אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 481 – בהתהוות העולם במפץ הגדול, מה קדם למה, האנרגיה או האינפורמציה?

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 481 – בהתהוות העולם במפץ הגדול, מה קדם למה, האנרגיה או האינפורמציה?
לפי המדע של הפיזיקה במפץ הגדול, במצב התחלתי, הנקרא הנקודה הסינגולרית, הכוחות והחלקיקים המוכרים בהווה היו מאוחדים והלכו ונפרדו. מתיאור זה של התהוות היקום, יש להסיק , שהמצב המאוחד, הכוליות, היה אנרגיה ללא אינפורמציה ורק כאשר הכוליות, הראשונית הזו החלה להיפרד, זה קרה הודות להופעת האינפורמציה, שהחלה לעצב את האנרגיה לחלקיקים המוכרים היום.
ברור שאף אחד אינו רוצה להשוות את התהוות העולם לפי ההשערות הפיזיקליות עם בריאת העולם בפרק א' של ספר בראשית. למרות אי רצון כזה, יש דמיון גדול לשני סוגי התיאורים להתהוות העולם הפיזיקלי והתנ"כי.
הרי לפי פרק א' של ספר בראשית, אלהים מופיע מהאין, והוא בורא את העולם בהפרידו מה שמכונה 'תוהו ובוהו', מצב מאוחד, הפרדה בנתינת שמות לחלקים המופרדים, שמות שהם תוצר אינפורמציה.
בשני המקרים, אם נכנה את המצב הראשוני, הכוליות הבלתי נפרדת כאנרגיה, הופעת האינפורמציה מעצבת בהמשך את האנרגיה.
אנחנו לא מעונינים באינפורמציה ראשונית זו שעיצבה את היקום, אנו מעונינים באינפורמציה בשלב המתקדם שלה, שלב שהפך לשפה האנושית, אנו מעונינים בעולמו הלשוני של האדם.
אנחנו רוצים לקשר שעור זה לשעור הקודם שבו דיברנו על כך, שאיינשטיין לא הכיר בחוקי הפיזיקה, חוקים פרי אינפורמציה, אלא ראה אותם יותר, לפי הקביעה של שפינוזה, שהעולם הוא פרי אמנציות. לכן לא היה מודע שהנוסחה שלו, אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור בריבוע, הנה נוסחה פרי אינפורמציה. נוסחה המגדירה שהאנרגיה שבויה באינפורמציה, מעוצבת על-ידי אינפורמציה, מעוצבת על-ידי שפה.
עובדה זו שאיינשטיין היה שבוי באינטרפרטציה פילוסופית של שפינוזה, מנע ממנו את ההבנה שהאבולוציה שפרה את האינפורמציה, שלא תמיד נשמעת לחוקים דטרמיניסטיים, כמו במדע הקוונטי. ביחוד הוא לא הבין שמתת השפה לאדם, שפה חלק מהאינפורמציה, היא שלב מפותח יותר של יסוד נעלם זה, שלב המכיל רצון חופשי, שלא נשמע לחוקים דטרמיניסטיים.
איינשטיין נימק את התנגדותו לשרירותיות בעולם הקוונטי, בכך שאלהים לא משחק בקוביה, ז. א. אלהים קבע חוקים דטרמיניסטיים, או לפי התורה הפנתאיסטית של שפינוזה, קבע אמנציות דטרמיניסטיות. איינשטיין לא העלה במוחו, שאלהים, או האבולוציה יכולים ליצור גם מצבים שרירותיים, יכולים להעניק לאדם רצון חופשי כחלק מהשפה, שפה שהיא אינפורמציה משופרת, שפה המאפשרת מעשים שרירותיים, שפה המאפשרת יצירה, גם אם היצירה של השפה היא ווירטואלית.
אם איינשטיין האמין בעולם דטרמיניסטי, הוא סתר את עצמו כאשר נלחם נגד המשטר של הרייך השלישי. במצב דטרמיניסטי אין מקום למרד, הרי הדברים נקבעו, ואין לשנותם. אמונתו של איינשטיין בדטרמיניזם, מזכיר את האמונה השומרית בגורל, גורל פרי דטרמיניזם. כך אילי שומר יכלו לענות לאלה נינגל, אילת אור, שביקשה שעירה לא תושמד, שאי אפשר לשנות גזרות גורל, גזרה שנגזרה.
אבות העברים שיצרו משלים פילוסופיים בלשון מטפורית, נאחזו באינפורמציה בדרגה משופרת, שהכילה רצון חופשי. לכן בשיח של אברהם עם אלהים על גורל סדום, האלוהות מוכנה לשנות את הגזרה של השמדת סדום, אם ימצאו בה קומץ צדיקים.
כמובן שאיינשטיין בעקבות שפינוזה זלזל במסורת התנ"ך, ראה את המסופר בה כסיפורים לילדים.
אבל המציאות האנושית מוכיחה שהאדם יוצר דברים, אפילו אם יצירותיו הן ווירטואליות, לא משכפלות את עצמן. ולמען ליצור יש צורך ברצון חופשי, שלא בנמצא בעולם דטרמיניסטי. היוונים האמינו
בעולם נצחי, עולם דטרמיניסטי, ראו יצירה אנושית רק כחקוי רק של דברים נצחיים. בעיני היוונים, יצירה אנושית לא היתה לגיטימית, היתה הסגת גבול האלים.
גם לגבי היקום, קשה לראות את ההתרחבות המתמדת כתוצאה .של דטרמיניזם. התרחבות כזו נראית יותר שרירותית. גם העובדה שבווקום, יסודות מופיעים ונעלמים מזכירים שרירותיות.
יכולתה של האלוהות, יכולתה של האבולוציה, הן יכולות רבות פנים, יכולות דטרמיניסטיות, יכולות שרירותיות.
עלינו להשוות את ניוטון לאיינשטיין. בהבדל מהאחרון שהאמין בפנתאיזם של שפינוזה, ניוטון האמין בהשגחה. טען שלקדמוניים, כוונתו היתה לאבות העברים, התגלו אמתות לא נהירים לו ולבני דורו. ניוטון לא הסתפק בחוקי הטבע הדטרמיניסטיים. לפני מותו הודה שהיקום האין סופי נשאר חידה בעיניו, והוא כילד חפש אבנים על שפת הים. אמנם גם איינשטיין בביאוגראפיה של אייזקסון אומר שהיקום הוא חידה, מיסתורין, למרות כך, הוא התעקש על היות חוקי היקום דטרמיניסטיים.
ניוטון בהבדל מאיינשטיין, הבין שעולמו של האדם מבוסס על איזה יסוד, שהוא לא צלח לפענח אותו, יסוד שהתגלה לאבות העברים, את איינשטיין לעומתו עולמו של האדם לא סקרן. הוא לא ניסה לתהות על האנומליה האנושית ביקום האילם.
איינשטיין התעלם מהעובדה שכל יכולתו להתבונן על היקום הוא פרי התופעה האנומלית האנושית. הרי חוקי היקום אינם מתבוננים על עצמם, לא מסכמים את ההתבוננות בספרים עבי כרס.
לא ידוע לנו אם חוקי היקום תוהים על קיומם. מתמיה שאיינשטיין לא חשב שהתבוננותו על החוקים הפיזיקליים, מבדילים אותו מהם.
אולי איינשטיין רצה לברח מהעולם האנושי המסוכסך, רצה לברח לעולם הדטרמיניסטי האילם? גם היוונים עסקו במדע כיוון שרצו לברח מהעולם שלא היתה להם שליטה עליו, עולם נשלט על-ידי אלוהות שרירותית, עולם שנשלט על-ידי גורל עיוור.
אם נניח שאיינשטיין באמת רצה לברח מהעולם האנושי המסוכסך,
לכן לא התעניין בו, אנו מעומתים עם הסתירה המחשבתית האנושית. מצד אחד האדם משתמש במתתים של האלוהות, או האבולוציה, שהעניקו לאדם שפה, אינפורמציה משופרת, המאפשרת מודעות לאדם. והוא, האדם, מתכחש לאמצעי שהוא משתמש בו, אמצעי המאפשר לו התבוננות, מאפשרת לו מרד.
ברור שהיקום האין סופי מגמד את האדם, הנמצא על גרם שמים קטן שהוא אפס לעומת היקום האין סופי ובהיבריס מעיז לשפוט אותו. המתמטיקאי פסקל באמת נחרד מהיקום האין סופי, ועיגן את עצמו באבות העברים, שהצטמצמו בעולם הקטן שהאלוהות בראה למענם. ובאמת מחשבת התנ"ך הצטמצמה בחיים על כדור הארץ הקטן, יצרה עולם קטן בתוך היקום האין סופי, לא נתנה את דעתה על מחקר יקום אין סופי זה. לעומת מחשבת התנ"ך, המדען של היום עם ההיבריס שלו מפליג ליקום האין סופי, שהבנתו היא ממנו והלאה.
לעומת פסקל שנחרד מהיקום האין סופי, ועיגן עצמו באבות העברים, אברהם, יצחק ויעקב, איינשטיין עשה צעד הפוך, אימץ כביכול את היקום האין סופי הדטרמיניסטי, התעלם מירושת אבותיו.
בלי ספק אם אנו משווים את פסקל לאיינשטיין, האחרון הוא בעל היבריס, כיוון שבריחתו לעולם האין סופי, שלפיו הוא דטרמיניסטי, מצביעה על סתירה במחשבתו. הרי הוא משתמש ב'מודעות' שהשפה האנושית העניקה לו. בלעדי מודעות זו הוא בכלל לא היה מסוגל להתבונן על העולם. יש בבריחה זו של איינשטיין כפיות טובה למתתים, שהוענקו לו בתור אדם, לסולם שהועמד לרשותו, שבעליתו עליו הצליח להתבונן על היקום האין סופי.
בריחתו של איינשטיין מעולם האדם הלשוני, מנע גם ממנו להבין שנוסחתו המפורסמת, אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע, היא פרי אותה אינפורמציה שהוא התעלם ממנה, אינפורמציה מתת שהוענק לאדם המאפשר את מודעותו, התבוננותו.

אוניברסיטה ווירטואלית – שכור 480-העדר המודעות לאמצעי השפה אצל איינשטיין

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 480 – העדר מודעות לאמצעי השפה אצל איינשטיין
איינשטיין הכריז על עצמו כתלמידו של שפינוזה, כידוע השקפתו של שפינוזה היתה פנתאיסטית. בפנתאיזם, הדברים נוצרים מאמנציות, לא דרך אינפורמציה, דרך שפה, כפי שאנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, פרק הבריאה, שבו אלהים בורא את העולם על-ידי הגדים.
אבל גם אם איינשטיין לא היה מתוודה שהוא חסידו של שפינוזה, הוא היה חסר את המודעות שהוא יכול להתבונן על היקום, לחשוב על חוקיו, כיוון שהוא ניחן באמצעי השפה. חיה החסרה שפה אינה יכולה להתבונן על היקום, על חוקיו, לא יכולה לנכר את המסקנות בנוסחאות לשונאיות.
רוב אלו הסוברים שהשפה היא תוצר הניירונים הפעלתניים במח, לא מודעים לעובדה שאינפורמציה הנוצרת בצורה מכנית, חסרה את היכולת להתבונן על עצמה. יכולת של השפה שהיא פרי מתת אנומלית שהוענקה לאדם ממקור חיצוני, ממקור האינפורמציה היקומית. מתת המאפשרת התבוננות חיצונית, מעניקה לאדם את ה'מודעות' על עצמו, מאפשרת לו מודעות על העולם החיצוני.
רק בשנות החמישים של המאה הקודמת, התברר לאדם שהביאולוגיה היא פרי אינפורמציה,DNA .
איינשטיין כבר בשנת 1905 קבע נוסחה, שאנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע. נוסחה זו קובעת שהאנרגיה שבויה בחומר, שבויה בחומר לפי הנוסחה שאיינשטיין קבע. נוסחה זו דומה ל-DNA , האינפורמציה היוצרת את הביאולוגיה. אבל איינשטיין לא היה מודע לכך, שהוא קבע שגם החומר הוא פרי אינפורמציה, שאנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע, שלמעשה החומר הוא כליאת אנרגיה, כפי שה-DNA כולא אנרגיה או מזון כדי להיהפך לישות ביאולוגית.
אם פיזיקאים קובעים נוסחאות איך חוקי הטבע מתנהגים, איינשטיין קבע נוסחה עקרונית שהאנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע, ז.א. שהאנרגיה כלואה בנוסחה, מסה כפול מהירות האור ברבוע, נוסחה כולאת אנרגיה. היחידי בין הפיזיקאים שלא הסתפק בקביעות נוסחאות איך היסודות ביקום מתנהגים היה ניוטון, שחקר את כתבי הקודש, עסק באלכימיה. ניוטון הבין שהנוסחאות הפיזיקליות אינן מסבירות את הקיום.
ניוטון חיפש את סוד הקיום בכתבי הקודש, ואמר שלקדמונים התגלו דברים שהוא ובני דורו לא מבינים. ניוטון טעה, לפחות הפילוסוף הנומינליסטי הובס הבין, שלאדם יכולת ליצור כמו לטבע, כך הוא אומר בפרולוג לספרו ה-'ליוויתן'. הובס לפחות חלקית הבין ממה שמצא בתנ"ך, שהאדם חושב בשפה ושפה זו מאפשרת לו ליצור. כך לפחות הוא העיר לדקרט, שהכריז שהוא חושב על כן הוא קיים, ולא הזכיר שהוא יכול לחשוב כיוון שהוא בעל שפה. על כך הובס העיר לו שהאדם חושב בשפה.
ניוטון בהבדל מאיינשטיין, הבין שהוא חסר איזה סוד של הקיום, ובאינטואיציה הבין שסוד זה טמון בתנ"ך. אבל הוא לא הבין את פילוסופית השפה שמקורה במשלים הפילוסופיים שלה.
למרות שאיינשטיין חי כבר כאשר בשנות החמישים התגלה ה-DNA, אמנם הוא מת זמן קצר אחרי הגלוי, בשנת 1955 , הוא לא היה מודע לתגליתו הלשונית בהמציאו את הנוסחה, אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע. איינשטיין לא היה מודע לכך שהוא גלה שכל החומר ביקום הוא פרי אינפורמציה המעצבת את האנרגיה.
אולי אם שוב נשווה את ניוטון לאיינשטיין, הראשון התיחס בהערצה לכתבי הקודש, הבין שהם מכילים סודות לא נהירין לו, האמין בהשגחה. לעומתו איינשטיין, זלזל בתנ"ך, טען שהוא מכיל סיפורים ילדותיים, האמין בפנתאיזם, נוסח שפינוזה.
ברור שאני בשעור זה איני דנה בגילויו הפיזיקליים של איינשטיין, אני רק רוצה להצביע על כך שהוא לא היה מודע, אולי בדומה לדקרט, שהאדם יכול לחשוב רק כי הוא בעל שפה, שהיא מאפשרת לו את ההתבוננות על היקום.
העדר ההבנה של אנשי מדע, של ניירולוגים, שיכולת החשיבה של האדם היא פרי מתת השפה האנומלית, היא תוצאה שכל אלו חושבים על השפה כנתון, או כפרי מכני של הניירונים במוח האדם.
העדר המודעות, שאם השפה היתה פרי אימננטי, פרי גן, כפי שחושב חומסקי, האדם לא היה יכול להתבונן על עצמו מבחוץ, להתבונן על היקום, היה חסר 'מודעות', המאפשרת זאת.
היכולת של האדם להתבונן על עצמו מבחוץ, להיות מודע, היא פרי המתת האנומלית, מתת, המקשר את האדם עם האינפורמציה היקומית. יכולת זו היא התוספת שהוענקה לאדם, באמצעות האונות הקדמיות המאוחרות יותר מקושרות לאותה אינפורמציה יקומית. קשר זה ליסוד ביקום, דומה לקשר לפוטונים, שהמח קולט, והופך אותם לראיה.
אמנם היכולת לשפה היא חלק מהDNA האנושי, אבל גלום יכולת זו, היא יצירה קיבוצית חיצונית, אפיגנטית. כנראה שהמודעות היא ראשונה, חלק מהמתת האנומלית, מודעות של האדם להתבונן על עצמו מבחוץ. כך אנו רואים גם ממשל 'עץ הדעת', שחוה ואדם האוכלים מהפרי מתבוננים על עצמם, רואים את עצמם עירומים. המודעות מאפשרת לאדם לנכר בקול צרכים גופניים, קול שהוא אינפורמציה על הצרכים, קול מבותר, שעם הסכמת הזולת הופך למלה.
האדם כמונדה נוסח לייבניץ, נוסח קאנט, אדם חלק מפנתאיזם, פנתאיזים היוצר על-ידי אמנציות, לא יכול להתבונן על עצמו מבחוץ.
כל הדיון המחודש הזה על היווצרות השפה, מגמתו, להצביע על חוסר מודעות איינשטיין שנוסחתו, אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע, קובע שכל החומר ביקום הוא פרי עיצוב על-ידי אינפורמציה, שגם נוסחתו קובעת, מבלי שהוא היה מודע לכך שהוא קבע בנוסחתו שאינפורמציה מעצבת ביקום את האנרגיה.
תוצאת נוסחתו של איינשטיין איפשרה את יצירת פצצת האטום, הפרדה של האנרגיה מהאינפורמציה, שחרור האנרגיה משבייתה בנוסחה האינפורמטיבית.
איינשטיין בהיסח דעת נתן ביטוי בנוסחתו המפורסמת שהיקום כולו הוא פרי עיצוב של האינפורמציה את האנרגיה, את האנרגיה היקומית. חוסר מודעות זו של איינשטיין אנו מוצאים אצל כל אלו שחושבים שהידיעה היא אימננטית. אם היא אימננטית היא גנטית, חסרה את היכולת החיצונית להתבונן. גם דעתו של חומסקי שייך לאלו הרואים את הידיעה פרי גנטי. מכאן דעתו של חומסקי על הדקדוק האימננטי.
האם עלינו גם להזכיר את שפינוזה שכפר בירושתו היהודית ויצר את השקפתו הפנתאיסטית, שיצירה בה היא פרי אמנציות, ולא פרי 'דעת', נוסח התנ"ך? אנשים לא מודעים לעובדה ששפינוזה היה חביב על הגרמנים עם השקפותיהם האימננטיות, השקפותיהם האורגניות.
כל אלו שללו את 'דעת' שללו את השפה החיצונית היוצרת.
איינשטיין רק לא נתן את דעתו על כך, שביקום פנתאיסטי, אי אפשר ליצור נוסחאות אינפורמטיביות.
אמנם לפי הביאוגרפיה שלו, שאותה כתב אייזקסון המכילה כבר את כל המידע האחרון על איינשטיין, האחרון מודה שכל הקיום הנו חידה, אפילו תוצאות מחקריו. גם אם אנו מסכימים אתו, שבסופו של דבר היקום הוא חידה. בכל זאת בפרק זמן הקיום האנושי, יחודו בעולם, היותו שונה מברויים אחרים, הוא פרי המתת האנומלית שהוענקה לו.
מעניין לציין בקשר לדיונינו, את ספרו של הינץ פיג'לס, פיזיקאי, שספרו בשם: 'הקוד הקוסמי', היה רב מכר במשך שנים בארה"ב. במבוא לספר זה אומר פיג'לס כך: 'העולם הנגלה אינו חומר ואינו רוח, אלא ארגון בלתי נראה של האנרגיה. פיג'לס לא מכנה את הארגון הבלתי נראה כאינפורמציה, שפה בלתי נראית, הרי הנוסחה של איינשטיין, אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע, הוא אותו ארגון, אינפורמציה בלתי נראית. בהמשך בספר זה, עמ' 306 הוא אומר:'אני חושב שהקוסמוס הוא מסר, מסר כתוב בקוד, קוד קוסמי, ותפקידו של המדען לפענח קוד זה'. אני מזכירה ספר חשוב זה שנכתב כבר בשנת 1981, שלמרות הבנתו של המחבר על 'ארגון בלתי נראה של האנרגיה', על קיום קוד קוסמי, הוא לא מודע שהארגון הבלתי נראה המעצב את האנרגיה היא אותה אינפורמציה, שפה, בנוסחתו של איינשטיין, המוזכרת לעיל. שהקוד כתוב בשפה, באינפורמציה לשונית לא נראית.

פיג'לס עם כל הבנתו, לא מודע לעובדה, שהאדם יכול להתבונן על היקום, כיוון שהוא בעל שפה, שפה ההופכת אותו למודע, מודע על עצמו, מודע על היקום, מודע שהאנרגיה ביקום מאורגנת על ידי אינפורמציה, שפה לא נראית.