אוניברסיטה ווירטואלית, שעור 508 – 'מודעות' למי?
אדם לא סלח לחוה שהאכילה אותו מפרי 'עץ הדעת', הפכה אותו ל'מודע', בעוד שהוא השתוקק לחיות בין חבריו ב'גן העדן' ללא דאגה, ללעוס בשקט את המצוי, לשחק, רצה בדומה להיידיגר, להסתתר בשפה, לא להיות אחראי לזולת.
הסרוב של אדם למתת ה'מודעות', שחוה כפתה עליו, אולי מסביר מדוע עד היום ניירולוגים, לשונאים מעדיפים
QUALIA פנימית, לא 'מודעות' חיצונית פרי 'עץ הדעת'.
הניירולוג ג'רלד אדלמן יחד עם ג'אוליו טונוני בספרם: 'יקום של מודעות' , מסבירים את 'קווליה' כתולדה פנימית' של המח. אם קווליה הנה פנימית, אולי היא גם נחלתם של דרי 'גן עדן', שלא מכירים את דמותם במראה.
אדלמן מצטט גם את הפילוסוף האמריקאי וויליאם ג'מס הטוען ש'מודעות' הנה תהליך. כל הבלבולים האלו לגבי 'מודעות', שאנו מוצאים אצל ניירולוגים ולשונאים היא תוצאה של אי התקבלות האינטואיציה של משל 'עץ הדעת' ש'מודעות' היא פרי 'דעת', דעת ממקור חיצוני. למרות שאבות העברים לא ידעו על המח כמרכז החשיבה, כמו דורות רבים לא ידעו על כך בזמנו, עד אשר הרופא הפילוסוף גלן קבע במאה ה-שניה לספירה שהמח הוא מרכז החשיבה, הם באינטואיציה עילאית, הבינו ש'דעת' היא ממקור חיצוני.
אם אבות העברים מחברי משל 'עץ הדעת' לא ידעו על המח כמרכז החשיבה, הם גם לא ידעו על האונות הקדמיות שהתפתחו יותר מאוחר במח האנושי, שהם מפותחים אצל האדם יותר מאשר אצל חיות מפותחות. הם לא יכלו לשער שבאונות הקדמיות קולטנים מקושרים לאינפורמציה היקומית. הרי את אינפורמציה המהווה את גופינו, ה- DNA גלו רק במחצית המאה הקודמת. למרות העדר ידיעות אלו אבות העברים כתוצאה משבר תרבותי שהם עברו, כאשר
במצוות אלהים נפרדו מאור, מרכז שומרי שבר תרבותי שגרם אצלם למוטציה.
שבר ברצף, במקרה של אבות העברים, שבר ברצף תרבותי, גורם למוטציה, מוטציה המעוררת תובנות רדומות. קשה להסביר בצורה אחרת את האינטואציה העילאית שאבות העברים חוו, אברהם, ענר אשכל וממרא, שחברו את משל 'עץ הדעת'. הם חברו אותו בצורת סלקציה, מכל המיתוסים של עמים, שהכירו אותם בנדודיהם. מאחר שמשל 'עץ הדעת' נמצא בתוך שברי משלים אחרים, שמהם אבות העברים יצרו את משלם, אי בהירות זו מונע את הבנת המשל. רק מעקב הגיוני מבדיל את המשל בתוך הבליל, דבר שגרם למאוחרים שלא תמיד הבינו מה אבות העברים שללו, מה חייבו.
מ י שעוקב בצורה הגיונית, יכול להיווכח שאבות העברים במינימום אפשרי, שוללים את 'גן-עדן', בחצי משפט. וכך נאמר שם, בפרק ב' 25:' ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו'. ובהמשך, אחרי אוכלם מפרי 'עץ הדעת' נאמר בפרק ג' 7: 'ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם'.
ובכן, אבות העברים בצמצום מכסימלי, בחצי משפט שוללים את 'גן 'עדן' בכך שחוה ואדם בגן לא היו מודעים לעירומם בדומה לחיות האחרות, ורק כאשר אכלו מפרי 'עץ הדעת', נעשו מודעים לעירומם.
ומה איפשר לחוה ואדם להיוכח שהם עירומים, פרי 'עץ הדעת', 'דעת', איפשר להם להסתכל על עצמם מבחוץ. ובכן, 'מודעות' מושגת על ידי יכולת של האדם להתבונן על עצמו מבחוץ וכן להתבונן במראה של הזולת להכיר את השתקפותו בו.
אבות העברים הבינו באינטואיציה עילאית, שיכולת זו להתבונן של היחיד על עצמו מבחוץ, הוא תולדה של קשר עם יסוד האינפורמציה החיצונית, 'דעת'.
ובכן, 'קווליה' פנימית, תוצר הנירונים לא מסוגלת להעניק לאדם יכולת חיצונית כזו של התבוננות, מכאן תסבוכת מחשבתית של לשונאים ונירולוגים על מהות ה'מודעות'.
אלו הרואים ב'קווליה' מעין 'מודעות', אינם מדגישים את היסוד החשוב ביותר בהתהוות 'מודעות'. לפי משל 'עץ הדעת', חוה ואדם נעשים מודעים לעירומם כתוצאה מאכלם את 'דעת'. ועל 'דעת' נאמר במשל, שהיא מאפשרת את ה'הבדלה', את ה'קטוע' ברצף. רק 'הבדלה' זו או 'קטוע' אפשרו לחוה ואדם לראות את עצמם כישויות מופרדות מהרצף, כישויות ערומות. ברצף האדם לא יכול להתבונן על עצמו מבחוץ.
נקח למשל את הקול שחיה משמיעה לקול שהאדם משמיע. הקול שהחיה משמיעה הוא רציף בעוד שהקול שהאדם משמיע, הוא מקוטע. יכולת ה'קיטוע', לפי משל 'עץ הדעת' הוא מתת 'דעת', דעת המבדילה, דעת המקטעת בין טוב לרע.
אנחנו רואים שבפרק א' של ספר בראשית אלהים בורא את המאורות כאשר הוא מקטע ברצף על-ידי הגדים, אינפורמציה, ויוצר אותם. כפי שהסברנו כבר, רק במחצית המאה הקודמת גילו את ה- DNA היוצרת את הישויות על כדור הארץ שלנו.
איינשטיין לא הבין שנוסחתו המפורסמת: 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע' מצביעה על כך שאנרגיה שבויה באינפורמציה. שהישויות ביקום הן תולדה של אנרגיות שבויות באינפורמציה.
כל גרמי השמיים הם אנרגיה שבויה באינפורמציה, כפי שזה נאמר בפרק הבריאה, שאלהים מעצב את המאורות על-ידי הגדים, שפה, אינפורמציה. ז.א. הוא שובה את האנרגיה באמצעות ה'הגדים'.
עד היום הזה פיזיקאים מדברים על כוחות, גרוויטציה כוחנית, המאפשרים את מסלולם של גרמי השמיים לא להתנגש זה בזוה. למעשה היכולת של גרמי השמיים לסוב במסלולם היא תוצאה שכוחות אלו , או אנרגיה זו, נשבתו באינפורמציה וכך מתאפשרים הסדרים ביקום, כך מתאפשרת חוקיות ביקום, חוקיות, שהיא אינפורמציה.
מה שאבות העברים שיצרו את משל 'עץ הדעת' באינטואיציה עילאית הבינו שהיכולות המבדילות בין האדם לחיה הוא תרומה של יסוד חיצוני, 'דעת', אינפורמציה, שהתחברה לאדם, יסוד המבדיל דבר מדבר, יסוד המקטע דבר מדבר, יסוד המאפשר הענקת שמות.
מאחר שאבות העברים הבינו באינטואיציה עילאית משמעות 'דעת', ה'מודעות' הסתברה מאקסיומה זו שלהם.
למרות שתובנות אינטואיטיביות אלו עצבו את מחשבת התנ"ך, כנראה דרך צינור השפה, הדורות המאוחרים של העברים לא הבינו את תובנות אבותיהם.
עלינו כאן להזכיר שאפילו הרמב"ם, בספרו 'מורה הנבוכים', לא הבין את משל 'עץ הדעת', לא הבין שהמשל שולל את 'גן-עדן', שבעיניהם הוא מושב חיתי, שאדם שיצא מתוכו, עלה לדרגת אדם רק באוכלו מפרי 'עץ הדעת'. הרמב"ם היה סבור שב'גן-עדן' האדם היה בעל תובנות עליונות, שנשללו ממנו בגין החטא שאכל מפרי 'עץ הדעת'. תובנה זו של הרמב"ם מזכירה את הפרשנות של שאול הטרסי שראה באכילה מפרי 'עץ הדעת' חטא, חטא שבגינו נכנס המוות לעולמו של האדם.
הרמב"ם כמו דורות מאוחרים, לא רצה לוותר על 'גן-עדן', למרות שהמשל 'עץ הדעת', שללו.
ואם הרמב"ם לא הבין את מסר משל 'עץ הדעת' מה נלין על עמי המערב, ביניהם היוונים הקלאסיים, שלא השלימו עם קצוב חיי אדם. אמנם היוונים הקלאסיים לא הכירו את תרבות התנ"ך, אבל עמים מערביים שכבר הכירו את מורשת התנ"ך, אף הם לא משלימים עם התובנות של אבות העברים בגין אי יכולתם להשלים עם המוות.
קשה להגיד שתרבויות מחוץ לתרבות התנ"כית לא היו בעלי מודעות, הרי היו בעלי שפה, אבל המודעות שלהם היתה על תנאי, או דמי מודעות. את אותו הדבר אפשר להגיד גם על ניירולוגם ולשונאים של ימינו, שהם מודעים, מודעים על תנאי, דמי-מודעים.
הסיבה לבלבול לגבי ה'מודעות', 'קווליה' היא תוצאה שהאדם רוצה בשפה כ'נתון', כמו הראיה. עד היום האדם לא משלים עם העובדה שגשום השפה היא חיצונית, נוצרת על-ידי הסכם בין יחידים איך לכנות דבר. שרק היכולת לשפה היא מולדת, גשומה חיצונית, אפי-גנטית. זו הסיבה שילד נעזב על הר קרח לבד רואה אבל לא
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 