ספטמבר | 2019 | אוניברסיטה ווירטואלית

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 519 – ה'נחש המסית' ממשל 'עץ הדעת'

בשעור הקודם ראינו איך דעת מוליכה את האדם ליצור את עולמו הלשוני. אבל משל 'עץ הדעת' מודע לעובדת היות 'דעת', 'ינוסית', בפן אחת שלה משלימה עם חוקי הקיום הקוצבים משך קיום קצוב, בפן השניה שלה, היא מאפשרת הפלגות למרחבים, מורדת בחוקי הקיום, ואת הפן הזה המשל מכנה 'נחש'.

לאבות העברים יוצרי המשל, היה ברור שהפן ה'נחשי' של דעת היא מסוכנת. אנו רואים איך המחברים מנסים לנטרל את ה'נחש' המורד בחוקי הקיום, אבל נסיון זה של מחברי המשל, לא צולח. אנו רואים בחלק השלישי של המשל, חלק על קין והבל, שה'נחש' מצליח לפתות את קין שיוכל לגזול מאחיו הבל את ה'בחירה' שלו, אם יהרוג אותו.

הדורות שלא הבינו את עמקות משל 'עץ הדעת' גם לא הבינו את התובנה העילאית של מחברי המשל, שעמדו על דואליות 'דעת', עמדו על הסכנה במרד ה'נחש' בחוקי הקיום.

הדורות לא הבינו שה'נחש' במשך ההיסטוריה האנושית לובש צורות שונות, הוא הופך ל'שטן' המורד, הוא הופך ל'מפיסטו' המורד, בכל גלויו ה'נחש' מבטיח אפשרויות בלתי אפשריים, והאדם המתאווה ליותר תמיד מתפתה על-ידי ההבטחות.

למעשה ה'נחש' בכל גלויו מורד בבורא העולם. מילטון ביצירותיו 'גן העדן שאבד' ו'גן העדן שנמצא', בדומה למחברי משל 'עץ הדעת' מתאר את מפלת ה'שטן' המורד בבורא.

עובדה זו שמילטון ביצירותיו הביא למפלת השטן המורד בבורא, מציינת את אופי התרבות האנגלית, את אותו חלק בה שהושפע מהתיאולוגיה של קלווין.

שוב אלו שדנו בהבדלים בין התרבות האנגלית, לבין התרבות הלותרנית, לא עמדו על האופי התיאולוגי של שתי התרבויות.

באותו זמן שלפי מילטון ה'שטן' נוצח, בגרמניה ה'שטן' הצליח להשתלט על התרבות הגרמנית.

אמנם שאול הטרסי שהחטיא את 'דעת', לא נתן מקום ל'נחש', ל'שטן', מקום ב'אגרת אל הרומיים'. אבל ההגיון של החטאת 'דעת', פירושו היה שהעולם המושלם שהאלוהות בראה למען האדם, לפי מה שנאמר בפרק א' של ספר בראשית, פרק הבריאה, שבו האלוהות בוראת את העולם למען האדם, הוכחשה. אחרת הרי לא היה מקום לישוע, שצריך היה להיהפך לקורבן קוסמי למען לגאול עולם לא מושלם.

שאול הטרסי מצא את העולם שבו חיי אדם קצובים, בו האדם מת, חסר, לכן לפי ההגיון שלו עולם חסר זה הזדקק לישוע הקורבן, לגאול את העולם החסר.

שאול הטרסי עוד בחייו נוכח לדעת שהעולם לא נגאל, ואזי הוא הבטיח למאמיניו על בואו מחדש של ישוע, שיגאל אותו.

וראו זה פלא, גם הבטחה זו של שאול הטרסי לא התממשה, לותר האיכר, בהגיונו, הסיק שיריבו של ישוע, ה'שטן', נצח אותו. אבל גם אם שטנו של לותר, וגם 'מפיסטו' של גיתה לא גאלו את העולם, המחזאי בקט, במחזה שלו 'מחכים לגודו', נוכח לדעת שגיבוריו, ביניהם מילוי, עדיין מחכים ל'גודו'.

בקט ברוב חכמתו הבין שהבטחות קודמיו לא צלחו, הסיק שאולי יש לחזור לאותו בורא עולם, גודו, שהוא שברא עולם לא מושלם יתקן אותו בעצמו.

הגיונו של בקט התקבלה ברוב שמחה אצל המאוכזבים, שהעולם החסר לא מספק אותם.

כל החכמים לא זכרו שכבר איוב קונן על עולם לא מושלם, עולם שבו הוא ניסה בקורבנות רבים לשנות את מהלכיו, והנה הקורבנות לא צלחו במשימה. החכמים שבאו לנחם את איוב השמיעו את כל חכמתם במלל רב, במקום לנחם את הגיבור הם האשימו אותו.

עלינו לדעת שלפי רוב החוקרים 'איוב' נוצר כבר אחרי חורבן בית ראשון, לכן אפשר להבין שדרמה זו היו לה כמה מטרות. כמובן שאלו שעסקו בדרמה זו לא התיחסו לעובדה שהתרחשות הדרמה כביכול התרחשה בארץ 'עוץ'. בלי ספק אלו שכתבו את הדרמה הוציאו את ההתרחשויות לארץ 'עוץ', כיוון שלא רצו להתנגש בממסד ביהודה.

עלינו להבין את יעוד הדרמה כנותנת פתרונות קיומיים לפרט, אבל גם פתרונות קיומיים לאומה. לא התיחסו לעובדה שמבחינה לאומית, הדרמה שוללת קורבנות. פן זה של הדרמה רצה לשלול את טענות הכהונה שהחורבן התרחש בגין העדר מילוי מצוות כוהניות. מבחינה אישית שוב המשל רצה להתנגד להקרבת קורבנות, הרי מעשיו אלו של הגיבור, הקרבת קורבנות מצדו, לא מנעו את האסונות האישיים שלו.

את התשובות למטרות האלו, של כותבי הדרמה, אנו מוצאים בתשובת אלהים לטרוניות איוב. רוב החוקרים סברו וסוברים ש'תשובת' אלהים לאיוב, לא שייכת לדרמה, הן תוספת מלאכותית לדרמה. ברור שהם טועים, למעשה תשובת אלוהים לאיוב היא תמצית הדרמה, היא כוללת את ההשקפה ה'קיומית' של מחשבת התנ"ך, השקפה שהתבססה על הפילוסופיה הלשונית.

בתשובת אלהים לטרוניות איוב אנו מוצאים הסבר לסדר האלוהי בעולם. לפי סדר זה לכל הברויים הוענקו אפשרויות קיומיות. אנחנו יכולים לסכם את האפשרויות האלו בחוק 'דחף הקיום', לפיו הוענק לברויים יכולת רכישת מזון, שמירה על טריטוריה, לברח מסכנות לקיומם.

אלוהים בתשובתו לאיוב, מוסיף שלאדם נוסף לחוק 'דחף הקיום' שהוענק לכל הברויים, ניתנה גם האפשרות להתחיל מחדש, אחרי אסונות שפוקדים אותו.

תשובה אלוהית זו אפשר להסבירה כתשובה לאומית, לאלו שלא השלימו עם החורבן, וגם כתשובה אישית לאיוב.

בתשובתו של אלוהים, הוא מגנה את רעי איוב, מגנה את המלל הצדקני שלהם.

ההשקפה הקיומית התנ"כית כפי שהיא מצטיירת מתשובת אלוהים לטרוניות איוב, מבהירה שמהלך ההתרחשויות בעולם לא תמיד נגרמות כתוצאה ממעשי אדם, כמו ההתרחשות של חורבן בית ראשון. במקרה של התרחשויות מעין אלו, קורבנות לא מועילים. עובדה, לפי הדרמה, איוב מקבל את תשובת אלוהים, מתחיל את חייו מחדש, מת שבע ימים.

אבל תשובת אלוהים היא גם לאומית, העברים אחרי חורבן בית ראשון, לפי התשובה, צריכים להתחיל את חייהם מחדש.

התשובה הקיומית הרדיקלית הזו של דרמת איוב לא התקבלה בבית השני, כאשר הנבואה הושתקה, והכהונה השתלטה. תשובה זו ודאי לא התקבלה על-ידי חסידי שאול הטרסי שרצו בשינוי סדרי עולם.

בקט במחזה שלו 'מחכים לגודו', אף הוא לא אימץ את תשובת אלהים לאיוב, הרי גיבוריו עדיין מחכים להתגלות חדשה. אולי כדאי להזכיר כאן את ספרו של יונג בשם 'תשובה לאיוב', בו הוא טוען שאלהים בדרמת איוב נכשל, על כן היה צורך בהופעת ישוע. יונג כנראה לא קרא את המחזה של בקט, בו גבורי המחזה לא סבורים שישוע כבר גאל את היקום.

השטן בדרמת איוב הוא שדון חסר חשיבות, ברור ששדון זה הוא לא ה'נחש', ה'שטן', הרוצה לשנות סדרי עולם. הדרמה לא נותנת דריסת רגל ל'נחש' המסית, לא נותנת דריסת רגל למורדים בעולמו הסדור של אלוהים.

תשובת אלהים בדרמת איוב, תשובה לטרוניות אנושיות, לא התקבלה על-ידי בני אדם. היא לא התקבלה למרות שכל ההבטחות של ה'נחש המסית', לא התגשמו. כנראה המאורעות האיומות, מעשי ה'נחש המסית' של מלחמת העולם השניה, לא שכנוע את יונג לאמץ את תשובת אלהים לאיוב.