ארכיון חודשי: אפריל 2019

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 510 – בהבדל מ'דעת', אינפורמציה, 'כח' לא מבדיל, לא יוצרצר

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 510 – בהבדל מ'דעת', אינפורמציה, 'כח' לא מבדיל, 'כח' לא יוצר
פיזיקאים מדברים על כוחות הפועלים ביקום, כמו הגרביטציה, אבל לא מסבירים לנו איך חלו תהליכי ההיפרדויות של גרמי השמים בתוך האנרגיה שמלאה את היקום אחרי ה'מפץ הגדול'.
בהבדל מפיזיקאים, שלא מידעים אותנו על היפרדויות גרמי השמים מהכוליות, בפרק א' של ספר בראשית נאמר על האלוהות שהיא מעצבת את גרמי השמים על-ידי 'הגדים'. וכך נאמר שם: 'ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן. ויקרא אלהים לרקיע שמים ..'
פרק בריאה זה מהווה כבר את השלב השני בהתפתחות פילוסופית השפה התנ"כית. כאן אלהים כבר מעצב את גרמי השמים ב'הגדים', אחרי שהוא מבדיל אותם מהכוליות. ברור שאת מושג ההבדלה פרק זה ניכס מהשלב הראשון של התפתחות פילוסופית השפה, המבוסס על משל 'עץ הדעת', 'דעת' המבדילה.
במחצית המאה הקודמת התפתחה תורת האינפורמציה על-ידי גלוי ה-DNA, גלוי שהוכיח שכל הברואים על כדור הארץ שלנו הם פרי אינפורמציה, DNA. אבל הפיזיקאים לא הסיקו מעובדה זו שלא רק כל הברואים על כדור הארץ שלנו הם תולדה של אינפורמציה אלא גם ביקום גרמי השמיים הם תולדה של אינפורמציה, אינפורמציה נעלמת, כפי שהשפה שלנו היא ישות נעלמת, לא מוחשית.
'כח' כפי שציינו לא מבדיל, לא יוצר, והרי אנרגיה היא 'כח', לכן עלינו להניח שאינפורמציה נעלמת היא אשר עצבה את גרמי השמים מה'אנרגיה' שאינה מבדילה, אינה יוצרת.
איינשטיין יצר את נוסחתו המפורסמת, 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', לפני גלוי ה-DNA, הרי הוא נפטר כבר בשנת 1955 , בזמן טרם חדרה המודעות שכל הישויות על כדור הארץ שלנו הן פרי אינפורמציה. לכן איינשטיין לא הבין שנוסחתו פרושה שהמסה ביקום הנה 'אנרגיה שבויה באינפורמציה'.
על-פי נוסחתו לעיל של איינשטיין נוצרה פצצת האטום, פצצה המוכיחה מה קורה כאשר מפרקים את החבור של אנרגיה שבויה באינפורמציה, במקרה כזה האנרגיה השבויה המשתחררת משביה באינפורמציה, הופכת ל'כח' מהרס.
אין כאן רצונינו לעסוק בפצצת אטום, אלא לחזור לפרק הבריאה, שבה מסופר שאלוהים שבה את האנרגיה ב'הגדים', אינפורמציה, כך ברא עולם, מושב לבני אדם. למען להוכיח את חשיבות שביית אלהים את האנרגיה ב'הגדים', אינפורמציה, נוכל לראות רק אם נשווה את הנאמר בפרק הבריאה, לנאמר במיתוס 'אנומה אליש', המזופוטמי, על בריאה, שבו האל הצעיר מרדוך בורא את העולם בבתרו את גופת האלה הבראשיתית 'תיאמת'. לא נאמר על מרדוך אחרי בריאה כוחנית שלו, שהוא עיצב את גרמי השמים. דגם בריאה כוחני זה שימש את שליטי מזופוטמיה לשלוט על העמים בכוחנות, כיבושים.
ברצונינו לא לעסוק בהיסטוריה העתיקה, אלא בהיסטוריה החדשה, היסטוריה שהחלה עם הרפורמציה.
היסטוריונים, הוגים לא עמדו על העובדה שלותר אחרי שביטל את ההבדלה, בין מעשים טובים לרעים, בטעון שלו ב-95 התיזות שלו שסמלו את המרד שלו בכנסיה הקתולית, שמעשים טובים לא מובילים לגאולה.
לותר לאורך המרד שלו בכנסיה טען שהוא תלמידו של שאול הטרסי ממיסדי הנצרות. נכון שבביטול מעשים טובים כמובילים לגאולה, הוא למעשה ביטל את ה'הבדלה', בין מעשים טובים ורעים, בכך הוא עדיין פעל לפי בשורת שאול הטרסי שביטל את 'דעת', דעת המבדילה. אבל בהמשך הוא צעד אחרי צעד, התרחק מבשורת שאול הטרסי, אם זה, בהכריזו ששנוי סדרי עולם, כהבטחת שאול הטרסי ב'אגרת אל הרומיים', לא התרחש ולא עתיד להתרחש, בדחיתו את שינוי סדרי עולם לאחרית הימים.
אבל ההיפרדות של לותר מבשורת שאול הטרסי בעיקר התרחשה כאשר בספרו המפורסם, 'העדר רצון חופשי' הוא המליך על העולם הנגלה את ה'שטן', שטן הממונה על 'כח'.
העולם הפרוטסטנטי נזעק מהעובדה שלותר נתן התר לנסיכי גרמניה לדכא את מרד האיכרים. לא שמו לב לעובדה ש'כח' נעשה לגיטימי ללותר, בהמליכו את השטן הממונה על כח.
מה שלותר עדיין לא העיז לעשות, בפחדו מאימת הכנסיה הקתולית שבזמנו היתה חזקה ויכלה להכריז עליו כמין, ולהעלתו על המוקד, כפי שהיא עשתה ליאן הוס הצ'כי, העיז לעשות תלמידו, חסידו, המשורר גיתה, שכבר לא פחד מאימת הכנסיה שנחלשה בגין הרפורמציה.
גיתה הבין שלותר רבו, בנתנו לגיטימיות ל'כח' של השטן, לא ביטל את ה'דבר', השפה המבדילה. לכן הוא נתן לגיבורו פאוסט לבטל את הפסוק של השליח יוחנן בבשורתו 'בראשית היה הדבר'. פסוק מעורפל זה בפרשנות מעורפלת, ציין ומציין ש'בראשית' היתה השפה, שפה מבדילה, שפה בוראת. אבל יוחנן לא הרחיב על פסוקו, השאירו בעירפולו. אבל גיתה על ידי ביטול פסוק זה רצה לתת לגיטימיות ל'כח', כח של 'מפיסטו', השטן בשם חדש.
גיתה בהבדל מלותר לא הסתפק בהמלכת מפיסטו, הוא נתן לגיבורו פאוסט לכרות אתו ברית, למען קבלה ממנו אמצעי 'כח' ו'מאגיה'.
אוהבי שירתו של המשורר גיתה התעלמו מהעובדה שהוא יצר קוסמולוגיה חדשה, לפיה 'מפיסטו' הממונה על כח ומאגיה נעשה האלוהות הלגיטימית.
הקדמה זו מטרתה להצביע על כך שערכים מקודשים על-ידי קוסמולוגיות מעצבים תהליכים היסטוריים. הכוחנות של מרדוך, בבריאת העולם, נתן לגיטימיות לכוחנות של הממלכות האשורית, הבלית. שליטי ממלכות אלו חקו את הכוחנות של מרדוך.
התנהגות אלי אולימפוס, הסכסוכים שלהם, הקנאה שלהם בבני אדם, עצבו את ההיסטוריה של ערי יוון. הסכסוך והקנאה של ספרטה בהגמוניה האתונאית הוביל למלחמה הפלופונזית, לסוף פריחתה של יוון.
העולם הפרוטסטנטי לא התעמק בערכים החדשים שיצר לותר, מערכים שונים לגמרי שיצר קלווין, שחזר לרוב ערכי התנ"ך.
חוסר התעמקות במשמעות ערכים מוליך להעדר הבנת תהליכים היסטוריים. ארבע מאות שנה העולם הפרוטסטנטי לא עמד על ההבדלים התיאולוגיים בתורת לותר לזו של קלווין. ביחוד לא עמדו על משמעות מושגים, כמו מושג ה'כח', בתיאולוגית לותר.
'כח' לא שבוי באינפורמציה הוא מסוכן, כיוון שהוא לא מבדיל, והרי האדם יכול להתקיים בעולמו רק אם הוא מבדיל, אפילו אם הוא מבדיל רק בעמימות.
נתינת לגיטימיות לערך 'כח' על-ידי לותר, ויותר מאוחר גיתה, עיצב את התרבות הגרמנית, עיצב אותה והוביל אותה ישר לרייך השלישי ההרסני.
עם כל התחכום הדיגיטלי, לא שמים לב למשמעות ערכים. לא מבינים שהעולם המערבי ניצל משלטון הרייך השלישי הודות לערכים שקלווין אימץ ממחשבת התנ"ך. קוסמולוגיות עדיין מעצבות את עולמינו, אפילו אם הערכים בהן מעומעמים. הרי עד היום הזה בעולם המערבי, זה אמור גם לגבי עולם צאצאי העברים, לא ברורים מושגי היסוד שבמשלים הפילוסופיים של התנ"ך. לא ברור לתושבי העולם המערבי משמעות 'דעת', דעת המבדילה המאפשרת את עולמו של האדם. לא ברור לתושבי המערב, ש'כח', כח, לא שבוי באינפורמציה הוא הרסני.
'הבדלה' של 'דעת', לא רק מאפשרת את עולמו של האדם, 'הבדלה' גם מאפשרת את הסדר ביקום, סדר המאפשר לגרמי שמיים לא להתנגש זה בזה.
שאול הטרסי המתוחכם, רצה שהאלוהות תבטל את המוות, האם היא שיתפה אתו פעולה? שאול הטרסי המתוחכם לא הבין שביטול קצוב ברצף, משמעותו חזרה ל'אין'.

מודעות פרסומת

אוניואוניברסיטה ווירטואלית – שעור 509 – מה בין 'גורל' ל'רצון חופשי'? הזכרנו בשעורים קודמים את העובדה שאבות העברים חוללו את המהפכה המחשבתית שלהם על בסיס התרבות השומרית, בעיקר מהפכתם התבססה על שלילת אמונת השומרים, אמונה בגורליות. ומה הציבו העברים במקום האמונה ב'גורל' השומרי? הם כתוצאה מהבנתם את רזי השפה, רזים שהובהרו להם כתוצאה מ'מוטציה' שהם חוו, העמידו את העיקרון 'רצון חופשי'. המוטציה הזו היתה תולדה של שבר תרבותי שהם חוו, כתוצאה מהפרדם מהתרבות השומרית, וזו גרמה להבנתם ש'דעת' מעניקה לאלו שניכסו אותה, את התובנה שהיא מגשימה את עצמה על-ידי 'רצון חופשי'. 'רצון חופשי' נראה לנו דבר מובן מאליו, הרי אנו לא יכולים לפעול מבלי להפעיל 'רצון חופשי'. אבל מושג זה שנראה לנו מובן מאליו, לא היה מודע ליוונים הקלאסיים, לפחות כך טוען הרופא הפילוסוף גלן, הוא, שגם קבע במאה השניה לספירה שה'מח' הוא מרכז החשיבה, לא הלב, שהקדמונים האמינו. פילוסוף זה שהיה במוצאו יווני, רב תרבותי, ולא נוצרי, הבין שמושג 'רצון חופשי', נכנס לעולם הנוצרי, מהתנ"ך, שהיה ספר מקודש לנוצרים, מפרק הבריאה, שבו האלוהות בוראת את העולם מתוך 'רצון חופשי'. ושוב עובדה זו תמוהה בעינינו, לאלו שלא מכירים את התרבות היוונית הקלאסית, שהאמינה בעולם נצחי, עולם לא נברא, כפי שזה מסופר בפרק א' של ספר בראשית. האמונה בנצחיות העולם של היוונים, לא הצריך 'רצון חופשי'. אבל מושגים שנראים לנו מובנים מאליהם, לא היו מובנים לקדמונים. וראה איזה פלא, לפני שגילו במאה הקודמת במחציתה את ה-DNA, לבני אדם לא היה ידוע על היות כל הישויות על כדור הארץ שלנו תולדה של אינפורמציה, DNA . ומפליא עוד יותר, שפיזיקאים עד היום לא הסיקו מעובדה זו שהברויים על כדור הארץ הם תולדה של DNA, שגרמי השמים אף הם מעוצבים על-ידי אינפורמציה נעלמת. מבחינה זו רק מחשבת התנ"ך, שהיתה תולדה של פילוסופיה לשונית, הבינה על היות גרמי השמים פרי 'הגדים', כך נאמר בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, שהאלוהות בוראת את גרמי השמיים ב'הגדים', אינפורמציה. כבר הזכרתי בשעורים קודמים, שאפילו איינשטיין המהולל, שנפטר בשנת 1955, לפני גילוי ה-DNA, לא הבין שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', למעשה מוכיחה שהמסה ביקום היא 'אנרגיה' שבוייה באינפורמציה. ועתה, למרות מה שציינו, שגלן הבין שמושג 'רצון חופשי', נכנס לתרבות הנוצרית, מפרק א' של ספר בראשית, העולם הנוצרי לכל אורכו מתווכח אם קיים 'רצון חופשי' או לאו. נזכיר כאן את העובדה, שלותר בספרו המפורסם בשם 'העדר רצון חופשי', שולל את קיומו של 'רצון חופשי'. למעשה לותר כתב את הספר הזה כתשובה לספרון של ארסמוס על קיום 'רצון חופשי'. ארסמוס כתב ספרון זה בשם הכנסיה הקאתולית. הוויכוח המתמשך בעולם המערבי אם 'רצון חופשי' קיים או לאו, הוא תוצאה משלילת שאול הטרסי את משל 'עץ הדעת', משל המכיל את יסודות הפילוסופיה הלשונית. ואם שוללים את הפילוסופיה הלשונית אין מקום לעיקרון 'רצון חופשי'. אם שוללים את משל 'עץ הדעת', השפה נסוגה למצב מולד, מצב נתון, מצב המיתר 'רצון חופשי'. הרי רק אם אנו מניחים שהמחשת יכולת גנטית לשפה, יחידים ממחישים בשתוף פעולה עם זולתים, כורתים בריתות למען לזכור את השמות שנתנו לקולות היוצאים מגרונם, במקראה זה יש צורך ב'רצון חופשי'. ובאמת רוב הפילוסים המערביים ראו את השפה כ'נתון', כך חשב דקרט, כך חשב קאנט. אפילו הובס הנומינליסט, שהבין חלקית את הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, הרי הוא הציעה קמום מדינה, את 'הלויתן', על בסיס בריתות, התחבט אם קיים 'רצון חופשי' או לאו. ואפילו אם אנו חוזרים לנעם חומסקי הסבור שהשפה היא תולדה של גן ביאולוגי, 'רצון חופשי' מתיתר, כיוון ששפה תולדה של גן ביאולוגי נסוגה למצב של ישות נתונה, לא פרי יצירה על-ידי יחידים, יצירה חיצונית, אפי-גנטית, מבוססת על בריתות לזכור את השמות שהיחידים העניקו לקולות שיצאו מגרונם. גם נירולוגים רואים את השפה פרי ניירונים, פרי תהליך חומרי במח, לא נרחיב כאן על דעותיהם, רק ננסה לסכם שכל אלו הרואים את השפה כנתון, לא פרי 'עץ הדעת', במינוח עכשווי, לא פרי אינפורמציה יקומית, שהאונות הקדמיות קולטות, מיתרים את 'הרצון החופשי', או לפחות לא יכולים להסבירו. כל אלו הרואים את השפה כנתון, שוללים מהאדם את יכולת היצירה, והרי אנו יוצרים את עולמינו הלשוני, אפילו את הבינה המלאכותית. כל זה מצריך 'רצון חופשי', שהאינפורמציה המהווה את הראיה שלנו לא מעניקה לנו, שהאינפורמציה, ה-DNA , המהווה את גופינו לא מעניקה לנו. כל החכמים המתכחשים למסופר במשל 'עץ הדעת', ש'דעת' ממקור חיצוני, מתכחשים לעובדה שהשפה היא מענק 'אנומלי', מענק אנומלי שמעצב את האדם היוצר, המבדיל אותו משאר הברויים על כדור הארץ. השפה היא פרי מוטציה אנומלית של האינפורמציה היקומית. אנחנו יכולים לעמוד על היות אינפורמציה זו בצורת שפה, אנומלית, שאמנם היא מאפשרת לאדם ליצור, אבל יצירה זו של האדם לא משכפלת את עצמה, בדומה ל-DNA המשכפל את עצמו. ה- DNA המהווה את גופינו אינו זקוק שנזכור את אופי התגשמותו. האדם הלשוני אם לא יזכור את השמות שהוא העניק לקולות היוצאים מגרונו אלו יעלמו, הוא לא יוכל להשתמש בהם ליצירת עולמו הלשוני. הגוף הביאולוגי שלנו יכול לשכפל עצמו בלי שאנו זוכרים את תהליך התגשמותו, עולמינו הלשוני שאנו יוצרים קיים רק אם אנו זוכרים את תהליך התגשמותו, זוכרים בשתוף פעולה עם הזולתים. עולמינו הלשוני שאנו יוצרים וחייבים לזכור את תהליך גשומו, קיבל סיוע מהמצאת הכתב המקבע את השמות. עובדה שעמים שעדיין לא המציאו את הכתב, יצירותיהם התאפסו. מעניין לציין שסוקראטס בדיאלוג פיידרוס של אפלטון ממעיט בערך חשיבות הכתב. בהבדל מזלזול בכתב על-ידי סוקראטס המאוחר, בספר שמות פרק לב, פסוק יז נאמר: 'והלחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחות'. כפי שהעברים הבינו את מהות השפה, כעך הם גם הבינו את חשיבות הכתב. לא רק שאבות העברים הבינו את חשיבות הכתב, הם אפילו כינו אותו כאלוהי. הרי התנ"ך היה עקבי, הסיק בעקביות את התובנות של פילוסובפית השפה, הבין שיש לקבע את השמות הנעלמים בכתב. ומדוע ייחסנו חשיבות גדולה כזו למהפכה המחשבתית שהעברים חוללו, בהחליפם את אמונתם של השומרים בגורל, בעיקרון 'רצון חופשי'? הסיבה לכך היא שאמונה בגורל פרושה שנחסר מהאדם יכולת היצירה, הרי גורל בהבדל מ'רצון חופשי' הוא מולד, לכן לא מאפשר יצירה לגלית, אמנם השומרים למרות אמונתם בגורל יצרו הרבה, אבל יצירתם לא קבלה הכשר קיומי. עובדה שאלי שומר יכלו לגזור חורבן על אור, על יצירות השומרים, מבלי שמוזכר שתושביה חטאו. לפי עיקרון אמונה בגורל, בהבדל מעיקרון 'ברית' כבסיס לגיטימי של הקיום האנושי, כל העולם הלשוני שנוצר על-ידי בני אדם יכול להישמד, ללא סיבה. וזה באמת מה שקרה לעולם השומרי שאלי שומר גזרו עליו כליה. ובאמת לכל אורך התנ"ך העברים מוזהרים לקיים את תנאי הברית, ברית שכרתו עם אלוהיהם, למען שעולמם הלשוני יתקיים. ולמען שהאדם יוכל לקיים את תנאי הברית שהוא כרת עם אלוהיו, הוא זקוק ל'רצון חופשי'. העקרונות הנובעים מ'דעת', שזורים זה בזה. ובאמת, אלוהי התנ"ך הכריז אחרי המבול שלא ישמיד את מפעלי אדם, אם הוא יתחייב למלא תנאי הברית. אולי למען נבין כמה חשובה לגיטימיות העולם, נחזור על מה שדקרט טען, שהוא בטוח שמה שהוא רואה אכן ממשי, כיוון שאלוהות מיטיבה ערבה לעולם. דקרט הקתולי שהיה בהולנד, הכיר את משנת קלווין, משנה שהחזירה את האמונה באלוהות כהשגחה הערבה לעולם. לעולם האנושי הלשוני הנעלם, רק אמונה באלוהות ערבה לו, מעניקה ממשות.רסיטה ווירטואלית- שעור 509 – מה בין 'גורל' ל'רצון חופשי'?

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 509 – מה בין 'גורל' ל'רצון חופשי'?
הזכרנו בשעורים קודמים את העובדה שאבות העברים חוללו את המהפכה המחשבתית שלהם על בסיס התרבות השומרית, בעיקר מהפכתם התבססה על שלילת אמונת השומרים, אמונה בגורליות.
ומה הציבו העברים במקום האמונה ב'גורל' השומרי? הם כתוצאה מהבנתם את רזי השפה, רזים שהובהרו להם כתוצאה מ'מוטציה' שהם חוו, העמידו את העיקרון 'רצון חופשי'. המוטציה הזו היתה תולדה של שבר תרבותי שהם חוו, כתוצאה מהפרדם מהתרבות השומרית, וזו גרמה להבנתם ש'דעת' מעניקה לאלו שניכסו אותה, את התובנה שהיא מגשימה את עצמה על-ידי 'רצון חופשי'.
'רצון חופשי' נראה לנו דבר מובן מאליו, הרי אנו לא יכולים לפעול מבלי להפעיל 'רצון חופשי'. אבל מושג זה שנראה לנו מובן מאליו, לא היה מודע ליוונים הקלאסיים, לפחות כך טוען הרופא הפילוסוף גלן, הוא, שגם קבע במאה השניה לספירה שה'מח' הוא מרכז החשיבה, לא הלב, שהקדמונים האמינו. פילוסוף זה שהיה במוצאו יווני, רב תרבותי, ולא נוצרי, הבין שמושג 'רצון חופשי', נכנס לעולם הנוצרי, מהתנ"ך, שהיה ספר מקודש לנוצרים, מפרק הבריאה, שבו האלוהות בוראת את העולם מתוך 'רצון חופשי'.
ושוב עובדה זו תמוהה בעינינו, לאלו שלא מכירים את התרבות היוונית הקלאסית, שהאמינה בעולם נצחי, עולם לא נברא, כפי שזה מסופר בפרק א' של ספר בראשית. האמונה בנצחיות העולם של היוונים, לא הצריך 'רצון חופשי'.
אבל מושגים שנראים לנו מובנים מאליהם, לא היו מובנים לקדמונים. וראה איזה פלא, לפני שגילו במאה הקודמת במחציתה את ה-DNA, לבני אדם לא היה ידוע על היות כל הישויות על כדור הארץ שלנו תולדה של אינפורמציה, DNA .
ומפליא עוד יותר, שפיזיקאים עד היום לא הסיקו מעובדה זו שהברויים על כדור הארץ הם תולדה של DNA, שגרמי השמים אף הם מעוצבים על-ידי אינפורמציה נעלמת. מבחינה זו רק מחשבת התנ"ך, שהיתה תולדה של פילוסופיה לשונית, הבינה על היות גרמי השמים פרי 'הגדים', כך נאמר בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, שהאלוהות בוראת את גרמי השמיים ב'הגדים', אינפורמציה.
כבר הזכרתי בשעורים קודמים, שאפילו איינשטיין המהולל, שנפטר בשנת 1955, לפני גילוי ה-DNA, לא הבין שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', למעשה מוכיחה שהמסה ביקום היא 'אנרגיה' שבוייה באינפורמציה.
ועתה, למרות מה שציינו, שגלן הבין שמושג 'רצון חופשי', נכנס לתרבות הנוצרית, מפרק א' של ספר בראשית, העולם הנוצרי לכל אורכו מתווכח אם קיים 'רצון חופשי' או לאו. נזכיר כאן את העובדה, שלותר בספרו המפורסם בשם 'העדר רצון חופשי', שולל את קיומו של 'רצון חופשי'. למעשה לותר כתב את הספר הזה כתשובה לספרון של ארסמוס על קיום 'רצון חופשי'. ארסמוס כתב ספרון זה בשם הכנסיה הקאתולית.
הוויכוח המתמשך בעולם המערבי אם 'רצון חופשי' קיים או לאו, הוא תוצאה משלילת שאול הטרסי את משל 'עץ הדעת', משל המכיל את יסודות הפילוסופיה הלשונית. ואם שוללים את הפילוסופיה הלשונית אין מקום לעיקרון 'רצון חופשי'.
אם שוללים את משל 'עץ הדעת', השפה נסוגה למצב מולד, מצב נתון, מצב המיתר 'רצון חופשי'. הרי רק אם אנו מניחים שהמחשת יכולת גנטית לשפה, יחידים ממחישים בשתוף פעולה עם זולתים, כורתים בריתות למען לזכור את השמות שנתנו לקולות היוצאים מגרונם, במקראה זה יש צורך ב'רצון חופשי'. ובאמת רוב הפילוסים המערביים ראו את השפה כ'נתון', כך חשב דקרט, כך חשב קאנט. אפילו הובס הנומינליסט, שהבין חלקית את הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, הרי הוא הציעה קמום מדינה, את 'הלויתן', על בסיס בריתות, התחבט אם קיים 'רצון חופשי' או לאו.
ואפילו אם אנו חוזרים לנעם חומסקי הסבור שהשפה היא תולדה של גן ביאולוגי, 'רצון חופשי' מתיתר, כיוון ששפה תולדה של גן ביאולוגי נסוגה למצב של ישות נתונה, לא פרי יצירה על-ידי יחידים, יצירה חיצונית, אפי-גנטית, מבוססת על בריתות לזכור את השמות שהיחידים העניקו לקולות שיצאו מגרונם.
גם נירולוגים רואים את השפה פרי ניירונים, פרי תהליך חומרי במח, לא נרחיב כאן על דעותיהם, רק ננסה לסכם שכל אלו הרואים את השפה כנתון, לא פרי 'עץ הדעת', במינוח עכשווי, לא פרי אינפורמציה יקומית, שהאונות הקדמיות קולטות, מיתרים את 'הרצון החופשי', או לפחות לא יכולים להסבירו.
כל אלו הרואים את השפה כנתון, שוללים מהאדם את יכולת היצירה, והרי אנו יוצרים את עולמינו הלשוני, אפילו את הבינה המלאכותית. כל זה מצריך 'רצון חופשי', שהאינפורמציה המהווה את הראיה שלנו לא מעניקה לנו, שהאינפורמציה, ה-DNA , המהווה את גופינו לא מעניקה לנו.
כל החכמים המתכחשים למסופר במשל 'עץ הדעת', ש'דעת' ממקור חיצוני, מתכחשים לעובדה שהשפה היא מענק 'אנומלי', מענק אנומלי שמעצב את האדם היוצר, המבדיל אותו משאר הברויים על כדור הארץ.
השפה היא פרי מוטציה אנומלית של האינפורמציה היקומית. אנחנו יכולים לעמוד על היות אינפורמציה זו בצורת שפה, אנומלית, שאמנם היא מאפשרת לאדם ליצור, אבל יצירה זו של האדם לא משכפלת את עצמה, בדומה ל-DNA המשכפל את עצמו. ה- DNA המהווה את גופינו אינו זקוק שנזכור את אופי התגשמותו. האדם הלשוני אם לא יזכור את השמות שהוא העניק לקולות היוצאים מגרונו אלו יעלמו, הוא לא יוכל להשתמש בהם ליצירת עולמו הלשוני.
הגוף הביאולוגי שלנו יכול לשכפל עצמו בלי שאנו זוכרים את תהליך התגשמותו, עולמינו הלשוני שאנו יוצרים קיים רק אם אנו זוכרים את תהליך התגשמותו, זוכרים בשתוף פעולה עם הזולתים.
עולמינו הלשוני שאנו יוצרים וחייבים לזכור את תהליך גשומו, קיבל סיוע מהמצאת הכתב המקבע את השמות. עובדה שעמים שעדיין לא המציאו את הכתב, יצירותיהם התאפסו.
מעניין לציין שסוקראטס בדיאלוג פיידרוס של אפלטון ממעיט בערך חשיבות הכתב. בהבדל מזלזול בכתב על-ידי סוקראטס המאוחר, בספר שמות פרק לב, פסוק יז נאמר: 'והלחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחות'. כפי שהעברים הבינו את מהות השפה, כעך הם גם הבינו את חשיבות הכתב.
לא רק שאבות העברים הבינו את חשיבות הכתב, הם אפילו כינו אותו כאלוהי. הרי התנ"ך היה עקבי, הסיק בעקביות את התובנות של פילוסובפית השפה, הבין שיש לקבע את השמות הנעלמים בכתב.
ומדוע ייחסנו חשיבות גדולה כזו למהפכה המחשבתית שהעברים חוללו, בהחליפם את אמונתם של השומרים בגורל, בעיקרון 'רצון חופשי'? הסיבה לכך היא שאמונה בגורל פרושה שנחסר מהאדם יכולת היצירה, הרי גורל בהבדל מ'רצון חופשי' הוא מולד, לכן לא מאפשר יצירה לגלית, אמנם השומרים למרות אמונתם בגורל יצרו הרבה, אבל יצירתם לא קבלה הכשר קיומי. עובדה שאלי שומר יכלו לגזור חורבן על אור, על יצירות השומרים, מבלי שמוזכר שתושביה חטאו.
לפי עיקרון אמונה בגורל, בהבדל מעיקרון 'ברית' כבסיס לגיטימי של הקיום האנושי, כל העולם הלשוני שנוצר על-ידי בני אדם יכול להישמד, ללא סיבה. וזה באמת מה שקרה לעולם השומרי שאלי שומר גזרו עליו כליה.
ובאמת לכל אורך התנ"ך העברים מוזהרים לקיים את תנאי הברית, ברית שכרתו עם אלוהיהם, למען שעולמם הלשוני יתקיים.
ולמען שהאדם יוכל לקיים את תנאי הברית שהוא כרת עם אלוהיו, הוא זקוק ל'רצון חופשי'. העקרונות הנובעים מ'דעת', שזורים זה בזה.
ובאמת, אלוהי התנ"ך הכריז אחרי המבול שלא ישמיד את מפעלי אדם, אם הוא יתחייב למלא תנאי הברית.
אולי למען נבין כמה חשובה לגיטימיות העולם, נחזור על מה שדקרט טען, שהוא בטוח שמה שהוא רואה אכן ממשי, כיוון שאלוהות מיטיבה ערבה לעולם. דקרט הקתולי שהיה בהולנד, הכיר את משנת קלווין, משנה שהחזירה את האמונה באלוהות כהשגחה הערבה לעולם.
לעולם האנושי הלשוני הנעלם, רק אמונה באלוהות ערבה לו, מעניקה ממשות.