אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 468 – מאגיה מאין?

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 468 – מאגיה מאין?
מאגיה היא חלק מהשפה, כאשר האדם מצפה שהיא תשפיע מבלי לגשם אותה במעשה. במחשבת התנ"ך יש את העיקרון הלא כתוב 'מחשבה כמעשה', הכוונה שהמחשבה צריכה להתגשם במעשה. ובאמת בספר 'במדבר', פרק כ"ג, 23 נאמר: 'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל'. הכרזה זו באה לאמת את העיקרון, ששימוש בשפה, מחשבה ללא מעשה, כאילו למחשבה, למלה יכולת מאגית, סותר את עקרונות התנ"ך.
המצרים העתיקים האמינו שלשם כח מאגי, לכן היו מסתירים אותו מהזולת. לפי כתבים פירמידיים, הפרעונים השתמשו בשמות אליהם, למען להלחם בהם. מכאן ה'דבר' השלישי, מתוך עשרת הדברות אוסר מנהג זה, באיסור:' לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר ישא שמו לשוא'.
למרות התנגדות מחשבת התנ"ך, בשימוש בשפה לצרכים מאגיים, האדם כאדם, מייחס, למשל, לקללה, כאילו לה כח מאגי, ובאותה צורה מיחס לברכה את אותה יכולת מאגית להשפיע. במציאות לקללות ולברכות השפעה כמו ל'פלצבו', תרופת דמה, שלעיתים משפיע כמו תרופה ממשית, אם האדם מאמין שהיא הנה תרופה, אבל בממשות לא מרפאית.
בסופו של דבר, דברים משפיעים לעתים אם מאמינים בהם, היות האדם מונע על-ידי אמונות. שמנים, קוסמים עושים שימוש בנטיתו זו של האדם, וכך הם מנצלים את התמימים.
הקדמה זו באה כדי להסביר תופעה מסוכנת ביותר, שהתבססה על נטיות טבעיות אלו של האדם להאמין ב'מאגיה'.
אנו יכולים להתחיל עם הנצרות הראשיתית. שאול הטרסי, ב'אגרת אל הרומיים', פיתח תיאולוגיה לפיה, צליבתו של ישוע פורשה על-ידו כקורבן קוסמי, קורבן שירצה את האלוהות לשנות סדרי עולם, לבטל את המוות. לא כאן להרחיב על אגרת זו, אלא רק להצביע שכאשר הבטחה זו לא התגשמה, הכנסיה הקאתולית הפכה את ההבטחה לטכס מאגי-מיסטי של 'המיסה', כתחליף להבטחה של שינוי סדרי עולם.
כל זה הועיל בעולם הנוצרי עד אשר קם הילד הרע, לותר וצעק 'מרמה'. הילד הרע, לותר לא הסתפק בצעקה פיתח תיאולוגיה חדשה, מבוססת על כשלון האל, ישוע, שבשמו ניתנה ההבטחה, על כן מצא נכון להמליך על העולם את מי שניצח אותו, את השטן.
העולם הפרוטסטנטי, שכלל גם את חסידי קלווין, לא התעכב על החידוש של לותר שהמליך אל חדש את השטן, שלו כח ויכולת מאגית.
למרות התעלמות מהחידוש, הוא לאט לאט השפיע על חסידי לותר, עד אשר מאתיים שנה אחרי הרפורמציה, גותה השלים את מיתוס האל החדש השטן, בנתנו לו שם חדש 'מפיסטו'.
מה שלותר החסיר, גותה השלים. גיבור הדרמה שלו 'פאוסט', כרת ברית עם האל החדש הממונה על כח ומאגיה, בתקוה שהוא יבצע שינוי סדרי עולם, שקודמו, ישוע שנכשל במשימה לא הגשים.
אף אחד לא האשים את המשורר הלאומי גותה בכך שהוא נתן לגיטימיות לאלוהות שלילית, הרי כבר לותר הקדים אותו, האל החדש נעשה לגיטימי לגמרי. אם לותר עדיין פחד מכוחה של הכנסיה הקאתולית, בינתים כוח מוסד זה נחלש, גותה לא חרד ממנה כבר.
עלינו לציין שישויות אלוהיות שליליות היו קיימות גם בתרבויות עתיקות, כמו המוירה היוונית, אלוהות שרירותית, שהכשילה את האדם. אבל היוונים לא נתנו לה לגיטימיות.
ושוב עלינו לציין את העיוורון של העולם הפרוטסטנטי, שלא הבחין בהתפתחות שלילית זו, למרות שהמחנה הפרוטסטנטי כלל גם את חסידי קלווין, שהתיאולוגיה שלו היתה הפוכה מזו של לותר.
ליצירה של גותה, פאוסט, התיחסו כיצירה אלוהית, הרי האדם משתוקק תמיד, כמו גיבור הדרמה פאוסט לנעורים נצחיים, לאהבה.
גם לא שמו לב שהמשורר גותה שינה את דעתו לגבי מיטיבו 'מפיסטו', בסוף ימיו. הרי הוא כתב את היצירה במשך ששים שנה.
גותה שהזדקן, נוכח לדעת שמפיסטו לא העניק לו נעורים נצחיים, פאוסט, האלטר אגו של המשורר, בדרמה מזדקן, מתעוור.
ובכן, גותה רצה להעניש את 'מפיסטו', על כן הוא כתב סיום, שאותו הסתיר מחסידיו, ציווה לגלות את הסיום רק אחרי מותו. ומה כלל הסיום, פאוסט נמלט מצפורני מפיסטו לחיק הנשים המיטיבות. נשאלת השאלה מי הן נשים מיטיבות אלו, והתשובה המסתברת הן הנן ההתגלמות של האלה הקדומה 'תיאמת', שהאל הצעיר מרדוך ביתר ומגופה ברא את העולם. ובכן, תיאמת היא ישות סבילה, אפשר להגיד עליה ישות מרדימה.
אבל הסיום הזה של הדרמה, לא השפיע על חסידי גותה. מה שהשפיע עליהם היה הברית עם מפיסטו, ברית מבטיחה נעורים נצחיים, אהבה בלתי מוגבלת, וכן, מה שהשפיע על חסידי גותה היה הצלחת הגיבור פאוסט לנצח את אויבי הקיסר, באמצעים המאגיים של מפיסטו.
החסידים של המשורר התעלמו לא רק מהסיום של הדרמה, הם גם התעלמו מכך, שפאוסט מזדקן ומתעוור.
אבל גם בסיום זה של הדרמה, פאוסט פועל בממלכתו שהוא הקים על הטריטוריה שהקיסר העניק לו על נצחונו. בתוך ממלכה זו פאוסט מפקד על עבדים המקיפים אותו.
נתוח יצירה זו חשובה, כיוון שבה גותה המחיז את התיאולוגיה של לותר, לותר שהמליך על העולם הנגלה את השטן. אנשים מתעלמים מעקרונות תיאולוגיים, שהם בהמשך מעצבים תרבויות לדורות.
עקרונותיו של שאול הטרסי, ב'אגרת אל הרומיים' עיצב את הנצרות למשך מאות בשנים. אותו דבר קרה עם העקרונות התיאולוגיים של לותר, שעוצבו סופית בדרמה של גותה.
אבל עוד טרם עוצבו עקרונותיו של לותר בדרמת פאוסט, הם כבר עצבו את התרבות הלותרנית. אלו המתפלאים מהפילוסופיה הגרמנית, לא מודעים לכך, שהגות זו עוצבה לפי מה שלותר קבע בתיאולוגיה שלו.
ביתר שאת, התיאולוגיה המוגמרת בדרמה של פאוסט, היתה לה השפעה הרסנית על התפתחות גרמניה, התפתחות שגולמה ברייך השלישי.
רק בזמן מלחמת העולם השניה, תומס מאן התעורר, והצביע על העקרונות התיאולוגיים של לותר שהיוו תשתית הרייך השלישי. הוא לא רק במסה בשם 'הגרמנים וגרמניה', בזמן מלחמת העולם השניה, הצביע על עקרונות הרסניים של לותר, וגם האשים את גותה. יותר מאשר במסה קצרה זו הוא נתן ביטוי להשפעות ההרסניות האלו של התיאולוגיה הלותרנית, בספרו 'ד"ר פאוסטוס'.
גם אם באחור תומס מאן סוף סוף הבין על איזה יסודות נוצר הרייך השלישי, יש להזכיר שקודם הוא התפעל מהרוחניות הגרמנית.
בכל הפרשה הזו הדבר העצוב הוא שיהודים היו ונשארו חסידי גותה, לא הבינו שהמאגיה של מפיסטו תתגלם במשרפות אושוויץ ומחנות מוות אחרים.
כנראה רק גאון מטורף, מסוגה של אלזה לסקר שילר המשוררת הגדולה, יכלה במחזה שלה 'אני-ואני', לרמוז שגותה הוא בנו של מפיסטו. על כך יהודים צדקניים, נוסח בובר הטילו חרם על יצירתה.
אולי צריך בהקשר העיוורון היהודי להזכיר את 'סינדרום שטוקהולם', לפיו הקורבנות מזדהים עם מעניהם.
אשר ל'מאגיה', השפעתה נוסח 'פלצבו', לא מרפא, מאגיה רק יכולה להרוס, דגם הרייך השלישי מוכיח את זה. הפאוסטים לא נעשו שליטי העולם, הושמדו על-ידי החורף הרוסי. הקיום מנער את המהרסים.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: