אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 441 – זכרון – שמות

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 441 – הזכרון – שמות
אנו מאכסנים בזכרון שלנו שמות של דמויות, שמות של מעשים. הזכרון הוא גנזך עולמינו הלשוני, בלעדיו הוא לא קיים. ברור שעולמינו הביאולוגי קיים בלי הזכרון, אבל בלעדיו לא היינו מודעים לקיומו.
מודעתינו לקיום העולם תלוי בזכרון, בזכרון השמות שהנם פרי ניכור תחושות גופינו שהענקנו להם שמות. אבל לא רק מודעתינו לקיום העולם תלוי בזכרון השמות שאכסנו בתוכו. מודעתינו על קיומינו אנו, אף הוא תלוי בזכרון שמנו שאכסנו בזכרון, בסיפור שטווינו מסביבו על המעשים שלנו. חולה האלצהיימר שאיבד את זכרונו אינו מודע יותר לקיומו, לא מודע יותר לקיום העולם, הוא נע כישות ביאולוגית בלבד.
הזכרנו בשעורים קודמים שהוגים סיניים שאלו את השאלה האם העולם קיים או שמא הם חולמים. ההוגים הסיניים שאלו את השאלה הזו כיוון שהם לא היו מודעים לשפה היוצרת שמות, שמות שהנם ניכור תחושות גופינו, שאנו מעניקים להם שמות, ומאכסנים שמות אלו בזכרון. זכרון שמות אלו הם ערובה לקיומו של עולמינו הלשוני.
הזכרנו גם את הפילוסוף דקרט, שהתיחס לספק בקיום הדברים, טען שהוא בטוח שמה שהוא רואה אכן קיים, כיוון שאלוהות מיטיבה ערבה לכך, שמה שהוא רואה אכן קיים. גם דקרט, כפי שכבר הזכרנו לא היה מודע לשפה המנכרת תחושות ומעניקה להם שמות, שמות שהיא מאכסנת בזכרון. הזכרנו את הויכוח בין דקרט לבין הובס שטען שהאדם חושב בשפה. ויכוח זה התעורר בין שני הפילוסופים, בגלל הכרזתו של דקרט שהוא חושב לכן הוא קיים. הובס טען נגדו, שלמען לחשוב יש צורך בשפה.
דקרט נצרך לערבות אלוהות מיטיבה לקיום הדברים. אם היה מודע לשפה היוצרת, המנכרת ומעניקה שמות לישויות, שמות שהיא מאכסנת בזכרון, לא היה נדרש לערבות אלוהית.
אם ככה, עלינו להסיק את המסקנה שמחשבה אנושית אפשרית רק אחרי שהאדם בעל השפה בצע ניכור, פעולה טרנספורמטיבית, ההופכת דברים מוחשיים לשמות נעלמים.
אבל ה'ניכור' לפני שהוא ממסגר תחושות תחת שם, הוא גם מנכר דבר מדבר, הרי ברצף אין מחשבה, ברצף גם אין קיום. אנו מסוגלים לחשוב רק על דברים בגבולות.
אנחנו יכולים לחשוב על תחושות שלנו רק כאשר הם ממוסגרים תחת שם. אפילו על עצמינו אנו יכולים לחשוב רק כאשר אנו ממסגרים את עצמינו בשם.
המחשבה האנושית מתאפשרת רק אחרי שהשפה המנכרת מבצעת טרנספורמציה של דברים מוחשיים, הופכת אותם לשמות נעלמים.
מאחר שאנו מסוגלים לקלוט את העולם רק אחרי שבצענו טרנספורמציה לדברים מוחשיים, הפכנו אותם לשמות, יש סכנה שגולם זה, השמות, בריצת אמוק ירצה להיהפך לריבון. מחשבת התנ"ך שאימצה את השפה היוצרת, המנכרת, היתה מודעת לסכנה זו, לסכנה הנחשית של השפה, לכן רתמה אותה לשרת של הגוף.
פילוסופית השפה שהנה תשתית מחשבת התנ"ך קלטה שהניכור מצביע על כך, שמשך קיום הישויות הוא קצוב. למען לא לראות שהקצוב הוא רק מנת חלקו של האדם, מחשבת התנ"ך רקמה את הקוסמולוגיה, שאנו פוגשים בפרק א' של ספר בראשית, שהעולם כולו הוא פרי שפה, לכן משך כל הישויות בו קצובים. כך מחשבת התנ"ך נצלה מלראות במוות טראגדיה, כפי שראו היוונים, שהאמינו בעולם נצחי רציף.
לדאבונינו צאצאי העברים, אלו שיצרו את הפילוסופיה הלשונית, שהיא למעשה הפילוסופיה היחידה, לא פיתחו את המשלים הפילוסופיים המינימליסטיים של אבותיהם הלאה.
הרי אלו המתכחשים לשפה היוצרת באמצעות ניכור, בצורה פרדוכסלית, מתכחשים למחשבה האנושית עצמה.
פאוסט, גיבור דרמת גיתה, שהתכחש לשפה כיוון שרצה ברצף, רצף נעורים נצחיים, הפך בסוף ימיו לישות ביאולוגית מכנית, שנמלט ממפעילו מפיסטו לחיק הנשים המרדימות לתיאמת.
פאוסט של גיתה הוא רק דוגמה קיצונית של התכחשות לשפה. אבל אנו מוצאים בדיאלוג קרטילוס של אפלטון, דעות דומות לאלו של פאוסט, במינוח שונה. סוקראטס בדיאלוג זה מתווכח עם קרטילוס. הוא שואל או טוען, שאת הידיעה לא רוכשים משמות. סוקראטס טוען שהשמות נמצאות בזרימה. בלי ספק שכאן סוקראטס מתדיין עם הרקליטוס שטען שהקיום נמצא בזרימה. במציאות הרקליטוס לא דיבר על שמות, הוא בכלל לא היה מודע לשפה היוצרת. אבל סוקראטס משייך את השמות לזרימה ההרקליטית, בצדק. הרי טענו שהאדם מסוגל לחשוב רק כאשר הוא הופך את הדברים לשמות.
סוקראטס תקף את הרקליטוס מזווית השפה, שפה המעניקה שמות לדברים הזורמים, דבר שאנו לא מוצאים אצל הרקליטוס. בתקפו את השמות, סוקראטס רוצה להוכיח שידיעה היא סטטית, לא נמצאת בזרימה. לכן אין לתת אמון בשמות.
סוקראטס לא משכנע את קרטילוס, אשר טוען שהוא ממשיך להאמין בדברי הרקליטוס.
למרות שדיאלוג זה כביכול עוסק בהשקפה ההרקליטית על זרימת הדברים, יש לראות בדיאלוג זה שלילת השפה ע"י סוקראטס וכמובן אפלטון. וברור שאם הידיעה היא סטטית, כפי שטוען סוקראטס, אין מקום לשמות, אין מקום לשפה.
כפי שציינו יש הבדל בין שלילת השפה בדיאלוג קרטילוס, לבין שלילת השפה בדרמת פאוסט. גיבור דרמת גיתה רוצה בקיום רציף, נעורים נצחיים, סוקראטס רוצה בידיעה סטטית, הרי שני הפילוסופים אפלטון וסוקראטס האמינו בעולם נצחי, לכן סטטי, על כן, אף הידיעה היא סטטית. שני פילוסופים יווניים אלו לא הרגישו שהם נעים במעגל פרדוכסלי, הרי בסטטיות, אין מקום לדיאלוגים.
כל המחשבה היוונית שסבבה בפרדוכסים, פרדוכסים שהיו תולדה ממחשבתם שהעולם הנו נצחי, הוביל אותם להתכחש לשפתם שעשו בה שימוש בצורה פרגמטית. בהבדל מפילוסופים יווניים אלו שהמשיכו לעשות שימוש בשפה שלה התכחשו, פאוסט, אחרי שהוא שלל את השפה, כרת ברית עם מפיסטו, למען נעורים נצחיים, לא התדיין יותר, הוא פועל, כפי שהוא קבע את עיקרון המעשה כראשית. פאוסט לא התדייו עם העבדים שבממלכתו.
למרות השוני בשלילת השפה בקרטילוס ובדרמת פאוסט, התוצאות בצורה הגיונית דומות. אנו צריכים להתיחס לעובדה, שאפלטון הצעיר העריץ את ספרטה האגרסיבית, העדיף אותה על אתונה הדמוקראטית, נוסף על כך, הפילוסופים במדינה שאותה הציע אפלטון, הם גם שומרים, אנשי כח.
אמנם אפלטון וסוקראטס לא כרתו ברית עם אלוהות כמו מפיסטו הממונה על כח ומאגיה, למרות כך, שלילת השפה הובילה את אפלטון להעדפת כוחנות בדומה להעדפתו של פאוסט כוחנות.
משתי הדוגמאות האלו ברור שאם האדם מתנכל לשפה היוצרת, שהיא פועלת על-ידי משא ומתן, הוא בהכרח מאמץ את אמצעי הכח, אמצעי שאינו יוצר, אמצעי שרק הורס.
אל יפליא אותנו, שהאוטופיה של סוקראטס בדיאלוג פיידו, הוא קיום מכני לגמרי, כפי שהוא מדמיין יהיה חלקו בגלגול אחרי מותו. אנו יכולים להוסיף כאן גם את עולמו של אריסטו, שהוא עולם מכני לגמרי. בעולמו של אריסטו האלוהות, המניע הבלתי מונע, בסך הכל מניעה את העולם הנצחי. בעולמו של אריסטו הדברים נעים מכח אל הפועל.
אמנם היוונים לא הגיעו לתוצאות קיצוניות כמו פאוסט שרצה בכח מאגי בעולם הנגלה, אבל פן אחר של העולם הקלאסי היווני היתה ספרטה הכוחנית, שהביאה במלחמה הפלופונזית להרס העולם היווני הקלאסי.
אנו יכולים לסכם שהאדם למרות שהוא משתמש בשפה בצורה פרגמטית, הוא מעדיף את אמצעי הכח. נמשיך בשעור הבא לדון בנטיה האנושית הפרדוכסלית הזו של התכחשות לאמצעי שהוענק לו לשיפור קיומו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: