Monthly Archives: פברואר 2018

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 484 'סוד ההארה' של יוצאי אור: אברהם, ענר, אשכל וממרא

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 484 – 'סוד ההארה' של יוצאי אור: אברהם, ענר, אשכל וממרא
'סוד ההארה' של יוצאי אור היתה שהקיום צייד את כל הברויים עם 'דחף הקיום', דחף דטרמיניסטי, להבדיל מה טוב לקיומם, מה רע לקיומם, יכולת בריחה מסכנות לקיומם. לאדם הקיום הוסיף את כלי השפה, כלי הכולל 'רצון חופשי', יכולת הבדלה, יכולת ניכור, המשחררים מחוקים דטרמיניסטיים, חוקי גורל. ניכור המאפשר 'מודעות'. מודעות, פרי ניכור, רק אנשים שניכרו עצמם מטריטוריה, מאוטוכטוניות משיגים אותה. שפה המאפשרת יצירת תנאי חיים משופרים.
'סוד ההארה' התאפשר רק כפרי ההנתקות מאוטוכטוניות, הודות גשום הצווי לאברהם: 'לך לך מארצך…'. יוצאי אור קבעו את ההארה בצורה סמלית, במשל 'עץ הדעת' על שלושת חלקיו, חלק גן עדן, חלק עץ הדעת, חלק קין והבל.
הדורות לא הבינו את מסר המשל, פרי ההארה, אבל משל זה עיצב את מחשבת התנ"ך בדרך 'אוסמוזה'. משל סמלי ראשוני לא מוחשי משפיע בצורה חידתית, צורה שאפשר להגדירה 'צורה אוסמוזית'.
עובדה היא שמחשבת התנ"ך כולה מבוססת על ה'הארה הסודית' הזו שבמשל, מבלי שאלו שגשמו את המשל, גלום ה'הארה הסודית', הבינו אותו.
על יסוד ה'הארה הסודית' הראשונה, נתווספה 'הארה סודית שניה', למשה לרגלי הסנה הבוער, 'הארה' שהשלימה את 'סוד' יחוד מחשבת התנ"ך. גם 'הארה שניה' זו התאפשרה למשה, שניתק עצמו ממצרים, ניכר את עצמו ממנה. הוא גם ניתק, ניכר עצמו, מאוטוכטוניות, ניתוק, ניכור, המאפשרים קשר עם חידת הקיום.
אני אזכיר כאן פעם נוספת, את הבנתו הגאונית של ניוטון, שאמר שלקדמונים [כוונתו ליוצרי התנ"ך], התגלו דברים שלא מובנים לו עצמו, ולא מובנים לבני דורו.
שבי גולי בבל, בבית השני, ניתקו את עצמם מהחוט הפלאי של ה'ההארה הסודית'. הם חזרו רק לפולחן, בהמשך צמצמו את הירושה הפלאית ב'הלכה בלבד'. לכן לא יפלא, שצאצאי העברים המאוחרים כאשר עומתו עם פילוסופיות דומיננטיות של תקופתם, עמדו כמתנצלים, כנחותים, לא הבינו שמורשתם הפילוסופית עולה בעומקה על תרומות תרבויות אחרות.
עלינו להבין שאבות העברים שהיתה להם 'הארה סודית' של עולם האדם, ניתקו את עצמם מתרבויות שבזמנם הגיעו לשיא, התרבות השומרית, התרבות המצרית. רק ההינתקות מתרבויות דומיננטיות, איפשר את ה'הארה הסודית'. התרבות השומרית בהשגיה עלתה על התרבות היוונית המאוחרת יותר. אבל שתי התרבויות האלו, השומרית והיוונית, היו שבויות באמונה בגורל, באמונה בדטרמיניזם, אמונות שלא איפשרו הפשטה, הפשטה של עולם השפה הנעלמת.
בשעורים קודמים הערנו שאפילו המדען הגאוני איינשטיין, שהיה שבוי בחוקים הדטרמיניסטיים, לא הבין את עולם השפה הנעלמת, שפה תרומת ניכור, ניכור נוגד דטרמיניזם.
על כן, אין לתמה שצאצאי העברים, שכבר לא הבינו את הירושה הפלאית של אבותיהם, נאחזו ב'הלכה', וכאשר עומתו עם פילוסופיות דומיננטיות, עמדו מבוישים מולן.
הזכרנו, שניכור, היבדלות, מאפשרים 'מודעות'. וניכור עצמו מתאפשר רק בהנתקות מאוטוכטוניות. אבל 'מודעות' היא חלק מהאדם הלשוני, רק שהוא לא מודע לעובדה זו. הרי הילד כבר נעשה מודע כאשר הוא מנתק את עצמו מאמו, יכול למסגר עצמו במלה 'אני', מלה שהוא שואל מגנזך הקהילה. למרות שעובדה זו צריכה להיות ברורה, ברוב התרבויות 'ניכור' או alienation היא מלת גנאי.
העובדה ש'מודעות' היא פרי ניכור לא מקובלת על האדם, היא נראית לו רפאית, והוא מעדיף מצב דטרמיניסטי. לא רק הגאון המדעי איינשטיין רצה בדטרמיניזם, זו משאלתו של האדם, כיוון שהעולם הלשוני ה'נעלם', העולם הלשוני ה'רפאי', מפחיד אותו.
וכאן אנו מגיעים שוב ל'הארה הסודית' של אבות העברים, שאימצו מיד את ה'מודעות', מודעות של חוה ואדם, שאחרי אוכלם מפרי 'דעת', נוכחו שהם עירומים. הכרה זו של חוה ואדם היתה פרי 'דעת', דעת המנכרת, דעת המנכרת שהיא ה'מודעות'. ומדוע עובדה זו לא הפחידה את אבות העברים? ברור שעובדה זו לא הפחידה אותם, הרי ה'הארה הסודית' שלהם כללה הבנה שהעולם נשלט על-ידי אלוהות 'משגיחה'.
העולם הלשוני של האדם מקבל תוקף רק אם אלוהות משגיחה ערבה לו.
על כן, לא יפלא שהיוונים שהאמינו שישות שרירותית, המוירה שליטה בעולם רצו להיאחז בדטרמיניזם, רצו להיות ילדי האדמה למען להימלט משרירותיות הקיום.
ובכן, אנו צריכים להיות אסירי תודה, שאברהם ובני לוויתו, ענר אשכל ומימרא קיימו את הצווי האלוהי לאברהם: 'לך לך מארצך…'. אנו צריכים להיות אסירי תודה לאברהם, אם אנו מוכנים לקבל את המסר של 'ההארה הסודית' של יוצאי אור, 'הארה סודית' שעיצבה את מחשבת התנ"ך.
אם נקיש מעקרונות מחשבת התנ"ך, על המשלים שנמסרו במינימליזם, נרחיב אותם, נוכל להצביע שמה שהם כוללים, היא למעשה הפילוסופיה היחידה. היא הפילוסופיה היחידה, כיוון שהיא מבוססת על מתת השפה לאדם, שפה המיחדת את האדם מברויים אחרים על כדור הארץ שלנו.
ברור שהעולם האנושי הלשוני הוא שרירותי, הוא רפאי, אבל כל הקיום האנושי הוא רפאי, מיסתורין. עובדה זו לא צריכה להוביל את האדם לברח לאמונה בדטרמיניזם, לא צריכה להוביל את האדם להאמין בגורל, אמונות המייתרות את מתת השפה לאדם, שפה שהיא שרירותית, שפה היוצרת את עולמו הלשוני של האדם.
על האדם להשלים עם המתתים שהוענקו לו, לא להתכחש להן. הפילוסופיה היוונית כולה מבוססת על הכחשות של המתתים, המיחדים את האדם. היא אפילו התכחשה לשפה יוצרת. אם בדבר הרביעי מעשרת הדברות נאמר שעל האדם לברא את עולמו האנושי, בדומה לבריאה של אלהים שברא את היקום, בטראגדיה של איסכילוס, פרומתאוס, חצי-אל זה, נענש על כך שהעניק לאדם יכולת שימוש באש, למען הטבת חייו. בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס מתכחש לשפה היוצרת ערכים, רוצה אותם להיות אימננטיות, חלק מהנפש. במציאות רק 'דחף הקיום' הוא אימננטי בכל הברויים, ערכים הם פרי השפה הרפאית, שפה הנוצרת משתוף פעולה של קהילות אנושיות.
האם המדע החדש מאשש את האמונה היוונית שהעולם הוא נצחי, או מאשש את הנאמר בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, שהעולם נוצר מאין, מהנפץ הגדול?
האם העולם הוא נצחי, הוא סטטי, לא משתנה, כפי שהיוונים האמינו, או האבולוציה מצביעה על כך שהעולם משתנים בשלבים, כפי שאלוהי התנ"ך, הבורא את העולם בורא אותו שלב, שלב. האם העולם הוא נצחי, סטטי, קביעה נוגדת את חוק ה'נפץ הגדול'.
הפילוסופים היווניים, אפלטון, אריסטו שנאו את הרקליטוס שדיבר על עולם זורם משתנה. אבל הרקליטוס הבין רק חלק מעולמו של האדם, באומרו שהוא לא יכול להכנס פעמיים לאותו הנהר הזורם. הרקליטוס לא הבין שבעולמו של האדם הלשוני לנהר ניתן שם, המאפשר להכנס לנהר השמי פעמים רבות.
האם צאצאי העברים היו מודעים לעליונות מחשבת התנ"ך, מחשבה מבוססת על המתת, השפה, המתת היחידה המאפשרת נתינת שמות, יצירת עולם השפה? האם צאצאי העברים היו מודעים לעובדה שרק שפה מנכרת, ממסגרת את התופעות בשמות, מאפשרת מחשבה. הרי ביקום ללא שמות נמצאים בזרימה סוחבת של הרקליטוס.
צמצום ה'הארה הסודית' של אבות העברים, ל'הלכה' בלבד, שמט מצאצאים אלו לא רק את יעודם, צדוק קיומם, ייתר אותם. על כך בשעור הבא.

מודעות פרסומת