אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 432 – המחשבה הקיבוצית

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 432 – המחשבה הקיבוצית
כמובן כל יחיד חושב שמחשבתו היא רכושו, אבל מחשבה, כפי ששפה עצמה, היא יצירה קיבוצית. ניוטון ביטא את הדבר בצורה הטובה ביותר, כאשר הכריז, שעמד על כתבי גאונים, כך הוא הגיע לממצאיו. כמה פילוסופים בניגוד למה שחשב ניוטון, ראו את המחשבה כפנימית, שיש רק לילד אותה, כך חשב סוקראטס, כך חשב לייבניץ, כך חשב קאנט. אפילו אפשר להוסיף לגוורדיה זו את דקרט, שהכריז שהנו בטוח על קיומו, כיוון שמחשבתו מאשרת זאת, הוא לא חשב שהוא מזקק לשפה קיבוצית, שאותה רכש בקהילה, שבזכותה ובזכות דברים אחרים שהוא רכש מהקהילה, הוא יכול להוגיע למסקנה שהנו קיים, בזכות מחשבתו. כפי שכבר הזכרנו פעמים אחדות, הובס שהיתה לו הבנה חלקית לתרומת השפה הקיבוצית, העיר לדקרט שחושבים בשפה, שפה שאותה רוכשים מהקהילה.
כפי שאחדים חושבים על השפה, על המחשבה כרכוש פרטי, כך חושבים שתרבויות נוצרות יש מאין. במציאות תרבויות חדשות מבוססות על תרבות קודמת, שלה נותנים אינטרפרטציה חדשה. כך תרבות התנ"ך נוסדה על בסיס התרבות השומרית המפוארת שעסקה כבר בשפה, הרי גילגמש הגיבור של אפוס בשמו, הבין שגופו כלה, אבל הוא יכול לשמר את שמו בזכות מעשי גבורה שביצע. גילגמש הבין, ששם שורד, אם קהילה זוכרת אותו.
העברים שיצאו מאור, מרכז תרבותי שומרי מפואר, אברהם, ענר, אשכול וממרא, על בסיס התרבות שנשאו אתם, חוללו את תרומתם, יצרו את פילוסופית השפה שלה העניקו 'רצון חופשי', יכולת יצירה. השומרים, שהיתה להם הבנה מסוימת של מהות השפה, חשבו אותה דטרמיניסטית, חלק מחוקי הטבע. העברים ניתקו את השפה מהחוקים הדטרמיניסטיים, העניקו לה 'רצון חופש', יכולת יצירה.
ממשל 'עץ הדעת', אנו רואים שחוה אוכלת מ'עץ הדעת', למרות האיסור, מרצונה החופשי, משתפת בכך את אדם. רק בשתוף פעולה הם נוכחים לדעת שהם עירומים, נעשים 'מודעים' ש'דעת' נבדלת מהגוף, שהיא חיצונית לו, שאינה אימננטית בו.
חוה ואדם זוכים להבנה, ש'דעת' היא ממקור חיצוני, לא חלק מחוקי הטבע, היא תוספת, תוספת שלא היתה להם ב'גן העדן', שתוספת זו מבדילה אותם מהחיות האחרות.
גם את השלב השני של פילוסופית השפה, המבוטא בפרק הבריאה, העברים יצרו על בסיס המחשבה המצרית. במצרים היה גרעין מחשבתי, שהאל פתה, יצר את העולם בהבל פיו, אמנם מסורת זו, הנקראית המסורת הממפיתית, הושכחה שם, או נדחתה שם כיוון שהמצרים רצו להיות חלק מחוקי הטבע, ה'מאאת', סדר עולמי, בצורה כזו להיות נצחיים, יחד עם הסדר הנצחי הזה. לעומת המצרים, העברים שלא היו שורשיים במצריים, יכלו לקבל את העובדה שהם נבדלים מחוקי הטבע. בפרק הבריאה, אלוהים בורא שתי ישויות, זכר ונקבה, כשליטים על חוקי הטבע, כאילו כל הבריאה נבראה למענם.
הניכור של אברהם, ענר, אשכל וממרא מאור, היפרדותם מטריטורית אור, איפשר להם לראות את השפה כישות מנוכרת מחוקי הקיום, דבר שנמנע מהשומרים יושבי קבע שראו עצמם אוטוכתוניים, חלק מטריטוריה, חלק מחוקי הקיום. אותו דבר קרה למשה וסובביו, שיצאו ממצרים, ניכרו עצמם מהטריטוריה שלהם, אף הם יכלו לראות בריאת עולם יש מאין, לא דטרמיניסטית, לא עולם נצחי כפי שחשבו המצרים, או חשבו היוונים היותר מאוחרים.
כל אלו הרואים את העולם כנצחי, דטרמיניסטי, הרואים את המחשבה ואת השפה כפנימיות, לא יכולים לקלוט את העובדה שהשפה הנה חיצונית, נוצרת על-ידי הקהילה כיצירה משותפת. אפילו נעם חומסקי שכבר הזכרנו אותו כמה פעמים, חושב את השפה כתוצר של גן ביאולוגי. אמנם היכולת לשפה היא גנטית, אבל הגשמתה היא אפי-גנטית. הילד הנולד חסר את השפה, רוכש אותה מהסביבה.
אבל דיונינו הוא במחשבה, אף היא הנה יצירה קיבוצית. הפרט תמיד יכול להוסיף למצבור המחשבה הקיבוצית נדבך, כפי שניוטון ברוב חכמתו הכריז.
אנחנו רואים בפליאה, שגם הנצרות הראשיתית וגם האיסלאם נאחזים בירושה התנ"כית, למרות שהם עשו שינויים מהותיים לירושה זו.
ברור ששלילת עקרונות משל 'עץ הדעת', על-ידי השליח פאול, ב'איגרת אל הרומיים', נתן מפנה למחשבתו. אם משל 'עץ הדעת', מכיל מחשבה קיומית, מחשבה שרירותית, עולם ארעי, שאלהים יכול לבטלו, כפי שהוא רצה לבטלו בזמן המבול, השליח פאול רצה בעולם נצחי, הוא רצה לגרש את המוות מתוכו, בזכות הקורבן של ישוע.
שוב אנו רואים, שלותר אשר כפר ביומרה של הכנסיה הקתולית שהיא הנה מלכות שמיים, טען שהוא ממשיכו של השליח פאול, למרות שכפר בטענתו של פאול, שסדרי עולם ישתנו, המליך על העולם הנגלה במקום ישוע, את השטן.
אם תוצאות השינויים האלו לא לגמרי בולטים בכתבי לותר, גיתה שהמחיז את התיאולוגיה שלו, בדרמה פאוסט, השלים את המפעל. בפרולוג של דרמת פאוסט ישוע נעדר, ומפיסטו נעשה בנו האהוב של האלוהות הנרפית. ואם לותר רק שלל 'רצון חופשי', רצון חופשי המאפשר פעולת השפה, גיתה בדרמה זו שלל את השפה כראשית, שפה שלפי בשורת יוחנן הנה הראשית. גיתה ראה במעשה ראשית.
אנו רואים את השרשררות של המחשבה האנושית, כל אחד מסתמך על מסורת קודמת למרות השינויים שהוא מחולל בה.
אפילו אפלטון, שאימץ את אמונותיו של סוקראטס, שאת המחשבה האימננטית יש רק לילד, בדיאלוג שלו 'טימאוס', הוא מייחס הרבה עקרונות שהוא מביא בדיאלוג זה, לכוהני מצרים. גם אם נתעלם מעדות זו של אפלטון בדיאלוג זה, ברור שכל המחשבה היוונית התבססה כבר על מסורות של תרבויות עתיקות.
אבל אנו מוצאים במחשבתו של אפלטון את התערובות התמוהות האלו, שהוא מצד אחד בדומה לסוקראטס מאמין במחשבה אימננטית, כך הוא טוען במיתוס שאותו הוא מביא בספרו 'הרפובליקה', שהמעמדות השונים, נוצרים באדמה ממתכות שונות. אמנם הוא מוסיף, שמיתוס זה הוא מדומין, אבל בהקשר המחשבה היוונית, מיתוס זה מתאים לאמונה היוונית שהם ילידי האדמה, אוטוכתוניים. כך שהמיתוס הזה לא היה מדומין לגמרי. מצד שני, אפלטון, כפי שציינו, בדיאלוג 'טימאוס', מודע שהמחשבה היוונית התבססה על מסורות של תרבויות אחרות.
אנחנו שוב יכולים להיווכח על דואליות מחשבתית אצל קאנט. מצד אחד בעקבות רוסו הוא טען שחוקים נוצרים על-ידי קהילה, אבל כאשר הוא רצה לאפס את הירושה התנ"כית, בספרו 'דת בגבולות התבונה הטהורה', הוא עושה דה-לגיטימציה לחוקי התנ"ך, בטענה שהם יצירה חיצונית, מדינית, בעוד שהוא מעדיף חוקים פנימיים.
לא כאן המקום לעסוק בכל הסתירות במחשבתו של קאנט, ביומרותיו, כמו טענתו ב'פרולגומנה' שלו שהאדם מחוקק לטבע. קאנט בהבדל מניוטון, לא טען שעמד על כתפי גאונים שקדמו לו. לא בכדי היינה החכם, טען שקאנט המליך את עצמו לאלוהות.
הוודאות שהשפה, המחשבה האנושית, הן פרי שתוף פעולה בין יחידים המהווים קהילה, מנוגדת למשאלה, שבוטאה על-ידי שפינוזה ויותר מאוחר על-ידי ניטשה, להיות 'מעבר לטוב ולרע'. הרי במצב 'מעבר לטוב ולרע', ישנו 'אין'. הבריאה, לפי פרק א' של ספר בראשית, בוצעה על-ידי האלוהות בהבדלות של דבר מדבר. בהבדל ממעשי האלוהות, לאדם ניתנה המתת 'להבדיל', להבדיל בשתוף פעולה עם הזולת. שתוף פעולה זו בין יחידים יוצר את העולם הלשוני האנושי.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: