ארכיון חודשי: פברואר 2018

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 485 – השכחת הפילוסופיה הלשונית, הוביל להיווצרות גנוסטיקה מסביב לבתי הכנסת בעולם ההלניסטי

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 485 – השכחת הפילוסופיה הלשונית, הוביל להיווצרות גנוסטיקה מסביב לבתי הכנסת בעולם ההלניסטי
שאול הטרסי הצליח לשכנע את הקהילות היהודיות מסביב לים התיכון שהעולם נחטא בגין האכילה מעץ הדעת של חוה ואדם, למרות האיסור. בקהילות המפוזרות מסביב לים התיכון, בתוככי העולם ההלניסטי, קהילות יהודיות הרחיקו לכת עוד יותר, הם הפכו את אלוהי התנ"ך ל-DEMIURGE, אלוהות שלילית שבראה עולם נשחת.
הגנוסטיקה שפרחה במקביל לתחילת הנצרות, למעשה היתה תולדה של אימוץ קהילות יהודיות, מפוזרות בעולם ההלניסטי, את ההגות היוונית. ההגות היוונית סברה שהעולם נשלט על-ידי ישות שלילית, כמו המוירה. או רווחה אמונה נוספת כמו זו בדיאלוג טימאוס, של אפלטון, לפיו אלים נחותים בראו את העולם לפי דגם אידיאלי.
לקהילות מפוזרות בעולם ההלניסטי, מרוחקים מהמרכז של יהודה, רק ההלכה עמדה לרשותם. ההלכה לא יכלה להתמודד עם ההגות היוונית, כיוון שהפילוסופיה הלשונית שעיצבה את מחשבת התנ"ך הושכחה.
קהלות יהודיות בים ההלניסטי ראו את עצמם נטושים, על כן אלוהות נחותה הואשמה על-ידם במצבם הנחות. הם העדיפו לזרום עם הרוב ההגמוני. באופן כזה יהדות שהיתה חסרה פילוסופיה תומכת הצטמקה.
אלו שנשארו נאמנים להלכה התדיינו בה, והירושה התנ"כית נשארה מאחור. אפילו פילוסופים יהודיים כמו פילון האלכסנדרוני, יותר מאוחר הרמב"ם, מחוץ לדבקותם בהלכה, ניסו למצא דמיון בין ירושתם, לבין הפילוסופיה היוונית הדומיננטית, שבמהותה היתה קוטבית לפילוסופיה הלשונית שעיצבה את מחשבת התנ"ך. סעדיה גאון וגם הרמב"ם ניסו גם להתפשר עם הפילוסופיה האסלאמית, בלי להבין, לעמוד על יחוד ירושתם שלא הובנה על-ידם.
ליד השמירה על ההלכה, פרחו כל מיני ספקולציות ניאו-אפלטוניות. ניוטון החריף הבין שכל הספקולציות הקבליות אין להם דמיון עם הירושה המחשבתית התנ"כית.
ההתרכזות בהלכה, ללא ביסוס שלה, או בהתרחקותה מהפילוסופיה הלשונית שעיצבה את מחשבת התנ"ך, השאיר שדה פתוח לכל מיני ספקולציות שלא היה להן דמיון לירושה המחשבתית של אבות העברים. העיוורון המחשבתי הזה איפשר ספקולציה קוסמולוגית פראיות, כפי שאנו מוצאים בספרו של חיים וויטאל, 'עץ חיים', תלמידו של הא"רי. בקוסמולוגיה קטסטרופלית זו, לפי חיים וויטאל, במקום שממנו האלוהות הצטמצמה, למען לתת מקום לבריאה, האור שהיה צריך למלא את המקום שהושאר, התפזר, ועל המאמינים הוטלה המשימה לאסוף אותו.
האם יפלא שקוסמולוגיה קטסטרופלית כזו, כפי שהיתה הקוסמולוגיה של חיים וויטאל, שהיתה קוטבית לקוסמולוגיה הלשונית של פרק א' של ספר בראשית, הולידה את משיח השקר, שבתאי צבי?
לא מצאתי בהגות היהודית שום הצבעה על כך, שהספקולציות האלו של יהודים, ספקולציות נאו-אפלטוניות שעליהם מבוססת הקבלה, או קוסמולוגיה קטסטרופלית כזו של חיים וויטאל, סותרות את היהדות. יהודים עד כדי כך לא הבינו את הפילוסופיה הלשונית של אבותיהם, שלא שמו לב שבקבלה 'עץ החיים' הוא לגיטימי, עץ שנאסר לאכל מפריו במשל 'עץ הדעת'. גם ספרו של חיים וויטאל נקרא 'עץ חיים'.
לפי היהדות המאוחרת, כל עוד קיימו את ההלכה, כל סוגי הספקולציות היו כשרות.
בעולם הנוצרי ספר התנ"ך נשאר מקודש, כיוון שהוא כביכול נתן צדוק למהפכה הנוצרית. אבל רעיונות התנ"ך לאט לאט חדרו לעולם הנוצרי והצמיחו את התנועה הנומינליסטית האנגלית שאתה החלה ההתנגדות למחשבה היוונית. כך הפילוסוף אוקם, טען, נגד ההשקפה היוונית על עולם נצחי. אמר, שאלהים רצה להרוס את העולם בזמן המבול, הוכחה שהעולם אינו נצחי. הנומינליסטים התנגדו למחשבה של האסכולה המנוגדת להם, האסכולה הראליסטית, אסכולה שהיתה המשך למחשבה היוונית. האסכולה הראליסטית סברה בדומה לאפלטון, שלמושגים לשוניים קיום עצמאי. הרי אפלטון סבר שלאידיאות קיום עצמאי.
הנומינליסטים בהבדל מהראליסטים סברו שמושגים צריכים להיות קשורים לעצמים. הם הבינו את פילוסופית השפה רק חלקית. הרי התרומה החשובה ביותר של פילוסופית השפה היא שהיא יוצרת את המילים בכוחות משותפים עם קהילות, ביחוד נותנת שמות לפעולות, פעולות שמיות היוצרות את העולם הלשוני של האדם.
למרות ההבנה החלקית הזו של הנומינליסטים האנגליים, הם היו אלו שניתקו את המחשבה המערבית מהמחשבה היוונית.
הובס הנומינליסט יותר מאחרים הבין את הפילוסופיה הלשונית, אף הוא התנגד לפילוסופיה היוונית. עובדה ששני ספריו העיקריים נקראים בשמות עבריים, 'הלוויתן', והספר השני, 'בהמות'. בהקדמה לספרו 'הלוויתן', הובס אומר שלאדם יכולת יצירה כמו לטבע. ברור שהובס הבין מהתנ"ך שספריו מבוססים עליו, שהשפה מאפשרת לאדם ליצור.
אמנם הובס עם כל הבנתו, לא הבין את פילוסופית השפה לגמרי. אבל הוא אמר, מתוך אינטואיציה, שהשפה היא כלי יצירה, דבר שעד היום, אלו שעוסקים בשפה לא מבינים. אלו שהיום עוסקים בשפה, מיחסים לה רק יכולת של קומוניקציה, לא יכולת של יצירה.
הובס גשם אינטואיציה על מהות השפה, בהצעתו בספרו ה'לויתן', ליצור מדינה בהסכם, מדינה שהיא מבוססת על חלק מעקרונות התנ"ך.
הובס גם התווכח עם דקרת, באומרו לו, שבניגוד להכרזתו 'אני חושב על-כן אני קיים', שהאדם חושב בשפה.
הזכרנו כבר את ניוטון, שהושפע מהמחשבה התנ"כית, אבל עלינו כאן להרחיב שהמדע החדש, השונה מהמדע היווני, התאפשר רק כתוצאה מחדירת המחשבה הדינמית התנ"כית.
אמנם העברים בהמשך לעקרונותיהם הלשוניים, לא פתחו מדע, אבל חדירת העקרונות הלשוניים הדינמיים איפשר להחיות את המדע היווני שנעצר, כיוון שהוא היה מבוסס על מחשבה סטטית. הרי היוונים האמינו שהעולם הוא נצחי, לכן מחשבתם היתה סטטית. הם פיתחו רק גיאומטריה, מדידת היקום הנצחי הסטטי.
המתמטיקה החדשה איפשרה את מדידת התנועה ביקום, תנועה שהיוונים התנגדו לה. הזכרנו כבר שסוקראטס, אפלטון, אריסטו התנגדו לקביעתו של הרקליטוס שהעולם זורם. ברור שמדע חדש זה המודד את התנועה, לא יכול היה להתפתח ביוון. גם מדע האבולוציה לא יכלה להתפתח בתוך עולם המחשבה היוונית שהאמינה בעולם סטטי, פרמנידי. לא לדבר על מדע האינפורמציה, שהוא פרי השפעת הפילוסופיה התנ"כית, שההשקפה היוונית על עולם סטטי לא איפשר.
לדאבונינו בכל ההתפתחויות האלו, ליהודים לא היה חלק, כיוון שהם פלפלו בהלכה, הפילוסופיה הלשונית התנ"כית נשכחה אצלם. הקבלה שהתפתחה לצד ההלכה, עסקה בפלפולים בשאריות של המחשבה הניאו-אפלטונית.
הנומינליסטים האנגליים לקחו מצאצאי העברים את הבכורה המחשבתית של אבותיהם.
אפילו אחרי השתררותם של היהודים מהגיטאות, הם נעשו חסידי המחשבה הלותרנית, לותרניות שעשתה דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. על זה בשעור הבא

מודעות פרסומת

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 484 'סוד ההארה' של יוצאי אור: אברהם, ענר, אשכל וממרא

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 484 – 'סוד ההארה' של יוצאי אור: אברהם, ענר, אשכל וממרא
'סוד ההארה' של יוצאי אור היתה שהקיום צייד את כל הברויים עם 'דחף הקיום', דחף דטרמיניסטי, להבדיל מה טוב לקיומם, מה רע לקיומם, יכולת בריחה מסכנות לקיומם. לאדם הקיום הוסיף את כלי השפה, כלי הכולל 'רצון חופשי', יכולת הבדלה, יכולת ניכור, המשחררים מחוקים דטרמיניסטיים, חוקי גורל. ניכור המאפשר 'מודעות'. מודעות, פרי ניכור, רק אנשים שניכרו עצמם מטריטוריה, מאוטוכטוניות משיגים אותה. שפה המאפשרת יצירת תנאי חיים משופרים.
'סוד ההארה' התאפשר רק כפרי ההנתקות מאוטוכטוניות, הודות גשום הצווי לאברהם: 'לך לך מארצך…'. יוצאי אור קבעו את ההארה בצורה סמלית, במשל 'עץ הדעת' על שלושת חלקיו, חלק גן עדן, חלק עץ הדעת, חלק קין והבל.
הדורות לא הבינו את מסר המשל, פרי ההארה, אבל משל זה עיצב את מחשבת התנ"ך בדרך 'אוסמוזה'. משל סמלי ראשוני לא מוחשי משפיע בצורה חידתית, צורה שאפשר להגדירה 'צורה אוסמוזית'.
עובדה היא שמחשבת התנ"ך כולה מבוססת על ה'הארה הסודית' הזו שבמשל, מבלי שאלו שגשמו את המשל, גלום ה'הארה הסודית', הבינו אותו.
על יסוד ה'הארה הסודית' הראשונה, נתווספה 'הארה סודית שניה', למשה לרגלי הסנה הבוער, 'הארה' שהשלימה את 'סוד' יחוד מחשבת התנ"ך. גם 'הארה שניה' זו התאפשרה למשה, שניתק עצמו ממצרים, ניכר את עצמו ממנה. הוא גם ניתק, ניכר עצמו, מאוטוכטוניות, ניתוק, ניכור, המאפשרים קשר עם חידת הקיום.
אני אזכיר כאן פעם נוספת, את הבנתו הגאונית של ניוטון, שאמר שלקדמונים [כוונתו ליוצרי התנ"ך], התגלו דברים שלא מובנים לו עצמו, ולא מובנים לבני דורו.
שבי גולי בבל, בבית השני, ניתקו את עצמם מהחוט הפלאי של ה'ההארה הסודית'. הם חזרו רק לפולחן, בהמשך צמצמו את הירושה הפלאית ב'הלכה בלבד'. לכן לא יפלא, שצאצאי העברים המאוחרים כאשר עומתו עם פילוסופיות דומיננטיות של תקופתם, עמדו כמתנצלים, כנחותים, לא הבינו שמורשתם הפילוסופית עולה בעומקה על תרומות תרבויות אחרות.
עלינו להבין שאבות העברים שהיתה להם 'הארה סודית' של עולם האדם, ניתקו את עצמם מתרבויות שבזמנם הגיעו לשיא, התרבות השומרית, התרבות המצרית. רק ההינתקות מתרבויות דומיננטיות, איפשר את ה'הארה הסודית'. התרבות השומרית בהשגיה עלתה על התרבות היוונית המאוחרת יותר. אבל שתי התרבויות האלו, השומרית והיוונית, היו שבויות באמונה בגורל, באמונה בדטרמיניזם, אמונות שלא איפשרו הפשטה, הפשטה של עולם השפה הנעלמת.
בשעורים קודמים הערנו שאפילו המדען הגאוני איינשטיין, שהיה שבוי בחוקים הדטרמיניסטיים, לא הבין את עולם השפה הנעלמת, שפה תרומת ניכור, ניכור נוגד דטרמיניזם.
על כן, אין לתמה שצאצאי העברים, שכבר לא הבינו את הירושה הפלאית של אבותיהם, נאחזו ב'הלכה', וכאשר עומתו עם פילוסופיות דומיננטיות, עמדו מבוישים מולן.
הזכרנו, שניכור, היבדלות, מאפשרים 'מודעות'. וניכור עצמו מתאפשר רק בהנתקות מאוטוכטוניות. אבל 'מודעות' היא חלק מהאדם הלשוני, רק שהוא לא מודע לעובדה זו. הרי הילד כבר נעשה מודע כאשר הוא מנתק את עצמו מאמו, יכול למסגר עצמו במלה 'אני', מלה שהוא שואל מגנזך הקהילה. למרות שעובדה זו צריכה להיות ברורה, ברוב התרבויות 'ניכור' או alienation היא מלת גנאי.
העובדה ש'מודעות' היא פרי ניכור לא מקובלת על האדם, היא נראית לו רפאית, והוא מעדיף מצב דטרמיניסטי. לא רק הגאון המדעי איינשטיין רצה בדטרמיניזם, זו משאלתו של האדם, כיוון שהעולם הלשוני ה'נעלם', העולם הלשוני ה'רפאי', מפחיד אותו.
וכאן אנו מגיעים שוב ל'הארה הסודית' של אבות העברים, שאימצו מיד את ה'מודעות', מודעות של חוה ואדם, שאחרי אוכלם מפרי 'דעת', נוכחו שהם עירומים. הכרה זו של חוה ואדם היתה פרי 'דעת', דעת המנכרת, דעת המנכרת שהיא ה'מודעות'. ומדוע עובדה זו לא הפחידה את אבות העברים? ברור שעובדה זו לא הפחידה אותם, הרי ה'הארה הסודית' שלהם כללה הבנה שהעולם נשלט על-ידי אלוהות 'משגיחה'.
העולם הלשוני של האדם מקבל תוקף רק אם אלוהות משגיחה ערבה לו.
על כן, לא יפלא שהיוונים שהאמינו שישות שרירותית, המוירה שליטה בעולם רצו להיאחז בדטרמיניזם, רצו להיות ילדי האדמה למען להימלט משרירותיות הקיום.
ובכן, אנו צריכים להיות אסירי תודה, שאברהם ובני לוויתו, ענר אשכל ומימרא קיימו את הצווי האלוהי לאברהם: 'לך לך מארצך…'. אנו צריכים להיות אסירי תודה לאברהם, אם אנו מוכנים לקבל את המסר של 'ההארה הסודית' של יוצאי אור, 'הארה סודית' שעיצבה את מחשבת התנ"ך.
אם נקיש מעקרונות מחשבת התנ"ך, על המשלים שנמסרו במינימליזם, נרחיב אותם, נוכל להצביע שמה שהם כוללים, היא למעשה הפילוסופיה היחידה. היא הפילוסופיה היחידה, כיוון שהיא מבוססת על מתת השפה לאדם, שפה המיחדת את האדם מברויים אחרים על כדור הארץ שלנו.
ברור שהעולם האנושי הלשוני הוא שרירותי, הוא רפאי, אבל כל הקיום האנושי הוא רפאי, מיסתורין. עובדה זו לא צריכה להוביל את האדם לברח לאמונה בדטרמיניזם, לא צריכה להוביל את האדם להאמין בגורל, אמונות המייתרות את מתת השפה לאדם, שפה שהיא שרירותית, שפה היוצרת את עולמו הלשוני של האדם.
על האדם להשלים עם המתתים שהוענקו לו, לא להתכחש להן. הפילוסופיה היוונית כולה מבוססת על הכחשות של המתתים, המיחדים את האדם. היא אפילו התכחשה לשפה יוצרת. אם בדבר הרביעי מעשרת הדברות נאמר שעל האדם לברא את עולמו האנושי, בדומה לבריאה של אלהים שברא את היקום, בטראגדיה של איסכילוס, פרומתאוס, חצי-אל זה, נענש על כך שהעניק לאדם יכולת שימוש באש, למען הטבת חייו. בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס מתכחש לשפה היוצרת ערכים, רוצה אותם להיות אימננטיות, חלק מהנפש. במציאות רק 'דחף הקיום' הוא אימננטי בכל הברויים, ערכים הם פרי השפה הרפאית, שפה הנוצרת משתוף פעולה של קהילות אנושיות.
האם המדע החדש מאשש את האמונה היוונית שהעולם הוא נצחי, או מאשש את הנאמר בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, שהעולם נוצר מאין, מהנפץ הגדול?
האם העולם הוא נצחי, הוא סטטי, לא משתנה, כפי שהיוונים האמינו, או האבולוציה מצביעה על כך שהעולם משתנים בשלבים, כפי שאלוהי התנ"ך, הבורא את העולם בורא אותו שלב, שלב. האם העולם הוא נצחי, סטטי, קביעה נוגדת את חוק ה'נפץ הגדול'.
הפילוסופים היווניים, אפלטון, אריסטו שנאו את הרקליטוס שדיבר על עולם זורם משתנה. אבל הרקליטוס הבין רק חלק מעולמו של האדם, באומרו שהוא לא יכול להכנס פעמיים לאותו הנהר הזורם. הרקליטוס לא הבין שבעולמו של האדם הלשוני לנהר ניתן שם, המאפשר להכנס לנהר השמי פעמים רבות.
האם צאצאי העברים היו מודעים לעליונות מחשבת התנ"ך, מחשבה מבוססת על המתת, השפה, המתת היחידה המאפשרת נתינת שמות, יצירת עולם השפה? האם צאצאי העברים היו מודעים לעובדה שרק שפה מנכרת, ממסגרת את התופעות בשמות, מאפשרת מחשבה. הרי ביקום ללא שמות נמצאים בזרימה סוחבת של הרקליטוס.
צמצום ה'הארה הסודית' של אבות העברים, ל'הלכה' בלבד, שמט מצאצאים אלו לא רק את יעודם, צדוק קיומם, ייתר אותם. על כך בשעור הבא.