אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 431 – השם חוכה רצף קצוב מהזרימה של היקום

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 431 – השם חוכה רצף קצוב מהזרימה של היקום
ראינו בשעור הקודם, שהשם חוכה רצף לגוף הביאולוגי הזורם, המשתנה, ואנו יכולים להוסיף שהשמות חוכים רצף מדוד, קצוב, לישויות, בעולמו הלשוני של האדם.
בניגוד למה שטען הרקליטוס על עולם זורם, האבולוציה העניקה לאדם פתיון, חכה, שפה, שם, שבעזרתו אנו חוכים רצף מדוד קצוב, מתוך הזרימה, כך שעולמו הלשוני של האדם נראה רצוף. אנו מדדים על פני כדור הארץ הסובב כאילו אנו בעולם סטטי.
אבל יכולת זו לגזול מהזרימה של הקיום נתח רצף מדוד, קצוב, מתאפשר רק הודות למתת נוסף של האבולוציה לאדם, מתת הכלולה בשפה, בדעת, מתת רצון חופשי. הרי בלי מתת זו לא היינו מסוגלים לחכות נתח, רצף קצוב, ולהעניק לו שם.
יש צורך לשאול את כל ההוגים, את כל המדענים, המתכחשים ל'רצון חופשי', רואים את העולם כדטרמיניסטי, האם נולדו עם שם פרטי? או שמא, שם זה ניתן לילוד, שהנו ההוא הנשאל, על-ידי הוריו באמצעות רצון חופשי שלהם, שמא הורים אלו חכו את הילוד בחכת השם.
מענין להיווכח, שאלו הנקראים על-ידי הדורות כחכמים, גם אם שאלו שאלות, בדרך כלל השאלות הבסיסיות של הקיום נעלמו מעיניהם. אם נחזור להרקליטוס, הוא הבחין שהקיום נמצא בזרימה, אבל שכח להתבונן, שהוא נמצא ברצף מדוד, קצוב, רצף המאפשר לו בכלל לשאול שאלות, רצף שמי מדוד, קצוב. הרי הזרימה היקומית, הזרימה החסרה שמות החכות רצף מדוד, קצוב, לא שואלת שאלות. ואלו בין היוונים, בני דורו ואלו שבאו אחריו שהתנגדו לתיאוריה של הרקליטוס, רצו סטטיות, לא שאלו את עצמם, איכה הם יכולים להתנגד, להפעיל התנגדות לדעותיו של הרקליטוס, אם העולם הוא סטטי. הרי בשביל להתנגד, צריך רצון חופשי, והיוונים הקלאסיים אפילו לא הכירו את המושג זה, מושג 'רצון חופשי'.
ואם אנו מגיעים לעת החדשה, ושוב שואלים את אותן שאלות מבניה שכבר התחנכו על הירושה התנ"כית, עם פילוסופית השפה. האם תובנתם רבה יותר? וכבר הזכרנו את דקרט, שהכריז על ודאות קיומו, כיוון שהוא חושב, רק שכח להזכיר שהוא יכול לחשוב כיוון שהוא בעל שפה, על כך העיר לו הובס, שחושבים בשפה. הובס אימץ חלק ממחשבת התנ"ך, רק חלק, כיוון שהוא התנגד לרצון חופשי מטעמים פוליטיים, היותו פרוטסטנטי, מתנגד לכנסיה הקאתולית, שאימצה רצון חופשי. היאך, יכול היה הובס החכם להסביר את יצירת ה'לויתן' ללא רצון חופשי?
אנחנו יכולים כאן למנות גלריה של חכמים, ולחזור ולשאול איך בבטחון התעלמו מנתונים קיומיים בסיסיים, בטענות המתוחכמות שלהם כביכול, התעלמו משאלות פשוטות. איך לותר האכר הגרמני האגרסיבי שמרד בכנסיה הקאתולית, הכחיש את קיום הרצון החופשי, האם מרידתו התאפשרה הודות לחוקים דטרמיניסטיים, שהוא האמין בהם? פלא, חסידיו לא שאלו אותו את השאלה הזו.
ושוב שאלה פשוטה, מכל החסידים היהודיים של שפינוזה, שפינוזה שהאמין בעולם פנתאיסטי, שאנשים הם אמנציה ממנו, הכחיש רצון חופשי. לא שאלו היאך פילוסוף זה מרד במסורת אבותיו, ללא רצון חופשי, האם על-ידי 'אמנציות' כביכול?
צריך לקרא את המקורות, שאף אחד לא טורח לעשות, מסתמכים תמיד על פרשנויות מגמתיות, פרשנויות המתעלמות מסתירות באידיאולוגיות שהם עוסקים בהם, אנשים לא מעוניינים במה שלא תואם את משאלותיהם.
אם האדם לא היה מתעלם מנתונים קיומיים, ומעדיף משאלות, היה עומד על הפרשנות המוטעית למשל 'עץ הדעת' של השליח פאול, ב'אגרת אך הרומיים', משל שהכיל השקפה קיומית, ובמקומה שליח זה רקם 'דיסטופיה', עולם שלא יכול להתגשם. השקרים של פאול תקפים עד היום, כיוון ש'דיסטופיה' היא משאלה אנושית.
ומדוע מתכחשים ל'רצון חופשי', כיוון שהוא מטיל על האדם אחריות על עולמו, מצביע על כך שיעד 'רצון חופשי', יעד 'שפה', 'דעת', הוא ליצור עולם קיומי בהתאם לנתונים קיומיים, לא לשאוף ל'דיסטופיות' מכל הסוגים, למשיחי שקר מכל הסוגים.
אנו מגיעים לתלמידי לותר, שהכחיש קיום רצון חופשי, המליך את השטן על העולם הנגלה, שיהודים טובים נעשו חסידיהם, עדיים הם חסידיהם. הם המליכו את קאנט כהפילוסוף החשוב ביותר, מחוץ לחכם היינה, שעמד על טיבו. פילוסוף זה שלפי היינה המליך את עצמו לאל, יצא בשצף קצף נגד החוקים התנ"כיים החיצוניים, העדיף עליהם חוקים פנימיים. שכח, לא ידע, שהאדם נבדל מהחיות בכך שהוענקה לו מתת השפה, שבעזרתה הוא בונה עולם לשוני. חוקים הם פרי הסכמים חברתיים חיצוניים, חוקים פנימיים, המועדפים על קאנט, הם משותפים לאדם הביאולוגי כמו לישויות ביאולוגיות אחרות.
קאנט החכם, טען שמושג 'זמן', מושג מרחב', הם אפריוריים, כמובן לא הבין שזמן ומרחב הם מודדים חיצוניים, מודדים לפי פרמטרים חיצוניים. קאנט הקוסם רצה בזמן אפריורי, פנימי, למען להשתלט עליו, להכריחו להעניק לו נצחיות, הרי הוא רצה להיות אל, לחוקק לטבע, כך הוא הכריז ב'פרולוגומנה' שלו.
ואם הזכרנו את קאנט, מה תרומתו של גיתה? הוא ביצירתו פאוסט בכלל שלל את השפה, שכח שהיא מאפשרת לו את 'חכמתו', לכתוב בדיות. גיבורו של גיתה בדרמה זו פאוסט, מחוסר השפה, באמת בסוף היצירה נעשה מריונטה של מפיסטו, נעשה יצור מכני, מבצע את תכניותיו של מפעילו, מפיסטו, יוצר ממלכה של עבדים.
העולם המערבי ניצל מחכמתו של לותר, קאנט, גיתה, בזכות קלווין, שהושפע ממחשבת התנ"ך, שבניגוד ללותר שהמליך את השטן על העולם הנגלה, המליך את ה'השגחה'. אבל הפרוטסטנטים, ששם זה הגדיר את חסידי לותר ותלמידיו, גם את אלו שאימצו את תיאולוגית קלווין, לא שמו לב על ההבדל התהומי בין תורותיהם של שני הרפורמטורים. הם הזדקקו להתגשמות ממלכת מפיסטו ברייך השלישי, כדי שעיניהם יאורו ויעמדו על ההבדל בין תורת לותר לבין תורתו של קלווין.
האם היהודים, חסידי קאנט עמדו על הבדל זה בין תורת לותר לזו של קלווין? לא ולא, עד היום אינם מוכנים להיפרד מאלילם.
נשאלת השאלה, איך התגלתה החכמה העילאית ליוצאי אור, אברהם, ענר, אשכול וממרא, שהשפה היא חיצונית, מעץ הדעת, מאפשרת לאדם ליצור, להבדיל בין טוב לרע? ומדוע לצאצאיהם, העברים, חוכמה זו נעלמה, אפילו לחכם שלהם הרמב"ם? משום מה צאצאים עברים אלו תמיד רצו להיות חסידים של אלו שהתכחשו להם.
אולי רק הגאונית, המטורפת, אלזה לסקר שילר, בזמן המלחמה ברוב יגונה, במחזה הגאוני שלה 'אני ואני', הבינה, את משמעות הגרמניות, וקבצה את כל החבורה, של גיתה וחסידיו, בעמק גיהנום, למשפט אחרון.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: