אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 447 – 3. המשך לעולמו המדומיין, עולם האברא כדברא של יובל נח הררי

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 447 – 3. המשך לעולמו המדומיין, עולם האברא כדברא של יובל נח הררי
את אי הבנתו של הררי למהות עולמו הלשוני של האדם אפשר לראות ביחסו לכסף. הרי הכסף הוא אמצעי חליפין, ומהות השפה מבוססת על חליפין. כל השיח והשיג של האדם מבוסס על חליפין של ערבות. כל מלה נוצרת על-ידי שניים, יותר מאוחר על-ידי קהילה, המתחיבים זה לזה, ערבים זה לזה, שהמלה אכן מציינת תחושת גוף, תחושה של חסר לגוף, שם לחפץ. הערבות ההדדית הזו לשם שנוצר, מלמדת את האדם את אמצעי ה'חליפין' המבוססת על ערבות הדדית.
היתרון של האדם על החיה הוא בעיקר ביכולת ה'חליפין'. הרי גם לחיות יכולת קומוניקציה, אבל הן חסרות את יכולת הענקת השמות, לתחושות, לחסרים של הגוף. השמות המוענקים לחסרים, מאפשרים לאדם שלמד מאופן פעולה זו של ערבות הדדית את החליפין. מאופן פעולה הדדית זו ביצירת את השמות, האדם גם לומד 'חליפין' של חסרים, בהענקת חפץ תמורת חפץ. האדם יכול גם להעניק עבודה תמורת חפץ חסר, כמו לחם.
החיה החסרה את יכולת הענקת שמות לתחושות הגוף, לחסרים שלה, חסרה גם את אמצעי החליפין, בזמן בצורת החיה החסרה את אמצעי החליפין גוועת.
כאשר החליפין הם על דברים שקשה להוביל, כמו פרה תמורת מספוא, האדם המציא מתכת מוסכמת כתחליף, לחיה. המתכת המוסכמת כתחליף צריכה להיות מגובה בחפץ שוה ערך למתכת הנקובה.
בעולמו 'המדומיין' של הררי הכסף לא צריך להיות מגובה בחפץ שווה ערך, לשטר כסף נקוב. כך אומר הררי בפרק 16 בשם 'הדת הקפיטליסטית' עמ' 311 : …..'מה שזה אומר זה של-90 אחוז מהכסף שמופיע כיום בתמציות החשבון של תושבי העולם אין שום כיסוי. אם כל האנשים שיש להם חשבון בבנק הפועלים ילכו מחר בבוקר למשוך את מלוא הכסף, הבנק יקרוס'.
ובכן, הררי לא צודק לגבי מה שהוא אומר במשפט הראשון, צודק לגבי מה שהוא אומר לגבי המשפט השני. ונסביר, מה שהוא אומר לגבי המשפט הראשון. הכסף בעולם מגובה על-ידי המדינות המדפיסות כסף, בכלכלה שלהם, אם כלכלה של מדינה קורסת, הכסף של המדינה הזו מאבד את ערכו. מרקו פולו בזכרונותיו מספר שקיסר סין המציא את כסף הנייר, לכאורה כסף 'מדומיין' נוסח הררי, למעשה כסף הנייר שקיסר סין הדפיס היה מגובה ברכוש של קיסרות סין, הרי הקיסר היה בעל הרכוש של כל קיסרותו.
דוגמה שניה. אחרי מהפכת רוסיה, הכסף שהודפס על-ידי צאר רוסיה איבד לגמרי את ערכו, כיוון שהמשטר החדש לא היה ערב לו יותר.
פעם מיטילי זהב היו ערבים לכסף שהודפס במדינות, היום רכוש המדינה כולה, הכלכלה שלה, ערבות לכסף המודפס. לא קיים כסף 'מדומיין'. ברוסיה אחרי המהפכה, הכסף שהצאר הרוסי הדפיס הפך לכסף 'מדומיין', חסר ערך.
לגבי קביעתו השניה של הררי שבנקים קורסים אם כל הלקוחות מוציאים את כספם מתוכה. אכן כך הוא הכלל. אבל בנקים נפתחים אם מי שפותחם הם בעלי הון מוסכם. אבל בהמשך הבנק הוא עסק מבוסס על השקאות, ההון הראשוני לא מספיק, אם משקיעים נעלמים, הבנק כעסק קורס. עובדה זו לא מצדיקה את הקביעה שכסף בעולם 'מדומיין', לכסף בעולם מדינות ערבות.
לכל אורך הספר של הררי הרושם הוא שבעולמינו אשראי ניתן לאנשים על ספקולציות עתידיות. במציאות אשראי ניתן רק לאלו שיש להם ערבות של הון. לקבצן לא ניתן אשראי.
וכך ממשיך הררי בעמ' 312 : '……'האם יש כאן תרמית כלשהו? אם יש כאן תרמית, הרי שכל הכלכלה המודרנית היא תרמית אחת גדולה. אבל מאות שנים של צמיחה מסחררת מעידות שאין זו תרמית. זוהי עדות לכושר דמיון המופלא של האדם. מה שמאפשר לבנקים ולכלכלה כולה להחזיק מעמד ….הוא האמון בעתיד.' בעמ' 313 ממשיך ואומר הררי: …כשנוצרה מערכת האשראי המודרנית, הכסף חדל להיות ייצוג של דברים שקיימים בהווה, והפך להיות ייצוג של דברים שאולי יתקיימו בעתיד אך כרגע קיימים רק בדמיון. סדנת הדמיון המודרך הזו שבה שותפים מיליארדי אנשים, הוא הדבר שעליו מבוססת הכלכלה. היא שאפשרה לנו לבנות את ההווה על חשבון 'העתיד'.שלהם'.
לא בכדי הררי עוין את היהדות כפי שהוא ביטא ב'הארץ', זו הסיבה שלא נתן לה מקום של השפעה לאורך ההיסטוריה. הרי לפי מה שהוא מתאר את הכלכלה העולמית כתרבית המבוססת על אפשרויות עתידיות, הוא למעשה שולל את המחשבה הקיומית התנ"כית. כל המחשבה התנ"כית מבוססת על הבטחות בעתיד. אלוהים כבר בשיח עם האבות מבטיח עתיד מפואר לצאצאים.
ללא ספק הכלכלה האנושית מבוססת על תרמיות, על שחיתויות רבות. אבל ביסודה היא מבוססת על עיקרון ה'חליפין' עיקרון המהווה את מהות השפה. ברור שהשפה מעצם מהותה מאפשרת לדמיין עתידים. האדם המתבונן רואה מסביבו צמיחה, רואה ילדים גדלים, מכך הוא מסיק עתיד משוער. החיה החסרה שפה המעניקה שמות לצמיחה, לא יכולה לדמיין עתיד.
לא בכדי, אבות העברים שיצרו את המשלים הפילוסופיים, שהם מקור ההשקפה הלשונית, קסמו לעצמם עתידים, מהתבוננות בצמיחת הטבע מסביב. הם עגנו את ההבטחות האלוהיות בדורות עתידיים.
הכלכלה אף היא מבססת את עצמה על דורות עתידיים, על חיים שלהם בעתיד. האשראי הניתן ליזמים מבוסס על הון שלהם, לא על העדר הון, כפי שכבר הזכרנו, לקבצנים לא מוענק אשראי.
כפי שהזכרנו בתחילת השעור הררי לא מודע שכל עולמו של האדם הלשוני מבוסס על 'חליפין', לא על דמיון ריק. הררי מצד אחד מאמץ את הלקטים-ציידים שלא יצרו דבר, השפה רק אפשרה להם להתאגד, והם כעדרים רדפו אחרי צייד, בצורה זו התפשטו על טריטוריות, התקיימו מנתונים קיימים כמו החיות, אבל בעליונותם על החיות הם בצעו את ה'הכחדה הגדולה', של החיות הגדולות, לפי הררי עצמו. חיי הלקטים- ציידים קוסמים להררי כיוון שהם היו משוחררים מחובות ליצור את מחייתם, כפי שנאמר במשל 'עץ הדעת' לאדם 'בזעת אפיך תאכל לחם..'. הררי בדומה לפאוסט משתוקק לחיים ללא חובות. ברור שתשוקה כזו היא תשוקת ה'נחש', לריבונות, לקיום אלוהי, כפי שמסופר במשל 'עץ הדעת', והרי גם הררי בסוף ספרו מעניק לאדם מעמד 'אלוהי'.
האדם, גם הררי, שאינם מבינים את מהות השפה, המאפשרת לאדם את ה'חליפין', יוצאים נגד האמצעי המסמל אותו. כל ספרו של מרכס, 'הקפיטאל' הוא כתב אשמה נגד הכסף. בהוצאה העברית של ספר זה, מרכס מגדיר בעמ' 68 את הכלכלה המודרנית כ'פטישיסטית'. הגדרה זו של מרכס, לא שונה מזו של הררי הרואה את הכלכלה תוצר 'מדומיין'. מרכס, בדומה להררי שנא את יהדותו, נתן לכך ביטוי במסתו 'השאלה היהודית', ששם גנה את ה'ניכור' היהודי, 'ניכור' שהנו בסיס השפה הפועלת. והרי מחשבת התנ"ך המבוססת על המשלים הפילוסופיים שלה, מבוססת על השפה הפועלת על הבדלה, על 'ניכור' המאפשר את המודעות, המאפשר לאדם להתבונן על העולם החיצון.
ברוסיה הסובייטית, בהשפעת משנת מרכס, השחיתות חגגה בגולגים, לא בגין כסף, בגין הפעלת 'כח', אמצעי המשתלט, כאשר כסף כחליפין מושמץ. פרדוקס קיומי, פול-פוט, הקמבודי, התפאר שהוא ביטל את הכסף במדינתו, זה לא מנע ממנו להשמיד חלק מעמו.
על היווצרות מיתוסים, אחרי המהפכה החקלאית לפני 10,000 שנה, מיתוסים שהררי מייחס להם את השחיתויות האנושיות, בשעור הבא.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: