
אי אפשר להגיד שעולם ההזיות שהסימול שהתרחב, הוא כולו שלילי, כיוון שבצורתו זו הוא נותן כנפיים לאדם, משחרר אותו מגופו המוגבל. אבל כאשר עולם הזיות זה, דורש לעצמו ריבונות, מזלזל בגוף, הוא נעשה שלילי, כיוון שהוא מוכן להקריב את הגוף המוחשי למטרות רפאיות.
כאשר עולם הסימול, מתנתק מתפקידו לשרת את הגוף, הרי החליפין שהוא מציע, הן רפאיות, לא ניתנות למימוש. כאשר השליח פאול, באגרתו אל הרומיים, בתיאולוגיה שהוא יצר, מסימול, ממילים, הציע שינוי סדרי עולם, הזיה, שלא יכלה להתממש. מילים, סימול היוצרות הזיות, לעתים מוכנות להקריב את הגוף, בסברה שהקורבן יממש את ההזיה, לשוא.
מחשבת התנ"ך אסרה הקרבת אדם. משל עקדת יצחק רצה להוכיח שהאלוהות אינה רוצה בהקרבת אדם, במקרה של המשל, בהקרבת יצחק.
התנ"ך הסתפק בעולם נגלה בלבד, לא קסם עולמות חלופיים, לא קסם אפוקליפסות, שינוי סדרי עולם. הרי בפרק א' של ספר בראשית, אלהים ברא עולם מושלם, בכל שלב של בריאה הכריז 'כי טוב'.
לעתים, כאשר הבטחות בשמם של אלים, שלא מתממשות, המאמינים המאוכזבים, מנתצים את פסליהם. כך קרה גם להבטחות של מרכס, שלא התממשו. המאמינים ניתצו את פסליהם של לנין וסטלין.
הזיות, אפוקליפסות, המבוססות על מלים חלולות, שניתקו את עצמן מלשרת את הגוף, הרוצות ריבונות, נעשות פנטונים, פנטומים המכלות את הגוף, שאותו היו צריכים לשרת. האידיאולוגיה הפאוסטית נעשתה פנטום כזה.
אמנם האידיאולוגיה הפאוסטית נעשתה הפנטום ההרסני האולטימטיבי, אבל כפי שראינו מהחלק השלישי של משל 'עץ הדעת',
המושג 'בחירה', מושג שהשתחרר מתפקידו לשרת את הגוף, התיר לקין לרצח את אחיו הבל.
לא בכדי, לפי מחשבת התנ"ך 'מחשבה', אינפורמציה, אינה ריבונית, היא מקבלת ממשות ב'מעשה' של האדם ה'מפעיל'.
'מאגיה', מילים חלולות, נאסרו לפי מחשבת התנ"ך, וכך נאמר בספר במדבר, פרק כ"ג, 23, 'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל..'.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: