אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 476 – 'לך לך מארצך…' מול אוטוכטוניות

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 476 – 'לך לך מארצך…' מול אוטוכטוניות
הדורות לא שמו לב לחשיבות הצווי הזה של אלהים לאברהם 'לך לך מארצך…'. צווי זה למעשה משרש, מנתק, את אברהם מטריטוריה, מאוטוכטוניות, ניתוק שהנו שלילת הקודם, מאפשר לו עגון בצווי נעלם, צווי לשוני.
היוונים היותר מאוחרים, לא זכרו את ראשיתם, למרות שאף הם נדדו, כפי שנדדו שבטים שונים. נדידת אברהם ומלויו, שונה מנדידת שבטים אחרים שהיא לא מודעת, היא שונה בזכות יציאתם מארץ בעלת תרבות נעלה, יציאתם מאור, מרכז תרבותי שומרי. וכך, אברהם ומלויו זכו במושג 'השלילה' שהניתוק ממקום אחד למשנהו העניק להם. שלילה המאפשרת את המודעות.
כך תרבות העברים, בהבדל מתרבויות של שבטים אחרים מצטיינת ב'מודעות' ראשיתית, בגין ההנתקות המוכללת בצווי 'לך לך…', המבוססת על שלילה. ילד נעשה מודע כאשר הוא מנתק עצמו מאמו, מכליל עצמו בשם 'אני'.
אם עמים אחרים ראו את עצמם ילידי האדמה, העברים מראשיתם ראו את עצמם יצירי צווי 'לך לך…', צווי לשוני, צווי שניתק אותם ממקום, ניתוק שהנו 'שלילה', 'שלילה' בסיס מודעות.
על בסיס 'מודעות' זו יש לנתח את משל 'עץ הדעת', על שלושת חלקיו. אבות העברים, אברהם ענר אשכל וממרא בנדודיהם נודעו למיתוסים שרווחו בזמנם ועל בסיסם, שלילתם, יצרו את הפילוסופיה הלשונית שלהם.
רק אנשים מנותקים מטריטוריה, מעוגנים בצווי לשוני, במקום לראות את עצמם יצירי האדמה, יכלו לראות את עצמם יצירי הצווי הלשוני הנעלם, יכלו לראות את עצמם יצירי שפה.
יוצרי משל 'עץ הדעת', מביאים את כל המיתוסים שרווחו בזמנם, אבל הדורות המאוחרים לא הבחינו בדקויות השלילה של מיתוסים אלו. רק על בסיס שלילת המיתוסים התאפשרה יצירת פילוסופית השפה.
כאשר אוקם, הפילוסוף הנומינליסטי האנגלי, רצה להצביע על ההבדל בין מחשבת התנ"ך, לבין המחשבה היוונית, הוא הביא את מיתוס המבול. אוקם טען, שמיתוס המבול מצביע על כך שאלהים יכול היה לשלול את העולם. על כן, הוא טען, העולם אינו נצחי, כיוון שאלהים יכול לשלול אותו. עובדה זו שוללת את האמונה היוונית על היות העולם נצחי.
אוקם בצורתו הוא, מעלה את עיקרון ה'שלילה' התנ"כית, נגד ההשקפה היוונית, שרצתה ברצף, רצתה בנצחיות, היוונים שראו את עצמם יצירי האדמה. היוונים גם לא הכירו את עיקרון השלילה. כתוצאה מהעדר עיקרון השלילה, היוונים גם לא יצרו פילוסופיה לשונית בדומה למחשבת התנ"ך. היוונים גם לא הכירו את מושג 'רצון חופשי', המתאפשר רק על העדר רצון חופשי, העדר שהנו 'שלילה'.
עלינו לא להתעלם מהעובדה, שהעברים יכלו ליצור את הפילוסופיה הלשונית המופשטת, כיוון שיצאו מארץ השומרים בעלת .תרבות מפותחת, בעוד שהיוונים יצאו מאזורים נעדרי תרבות.
עמים רואים את עצמם יצירי האדמה, ובמשל 'עץ הדעת' לפנינו שריד מיתוס כזה, שהאדם נוצר מהאדמה. אבל בהמשך המשל שולל מיתוס זה, כאשר הוא מצביע על כך, שרק אחרי שחוה ואדם אכלו מפרי 'עץ הדעת', הם נעשו 'מודעים', מודעים לעירומם, שלא היו מודעים לו ב'גן עדן'.
ובכן, לפי המשל, האדם נבדל ממצבו החיתי ב'גן עדן', לאחר שאכל מפרי 'עץ הדעת', ונעשה 'מודע'.
אנחנו עדים לכך, שכתוצאה מניתוק ראשוני, ניתוק מאדמת שומר, מתאפשר הניתוק השני, ניתוק חוה ואדם ממצבם החיתי, בהופכם למודעים.
העובדה שהאדם רוצה להיות יציר האדמה, הוא אותו רצון להיות רציף. העברים המתנתקים מאור, נעשים מודעים ל'שלילה', נעשים מודעים לכך שהם לא רציפים. עובדה זו מאפשרת להם לעגון את עצמם ל'צווי האלוהי', הלשוני. לאחר מכן הם מסוגלים לאמץ את פרי 'עץ הדעת', לראות את עצמם לא יצירי האדמה אלא יצירי 'דעת'.
הניתוק שהנו בטול הרצף, מאפשר את ה'מודעות', מודעות שהיא פרי הבדלות מהזולת, הבדלות מהסביבה.
רק בחלק השני של התפתחות פילוסופית השפה, השלב שהנו ההנתקות ממצריים, איפשר את פרק א' של ספר בראשית, פרק הבריאה. בפרק זה קיימת הדגשה יותר מובהקת שהאדם הוא לא יציר האדמה אלא נברא בצלם אלוהים. העובדה שהאדם נברא בצלם אלוהים, פירושה שהוא בעל 'רצון חופשי', שהוא 'מודע', יכול ליצור בדומה לאלהים.
אין כוונה בנאמר שהאדם נוצר בצלם אלהים, שהוא זהה עם אלהים, הרי הוא יצור שנברא, רק שניתנים לו היכולות ליצור את עולמו.
אוקם שרצה להזים את ההשקפה היוונית על היות העולם נצחי, אמנם ראה הבדל בין ההשקפה התנ"כית והיוונית, אבל לא היה מודע לפילוסופית השפה שהיתה תשתית מחשבה זו. אם היה מודע שתשתית המחשבה התנ"כית מבוססת על פילוסופיה שפה, הרי יכול היה להצביע על העובדה שהעולם אינו נצחי, רציף, מהפרק א' של ספר בראשית, פרק הבריאה. לפי פרק זה אלהים יוצא מהאין, בורא עולם שלא היה קיים קודם, בורא עולם על 'אין'.
אנחנו יכולים לעקוב אחרי ההתפתחות ההדרגתית של פילוסופית השפה, מראשיתה במשל 'עץ הדעת', בהמשכה בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית.
אנחנו יכולים לראות הקבלה בין השלבים של התפתחות פילוסופית השפה התנ"כית לתהליך התפתחות ה-0, שעבר שלבים עד לצורתו כפי שאנו מכירים אותו עתה. ה-0 עבר מהשלב ההודי ההיולי, לשלב המוגמר במאה ה-16. ה-0 מאפשר את המדע החדש. הרי המדע החדש התפתח רק כאשר נעשה מודע ל'העדר', ל'שלילה', שהאפס מסמל.
הרי התנועה מתאפשרת רק בחלל ריק, בהנתקויות.. הפילוסופים היווניים שנאו את הרקליטוס שטען שהעולם נמצא בזרימה. גם אפלטון וגם אריסטו היו בין מתנגדיו של הרקליטוס, הרי הם רצו בעולם סטטי. אריסטו אפילו קבע את הנוסחה, או אידאל, ב-NUNC STANS , הווה נצחי.
מדענים לא מדגישים את העובדה שכל המדע החדש, האבולוציה, מדע האינפורמציה, התפתחו על בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, רעיונות תנ"כיים אלו חדרו לאט לאט למחשבה המערבית.
אמנם בהקשר למחשבת התנ"ך מדע לא התפתח. העברים הסתפקו בידיעה שהעולם הוא פרי שפה. רק המזוג בין הירושה היוונית, המדע היווני שנעצר מסיבות שמינינו, לבין הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, המדע כפי שאנו מכירים יכול היה להתפתח.
עד היום הזה העולם לא מודע לתרומה החד-פעמית של פילוסופית השפה התנ"כית למדע החדש. הסיבה העיקרית לכך היא שהעקרונות של פילוסופיה לשונית זו נמסרו במטפורות, בצורה מינימליסטית. קלווין בתיאולוגיה שלו אימץ את רעיון 'ההשגחה' התנ"כי , הוא אימץ גם את רוב העקרונות התנ"כיים, אבל מאחר שהוא למעשה לא הבין את הפילוסופיה הלשונית התנ"כית הוא לא היה יכול להסביר לגמרי את עקרונות התנ"ך.
אם הפילוסופיה היוונית הסבירה את עקרונותיה הפסולות בכרכים עבי כרס, העברים בצניעותם מסרו את עקרונותיהם בצמצום מרבי. למרות כך, מחשבת התנ"ך כולה מבוססת על עקרונות מצומצמים אלו. ולא רק זה, המחשבה המערבית הקלוויניסטית, אף היא הנה תוצר עקרונות תנ"כיים אלו.
קשה להסביר איך רעיונות ראשוניים משפיעים, גם כאשר אלו שהושפעו מהם, לא מודעים ולא מבינים אותם לגמרי. כך העולם הפרוטסטנטי שלא היה מודע על ההבדל העקרוני בין רעיונות לותר ואלו של קלווין, לא היה מודע, ולא מודע, שהוא פרי עקרונות קלווין, שחזר לרוב עקרונות התנ"ך. קלווין חזר לעקרונות התנ"ך, למרות שהוא לא הבין את פילוסופית השפה התנ"כית. למרות כך, אלו חדרו לעולם המערבי.
בהקשר לחידה זו איך רעיונות משפיעים גם כאשר לא מודעים להם. אפשר לצטט את ניוטון, שאמר שלקדמונים התגלו אמתות שהוא ובני זמנו לא מודעים להם. למרות כך, ניוטון יצר מדע שהתבסס על עיקרון השלילה, עיקרון הפילוסופיה הלשונית התנ"כית.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: