אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 477 – האם המחשבה היא אימננטית?

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 477 – האם מחשבה היא אימננטית?
הוגי דעות מתחכמים עם רעיונות אבסורדיים, כמו רעיון להיות 'מעבר לטוב ולרע', ורעיון שני שמחשבה היא 'אימננטית', את שני הרעיונות האלה החביבים על בני אדם, אפשר להפריך על בסיס 'דחף הקיום'.
אנחנו בהמשך נדון ברעיון האבסורדי שמחשבה היא אימננטית, אבל תחילה נדון ברעיון שאותו השמיעו שפינוזה ואחריו ניטשה, רעיון קיום 'מעבר לטוב ולרע'. שני פילוסופים דגולים אלו לא התבוננו על הקיום מסביבם. אם היו מתבוננים היו עדים לכך שכל הברויים על כדור הארץ שלנו, בורחים מסכנות. אם כך, הבריות חשות מה טוב לקיומן, מה רע לקיומן, על כן בורחים מסכנות לקיומן.
אם אנו תוהים על תופעה זו, אנו מוכרחים להגיע למסקנה שהקיום צייד את הברויים עם האבחנה מה טוב לקיומם ומה רע לקיומם, אבחנה זו של הבריות היא אימננטית, אחרת הקיום לא יתכן. על כן רעיון חביב זה של שני ההוגים הדגולים האלו, שפינוזה וניטשה, על קיום 'מעבר לטוב ולרע', שולל את הקיום עצמו, האפשרי רק על ההבדלה אימננטית זו.
הוגים דגולים מזלזלים בהתבוננות, הם מעדיפים להשמיע משאלות מופרכות. שני הוגים אלו, שפינוזה וניטשה, היו להם דין ודברים עם המסורות שלתוכן נולדו, רצו להשתחרר מהן, הסיקו שקיום 'מעבר לטוב ולרע' ישחרר אותם מהן. אבל מסורות חברתיות נוצרות מצורך חברתי על קיום בחברה, צורך חברתי שאף הוא תוצר 'דחף הקיום', 'דחף הקיום' של האדם הלשוני.
האדם כבריה מבין הבריות שהקיום צייד אותו עם 'דחף הקיום', דחף שהוא אימננטי, דחף, המצייד אותו להבחין מה טוב לקיומו ומה רע לקיומו, צוייד על-ידי הקיום עם יכולת נוספת. הוא צוייד עם יכולת אפי-גנטית, יכולת אנומלית, יכולת לשפה. היכולת לשפה היא גנטית, אבל גשומה של יכולת זו מתאפשרת רק בצורה חיצונית, בצורה חברתית.
היכולת לשפה, הנה יכולת להחצין, לנכר, תחושות של הגוף, תחושות של צרכי הגוף להטבת הקיום. למעשה היכולת הנוספת הזו לאדם היא בשרות 'דחף הקיום', להעשיר אותו. אבל מאחר שיכולת זו מוגשמת רק בצורה חיצונית, בצורה קיבוצית, האדם צריך ליצור סדרים חברתיים למימוש היכולת. הסדרים מנוכרים במילים, ברעיונות. ברור שרעיונות או מילים אלו הם חיצוניים, קיבוציים, לכן הם לא אימננטיים.
מסקנות אלו הצורך בסדרים קיבוציים למען גשום יכולת השפה, למען בהמשך לספק באמצעותה את הצרכים הקיומיים, מפריך את המרד של שפינוזה וניטשה בהם, על-ידי העיקרון של קיום 'מעבר לטוב ולרע'.
כל התהליך הזה של גשום יכולת לשפה, למען צרכים קיומיים, .מצביע על כך, שטענות שמחשבה היא אימננטית היא מופרכת. היא מופרכת כיוון שתהליך גשום השפה, הנו גשום חיצוני, גשום חברתי.
אם הפרכנו את העקרונות של שפינוזה וניטשה, אנו רוצים כאן להתעכב על טענות שני הוגים דגולים אחרים, סוקראטס וקאנט, הטוענים שמחשבה אנושית היא אימננטית.
אנו יכולים ללמוד על דעותיו של סוקראטס בנוגע לשפה, מהדיאלוג של אפלטון קרטילוס. לפי דיאלוג זה, בו סוקראטס הוא אחד מהטוענים, 'ידיעה' לא יכולה להשתנות, היא צריכה להיות 'סטטית'. כבר קביעה זו של סוקראטס, מזים את תהליך היווצרות השפה. גשום יכולת לשפה, גשום יכולת החיצון, הניכור, של צורך הגוף, מתבצע רק אם שני אנשים מסכימים לכנות צורך בהשמעת קול, ההופכת למלה. הם יכולים לא להסכים, על כן קביעה או הסכמה היא שרירותית, לא סטטית. ללא הסכמה חיצונית כזו של שניים, בקול, על צורך של הגוף, קול ההופך למלה, מחשבה לא קיימת. אין שפה אינדיבידואלית. ילד על הר קרח, לבדו, לא יוצר מילים, מחשבות.
בהשמעת דעה זו סוקראטס רצה לשלול מהשפה הבעת מחשבות, אמתות.
נשאלת השאלה, ובכן איך חשב סוקראטס נוצרות המחשבות? תשובה לכך אנו מוצאים בדיאלוג שני, פיידרוס. בדיאלוג זה, סוקראטס-אפלטון מספר מיתוס על מלך תמוס, בעיר נאוקרטיס, במצרים. בעיר זו היה אל בשם טיית שהמציא הרבה אומנויות. הוא הציע למלך תמוס, ללמד בני אדם אותיות, למען יזכרו שמות. המלך מסתייג מההמצאה של האל טיית. סוקראטס כאן המספר את המיתוס, מדבר עם פיידרוס, והוא אומר שמלה אינטליגנטית נמצאת ב'נפש'. שאלתו של פיידרוס היא: 'האם אתה חושב שלמלה הנמצאת בנפש היא עצמה נפש, ומלה כתובה היא חקוי בלבד?' על כן, לפי מה שנאמר בדיאלוג זה, סוקראטס שולל את יצירת המלים על ידי קיבוץ, הוא מאמץ לעצמו מילים, מחשבות שהנם בנפשו.
כאן אנו מוצאים את ההובריס של סוקראטס, השולל את היצירה החברתית של השפה, המביעה אמתות, צרכים קיומיים, מאמץ לעצמו ידיעה אפריורית, אימננטית, השוכנות בנפשו. למעשה שולל יצירה קיבוצית, שולל את הצורך בזולת ביצירה. האם יפלא שהאתונאים גזרו את דינו למוות?
הדורות ראו בסוקראטס קדוש, שנידון ללא עוול. במציאות העדות שהוא השמיע בדיאלוג 'אפולוגיה' שהכוהנת פתיה, כוהנת האל אפולו, אמרה עליו שהוא האדם החכם ביותר, מוכיחה שהוא באמת חשב שהוא מבין את משמעות מתת השפה, ורצה שהיא תהיה סטטית.
ברור שדעה זו של סוקראטס היתה חלק מההשקפה היוונית, היות העולם סטטי, כך גם השפה. השקפה מנוגדת להשקפה התנ"כית על עולם בתנועה, בהשתנות.
ההשקפה היוונית לא פסחה מהעולם, גם אחרי חדירת התנ"ך, לעולם המערבי. הלותרנים בעקבות לותר, עשו מאמצים להזים את עקרונות התנ"ך, עשו להם דלגיטימציה. יהודים טובים, מחוץ לחכם היינה, לא עמדו על כך.
אם העקרונות התנ"כיים לפי הלותרנים היו פסולים, הם חזרו לאמתות אימננטיות. היהודים חסרי הזכויות, לא מודעים לירושת אבותיהם, העריצו את קאנט, לא עמדו על שנאת הירושה התנ"כית שלו, לא עמדו על כך שהציעה חיסולם בשיטות שהלותרנים אמצו יותר מאוחר.
קאנט בספרו 'דת בגבולות התבונה הטהורה'. מתפלמס עם הירושה הת"נכית. טוען על חוקי התנ"ך שהם חיצוניים, בעוד שהוא רוצה במוסר פנימי. שוב אנו נתקלים בדעות דומות לאלו של סוקראטס, שרצה בחוקים, בידיעה פנימית חקוקה בנפש, לא תוצר חיצוני, פרי הסכם קיבוצי.
קאנט בכלל פיקפק בקיום העולם החיצון, רצה שרעיונות כמו 'זמן', ו'מרחב' יהיו אפריוריים, איינשטין הזים רעיונות אלו. אבל מאחורי משאלות כאלו של קאנט הסתתר הרצון בשלילת הזולת. היידיגר בספרו 'היות וזמן', הביע משאלה דומה, רצה לברח מהזולת' DAS MAN, משאלות גרמניות על אהבת הזולת.
אבל רצון לייתר את הזולת, אנו מוצאים גם אצל דקרט. גם פילוסוף זה הכריז שהוא קיים, כיוון שהוא חושב. אף פילוסוף זה לא ראה צורך בשפה קיבוצית שתאפשר לו לחשוב. הרי מחשבה היא פרי ניכור, ניכור תחושות פנימיות של צרכים קיומיים. מחשבה או מלה למען להיות בעלת תוקף, זקוקה להסכם לפחות בין שניים שהקול, ההופך למלה, אכן הוא סימול של צורך גופני.
כנראה שסוקראטס לא ראה סתירה בין הדברת הרבה שלו בדיאלוגים, לבין רצונו לייתר את הזולת, לנכס את האמת הלשונית לנפשו. גם קאנט לא ראה סתירה בין רצונו להיות בעל האמתות, לבין כתיבת ספרים עבי קרס לאותו זולת שהוא רצה לייתר אותו.
האם כל החכמים האלו הרוצים לייתר את קיום הזולת, למי הם ישלחו את חוכמתם?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: