אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 497 – ביאלי החוזר לתיאמת

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 497 – ביאליק החוזר לתיאמת
אולי כדאי לחזור למסה קצרה של ביאליק 'גלוי וכסוי השפה', לתת לה פרשנות. ביאליק נותן שם 'תוהו', לאלוהות המופיעה לפני משה בספר שמות, פרק ל"ג, פסוק 20 : 'כי לא יראני אדם וחי'. ובכן, ביאליק מחליף את האלוהות הערבה לעולם של האדם 'בתוהו'. האם ביאליק רצה לחזור למצב בראשיתי, כפי שזה מסופר ב'אנומה אליש', מיתוס הבריאה המזופוטמי, לפיו האל מרדוך, ברא את העולם בבתרו את תיאמת, תוהו, אלת הבראשית?
או אולי ביאליק רצה לבטל את השפה, שרק במינוחים שונים, במשך דורות האדם, רק מכסה על התהום? ביטול השפה פרושה לחזור למצב החיתי טרם חוה ואדם טעמו מ'עץ הדעת'? פירוש רצון כזה הוא ביטול מחשבת התנ"ך, המבוססת על התוספת הזו שפרי 'דעת' שהעניקה לעברים, את פילוסופית התנ"ך.
אולי ביאליק לא התעמק במחשבת התנ"ך, בכלל לא הבין אותה, כפי שצאצאי העברים במשך הדורות לא הבינו אותה, לכן לא צלחו להתמודד עם מחשבות קוטביות.
יש להעלות את ההשערה שביאליק בכלל לא הבין משמעות השפה. הוא טוען שהשפה במינוחים שונים בסך הכל מכסה על תהום. כאילו היקום עם כל גרמי השמיים לא קיימים, קיימת רק 'תהום'. גרמי השמיים וודאי תוהים על בורות כזו, על הנחה שהם בכלל לא קיימים, שהיקום המתרחב, תלוי או לא תלוי בשפה. שפה, אמצעי שהוענק לאדם למטרה להשיג חסרים לקיום, כפי ש'דחף הקיום' מאפשר לברויים השגת מזון, לדעת מה טוב לקיומם, מה רע לקיומם, לברח מסכנות.
האדם במקרה, או לא במקרה, כתוצאה של התפתחות אבולוציונית, קיבל אמצעי נוסף למחיה, אמצעי חיצוני, המאפשר לו חליפין. במקרה או לא במקרה, אמצעי נוסף זה, אמצעי השפה, מעניק לאדם 'מודעות', מודעות המאפשרת לו להתבונן על היקום. 'מודעות' זו, התבוננות זו, לא הוענקה לברויים מחסרי שפה.
'המודעות' הזו, המקרית, מאפשרת לאדם להיווכח, שמשך קיומו קצוץ. ובכן, האדם בעל ה'מודעות', בעל ההתבוננות, לא משלים עם עובדה זו. כנראה ההיווכחות זו גרמה לביאליק לטעון שהשפה רק 'מכסה על 'תהום', תהום מטפורה ל'מוות', מכאן משורר מהולל זה התעלם מהקיום, מגרמי שמיים, הכריז שהכל הוא 'תהום'.
אבות העברים, יוצרי מחשבת התנ"ך, היו חכמים יותר מהמשורר המהולל ביאליק, שהכתירו אותו כמשורר לאומי. אבות עברים חכמים אלו בחרו דווקא בחיים, בחיים קצובים. הם יצרו עקרונות בהתאם לעקרונות הקיום, יצרו 'עולם נגלה' בלבד, הסתפקו בנצחיות שרשרת הדורות.
אבות עברים חכמים אלו לא הפכו את הקיום ל'תהום' בלבד, הסתפקו במנות הקצובות של חוקי הקיום, ושלחו ברכות לעתיד צאצאיהם.
אבות העברים החכמים הבינו שהשפה היא כלי, כלי להטבת החיים הקצובים. אבות עברים חכמים אלו לא חשבו שהכלי שהוענק להם מ'עץ הדעת', הוא כלי מאגי, כדוגמת המצרים העתיקים, שחשבו שהכלי מכיל כבר אפשרויות, יכול במינוח השבעה, ליצור עולמות חלופיים.
אבות העברים החכמים לא חשבו שהכלי בצורה פלאית מספק דברים, הבינו שצריך לעמול למען השגת דברים, לכן לא האמינו ב'גן עדן', משאלה אנושית המתמידה עד היום.
אבות העברים החכמים לא האמינו כמו היוונים המאוחרים שהם נצחיים, שהם בני האדמה. משום מה צאצאיהם, לא הבינו את חכמתם, חוכמה יחידה אנושית, הם העדיפו את המשאלות על נצחיות, הכתירו את אלו שבשרו אותם, כחכמי עולם.
הצאצאים המתוחכמים של אבות העברים החכמים, מאסו ב'עולם נגלה', רצו עולם רצוף, שהמוות מגורש ממנו.
האם צאצאים מתוחכמים אלו של אבות העברים החכמים, השיגו את מבוקשם?
גם אם נעניק הנחה לביאליק, שלא למד מאבותיו צניעות, השלמה עם חוקי הקיום. ונטען שכתב מה שכתב בשנת 1915, בזמן מלחמת העולם הראשונה, וראה בדאגה את הגורל עמו. אולי התכוון למלל הגרמני שבטענה לרוחניות שאפו להרוס את העולם. גם דאגה כזו לא מצדיקה שלילה גמורה של הקיום, שלילה גמורה של מתת השפה.
הרי כל מחשבת התנ"ך היא הבטחה, היא נחמה, היא חזון יחזקאל על העצמות היבשות הקמות. האם כפירה כזו, כפי שאנו מוצאים במסה קצרה זו של ביאליק, מאפשרת תקומה?
עובדה מצערת שצאצאי העברים אחרי חורבן בית ראשון דחו את הנבואה, ששמרה על גחלת החוכמה של אבות העברים, חוכמת פילוסופית התנ"ך, ובמקומה נתנו בכורה לכהונה, כהונה שבמהותה לא שונה מכהונות אחרות של עמים אחרים.
עובדה זו שהכהונה קבלה בכורה, השכיח במדה רבה את פילוסופית השפה, שהיא תשתית מחשבת התנ"ך, היא אשר מעניקה את היחוד שלה.
צאצאי העברים שגלו למדינות הלניסטיות ההגמוניות, הושפעו מהן, לא צלחו להתמודד אתן, להציג את מחשבת אבותיהם, את פילוסופית השפה הקוטבית למחשבה היוונית, הושפעו ממנה, רצו אף הם כמו היוונים נצחיות. העלו את המשאלה שבורא העולם, שברא עולם מושלם, ישנה סדרי עולם, סדר שהוא ברא, שנצחיות תשרור, שהמוות יגורש מהקיום. האם הם השיגו את מבוקשם?
גם חכמים אלו שרצו בשינוי סדרי עולם, ראו את העולם הקיומי שנברא על-ידי האלוהות, עולם מושלם, כ'תהום', הם כאחרים קיימו את דברי ישעיהו: 'מחריביך ומהרסיך מקרבך יצאו'.
חכמים אלו בין צאצאי העברים לא היו האחרונים שרצו בשינוי סדרי עולם, חכם כמו מרכס כינה את אלוהי התנ"ך כאלוהי הכסף, רצה שה'היסטוריה' במהלכה תשנה סדרי עולם, בעזרת כוחנות אנושית, האם הוא צלח, מחוץ ליצירת הגולגים?
בכל דור ודור קמים יהודים חכמים שרוצים בשינוי סדרי עולם. האם ביאליק המשורר המהולל, שהוכתר כמשורר לאומי, רצה אף הוא בשינוי, שינוי העולם שלפיו הוא תהום, רצה בשינוי מתת השפה, שלא רק תכסה את התהום.
אין במסה קצרה זו של ביאליק אף מלת נחמה, נחמה שהיא חובת משורר שהוכתר כמשורר לאומי. מלת נחמה, המתבקשת, אם משורר זה חזה את השואה. אולי חוסר הבנה זו של ביאליק את מחשבת התנ"ך, חוסר הבנתו את פילוסופית השפה, היצירה החד-פעמית של האנושות, היא סמל לנמיכות קומה צאצאי העברים ששכחו את מסר אבותיהם.
אבוד עצמאות מדינית, הפך את העברים למיעוט מחוסר הבנה וכבוד. הפך אותם למתרפסים לפני מחשבות דומיננטיות, חסרות את ההבנה העילאית שאנו מוצאים בתנ"ך.
מהות מחשבת התנ"ך לא כללה שמירת תרי"ג מצוות, אלא הבנת חוקי הקיום, השלמה עם אפשרויות קיומיות, לא להפתות על-ידי משאלות, לברך על מתתי הקיום ב'אמן'.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: