אוניואוניברסיטה ווירטואלית – שעור 509 – מה בין 'גורל' ל'רצון חופשי'? הזכרנו בשעורים קודמים את העובדה שאבות העברים חוללו את המהפכה המחשבתית שלהם על בסיס התרבות השומרית, בעיקר מהפכתם התבססה על שלילת אמונת השומרים, אמונה בגורליות. ומה הציבו העברים במקום האמונה ב'גורל' השומרי? הם כתוצאה מהבנתם את רזי השפה, רזים שהובהרו להם כתוצאה מ'מוטציה' שהם חוו, העמידו את העיקרון 'רצון חופשי'. המוטציה הזו היתה תולדה של שבר תרבותי שהם חוו, כתוצאה מהפרדם מהתרבות השומרית, וזו גרמה להבנתם ש'דעת' מעניקה לאלו שניכסו אותה, את התובנה שהיא מגשימה את עצמה על-ידי 'רצון חופשי'. 'רצון חופשי' נראה לנו דבר מובן מאליו, הרי אנו לא יכולים לפעול מבלי להפעיל 'רצון חופשי'. אבל מושג זה שנראה לנו מובן מאליו, לא היה מודע ליוונים הקלאסיים, לפחות כך טוען הרופא הפילוסוף גלן, הוא, שגם קבע במאה השניה לספירה שה'מח' הוא מרכז החשיבה, לא הלב, שהקדמונים האמינו. פילוסוף זה שהיה במוצאו יווני, רב תרבותי, ולא נוצרי, הבין שמושג 'רצון חופשי', נכנס לעולם הנוצרי, מהתנ"ך, שהיה ספר מקודש לנוצרים, מפרק הבריאה, שבו האלוהות בוראת את העולם מתוך 'רצון חופשי'. ושוב עובדה זו תמוהה בעינינו, לאלו שלא מכירים את התרבות היוונית הקלאסית, שהאמינה בעולם נצחי, עולם לא נברא, כפי שזה מסופר בפרק א' של ספר בראשית. האמונה בנצחיות העולם של היוונים, לא הצריך 'רצון חופשי'. אבל מושגים שנראים לנו מובנים מאליהם, לא היו מובנים לקדמונים. וראה איזה פלא, לפני שגילו במאה הקודמת במחציתה את ה-DNA, לבני אדם לא היה ידוע על היות כל הישויות על כדור הארץ שלנו תולדה של אינפורמציה, DNA . ומפליא עוד יותר, שפיזיקאים עד היום לא הסיקו מעובדה זו שהברויים על כדור הארץ הם תולדה של DNA, שגרמי השמים אף הם מעוצבים על-ידי אינפורמציה נעלמת. מבחינה זו רק מחשבת התנ"ך, שהיתה תולדה של פילוסופיה לשונית, הבינה על היות גרמי השמים פרי 'הגדים', כך נאמר בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, שהאלוהות בוראת את גרמי השמיים ב'הגדים', אינפורמציה. כבר הזכרתי בשעורים קודמים, שאפילו איינשטיין המהולל, שנפטר בשנת 1955, לפני גילוי ה-DNA, לא הבין שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', למעשה מוכיחה שהמסה ביקום היא 'אנרגיה' שבוייה באינפורמציה. ועתה, למרות מה שציינו, שגלן הבין שמושג 'רצון חופשי', נכנס לתרבות הנוצרית, מפרק א' של ספר בראשית, העולם הנוצרי לכל אורכו מתווכח אם קיים 'רצון חופשי' או לאו. נזכיר כאן את העובדה, שלותר בספרו המפורסם בשם 'העדר רצון חופשי', שולל את קיומו של 'רצון חופשי'. למעשה לותר כתב את הספר הזה כתשובה לספרון של ארסמוס על קיום 'רצון חופשי'. ארסמוס כתב ספרון זה בשם הכנסיה הקאתולית. הוויכוח המתמשך בעולם המערבי אם 'רצון חופשי' קיים או לאו, הוא תוצאה משלילת שאול הטרסי את משל 'עץ הדעת', משל המכיל את יסודות הפילוסופיה הלשונית. ואם שוללים את הפילוסופיה הלשונית אין מקום לעיקרון 'רצון חופשי'. אם שוללים את משל 'עץ הדעת', השפה נסוגה למצב מולד, מצב נתון, מצב המיתר 'רצון חופשי'. הרי רק אם אנו מניחים שהמחשת יכולת גנטית לשפה, יחידים ממחישים בשתוף פעולה עם זולתים, כורתים בריתות למען לזכור את השמות שנתנו לקולות היוצאים מגרונם, במקראה זה יש צורך ב'רצון חופשי'. ובאמת רוב הפילוסים המערביים ראו את השפה כ'נתון', כך חשב דקרט, כך חשב קאנט. אפילו הובס הנומינליסט, שהבין חלקית את הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, הרי הוא הציעה קמום מדינה, את 'הלויתן', על בסיס בריתות, התחבט אם קיים 'רצון חופשי' או לאו. ואפילו אם אנו חוזרים לנעם חומסקי הסבור שהשפה היא תולדה של גן ביאולוגי, 'רצון חופשי' מתיתר, כיוון ששפה תולדה של גן ביאולוגי נסוגה למצב של ישות נתונה, לא פרי יצירה על-ידי יחידים, יצירה חיצונית, אפי-גנטית, מבוססת על בריתות לזכור את השמות שהיחידים העניקו לקולות שיצאו מגרונם. גם נירולוגים רואים את השפה פרי ניירונים, פרי תהליך חומרי במח, לא נרחיב כאן על דעותיהם, רק ננסה לסכם שכל אלו הרואים את השפה כנתון, לא פרי 'עץ הדעת', במינוח עכשווי, לא פרי אינפורמציה יקומית, שהאונות הקדמיות קולטות, מיתרים את 'הרצון החופשי', או לפחות לא יכולים להסבירו. כל אלו הרואים את השפה כנתון, שוללים מהאדם את יכולת היצירה, והרי אנו יוצרים את עולמינו הלשוני, אפילו את הבינה המלאכותית. כל זה מצריך 'רצון חופשי', שהאינפורמציה המהווה את הראיה שלנו לא מעניקה לנו, שהאינפורמציה, ה-DNA , המהווה את גופינו לא מעניקה לנו. כל החכמים המתכחשים למסופר במשל 'עץ הדעת', ש'דעת' ממקור חיצוני, מתכחשים לעובדה שהשפה היא מענק 'אנומלי', מענק אנומלי שמעצב את האדם היוצר, המבדיל אותו משאר הברויים על כדור הארץ. השפה היא פרי מוטציה אנומלית של האינפורמציה היקומית. אנחנו יכולים לעמוד על היות אינפורמציה זו בצורת שפה, אנומלית, שאמנם היא מאפשרת לאדם ליצור, אבל יצירה זו של האדם לא משכפלת את עצמה, בדומה ל-DNA המשכפל את עצמו. ה- DNA המהווה את גופינו אינו זקוק שנזכור את אופי התגשמותו. האדם הלשוני אם לא יזכור את השמות שהוא העניק לקולות היוצאים מגרונו אלו יעלמו, הוא לא יוכל להשתמש בהם ליצירת עולמו הלשוני. הגוף הביאולוגי שלנו יכול לשכפל עצמו בלי שאנו זוכרים את תהליך התגשמותו, עולמינו הלשוני שאנו יוצרים קיים רק אם אנו זוכרים את תהליך התגשמותו, זוכרים בשתוף פעולה עם הזולתים. עולמינו הלשוני שאנו יוצרים וחייבים לזכור את תהליך גשומו, קיבל סיוע מהמצאת הכתב המקבע את השמות. עובדה שעמים שעדיין לא המציאו את הכתב, יצירותיהם התאפסו. מעניין לציין שסוקראטס בדיאלוג פיידרוס של אפלטון ממעיט בערך חשיבות הכתב. בהבדל מזלזול בכתב על-ידי סוקראטס המאוחר, בספר שמות פרק לב, פסוק יז נאמר: 'והלחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחות'. כפי שהעברים הבינו את מהות השפה, כעך הם גם הבינו את חשיבות הכתב. לא רק שאבות העברים הבינו את חשיבות הכתב, הם אפילו כינו אותו כאלוהי. הרי התנ"ך היה עקבי, הסיק בעקביות את התובנות של פילוסובפית השפה, הבין שיש לקבע את השמות הנעלמים בכתב. ומדוע ייחסנו חשיבות גדולה כזו למהפכה המחשבתית שהעברים חוללו, בהחליפם את אמונתם של השומרים בגורל, בעיקרון 'רצון חופשי'? הסיבה לכך היא שאמונה בגורל פרושה שנחסר מהאדם יכולת היצירה, הרי גורל בהבדל מ'רצון חופשי' הוא מולד, לכן לא מאפשר יצירה לגלית, אמנם השומרים למרות אמונתם בגורל יצרו הרבה, אבל יצירתם לא קבלה הכשר קיומי. עובדה שאלי שומר יכלו לגזור חורבן על אור, על יצירות השומרים, מבלי שמוזכר שתושביה חטאו. לפי עיקרון אמונה בגורל, בהבדל מעיקרון 'ברית' כבסיס לגיטימי של הקיום האנושי, כל העולם הלשוני שנוצר על-ידי בני אדם יכול להישמד, ללא סיבה. וזה באמת מה שקרה לעולם השומרי שאלי שומר גזרו עליו כליה. ובאמת לכל אורך התנ"ך העברים מוזהרים לקיים את תנאי הברית, ברית שכרתו עם אלוהיהם, למען שעולמם הלשוני יתקיים. ולמען שהאדם יוכל לקיים את תנאי הברית שהוא כרת עם אלוהיו, הוא זקוק ל'רצון חופשי'. העקרונות הנובעים מ'דעת', שזורים זה בזה. ובאמת, אלוהי התנ"ך הכריז אחרי המבול שלא ישמיד את מפעלי אדם, אם הוא יתחייב למלא תנאי הברית. אולי למען נבין כמה חשובה לגיטימיות העולם, נחזור על מה שדקרט טען, שהוא בטוח שמה שהוא רואה אכן ממשי, כיוון שאלוהות מיטיבה ערבה לעולם. דקרט הקתולי שהיה בהולנד, הכיר את משנת קלווין, משנה שהחזירה את האמונה באלוהות כהשגחה הערבה לעולם. לעולם האנושי הלשוני הנעלם, רק אמונה באלוהות ערבה לו, מעניקה ממשות.רסיטה ווירטואלית- שעור 509 – מה בין 'גורל' ל'רצון חופשי'?

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 509 – מה בין 'גורל' ל'רצון חופשי'?
הזכרנו בשעורים קודמים את העובדה שאבות העברים חוללו את המהפכה המחשבתית שלהם על בסיס התרבות השומרית, בעיקר מהפכתם התבססה על שלילת אמונת השומרים, אמונה בגורליות.
ומה הציבו העברים במקום האמונה ב'גורל' השומרי? הם כתוצאה מהבנתם את רזי השפה, רזים שהובהרו להם כתוצאה מ'מוטציה' שהם חוו, העמידו את העיקרון 'רצון חופשי'. המוטציה הזו היתה תולדה של שבר תרבותי שהם חוו, כתוצאה מהפרדם מהתרבות השומרית, וזו גרמה להבנתם ש'דעת' מעניקה לאלו שניכסו אותה, את התובנה שהיא מגשימה את עצמה על-ידי 'רצון חופשי'.
'רצון חופשי' נראה לנו דבר מובן מאליו, הרי אנו לא יכולים לפעול מבלי להפעיל 'רצון חופשי'. אבל מושג זה שנראה לנו מובן מאליו, לא היה מודע ליוונים הקלאסיים, לפחות כך טוען הרופא הפילוסוף גלן, הוא, שגם קבע במאה השניה לספירה שה'מח' הוא מרכז החשיבה, לא הלב, שהקדמונים האמינו. פילוסוף זה שהיה במוצאו יווני, רב תרבותי, ולא נוצרי, הבין שמושג 'רצון חופשי', נכנס לעולם הנוצרי, מהתנ"ך, שהיה ספר מקודש לנוצרים, מפרק הבריאה, שבו האלוהות בוראת את העולם מתוך 'רצון חופשי'.
ושוב עובדה זו תמוהה בעינינו, לאלו שלא מכירים את התרבות היוונית הקלאסית, שהאמינה בעולם נצחי, עולם לא נברא, כפי שזה מסופר בפרק א' של ספר בראשית. האמונה בנצחיות העולם של היוונים, לא הצריך 'רצון חופשי'.
אבל מושגים שנראים לנו מובנים מאליהם, לא היו מובנים לקדמונים. וראה איזה פלא, לפני שגילו במאה הקודמת במחציתה את ה-DNA, לבני אדם לא היה ידוע על היות כל הישויות על כדור הארץ שלנו תולדה של אינפורמציה, DNA .
ומפליא עוד יותר, שפיזיקאים עד היום לא הסיקו מעובדה זו שהברויים על כדור הארץ הם תולדה של DNA, שגרמי השמים אף הם מעוצבים על-ידי אינפורמציה נעלמת. מבחינה זו רק מחשבת התנ"ך, שהיתה תולדה של פילוסופיה לשונית, הבינה על היות גרמי השמים פרי 'הגדים', כך נאמר בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, שהאלוהות בוראת את גרמי השמיים ב'הגדים', אינפורמציה.
כבר הזכרתי בשעורים קודמים, שאפילו איינשטיין המהולל, שנפטר בשנת 1955, לפני גילוי ה-DNA, לא הבין שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', למעשה מוכיחה שהמסה ביקום היא 'אנרגיה' שבוייה באינפורמציה.
ועתה, למרות מה שציינו, שגלן הבין שמושג 'רצון חופשי', נכנס לתרבות הנוצרית, מפרק א' של ספר בראשית, העולם הנוצרי לכל אורכו מתווכח אם קיים 'רצון חופשי' או לאו. נזכיר כאן את העובדה, שלותר בספרו המפורסם בשם 'העדר רצון חופשי', שולל את קיומו של 'רצון חופשי'. למעשה לותר כתב את הספר הזה כתשובה לספרון של ארסמוס על קיום 'רצון חופשי'. ארסמוס כתב ספרון זה בשם הכנסיה הקאתולית.
הוויכוח המתמשך בעולם המערבי אם 'רצון חופשי' קיים או לאו, הוא תוצאה משלילת שאול הטרסי את משל 'עץ הדעת', משל המכיל את יסודות הפילוסופיה הלשונית. ואם שוללים את הפילוסופיה הלשונית אין מקום לעיקרון 'רצון חופשי'.
אם שוללים את משל 'עץ הדעת', השפה נסוגה למצב מולד, מצב נתון, מצב המיתר 'רצון חופשי'. הרי רק אם אנו מניחים שהמחשת יכולת גנטית לשפה, יחידים ממחישים בשתוף פעולה עם זולתים, כורתים בריתות למען לזכור את השמות שנתנו לקולות היוצאים מגרונם, במקראה זה יש צורך ב'רצון חופשי'. ובאמת רוב הפילוסים המערביים ראו את השפה כ'נתון', כך חשב דקרט, כך חשב קאנט. אפילו הובס הנומינליסט, שהבין חלקית את הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, הרי הוא הציעה קמום מדינה, את 'הלויתן', על בסיס בריתות, התחבט אם קיים 'רצון חופשי' או לאו.
ואפילו אם אנו חוזרים לנעם חומסקי הסבור שהשפה היא תולדה של גן ביאולוגי, 'רצון חופשי' מתיתר, כיוון ששפה תולדה של גן ביאולוגי נסוגה למצב של ישות נתונה, לא פרי יצירה על-ידי יחידים, יצירה חיצונית, אפי-גנטית, מבוססת על בריתות לזכור את השמות שהיחידים העניקו לקולות שיצאו מגרונם.
גם נירולוגים רואים את השפה פרי ניירונים, פרי תהליך חומרי במח, לא נרחיב כאן על דעותיהם, רק ננסה לסכם שכל אלו הרואים את השפה כנתון, לא פרי 'עץ הדעת', במינוח עכשווי, לא פרי אינפורמציה יקומית, שהאונות הקדמיות קולטות, מיתרים את 'הרצון החופשי', או לפחות לא יכולים להסבירו.
כל אלו הרואים את השפה כנתון, שוללים מהאדם את יכולת היצירה, והרי אנו יוצרים את עולמינו הלשוני, אפילו את הבינה המלאכותית. כל זה מצריך 'רצון חופשי', שהאינפורמציה המהווה את הראיה שלנו לא מעניקה לנו, שהאינפורמציה, ה-DNA , המהווה את גופינו לא מעניקה לנו.
כל החכמים המתכחשים למסופר במשל 'עץ הדעת', ש'דעת' ממקור חיצוני, מתכחשים לעובדה שהשפה היא מענק 'אנומלי', מענק אנומלי שמעצב את האדם היוצר, המבדיל אותו משאר הברויים על כדור הארץ.
השפה היא פרי מוטציה אנומלית של האינפורמציה היקומית. אנחנו יכולים לעמוד על היות אינפורמציה זו בצורת שפה, אנומלית, שאמנם היא מאפשרת לאדם ליצור, אבל יצירה זו של האדם לא משכפלת את עצמה, בדומה ל-DNA המשכפל את עצמו. ה- DNA המהווה את גופינו אינו זקוק שנזכור את אופי התגשמותו. האדם הלשוני אם לא יזכור את השמות שהוא העניק לקולות היוצאים מגרונו אלו יעלמו, הוא לא יוכל להשתמש בהם ליצירת עולמו הלשוני.
הגוף הביאולוגי שלנו יכול לשכפל עצמו בלי שאנו זוכרים את תהליך התגשמותו, עולמינו הלשוני שאנו יוצרים קיים רק אם אנו זוכרים את תהליך התגשמותו, זוכרים בשתוף פעולה עם הזולתים.
עולמינו הלשוני שאנו יוצרים וחייבים לזכור את תהליך גשומו, קיבל סיוע מהמצאת הכתב המקבע את השמות. עובדה שעמים שעדיין לא המציאו את הכתב, יצירותיהם התאפסו.
מעניין לציין שסוקראטס בדיאלוג פיידרוס של אפלטון ממעיט בערך חשיבות הכתב. בהבדל מזלזול בכתב על-ידי סוקראטס המאוחר, בספר שמות פרק לב, פסוק יז נאמר: 'והלחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחות'. כפי שהעברים הבינו את מהות השפה, כעך הם גם הבינו את חשיבות הכתב.
לא רק שאבות העברים הבינו את חשיבות הכתב, הם אפילו כינו אותו כאלוהי. הרי התנ"ך היה עקבי, הסיק בעקביות את התובנות של פילוסובפית השפה, הבין שיש לקבע את השמות הנעלמים בכתב.
ומדוע ייחסנו חשיבות גדולה כזו למהפכה המחשבתית שהעברים חוללו, בהחליפם את אמונתם של השומרים בגורל, בעיקרון 'רצון חופשי'? הסיבה לכך היא שאמונה בגורל פרושה שנחסר מהאדם יכולת היצירה, הרי גורל בהבדל מ'רצון חופשי' הוא מולד, לכן לא מאפשר יצירה לגלית, אמנם השומרים למרות אמונתם בגורל יצרו הרבה, אבל יצירתם לא קבלה הכשר קיומי. עובדה שאלי שומר יכלו לגזור חורבן על אור, על יצירות השומרים, מבלי שמוזכר שתושביה חטאו.
לפי עיקרון אמונה בגורל, בהבדל מעיקרון 'ברית' כבסיס לגיטימי של הקיום האנושי, כל העולם הלשוני שנוצר על-ידי בני אדם יכול להישמד, ללא סיבה. וזה באמת מה שקרה לעולם השומרי שאלי שומר גזרו עליו כליה.
ובאמת לכל אורך התנ"ך העברים מוזהרים לקיים את תנאי הברית, ברית שכרתו עם אלוהיהם, למען שעולמם הלשוני יתקיים.
ולמען שהאדם יוכל לקיים את תנאי הברית שהוא כרת עם אלוהיו, הוא זקוק ל'רצון חופשי'. העקרונות הנובעים מ'דעת', שזורים זה בזה.
ובאמת, אלוהי התנ"ך הכריז אחרי המבול שלא ישמיד את מפעלי אדם, אם הוא יתחייב למלא תנאי הברית.
אולי למען נבין כמה חשובה לגיטימיות העולם, נחזור על מה שדקרט טען, שהוא בטוח שמה שהוא רואה אכן ממשי, כיוון שאלוהות מיטיבה ערבה לעולם. דקרט הקתולי שהיה בהולנד, הכיר את משנת קלווין, משנה שהחזירה את האמונה באלוהות כהשגחה הערבה לעולם.
לעולם האנושי הלשוני הנעלם, רק אמונה באלוהות ערבה לו, מעניקה ממשות.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: