אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 487 – העולם האנושי הלשוני גשר, מתוחזק על-ידי שמות ומספרים, מעל היקום הזורם

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 487 – העולם האנושי הלשוני גשר,
מתוחזק על-ידי שמות ומספרים, מעל היקום הזורם
היוונים בפחדם מהזרימה ההרקלידית, עצרו את היקום, סלדו מהשפה השרירותית, הטמינו את דעת בתוככי נפשם. היקום הנצחי לא חסך מהיוונים את המוות גזרת מוירה, אלים מקנאים, בקשו עולמות חלופיים, עם אלים צודקים יותר.
העולם הסטטי, עצר את היוונים בתרם אחרי סוד הקיום, בסטטיות, דברים לא משתנים.
העברים יוצאי אור, טעמו מפרי עץ הדעת, דעת המבדילה, דעת המנכרת. דעת התמקדה בעיניהם שאורו, גילו את גופם העירום שיש לכסותו, נעשו מודעים לעולם מחוצה להם. דעת הצליפה בהם להעניק לגוף זה שם, למען לא יבלע בזרימה, שם שיעניק קביעות לפסק זמן מוגבל.
דעת שהצליפה באלו שאכלו את פריה, להעניק שמות, בראה את גשר עולמו של האדם.
גשר שמות רעוע, העברים התבוננו למעלה, גילו את הערב לגשר צר זה, הודו על המתת, העולם הנגלה, גשר צר על זרימה סוחבת.
אני מעלה הגיגים אלו אחרי קראי בשנית את ספרו של
TOBIAS DANTZIG בשם NUMBERS שקניתיו בשנת 1985
על שער הספר כתובה הערה של איינשטיין שזהו הספר המעניין ביותר שהוא קרא על התפתחות המתמטיקה.
עדותו של איינשטיין נכונה, כיוון שספר זה מתאר איך עוצבה הספרה 0, סופית במאה ה-16, שהיוונים לא ידעו עליה, כיוון שהשקפת עולמם סברה שהעולם הוא רציף, ולא היה בו מקום לסימול 'הריק'. כן יש בספר איזכור של הסדרת המספרים בחשבון בצורה היררכית.
למרות ששני המחברים הם יהודים, הם אינם מזכירים את העובדה, שסימול לריק התאפשר רק כיוון שבינתיים חדר לעולם המערבי מהתנ"ך מושג ה'אין', הרי בפרק א' של ספר בראשית מסופר על האלוהות היוצאת מה'אין' ובוראת את העולם. אבל הדיון כאן אינו על ה'אין', שעליו כבר דיברתי בשעורים קודמים. בקריאה מאוחרת זו, שנית, בספר, נתקלתי בעוד אי הבנה של המחבר, שבסוף הספר טוען שרציפות ה'אני' מתאפשרת ממושג הזמן ולא מהשם.
דנציג כמו הפילוסוף ברגסון ראה בזמן ישות יוצרת, בעוד הזמן הוא רק 'מודד' של התרחשויות. מכאן הטעות של דנציג, וגם טעותו של איינשטיין, שלא שם לב לטעות.
במציאות רק ה'שם' מאפשר לאדם לראות את עצמו תחתיו כרצף מוגבל. ה'שם', כמו ה'ספרה' או ה'מספר', מנכסים לעצמם נתח מוגבל, מהזרם היקומי.
אנחנו זוכרים את עצמינו כיחידה הודות לשם. אנשים השוכחים את שמם, מאבדים את זהותם. ה'זמן' מודד רק את משך הקיום, או פעילות הגוף. הזמן מסתלק מהגוף המת הלא פועל.
המתמטיקה החדשה, השונה מהיוונית שיצרה רק גאומטריה, מדידת העולם הרציף, יכולה למדוד את התנועות, הזרימה ביקום, על ידי המספרים, כאשר נוסף למספרים ה'0', המציין את הריק.
את אי הבנת מהות הזמן, אנו מוצאים כבר אצל אוגוסטינוס, שבוידויים שלו, בספר ה-12, מספר, שהוא יודע את מהות הזמן, אבל כאשר שואלים אותו עליו הוא לא יכול להסבירו. את אוגוסטינוס מזכירים בנידון עד היום הזה. ואנו רואים תוצאות אי הבנה זו אצל ברגסון, וגם כאן אצל דנציג. ברגסון שראה בזמן, יסוד מפעיל, ודנציג, הרואה בו את הכרתינו, מודעתינו למשך קיומינו.
גם פרוסט הושפע מברגסון, לכן קרא לספריו 'חפוש הזמן האבוד', במקום לקרא להם 'חפוש ההתרחשויות האבודות'.
במציאות האנושית, מודעתינו היא פרי 'הניכור', גלגול ה'הבדלה', שחוה ואדם מנכסו לעצמם מפרי עץ הדעת. בעזרת ה'ניכור', ה'הבדלה', חוה ואדם יכלו להביט על גופם כעירום. הודות תרומת ה'ניכור', ניכור שהנו חלק מהשפה המבדילה, מתאפשרת ה'מודעות'. לא בכדי, בעברית 'מודעות' היא פרי 'דעת' שחוה ואדם נכסו להם מ'עץ הדעת'.
בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, נאמר על ידי אלהים: 'יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה'. משך זריחת המאור מכונה 'יום', זמן, העדר הזריחה מכונה 'לילה'. 'יום' שהנו 'זמן' מודד את הפעולה, את הזריחה.
אלהים בורא את העולם משך ששה ימים. ה'ימים' 'זמן', מודדים את הבריאה, את הפעולה האלוהית. גם בדבר הרביעי מתוך עשרת הדברות, האדם מצווה לחקות את האלוהות הבוראת את העולם בששה ימים, וכמוהו לברא את עולמו. ה'ימים' שהנם זמן מודדים את משך היצירה, פעולה.
ברור ששני יהודים מכובדים אלו לא הכירו את פילוסופית השפה בתשתית מחשבת התנ"ך, גם האדון, הפילוסוף המהולל ברגסון, לא ידע דבר על פילוסופית השפה התנ"כית, שבה 'זמן' הוא מודד פעולה, ולא יוצר.
בהמשך התפתחות פילוסופית השפה התנ"כית, העברים נכסו לעצמם את שורש 'נכר' מאוגריתית ומהשפה האכדית, ששם 'נכר' ציין את השם 'נוכרי'. פלא ההתפתחות הלשונית התנ"כית הפכה את השורש 'נכר', השורש האוגריתי, אקדי, לפועל 'להכיר', 'לנכר', לשם 'הכרה', ליד השם 'מודעות'.
השפה בצורה פלאית משכללת את עקרונותיה הראשוניים. 'נכר' שהפך ל'הכרה' משוכלל יותר מה'הבדלה' שחוה ואדם נכסו לעצמם. הרי כבר ב'דחף הקיום' של הברויים יש 'הבדלה', מה טוב לקיום, מה רע לקיום, הרי כל הברויים בורחים מסכנות לקיומם.
התנ"ך רצה לשכלל את מתת 'דעת', מיכולת 'הבדלה' של 'דחף הקיום', למתת המאפשרת את ה'מודעות', את ה'הכרה', מודעות המעניקה למנכס את 'דעת' את יכולת הענקת שמות, שמות החוכים מהזרם רצף מוגבל, גשר מעל הזרימה של היקום.
פילוסופית השפה הפכה את השמות לאבני יצירה, יצירת עולמו הלשוני של האדם. עלינו להזכיר כאן, שמענק יכולת היצירה, והפיכתה ללגיטימית, כפי שאנו מוצאים את זה בדבר הרביעי מתוך עשרת הדברות, אנו לא מוצאים אצל היוונים, ששם יצירה היתה הסגת גבול האלים, שרק להם היתה זכות יצירה.
הלגיטימיות הזו שהוענקה לאדם ב'דבר הרביעי', ליצור, לברא את עולמו הלשוני, שחדר לעולם המערבי מהתנ"ך, איפשר את כל ההתפתחות הזו של המתמטיקה החדשה, שדנציג מדבר עליה. הלגיטימיות של יצירה בכלל, תרומת מחשבת התנ"ך, איפשרה לאיינשטיין, שזלזל בתנ"ך, אמר שהוא כולל סיפורי ילדים, את מחקריו הפיזיקליים.
המתמטיקה החדשה התאפשרה הודות לפילוסופית השפה, שחדרה לעולם המערבי מהתנ"ך, שלדאבונינו, יהודים מכובדים לא היו מודעים לכך. הנומינליסטים האנגליים היו אלו שאיפשרו את ההתפתחות הזו, בכך שדחו את הפילוסופיה היוונית הסטטית, בשם עקרונות התנ"ך. אולי יש שוב להזכיר את ניוטון, שעמד על תרומת מחשבת התנ"ך, באומרו שלעתיקים, כוונתו לעברים, התגלו דברים לא מובנים לו ובני דורו.
כפי שכבר הזכרנו בשעורים קודמים הצטמצמות היהדות ב'הלכה' בלבד, שהעקרונות הפילוסופיים שעצבו את מחשבת התנ"ך נפקדו ממנה, הוריש את הירושה הפילוסופית של התנ"ך, לעם אחר.
אפילו אנשי מדע יהודיים, כמו איינשטיין, או פילוסוף יהודי כמו ברגסון הוכו בעיוורון, מלראות את האוצרות הפילוסופיים של אבותיהם.
יכול להיות שאיבוד העצמאות המדינית אחרי חורבן בית ראשון, גרם לכך, שיהודים כמעוט איבד את היכולת להבין את העקרונות המהפכניים של אבותיהם, עקרונות שיכלו לפרח רק אצל עמים ריבוניים.
מיעוט כנראה מאבד את בטחונו, מזדהה עם מחשבה ריבונית של שליטים, כאשר מיעוט זה משמר את ירושת אבותיו בצורה מאובנת בלבד. כבר פילון האלכסנדרוני ניסה לקבל לגיטימיות לירושתו העברית, ממחשבת אפלטון, הרמב"ם ניסה לקבל לגיטימיות למחשבת אבותיו ממחשבתו של אריסטו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: