אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 433 – השפה הריבונית מובילה ל'חליפין'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 433 – השפה הריבונית מובילה ל'חליפין'
למעשה השפה היא מתת נוספת לאדם, תפקידה לנכר את תחושות הגוף תחת שם. אבל מאחר שהשפה היא ישות נעלמת, לא מוחשית, קיימת רק בזכרון האנושי. למען מימושה, לתת לתחושות הגוף רצף תחת שם, היא זקוקה לשתוף פעולה בין יחידים, לקהילה זוכרת. נתינת השמות מממשת את ההבדלות בין דבר לדבר, מה שמחופה בשם נבדל מדבר אחר מחופה בשם אחר
מהות מתת זו, השפה, היא נעלמות, מתממשת רק על-ידי הסכמים בין יחידים להעניק שמות. היכולת ליצור שמות ולהבדיל ביניהם, מעניקה לאלו המממשים פעולות אלו, יכולות נוספות של שיתוף פעולה, כמו יצירת מזון נוסף, יכולת של חליפין, לתת תמורת שרות תמורה, כמו תמורת שרות, סיפוק מזון חסר.
השתלשלות 'יכולת החליפים' משתוף הפעולה בין יחידים למען ליצור את השפה הנעלמת, להעניק שמות לתחושות הגוף, מוביל לכך, ש'יכולת החליפין' נעשית תשתית יצירת העולם הלשוני האנושי.
'יכולת החליפין', תוצר שתוף הפעולה בין יחידים לממש את השפה הנעלמת, הופכת את השפה לריבונית. השפה מעתה, מוליכה את האדם איך לעשות שימוש בחליפין, איך להבדיל בין דבר לדבר על-ידי הענקת שמות.
ה'חליפין' המתאפשרת על-ידי הבדלות דבר מדבר, בהענקת שמות לדברים המובדלים, היא למעשה בסיס היצירה הלשונית האנושית.
לא בכדי, השפה שעל-ידי השתלשלותה הופכת לכלי יצירה, הרי כבר את המלה הראשונה יוצרים שניים המסכימים ביניהם על הענקת שם, רואה את עצמה כריבונית. בעל משל 'עץ הדעת' עמד על יומרתה של השפה, רצונה להיהפך לריבונית, וכדי למנוע את זה, בצורה מטפורית, הפך אותה ל'נחש', למען ניטרול שאיפתה זו. בעל המשל למען ניטרול שאיפה זו של השפה, שהשתלטה על האדם שרכש אותה, מנע מהאדם את האכילה מ'עץ החיים', למען לא ידמה שהוא אלוהות, כפי שה'נחש' הבטיח.
מחשבת התנ"ך, שהשלימה עם חוקי הקיום, לא רצתה בשפה ריבונית, ועובדה היא שיצירות השפה לא משכפלות את עצמן בדומה ליצירות חוקי הטבע, כמו יצירות ה-DNA.
בהבדל מרצונות של יוצרי מחשבת התנ"ך מלתת לשפה ריבונות, בהופכם אותה ל'כלי' בידי האלוהות הבוראת את העולם, אבות הנצרות, שמרדו במסורת מחשבת התנ"ך, כמו השליח יוחנן, החזירו לה ריבונות. השליח יוחנן, בבשורה שלו, בפרק א', אומר 'בראשית היה הדבר'. בהמשך הפרק, הוא הופך את השפה לישוע.
אבל עלינו לחזור למטרה הראשיתית שלנו, להצביע על כך ש'החליפין' המשתלשלת מפעילות השפה, היא בסיס היצירה הלשונית האנושית. האדם הנוכח לדעת שלמען יצירת מלה, נתינת שם, הוא זקוק להסכם מהזולת, תמורת הסכמתו הוא, מבין שעליו תמיד לתת תמורה בעד כל בקשה שלו.
ההבנה הזו שתמורת כל בקשה, צורך, יש לתת תמורה, יוצר את מערכת החליפין בין בני אדם, בהמשך מערכת חליפין גם בין האדם לבין הכוחות שהוא סבור שולטים בחייו.
למשל, מחפירות ארכיאולוגיות מתברר שהאדם מראשיתו בנה במות להקרבת קורבנות, למען להשיג מהכוחות שהוא סבר ששולטים בגורלו, הגנה, ברכות למעשיו ליצירת מזון נוסף. הקורבנות נעשו התמורה למילוי הבקשות.
אבל כל המערכות החברתיות, שהשפה כופה על אלו שעושים שימוש בה, ממשים אותה, מבוססות על 'חליפין'. יצירת מזון נוסף למזון המצוי, התאפשר רק על בסיס שתוף פעולה בין יחידים, שתוף פעולה מבוססת על 'חליפין'. כאשר היחיד או קהילה הזדקקו למצרכים שלא נמצאו אצלם, הם השיגו אותם תמורת חליפים של מצרכים משלהם.
אבל עוד טרם נדון בשימוש ב'חליפים' מוסכמים, כמו זהב, כסף, למען השגת מצרכים חסרים, עלינו לדון ביצירות מערכות ערכיות מוסכמות, מילוין על-ידי האדם, שבשמם, האדם יכול היה לתבע לעצמו הכרה, הגנה מהקהילה, או מהכוחות שהוא סבר שהוא תלוי בהם.
הקורבנות לא היו התמורות היחידות שהאדם תרם לכוחות שסבר ששולטים בו, למען להשיג את ברכתם. גם מערכות ערכיות נוצרו, למען אותה מטרה. האדם יצר מערכות ערכיות שתמורת מילוין הוא מבקש הגנה מכוחות עליונים. למשל, ספר תהילים כולו מבוסס על מערכות ערכיות, שהממלא אותן, בשמן פונה לאלוהות, מבקש צדק.
המערכות הערכיות שהאדם יוצר עם האחרים גם משמשות את יוצריהם לצרכים פנים חברתיים. האדם בחברה זקוק להכרה, זקוק שהאחרים יעניקו לו 'ראואיות'. למען צרכים אלו האדם צריך למלא אחרי הצווים של המערכות הערכיות שהקהילה יצרה. האדם צריך למלא אחרי צווי המערכות הערכיות גם למען להיות ראוי בעיני האלוהות.
המערכות הערכיות, מילוין, נחוצה למען שהאדם ישיג מהקהילה את ה'זהות' שלו. האדם נעשה 'מודע' כאשר הוא מבדיל עצמו מהזולת, מהסביבה, באמצעות השפה שהוא רכש. אבל 'זהות' האדם רוכש מהחברה המכירה בו כ'ראוי'. האדם כל ימי חייו נאבק להשיג משוב מהאחרים בקהילה שהוא 'ראוי'.
הילוד מקבל שם מהוריו, אבל השם בלבד לא מקנה לאדם את מעמדו בחברה. למען לקבל 'מעמד', 'ראואיות' בחברה, האדם יוצר מסביב לשמו סיפור, סיפור חייו, סיפור הכולל מעשים בהתאם למערכות הערכיות של החברה.
האדם צריך לבצע שרשרת חליפין, כמו מעשים טובים בהתאם למערכות הערכיות, למען לזכות ב'מעמד' בחברה, החובות שהוא צריך למלא למען 'מעמד' בחברה, לא נגמרת במעשים אלו בלבד. האדם נוכח לדעת, שלמען יהיה ראוי בעיני הקהילה, הוא צריך להגדיל את ה'אני' שלו. הוא נוכח לדעת שצבירת רכוש מגדילה את ה'אני' שלו. הכרה זו היא הבסיס של ההשחתה האנושית.