אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 469 – היידיגר הבורח

אוניברסיטה ווירטואלית שעור – 469 – היידיגר הבורח
מי שקורא את ספרו של היידיגר SEIN UND ZEIT נתקל בבריחתו מ-das Man, המאן דהוא, התובע ממנו חובות, המאן דהוא המצביע על מוות. למעשה לא שמו לב לעובדה שה-ZEIT בשביל , היידיגר בדומה לניטשה הוא המוות. אם ככה ספרו הוא 'היות ומוות'. כיוון שהיידיגר לא רק בורח מחובות לזולת, הוא בורח מהמוות.
את משנת היידיגר אפשר לחלק לשתי תקופות תקופת 'היות וזמן' או 'היות ומוות', לתקופה אחרי המלחמה כאשר הוא חזר לשפה, שפה של השליח יוחנן, אשר מתחיל את בשורתו עם המשפט 'בראשית היה הדבר'.
עובדה זו שהיידיגר חזר למשפטו של השליח יוחנן ראויה לציון, כיוון שגותה בדרמה שלו פאוסט שלל את המשפט הזה של יוחנן, ובמקום 'הדבר' כראשית העמיד את ה'כח', את ה'מעשה'.
יש לציין, שהיידיגר בהבדל מגותה היה קתולי, לא לותרני. וכאשר הוא חזר למשפטו של יוחנן, הוא העיז לעשות את זה אחרי התמוטטות הרייך השלישי. אבל נסיגה זו של היידיגר לא צריכה להטעות אותנו, כיוון שהוא נתן פרשנות משלו, ואולי מוצדקת, לדבריו של השליח יוחנן, השקפה מיסטית, שאיפשרה לו את כל משאלותיו, בריחה מחובות. בריחה מחובות הנו יסוד לותרני, הרי כבר לותר ב-95 התיזות שלו, ברפורמציה שלו ביטל את המעשים הטובים כאילו מובילים לגאולה, גם גותה בדרמה שלו פאוסט, ממריד את גיבור הדרמה שלו, פאוסט, מחובות לחברה, מחוקי הקיום הקוצבים משך מוגבל.
מבחינה זו, למרות היותו של היידיגר קתולי, חזרתו למשפט של יוחנן, הוא נשאר נטוע בתרבות הלותרנית.
ובכן, איזו פרשנות נותן היידיגר למשפטו של יוחנן, ולהסברו בהמשך, שה'דבר' הנו ישוע, וישוע הדבר היה את אלהים 'כל המעשים נהיו על ידו ואין דבר אשר נעשה מבלעדיו. בו נמצא חיים והחיים הם אור האדם'.
אם אנו משווים את דבריו של יוחנן, בקשר למובן 'הדבר', אנו מוצאים דמיון ל'הגדים' של אלהים, שבאמצעותם אלהים ברא את העולם, בפרק א' של ספר בראשית. אבל אם אלהים בבריאה באמצעות ההגדים הבדיל דבר מדבר, העניק שמות ליסודות המובדלים, אנו לא מוצאים זכר לתהליך זה של בריאה אצל יוחנן. לפי יוחנן ישוע היה את האלהים, והדברים נוצרו, כביכול מאליהם.
ובכן היידיגר אימץ את 'הדבר' של יוחנן, שדרכו הדברים נבראים, או נמצאים, ללא פעולה.
אם אנו חוזרים לספרו של היידיגר, בתרגום אנגלי, בשם: ON THE WAY TO LANGUAGE, אנו נוכחים לדעת שהיידיגר יצר 'שפה' שלה קיום עצמאי. הרי יוחנן טען שישוע הוא ה'דבר', וברור שישוע הוא ישות עצמאית, כך היידיגר שבספרו 'היות וזמן', רצה לברח מהמאן דהוא, מחובות, יכול עתה להסתתר בשפה עצמאית זו, שהיא התגלמות ישוע. אם קודם לא היה מקום מפלט להיידיגר הבורח, הוא מצא מפלט כזה בשפה העצמאית.
אבל היידיגר המסתתר, לא מצא מנוח בבדידותו, בדומה לגיבורו של ניטשה, זרטוסטרא, שהתבודד עם החיות האהובות, אבל ברבות הימים ירד אל הזולתים השנואים עליו עם בשורה, כך גם היידיגר יצא ממיסתורו, לקרב המשוררים.
לפי היידיגר המשוררים הם קוסמים, הם יוצרים באמצעות מלים קיומיים קסומים, שלא דורשים חובות מהזולת, לא מטילים חוקים עליו. היידיגר היה זקוק למשוררים כבעלי ברית, כיוון שבבדידותו ללא משוב מאחרים המעניקים זהות, איבד את דרכו.
היידיגר מצא בעל ברית כזה במשורר גאורגה, שכתב שיר בשם 'המלה'. בשיר זה גאורגה יוצר עולם קסמים של חלומות, חלומות לא תובעניים.
היידיגר בדומה לפאוסט שבחברת מפיסטו נמצא בעולם של קסמים, חוזר לעולם הנגלה למען ליצור את ממלכתו על האדמה שקיבל מהקיסר על השמדת אויביו באמצעות קסמיו של מפיסטו. גם היידיגר אחרי שריחף במיסתורו, בשפה, שהנה הכוליות, חוזר לבני ברית, שלהם מטרות דומות, קיום ללא חובות.
אבל את היידיגר הטריד לא רק צורך לשאת בחובות שמהם נמלט, הטריד אותו גם המוות. ראינו שאפשר לפרש את שם ספרו 'היות וזמן', ל'היות ומוות'. הלותרנים שהאשימו את ישוע שלא גשם את ההבטחות בשמו, שינוי סדרי עולם, גרוש המוות, בהמליכם את השטן, 'מפיסטו' לא השיגו ממנו את מבוקשם.
ראינו שגותה מילט את גיבורו פאוסט מצפורני מפיסטו שלא העניק לו את משאלותיו, מילט אותו לחיק הנשים המיטיבות.
היידיגר שפחד המוות לא עזבו, מצא מושיע במשורר אחר, בשם טרקל. לפי שיריו של משורר זה הנשמה נודדת, עד אשר היא מגיעה לממלכת הלילה.
אנו רואים שהיידיגר מצא מפלט מהמוות ב'ממלכת הלילה'. היידיגר מסיים את היצירה השירית של טרקל בשיר משלו:
אביב של הנשמה
המים זרמו מסביב המשחקים של הדגים
שעת קינה ומראה שקט של השמש
הנפש על האדמה היא משהו מוזר. ביו-ערביים שטני
מכחיל על היער, ופעמון אפל
שפועם בכפר, מובילים אותו למנוחתו
ההדס בשקט פורח מעל עפעפיו המתים הלבנים

המים מלחשים עדינות באחרי צוהרים נוטים,
על החופים הירוק הפראי מחשיך, שמחה
ברוח הורוד
הקול העדין של האח ליד הגבעה של הערב.
אם אנו יכולים להסיק בשורה מהשיר, הוא שהנדידה של הנפש על האדמה היא מוזרה, והחיים האמיתיים הנם בממלכת החושך.
היידיגר מוסר לנו את הפתרון הארכיטיפי האנושי בצורה שירית. גם המצרים העתיקים האמינו שהחיים האמיתיים הנם החיים של הנפש, והם התכוננו לחיים אלו בחייהם הקיומיים.
השפה לא יכלה לשמש את היידיגר למטרות קיומיות, הרי הוא שלל ממנה את היסוד היוצר, את 'ההבדלה'.
השלילה של 'ההבדלה' משפה יוצרת מבדיל את היידיגר מהובס, שאימץ את עקרונות התנ"כיים. לכן יכול היה ליצור את ה'לויתן'. היידיגר ששלל 'הבדלה' גם לא יכול היה ליצור תחליפים קיומיים של נחמה, על כן הוא נשאר עם ממלכת החושך שבה הנפש מוצאת את מנוחתה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: