אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 443 – תרומת ה'ניכור' מודעות

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 443- תרומת ה'ניכור' מודעות
ה'ניכור' המבתר את הרצף מאפשר את ה'מודעות'. הרי ברצף האדם לא יכול להתבונן על עצמו כישות נבדלת. רק כאשר האדם מבתר את עצמו מהזולת, מהסביבה הוא יכול להתבונן על עצמו כישות נפרדת, ישות 'מודעת'.
לכן, מחשבת התנ"ך שנכסה מ'עץ הדעת' את יכולת ה'הבדלה', הבדלה, שהיא ביתור הרצף, שהיא, 'ניכור', איפשרה לחוה ואדם לנכר את ההתבוננות של הגוף בנותנה לה שם. ההתבוננות השמית איפשרה ל'התבונן' על הגוף כ'נוכרי'. בהמשך, ההתבוננות השמית זו שניכרה את עצמה מהגוף, הפך את חוה ואדם ל'מודעים' שהם דואליים, ישות שמית וגוף נוכרי.
לכאורה, מטרת 'דעת' היתה להבדיל בין 'טוב' ו'רע', אבל אנו נוכחים לדעת שתוצאות הפעולה הראשונה של חוה ואדם, אחרי שרכשו את 'דעת' המנכרת ומעניקה שם: 'ותפקחנה עיני שניהם וידעו כעירמם הם'. הפעולה הראשונה של חוה ואדם אחרי אוכלם מהפרי אינה הבדלה בין 'טוב' ו'רע', אלא ניכור התבוננות גופם ונתינת שם לה, וזו פוקחת את עינם. הפקיחה מאפשרת להם לראות את גופם עירום, דבר שנמנע מהם טרם האכילה, הרי בסוף פרק ב', 25 בהיות חוה ואדם בגן-עדן, נאמר: 'ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו', ועכשיו הם מתבוששים בגופם העירום.
ובכן, מתת 'דעת' היא ניכור ה'התבוננות' של הגוף ונתינת שם לה, התבוננות שמית זו מפרידה את עצמה מהגוף כדבר 'נוכרי. ואם טרם אוכלם מהפרי, חוה ואדם, לא התבוששו בעירומם, ה'התבוננות' השמית, המתאפשרת אחרי ניכור, הופכת את חוה ואדם 'מודעים' לעירומם.
המשל מוסר את עקרונותיו בצורה 'מינימליסטית', כיוון שהוא פרי אינטואיציה עילאית החסרה מינוח, לכן העקרונות נמסרו בצורה מטפורית.
ואם נירולוגים ולשונאים מתקשים להגדיר מהי 'מודעות', מחשבת התנ"ך שאמצה את 'דעת' מסבירה אותה כתוצאה מהיכולת ש'דעת' מנכרת את תחושות הגוף בנותנה להן שמות, מנכרת את התבוננות הגוף בנותנה לה שם, בהמשך היחידה השמית מנכרת את עצמה מהגוף מתבוננת עליו כנוכרי. התבוננות השמית הזו על הגוף כנפרד, היא המודעות, מודעות על היות האדם דואלי.
ההסבר הפשוט הזה של 'מודעות' על-ידי הפילוסופיה הלשונית המטפורית של מחשבת התנ"ך התאפשר, כיוון שהיא השלימה עם עולם בגבולות, שללה עולם רצוף, שרוב האנושות לא מוותרת עליו.
לכאורה, בעולמינו העכשווי, יש השלמה עם עולם בגבולות. אבל הנירולוגים והלשונאים רוצים לראות את היכולת לשפה תוצאה 'מגן ביולוגי', נוסח חומסקי, או פרי הניירונים המכניים, הדטרמיניסטיים. כמובן, האחרונים, שוללים מהאדם את ההפעלה של יכולת רצון חופשי להבדיל, לנכר. הרי אם השפה היא תוצר הניירונים הפועלים בצורה דטרמיניסטית, רצון חופשי נשלל מהאדם.
אם הסבר זה, על אמונה בדטרמיניזם של אלו העוסקים בשפה, ב'מודעות', נראה מופרך, צריך כאן להזכיר את העובדה שאינשטיין ראה את העולם כדטרמיניסטי.
במציאות, עולם הלשון של האדם יוצא מחוקיות דטרמיניסטית, השפה היא פרי שרירותיות, פרי רצון חופשי. אלו העוסקים בשפה מתעלמים מהעובדה שהאדם בשותפות עם האחרים יוצר את המילים, נותן שמות לתחושות הגוף שאותן ניכר תחת שמות. ואם התחושות של הגוף הן מוחשיות, חלק מהגוף המוחשי, השמות שניתן להן הן ישויות נעלמות. השמות הניתנות לתחושות הגוף, הם אלגוריתמים נעלמים, המצביעים על פעולות הגוף.
אם אנו קוראים סיפור על אדם, הסיפור מכיל רק שמות, אלגוריתמים איך האדם הנקוב חשב, פעל. הקורא צריך להוסיף לשמות את דמיונו, המשלים בצורה דמיונית את פעולות הגיבור של הסיפור.
למילים אין קיום מחוץ בזכרון האדם, או אם קובעו בכתב. העולם הלשוני של האדם הוא ווירטואלי, אלגוריתמי, המצביע לאדם איך לנהוג, כמו במקרה ערכים וחוקים.
השפה קיימת רק בקהילה הזוכרת. אבל השפה ה'נחשית', כפי שמשל 'עץ הדעת' מכנה אותה, לא מסתפקת להיות ווירטואלית אלגוריתמית. השפה במהותה הינוסית, בפן אחת הנה ישות מבדילה, מנכרת, מציבה גבולות, בפן השני שלה מתימרת להיות רציפה, רוצה למלא אחרי משאלת האדם לרצף, היא רוצה הגמוניה, שליטה, רצף טריטוריאלי, רצף הקיום. השפה הינוסית משרתת את המשאלות של האדם גם את הרצון להיות חלק מחוקים דטרמיניסטיים, ולא חלק , מחוקים שרירותיים.
נשאלת השאלה מדוע עלינו להבדיל, בין פילוסופית השפה התנ"כית, שאימצה את הפן המנכר של השפה, ניכור שהוא פרי הרצון החופשי המובנה בשפה המנכרת, לבין הנטיה האנושית לאמץ את הפן השני של השפה המתימר לרציפות, לדטרמיניזם?
פילוסופית השפה התנ"כית שאימצה את הפן המנכרת של השפה, יצרה השקפה קיומית, השקפה המשלימה עם העולם הנגלה בגבולות. השקפה המאמצת את הפן השני של השפה, הפן המצביע על רצף, על דטרמיניזם הוא בעוכרי הנטיה האנושית לאגרסיה, לשלטון על אחרים. הרי פן זה אינו מכיר בגבולות, גבולות לאפשרויות אנושיות.
אלו שיצאו נגד ההשקפה הפילוסופית התנ"כית, היו מונעים על-ידי הרצון לרציפות, טריטוריאלית, רציפות אישית. נקת את דוגמת לותר. הוא בספרו החשוב ביותר 'העדר רצון חופשי' שלל את הרצון החופשי שהנו מאחורי ביתור הרצף. תלמידו של לותר, המשורר גיתה בדרמה שלו 'פאוסט', יצא נגד השפה המבתרת, רצה בכח. תוצאות משאלות אלו של לותר ובהמשך של גיתה הובילו לקמום הרייך השלישי, שרצה רצף טריטוריאלי. הלותרנים שיחסו ליהודים את ההשקפה הלשונית, שאמצא קיום בגבולות, ראו ביהודים 'אויב קוסמי' המונעים מהם את משאלותיהם לשלטון עולמי, לכן סברו שיש להשמידם.
גם הנצרות שרצתה בקיום רציף של היחיד, ראתה ביהודים אויב, המונע מהם את משאלתם.
במציאות, היהודים אחרי חורבן בית ראשון, כבר לא השלימו עם קיום קצוב, אף הם רצו קיום רציף, אבל לא יצאו נגד ההשקפה הקיומית התנ"כית, המקודשת. אבל כאשר יהודים הותקפו בגין מורשת אבותיהם, הם כבר לא ידעו איך להתגונן, כיוון שהם כבר עצמם שינו את דעתם.
מאחר שהיהודים כבר לא עמדו על מהות ירושת אבותיהם, הם תמיד השתעבדו לפילוסופיות קוטביות הגמוניות של דורם. כך השתעבדו לפילוסופיה היוונית הקוטבית, שראתה את העולם כנצחי, כלא נברא, כרציף. כבר הזכרנו בשעורים קודמים את פילון האלכסנדרוני, שעשה סינתזה בין ירושת אבותיו לבין הפילוסופיה האפלטונית. גם הרמב"ם עשה סינתזה בין ירושת אבותיו לבין פילוסופית אריסטו.
ברור שהפילוסופיה היוונית טעתה, המדע החדש מזים אותה. גם הלותרניות טעתה, גם אותה המדע החדש מזים. המדע החדש הוא למעשה תוצר העקרונות של פילוסופית השפה התנ"כית, שבמשך הזמן חדרו למערב, הרי הנצרות אימצה את התנ"ך. העקרונות של פילוסופית התנ"ך התמזגו עם המדע היווני שנפסק בגלל אי התאמתו למציאות הקיומית.
למרות שהמדע החדש מבוסס בעיקרו על עקרונות פילוסופית השפה התנ"כית, לגבי השפה עצמה האדם אינו מוכן להשלים עם העובדה שהיא שרירותית, יצירה של קהילות אנושיות, שהיא מעניקה לאדם את המודעות, רצון חופשי ליצור את עולמו הלשוני.
האדם אינו משלים עם העובדה שעולמו הלשוני הוא ווירטואלי, לא מוחשי, קיים רק בזכרון האנושי או מקובע בכתב. האדם אינו משלים עם העובדה שהשפה אינה משכפלת את עצמה כמו הגנים הביאולוגיים.
כתוצאה מאי השלמה עם הנתונים הקיומיים, לא התפתח המשך לראשית הפילוסופיה הלשונית בתנ"ך, שהיתה פרי של אינטואיציה עילאית, נמסרה בתמציתיות, במטפורות, בהעדר מינוח תואם.
.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: