האוניברסיטה הווירטואלית – שעור 507 – הבחירה?

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 507 – בחירה ?
'בחירה' היא תולדה של היווצרות השפה על-ידי בריתות, בריתות המחייבות את שני הצדדים לזכור את היצירה שיצרו יחד. המקיימים את תנאי הברית נעשים 'נבחרים'. הברית הראשונית היא יצירת השפה, יצירתה בנתינת שמות לקולות מקוטעים, המביעים צורך, חסר. ולמען שמירת השם שניתן לקולות המקוטעים, הצדדים מתחייבים הדדית לזכור אותו.
הבריתות מסתעפות בהמשך, להוסיף על ממוש החסר בשם, שהקול ביטא. ממוש החסר בשם, הופך ל'חליפין' שלו, חליפין תוצר ברית שהשניים מתחייבים לקיימו. בהמשך מתרבים בעלי הברית, דבר המצריך להסדיר סדרים ביניהם.
מאחר שאבות העברים עמדו על מהות השפה, היותה תולדה של בריתות, כריתת הבריתות נעשו מודעים לצאצאיהם. ובספר שמות, פרק י"ט, אנו מוצאים כריתת ברית בין האלוהות לבני ישראל: פסוק ה': 'ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי הייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש…'. והעברים : פסוק ח': 'ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר יהוה נעשה…'
רק ההתחיבות של העברים לקיים את תנאי הברית הופך אותם ל'סגלה', ל'עם כוהנים'.
ומאחר שמחשבת התנ"ך, בטאה את עקרונותיה בצמצום, ולא פרטה, נוצר המושג 'עם נבחר', ללא הסבר שהבחירה היא תולדה של התחייבות לקיים את תנאי הברית, ולא תולדה של פרדסטינציה.
מכס וובר, בדיונו בפוריטניזם, טען שהצלחתם החברתית של הפוריטנים היתה תולדה של אמונתם בהיותם 'נבחרים' ע"י פרדסטינציה. ברור שפרשנות זו של מכס וובר בטעות יסודה. הוא כנראה לא קרא את כתביו של קלווין, אשר הקצין את מושג 'הבחירה' התנ"כית, אבל לא סבר ש'בחירה' היא תולדה של פרדסטינציה.
מכס וובר הלותרני, לותרנים שעשו 'דה-לגיטימציה' להתנ"ך, לא רצה להודות בעובדה שקלווין חזר לרוב עקרונות התנ"ך, וגם חזר ל'בחירה', במובן התנ"כי.
יש להדגיש עובדה זו, שלפי מחשבת התנ"ך 'בחירה' פרושה שהיחיד מקיים את תנאי הברית. וכפי שאמרנו, מושג זה התאפשר, כיוון שאבות העברים הבינו ששפה היא תולדה של בריתות.
עלינו להדגיש שהאדם כבעל שפה מקיים בריתות. רק שבהבדל ממחשבת התנ"ך, רוב התרבויות לא היו מודעות לעובדה זו, מקיימות בריתות ללא מודעות.
מחשבת התנ"ך נבדלה מרוב התרבויות, בכך שהיא היתה 'מודעת' לעובדה שהשפה היא תולדה של בריתות, ומקימי תנאי הברית הם 'נבחרים'. מחשבת התנ"ך היתה 'מודעת', כתוצאה מאימוצה את 'דעת', 'דעת' המבדילה, 'דעת' המפרידה את היחיד מהאחר, הופכת אותו ליחידה 'מנוכרת' שמשך קיומה קצוב. ויחידה 'מנוכרת' זו מכירה, משלימה עם הקצוב, איסור אכילה מפרי 'עץ החיים'. השלמה עם קצוב, מוביל לקיצוב משך קיום האדם, מוביל ל'עולם נגלה' בלבד.
עד היום אלו העוסקים בשפה, ב'מודעות', לא 'מודעים' לעובדה ש'מודעות' היא תולדה של השלמה עם היות משך הקיום קצוב. אנחנו נעשים 'מודעים', כאשר אנו ממסגרים את עצמינו ביחידה קצובה, נבדלת מיחידות קצובות אחרות.
חוה ואדם אחרי אוכלם מפרי 'עץ הדעת', הבדילו את עצמם זה מזה, נעשו 'מודעים', בהתבוננם אחד ב'מראה' של הזולת כישויות מובדלות. 'מודעות' חוה ואדם הושלמה, כאשר נאסר עליהם לאכול מפרי 'עץ החיים', 'עץ החיים' שתחם את גבול משך קיומם.
כל מעריצי התרבות היוונית הקלאסית יתרעמו על קביעה, שיוונים 'נאורים' אלה לא היו 'מודעים'. לא היו 'מודעים, כיוון שהם האמינו להיותם נצחיים, האמינו ברצף, לא השלימו עם קצוב, ראו את עצמם ילידי האדמה, כמשל אפלטון, בספרו הרפובליקה, על היות תושבי מדינתו אוטוכטוניים, ילידי האדמה, פרי מתכות שונות.
ה'מודעות' מצרך נדיר, כיוון שבני אדם לא משלימים עם העובדה שמשך קיומם קצוב, לכן לא משלימים עם שפה המתממשת בצורה חיצונית, שפה חיצונית המבשרת קצוב משך קיום.
מאחר שבני אדם לא משלימים עם שפה חיצונית מבשרת קיצוב משך הקיום, הם מפנימים את השפה השוררת לתוכם, רוצים אותה כרצף מגופם. שפה פנימית לא מסוגלת ליצור את ה'מודעות'.
מאחר שבני אדם רוצים בשפה כרצף מגופם, שפה כרצף לא מאפשרת 'מודעות', שפה כזו לא מאפשרת לבני אדם להיות מודעים שהם כורתים בריתות, בריתות מבוססות על מילוי תנאי הברית. חסר זה מונע מהם להיות 'נבחרים'.
שפה פנימית המועדפת על האדם, מאבדת את מהותה, מאבדת היותה פרי משא ומתן, הופכת לאמצעי 'כח', כח שהוא חד-סטרי.
לא רק סוקראטס בדיאלוג קרטילוס הפנים את ערכיו הלשוניים פנימה, כחלק מנשמתו הנצחית, כך עשה גם קאנט, ששלל את הערכים החיצוניים של התנ"ך, העדיף ערכים פנימיים. גם ניירולוגים רוצים שפה פנימית תולדה של הניירונים. נעם חומסקי בעקבות התיאולוג הגרמני הרדר רואה את השפה תולדה של גן ביאולוגי פנימי.
אי השלמת האדם עם השפה המבשרת קצוב משך קיום, מנטרל אותה ממהותה כתולדה בריתות, בריתות המחייבות את הצדדים לקיים את תנאי הברית, קיום תנאי הברית ההופכת את המקיימים ל'נבחרים'.
אם מחשבת התנ"ך באינטואיציה עילאית השלימה עם מתת השפה האנומלית מהקיום, בעלי מתת השפה האחרים, ממאנים להודות 'לקיום-על' על המתת האנומלית.
גבורו של דרמת גיתה, פאוסט, מנטרל את בשורת יוחנן, 'בראשית היה הדבר', כורת ברית עם מפיסטו הממונה על מאגיה וכח, למען יעניק לו 'רצף נעורים', כח מאגי.
למרות שפאוסט ומפיסטו כרתו ברית, בסופו של דבר לא קיימו אותו, הרי הם ביטלו את השפה, שפה מבוססת על בריתות.
האם יפלא שחסידיו של גיתה הפכו את צאצאי העברים ל'אויב קוסמי', אלו מבשרי הברית, ברית מחייבת את הצדדים למלא את תנאיה?
בצורה פרדוקסלית, בני אדם מאמצים את הערך 'מעבר לטוב ולרע', של שפינוזה, של ניטשה. הרי מה שמאפיין ומבדיל אותנו מברויים אחרים היא היכולת ה'חיצונית' להבדיל 'בין טוב לרע'. אני מדגישה 'הבדלה חיצונית', של שפה חיצונית, כיוון שהבדלה 'בין טוב לרע', הוא מהות 'דחף הקיום', המשותף לכל הברויים, והוא דחף פנימי, הוא מניע את הברויים להבדיל מה טוב לקיומם, מה רע לקיומם, לברח מסכנות לקיומם, דחף פנימי זה גם מניע את הברויים למצא מזון לקיומם, לשמור על טריטוריה לקיומם.
ההבדלה החיצונית ש'דעת' מעניקה לאדם, מאפשרת לו גם את ה'יצירה', החסרה לברויים אחרים, מאפשרת לו את יצירת עולמו הלשוני.
חכמים אלו, המפנימים את הערכים, מפנימים אותם כאילו הם רכושם הפרטי, לא מודים שאלו יצירות קיבוציות של הזולתים, שאלו, מתאפשרות, כיוון שהקיום ברוב נדיבותו, העניק ליצורים, אלו המכונים בני אדם מתת, מתת 'דעת'.
המורד, שאול הטרסי הכריז ש'דעת' בחטא יסודה, רצה שתמורת קורבנו של ישוע, האלוהות תגרש את המוות, האם היא שתפה פעולה אתו? שאול הטרסי ה'חכם', לא הבין מה שאבות העברים בהבנה עילאית הבינו, שברצף אין קיום.
'נבחרות' לא פרי פרדסטינציה, היא תולדה של אמוץ 'דעת', דעת המגשימה את עצמה בכריתת בריתות. כורתי בריתות ומקימים אותן הם 'הנבחרים'.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: