אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 429 – 'ניכוק/ – משמעותו הפעלת רצון חופשי

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 429 – 'ניכור' – משמעותו הפעלת רצון חופש
מה משמעות הכותרת: 'ניכור' – משמעותו רצון חופשי?' ברור שאי אפשר לנכר, אי אפשר להבדיל, מבלי להפעיל רצון חופשי. ברור שאנו לא יכולים לנכר את תחושות גופינו, התבוננויות גופינו הביאולוגי בסימול, במילים, מבלי להפעיל רצון חופשי. ומדוע אנו מדגישים שללא 'רצון חופשי', יצירת שפה לא תיתכן, כיוון שבתרבות המערבית לכל אורכה מתנהל וויכוח האם האדם ניחן ב'רצון חופשי', אם לאו.
בין השוללים רצון חופשי נמצאים, בין היתר, את לותר, שפינוזה, ואיש המדע הדגול איינשטיין. ידועה האמרה של איינשטין 'אלוהים לא משחק בקוביה'. איינשטין הדגיש את הדטרמיניזם, בשללו את מכניקת הקוונטים. אבל איינשטיין האמין בדטרמיניזם גם בהלכות בני אדם.
ומדוע אם כן, אני מזכירה את איינשטין, כיוון שיצאה ביאוגראפיה עליו, מאת וולטר אייזקסון, בתרגום עברי, הכוללת 700 עמודים, מבוססת כבר על כל המסמכים האחרונים שהשתחררו. בביאוגראפיה זו יש הדגשה על העובדה שאיינשטין, כפי שהיה כבר ידוע, היה חסיד של שפינוזה, וכמוהו האמין בדטרמיניזם.
ובכן, אויינשטין לא התעמק בשפה, כמו אחרים כנראה ראה אותה חלק מהגוף הביאולוגי, לא יצירה חיצונית שהאדם יוצר אותה עם הזולת. הוא לא נתן את דעתו לכך, שהוא יכול לעסוק במדע רק כיוון שהוא בעל שפה שהנה יצירה קהילתית, פרי רצונות חופשיים של יחידים, שהיא הנה לא מוחשית, קיימת רק אם מאמינים בה, קיימת רק במוחות בני אדם, או בכתובים.
איינשטין השליך מעולם חוקי הטבע הדטרמיניסטיים, גם על מכניקת הקוונטים, גם על עולמו של האדם, מבלי להבין, שלמען יוכל להתבונן על הטבע, הוא צריך להיות מנוכר ממנו, הרי ברצף אין התבוננות. ואם התבוננות אפשרית גם אם מנוכרים מדבר, מעשה הניכור מתאפשר רק אם האדם מפעיל 'רצון חופשי'. ובכן איש המדע הדגול התעלם מהאמצעי שעשה בו שימוש, אמצעי השפה, המתגשמת רק על-ידי ניכור, ניכור מבוסס על 'רצון חופשי'.
הרי איינשטיין שברח מגרמניה, האמין שיש להלחם בהיטלר, לא הרגיש בסתירה, שהתנגדות כזו מצריכה 'רצון חופשי'? ובכן אי המדע הדגול הוכיח עיוורון גמור בהלכות בני אדם
ובכן איינשטין לא היה האדם היחיד שלא עמד על הסתירה במחשבתו, הבאנו כבר כמה פעמים בשעורים קודמים את מקרה דקרט, שהכריז שהוא קיים כיוון שהוא חשב, מבלי להדגיש שהוא יכול לחשוב רק כיוון שהוא בעל שפה, שעל כך העיר לו הובס, שהושפע ממחשבת התנ"ך והבין חלקית את פילוסופית השפה שלה.
אני תמהה תמיד, איך לותר יכול היה למרוד בכנסיה הקאתולית, בהכחישו 'רצון חופשי', האם דטרמיניזם איפשר לו את המרד? אותה שאלה אפשר להעלות לגבי שפינוזה, שהכחיש 'רצון חופשי', בכל זאת הוא מרד במסורת אבותיו?
הסיבה לעיוורון זה של אישים אלו ואחרים היא שהם מתיחסים לשפה כחלק מגופם הביאולוגי. הרי אפילו נועם חומסקי רואה את השפה כתוצר גן ביאולוגי. נכון הוא שלאדם יכולת ביאולוגית לשפה, אבל את היכולת הזו הוא צריך להפעיל למען ליצור את המילים יחד עם זולתים. יצירת המילים מתאפשרת רק הודות ל'רצון חופשי', שהנו חלק מיכולת לשפה. הרי ילד עזוב במדבר חסר שפה.
אנשים שלא מודעים להתפתחויות תרבותיות, התפלאו, שפושעי המלחמה בניירנברג, טענו שהם רק מלאו פקודות, הרי הם אמרו אמת. האידיאולוגיה הגרמנית נבנתה על התיאולוגיה של לותר, שטען על 'העדר רצון חופשי', המליך את השטן, שהפך למפיסטו בדרמת גיתה, מפיסטו הממונה על כח ומאגיה. בממלכת 'מפיסטו', 'היטלר', אנשים באמת מלאו רק פקודות, הרי לא היה להם רצון חופשי, כך טען לותר.
ועכשיו עלינו לחזור לאיינשטיין, האם אף הוא אולף על-ידי תיאולוגית לותר? עצוב לחשוב שעד כדי כך איינשטין לא עמד על, לא הבין את מסורת אבותיו, עד כדי כך, שהוא אמר שסיפורי התנ"ך הם סיפורים ילדותיים.
בהבדל מאיישטין, אבות העברים בצורה עילאית הבינו, שהנתון הקיומי של האדם, הוא יכולתו לשפה, המבדילה אותו מברויים אחרים. לכן חקרו מה יעוד יכולת זו, במה יכולת זו מוסיפה ליכולת הכח המשותף לכל הברויים על כדור הארץ. הם הבינו, שהמתת הזו, יכולת לשפה, מיועדת לשפר את תנאי חייו של האדם. אם לכל הברויים ניתן דחף לקיום, על כן, הם בורחים מסכנות, למען לשמור על קיומם, לאדם ניתנה היכולת להבדיל בין טוב לרע, יכולת היוצרת את המודעות, מודעות שיעודה בין היתר, איך לשמור על נתון הקיום, איך לשפר אותו.
ברור, שלמען להבדיל בין טוב לרע, יש צורך ב'רצון חופשי', ומתת זו מיועדת לשפר את החיים. ואם 'רצון חופשי' מיועד כמתת למען שיפור חיים, אזי העדרו, משאיר בידי האדם רק את אמצעי הכח העיוור. האם איינשטיין, שהאמין בעולם דטרמיניסטי, מחוסר מתת השפה, המיועדת לשיפור החיים, לא הבין שהעדר מתת זו, בעולם כזה, מעשיו של היטלר הכוחני לגיטימיים?
כידוע מחשבת התנ"ך לא עסקה במדע, לא חקרה את חוקי הטבע ובצדק התרכזה בעולמו הלשוני של האדם. הדבר היחידי העומד לזכותו האנושי של איינשטין, הבנתו שהיקום הוא מיסתורין והוא עמד ענו מולו.
דווקא ביאוגראפיה מקיפה זו של איינשטין מדגישה את הצורך להדגיש את חשיבות פילוסופית השפה, חשיבות הדגשת חשיבות מתת זו. רק פילוסופית השפה נותנת משמעות לחיים, אחרת האנושות נסחבת על-ידי זרם הקיום האדיש לחיי האדם.
כבר הרקליטוס, הפילוסוף היווני, ראה את הקיום כזורם ללא מטרה. הוא ראה את העולם כאפל. גם יתר היוונים פיתחו את תרבות הטראגדיות בהעדר הבנתם את מתת השפה, שפה העוצרת לרגע קט את הזרם הסוחף של הטבע על-ידי עיגון האדם בשם, שם הדולה את האדם מהזרימה של היקום, שם שהנו רצף, לפסק זמן.

האדם מעגן את עצמו בשמו, רוקם מסביבו את מעשיו, כך הוא הופך לסיפור רצוף, בעוד גופו הביאולוגי נתון להשתנות מתמדת כחלק מחוקי הקיום הזורמים.
הרקליטוס טען שלא נכנסים לאותו נהר פעמים, בגלל זרימתו, השתנותו. הרקליטוס לא עמד על העובדה שאנו מעניקים לנהר שם, דבר המאפשר לנו להכנס לתוכו פעמים רבות. הרקליטוס והיוונים בהבדל ממחשבת התנ"ך, לא עמדו על מהות השפה.
היותו של האדם סיפור רצוף למשך מוגבל בזכות שמו, זה הודות להפעלתו את כלי השפה שמתגשמת, כיוון שהיא מבוססת על רצון חופשי. שפה זו היא היא המעניקה ליחיד את השם, שם השומר על רצף, רצף לפסק זמן, שם הדולה את האדם מהזרימה.
אנו יודעים על קיום רצוף של המין האנושי, כיוון שהאדם מקפיא בכתב את הסיפורים השמיים של בני אדם, כך נוצרת ההיסטוריה האנושית. עמים שטרם המציאו את הכתב, תולדותם נגוז.
התכחשות ל'רצון חופשי', לא רק משחרר את האדם מאחריות למעשיו, התכחשות ל'רצון חופשי' שולל מהאדם את יצירת עולמו הלשוני, המבדיל אותו מברויים אחרים על כדור הארץ, שולל מהם את היכולת ליצור מדע. הרי למען יצירת מדע יש צורך בשפה, ויצירת השפה המדעית מתאפשרת רק על בסיס 'רצון חופשי'.
קשה להסביר איך אנשים שצוינו כדגולים בתחום מסוים, הוכיחו עיוורון מוחלט לגבי הכלי שאיפשר להם את מפעלם.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 429 – 'ניכור' – משמעותו הפעלת רצון חופש
מה משמעות הכותרת: 'ניכור' – משמעותו רצון חופשי?' ברור שאי אפשר לנכר, אי אפשר להבדיל, מבלי להפעיל רצון חופשי. ברור שאנו לא יכולים לנכר את תחושות גופינו, התבוננויות גופינו הביאולוגי בסימול, במילים, מבלי להפעיל רצון חופשי. ומדוע אנו מדגישים שללא 'רצון חופשי', יצירת שפה לא תיתכן, כיוון שבתרבות המערבית לכל אורכה מתנהל וויכוח האם האדם ניחן ב'רצון חופשי', אם לאו.
בין השוללים רצון חופשי נמצאים, בין היתר, את לותר, שפינוזה, ואיש המדע הדגול איינשטיין. ידועה האמרה של איינשטין 'אלוהים לא משחק בקוביה'. איינשטין הדגיש את הדטרמיניזם, בשללו את מכניקת הקוונטים. אבל איינשטיין האמין בדטרמיניזם גם בהלכות בני אדם.
ומדוע אם כן, אני מזכירה את איינשטין, כיוון שיצאה ביאוגראפיה עליו, מאת וולטר אייזקסון, בתרגום עברי, הכוללת 700 עמודים, מבוססת כבר על כל המסמכים האחרונים שהשתחררו. בביאוגראפיה זו יש הדגשה על העובדה שאיינשטין, כפי שהיה כבר ידוע, היה חסיד של שפינוזה, וכמוהו האמין בדטרמיניזם.
ובכן, אויינשטין לא התעמק בשפה, כמו אחרים כנראה ראה אותה חלק מהגוף הביאולוגי, לא יצירה חיצונית שהאדם יוצר אותה עם הזולת. הוא לא נתן את דעתו לכך, שהוא יכול לעסוק במדע רק כיוון שהוא בעל שפה שהנה יצירה קהילתית, פרי רצונות חופשיים של יחידים, שהיא הנה לא מוחשית, קיימת רק אם מאמינים בה, קיימת רק במוחות בני אדם, או בכתובים.
איינשטין השליך מעולם חוקי הטבע הדטרמיניסטיים, גם על מכניקת הקוונטים, גם על עולמו של האדם, מבלי להבין, שלמען יוכל להתבונן על הטבע, הוא צריך להיות מנוכר ממנו, הרי ברצף אין התבוננות. ואם התבוננות אפשרית גם אם מנוכרים מדבר, מעשה הניכור מתאפשר רק אם האדם מפעיל 'רצון חופשי'. ובכן איש המדע הדגול התעלם מהאמצעי שעשה בו שימוש, אמצעי השפה, המתגשמת רק על-ידי ניכור, ניכור מבוסס על 'רצון חופשי'.
הרי איינשטיין שברח מגרמניה, האמין שיש להלחם בהיטלר, לא הרגיש בסתירה, שהתנגדות כזו מצריכה 'רצון חופשי'? ובכן אי המדע הדגול הוכיח עיוורון גמור בהלכות בני אדם
ובכן איינשטין לא היה האדם היחיד שלא עמד על הסתירה במחשבתו, הבאנו כבר כמה פעמים בשעורים קודמים את מקרה דקרט, שהכריז שהוא קיים כיוון שהוא חשב, מבלי להדגיש שהוא יכול לחשוב רק כיוון שהוא בעל שפה, שעל כך העיר לו הובס, שהושפע ממחשבת התנ"ך והבין חלקית את פילוסופית השפה שלה.
אני תמהה תמיד, איך לותר יכול היה למרוד בכנסיה הקאתולית, בהכחישו 'רצון חופשי', האם דטרמיניזם איפשר לו את המרד? אותה שאלה אפשר להעלות לגבי שפינוזה, שהכחיש 'רצון חופשי', בכל זאת הוא מרד במסורת אבותיו?
הסיבה לעיוורון זה של אישים אלו ואחרים היא שהם מתיחסים לשפה כחלק מגופם הביאולוגי. הרי אפילו נועם חומסקי רואה את השפה כתוצר גן ביאולוגי. נכון הוא שלאדם יכולת ביאולוגית לשפה, אבל את היכולת הזו הוא צריך להפעיל למען ליצור את המילים יחד עם זולתים. יצירת המילים מתאפשרת רק הודות ל'רצון חופשי', שהנו חלק מיכולת לשפה. הרי ילד עזוב במדבר חסר שפה.
אנשים שלא מודעים להתפתחויות תרבותיות, התפלאו, שפושעי המלחמה בניירנברג, טענו שהם רק מלאו פקודות, הרי הם אמרו אמת. האידיאולוגיה הגרמנית נבנתה על התיאולוגיה של לותר, שטען על 'העדר רצון חופשי', המליך את השטן, שהפך למפיסטו בדרמת גיתה, מפיסטו הממונה על כח ומאגיה. בממלכת 'מפיסטו', 'היטלר', אנשים באמת מלאו רק פקודות, הרי לא היה להם רצון חופשי, כך טען לותר.
ועכשיו עלינו לחזור לאיינשטיין, האם אף הוא אולף על-ידי תיאולוגית לותר? עצוב לחשוב שעד כדי כך איינשטין לא עמד על, לא הבין את מסורת אבותיו, עד כדי כך, שהוא אמר שסיפורי התנ"ך הם סיפורים ילדותיים.
בהבדל מאיישטין, אבות העברים בצורה עילאית הבינו, שהנתון הקיומי של האדם, הוא יכולתו לשפה, המבדילה אותו מברויים אחרים. לכן חקרו מה יעוד יכולת זו, במה יכולת זו מוסיפה ליכולת הכח המשותף לכל הברויים על כדור הארץ. הם הבינו, שהמתת הזו, יכולת לשפה, מיועדת לשפר את תנאי חייו של האדם. אם לכל הברויים ניתן דחף לקיום, על כן, הם בורחים מסכנות, למען לשמור על קיומם, לאדם ניתנה היכולת להבדיל בין טוב לרע, יכולת היוצרת את המודעות, מודעות שיעודה בין היתר, איך לשמור על נתון הקיום, איך לשפר אותו.
ברור, שלמען להבדיל בין טוב לרע, יש צורך ב'רצון חופשי', ומתת זו מיועדת לשפר את החיים. ואם 'רצון חופשי' מיועד כמתת למען שיפור חיים, אזי העדרו, משאיר בידי האדם רק את אמצעי הכח העיוור. האם איינשטיין, שהאמין בעולם דטרמיניסטי, מחוסר מתת השפה, המיועדת לשיפור החיים, לא הבין שהעדר מתת זו, בעולם כזה, מעשיו של היטלר הכוחני לגיטימיים?
כידוע מחשבת התנ"ך לא עסקה במדע, לא חקרה את חוקי הטבע ובצדק התרכזה בעולמו הלשוני של האדם. הדבר היחידי העומד לזכותו האנושי של איינשטין, הבנתו שהיקום הוא מיסתורין והוא עמד ענו מולו.
דווקא ביאוגראפיה מקיפה זו של איינשטין מדגישה את הצורך להדגיש את חשיבות פילוסופית השפה, חשיבות הדגשת חשיבות מתת זו. רק פילוסופית השפה נותנת משמעות לחיים, אחרת האנושות נסחבת על-ידי זרם הקיום האדיש לחיי האדם.
כבר הרקליטוס, הפילוסוף היווני, ראה את הקיום כזורם ללא מטרה. הוא ראה את העולם כאפל. גם יתר היוונים פיתחו את תרבות הטראגדיות בהעדר הבנתם את מתת השפה, שפה העוצרת לרגע קט את הזרם הסוחף של הטבע על-ידי עיגון האדם בשם, שם הדולה את האדם מהזרימה של היקום, שם שהנו רצף, לפסק זמן.

האדם מעגן את עצמו בשמו, רוקם מסביבו את מעשיו, כך הוא הופך לסיפור רצוף, בעוד גופו הביאולוגי נתון להשתנות מתמדת כחלק מחוקי הקיום הזורמים.
הרקליטוס טען שלא נכנסים לאותו נהר פעמים, בגלל זרימתו, השתנותו. הרקליטוס לא עמד על העובדה שאנו מעניקים לנהר שם, דבר המאפשר לנו להכנס לתוכו פעמים רבות. הרקליטוס והיוונים בהבדל ממחשבת התנ"ך, לא עמדו על מהות השפה.
היותו של האדם סיפור רצוף למשך מוגבל בזכות שמו, זה הודות להפעלתו את כלי השפה שמתגשמת, כיוון שהיא מבוססת על רצון חופשי. שפה זו היא היא המעניקה ליחיד את השם, שם השומר על רצף, רצף לפסק זמן, שם הדולה את האדם מהזרימה.
אנו יודעים על קיום רצוף של המין האנושי, כיוון שהאדם מקפיא בכתב את הסיפורים השמיים של בני אדם, כך נוצרת ההיסטוריה האנושית. עמים שטרם המציאו את הכתב, תולדותם נגוז.
התכחשות ל'רצון חופשי', לא רק משחרר את האדם מאחריות למעשיו, התכחשות ל'רצון חופשי' שולל מהאדם את יצירת עולמו הלשוני, המבדיל אותו מברויים אחרים על כדור הארץ, שולל מהם את היכולת ליצור מדע. הרי למען יצירת מדע יש צורך בשפה, ויצירת השפה המדעית מתאפשרת רק על בסיס 'רצון חופשי'.
קשה להסביר איך אנשים שצוינו כדגולים בתחום מסוים, הוכיחו עיוורון מוחלט לגבי הכלי שאיפשר להם את מפעלם.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 429 – 'ניכור' – משמעותו הפעלת רצון חופש
מה משמעות הכותרת: 'ניכור' – משמעותו רצון חופשי?' ברור שאי אפשר לנכר, אי אפשר להבדיל, מבלי להפעיל רצון חופשי. ברור שאנו לא יכולים לנכר את תחושות גופינו, התבוננויות גופינו הביאולוגי בסימול, במילים, מבלי להפעיל רצון חופשי. ומדוע אנו מדגישים שללא 'רצון חופשי', יצירת שפה לא תיתכן, כיוון שבתרבות המערבית לכל אורכה מתנהל וויכוח האם האדם ניחן ב'רצון חופשי', אם לאו.
בין השוללים רצון חופשי נמצאים, בין היתר, את לותר, שפינוזה, ואיש המדע הדגול איינשטיין. ידועה האמרה של איינשטין 'אלוהים לא משחק בקוביה'. איינשטין הדגיש את הדטרמיניזם, בשללו את מכניקת הקוונטים. אבל איינשטיין האמין בדטרמיניזם גם בהלכות בני אדם.
ומדוע אם כן, אני מזכירה את איינשטין, כיוון שיצאה ביאוגראפיה עליו, מאת וולטר אייזקסון, בתרגום עברי, הכוללת 700 עמודים, מבוססת כבר על כל המסמכים האחרונים שהשתחררו. בביאוגראפיה זו יש הדגשה על העובדה שאיינשטין, כפי שהיה כבר ידוע, היה חסיד של שפינוזה, וכמוהו האמין בדטרמיניזם.
ובכן, אויינשטין לא התעמק בשפה, כמו אחרים כנראה ראה אותה חלק מהגוף הביאולוגי, לא יצירה חיצונית שהאדם יוצר אותה עם הזולת. הוא לא נתן את דעתו לכך, שהוא יכול לעסוק במדע רק כיוון שהוא בעל שפה שהנה יצירה קהילתית, פרי רצונות חופשיים של יחידים, שהיא הנה לא מוחשית, קיימת רק אם מאמינים בה, קיימת רק במוחות בני אדם, או בכתובים.
איינשטין השליך מעולם חוקי הטבע הדטרמיניסטיים, גם על מכניקת הקוונטים, גם על עולמו של האדם, מבלי להבין, שלמען יוכל להתבונן על הטבע, הוא צריך להיות מנוכר ממנו, הרי ברצף אין התבוננות. ואם התבוננות אפשרית גם אם מנוכרים מדבר, מעשה הניכור מתאפשר רק אם האדם מפעיל 'רצון חופשי'. ובכן איש המדע הדגול התעלם מהאמצעי שעשה בו שימוש, אמצעי השפה, המתגשמת רק על-ידי ניכור, ניכור מבוסס על 'רצון חופשי'.
הרי איינשטיין שברח מגרמניה, האמין שיש להלחם בהיטלר, לא הרגיש בסתירה, שהתנגדות כזו מצריכה 'רצון חופשי'? ובכן אי המדע הדגול הוכיח עיוורון גמור בהלכות בני אדם
ובכן איינשטין לא היה האדם היחיד שלא עמד על הסתירה במחשבתו, הבאנו כבר כמה פעמים בשעורים קודמים את מקרה דקרט, שהכריז שהוא קיים כיוון שהוא חשב, מבלי להדגיש שהוא יכול לחשוב רק כיוון שהוא בעל שפה, שעל כך העיר לו הובס, שהושפע ממחשבת התנ"ך והבין חלקית את פילוסופית השפה שלה.
אני תמהה תמיד, איך לותר יכול היה למרוד בכנסיה הקאתולית, בהכחישו 'רצון חופשי', האם דטרמיניזם איפשר לו את המרד? אותה שאלה אפשר להעלות לגבי שפינוזה, שהכחיש 'רצון חופשי', בכל זאת הוא מרד במסורת אבותיו?
הסיבה לעיוורון זה של אישים אלו ואחרים היא שהם מתיחסים לשפה כחלק מגופם הביאולוגי. הרי אפילו נועם חומסקי רואה את השפה כתוצר גן ביאולוגי. נכון הוא שלאדם יכולת ביאולוגית לשפה, אבל את היכולת הזו הוא צריך להפעיל למען ליצור את המילים יחד עם זולתים. יצירת המילים מתאפשרת רק הודות ל'רצון חופשי', שהנו חלק מיכולת לשפה. הרי ילד עזוב במדבר חסר שפה.
אנשים שלא מודעים להתפתחויות תרבותיות, התפלאו, שפושעי המלחמה בניירנברג, טענו שהם רק מלאו פקודות, הרי הם אמרו אמת. האידיאולוגיה הגרמנית נבנתה על התיאולוגיה של לותר, שטען על 'העדר רצון חופשי', המליך את השטן, שהפך למפיסטו בדרמת גיתה, מפיסטו הממונה על כח ומאגיה. בממלכת 'מפיסטו', 'היטלר', אנשים באמת מלאו רק פקודות, הרי לא היה להם רצון חופשי, כך טען לותר.
ועכשיו עלינו לחזור לאיינשטיין, האם אף הוא אולף על-ידי תיאולוגית לותר? עצוב לחשוב שעד כדי כך איינשטין לא עמד על, לא הבין את מסורת אבותיו, עד כדי כך, שהוא אמר שסיפורי התנ"ך הם סיפורים ילדותיים.
בהבדל מאיישטין, אבות העברים בצורה עילאית הבינו, שהנתון הקיומי של האדם, הוא יכולתו לשפה, המבדילה אותו מברויים אחרים. לכן חקרו מה יעוד יכולת זו, במה יכולת זו מוסיפה ליכולת הכח המשותף לכל הברויים על כדור הארץ. הם הבינו, שהמתת הזו, יכולת לשפה, מיועדת לשפר את תנאי חייו של האדם. אם לכל הברויים ניתן דחף לקיום, על כן, הם בורחים מסכנות, למען לשמור על קיומם, לאדם ניתנה היכולת להבדיל בין טוב לרע, יכולת היוצרת את המודעות, מודעות שיעודה בין היתר, איך לשמור על נתון הקיום, איך לשפר אותו.
ברור, שלמען להבדיל בין טוב לרע, יש צורך ב'רצון חופשי', ומתת זו מיועדת לשפר את החיים. ואם 'רצון חופשי' מיועד כמתת למען שיפור חיים, אזי העדרו, משאיר בידי האדם רק את אמצעי הכח העיוור. האם איינשטיין, שהאמין בעולם דטרמיניסטי, מחוסר מתת השפה, המיועדת לשיפור החיים, לא הבין שהעדר מתת זו, בעולם כזה, מעשיו של היטלר הכוחני לגיטימיים?
כידוע מחשבת התנ"ך לא עסקה במדע, לא חקרה את חוקי הטבע ובצדק התרכזה בעולמו הלשוני של האדם. הדבר היחידי העומד לזכותו האנושי של איינשטין, הבנתו שהיקום הוא מיסתורין והוא עמד ענו מולו.
דווקא ביאוגראפיה מקיפה זו של איינשטין מדגישה את הצורך להדגיש את חשיבות פילוסופית השפה, חשיבות הדגשת חשיבות מתת זו. רק פילוסופית השפה נותנת משמעות לחיים, אחרת האנושות נסחבת על-ידי זרם הקיום האדיש לחיי האדם.
כבר הרקליטוס, הפילוסוף היווני, ראה את הקיום כזורם ללא מטרה. הוא ראה את העולם כאפל. גם יתר היוונים פיתחו את תרבות הטראגדיות בהעדר הבנתם את מתת השפה, שפה העוצרת לרגע קט את הזרם הסוחף של הטבע על-ידי עיגון האדם בשם, שם הדולה את האדם מהזרימה של היקום, שם שהנו רצף, לפסק זמן.

האדם מעגן את עצמו בשמו, רוקם מסביבו את מעשיו, כך הוא הופך לסיפור רצוף, בעוד גופו הביאולוגי נתון להשתנות מתמדת כחלק מחוקי הקיום הזורמים.
הרקליטוס טען שלא נכנסים לאותו נהר פעמים, בגלל זרימתו, השתנותו. הרקליטוס לא עמד על העובדה שאנו מעניקים לנהר שם, דבר המאפשר לנו להכנס לתוכו פעמים רבות. הרקליטוס והיוונים בהבדל ממחשבת התנ"ך, לא עמדו על מהות השפה.
היותו של האדם סיפור רצוף למשך מוגבל בזכות שמו, זה הודות להפעלתו את כלי השפה שמתגשמת, כיוון שהיא מבוססת על רצון חופשי. שפה זו היא היא המעניקה ליחיד את השם, שם השומר על רצף, רצף לפסק זמן, שם הדולה את האדם מהזרימה.
אנו יודעים על קיום רצוף של המין האנושי, כיוון שהאדם מקפיא בכתב את הסיפורים השמיים של בני אדם, כך נוצרת ההיסטוריה האנושית. עמים שטרם המציאו את הכתב, תולדותם נגוז.
התכחשות ל'רצון חופשי', לא רק משחרר את האדם מאחריות למעשיו, התכחשות ל'רצון חופשי' שולל מהאדם את יצירת עולמו הלשוני, המבדיל אותו מברויים אחרים על כדור הארץ, שולל מהם את היכולת ליצור מדע. הרי למען יצירת מדע יש צורך בשפה, ויצירת השפה המדעית מתאפשרת רק על בסיס 'רצון חופשי'.
קשה להסביר איך אנשים שצוינו כדגולים בתחום מסוים, הוכיחו עיוורון מוחלט לגבי הכלי שאיפשר להם את מפעלם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: