אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 521 – האם קיים רצון חופשי או לאו

        אוניברסיטה ווירטואלית, שעור 521 – האם קיים רצון חופשי או לאו

    מי שמתעניין בנושא 'רצון חופשי' יווכח שבמשך ההיסטוריה המערבית יש הסוברים על קיומו, אחרים שוללים את קיומו. כפי שכבר בשעורים קודמים ציינו שהיוונים הקלאסיים בכלל לא הכירו את המושג. היוונים לא הזדקקו למושג זה, הרי הם האמינו שהעולם הוא נצחי, לא נברא, כפי שמסופר בתנ"ך, בכלל לא נתנו מקום לשפה יוצרת.

    גם הזכרנו בקשר למושג 'רצון חופשי' את דבריו של הרופא, הפילוסוף גלן שבמוצאו היה יווני, פילוסוף זה שקבע שהמח הוא מרכז החשיבה, במאה השניה לספירה. גלן זה באופן אקראי מזכיר בקיצור את העובדה שהנוצרים, שהוא לא השתייך אליהם, מכירים את מושג 'רצון חופשי' מספר בראשית, פרק א' על הבריאה, שלפיו האלוהות בראה את העולם מרצונה החופשית, לא כפי שהיוונים האמינו בעולם נצחי, דטרמיניסטי.

     הדיון אם קיים 'רצון חופשי' או לאו, התנהל בעולם המערבי, אבל זכה להדגש מיוחד בזמן הרפורמציה, כאשר לותר בספרו המפורסם 'העדר רצון חופשי', שלל את האמור בספרון של  ארסמוס מרוטרדאם, על קיום 'רצון חופשי'.

    אזכור מחודש של דברים אלו באים, למען להצביע על העובדה שהוגים, תיאולוגים, למעשה לא הבינו מדוע הם מחייבים את קיומו של 'רצון חופשי' או אי קיומו. עד היום אנו מוצאים את מחייבי קיומו או העדר קיומו.      

     למעשה התסבוכת המחשבתית הזו מסביב מושג 'רצון חופשי', מתנהל כיוון שעד היום הזה הוגים, מדענים, ניירולוגים, לא מבינים את מהות 'דעת', השפה, שהיא מתת אנומלית שהאבולוציה העניקה לאדם.

     אם ביקום הדברים נבראו על-ידי אינפורמציה ששבתה אנרגיה, אינפורמציה זו היא מקובעת, למשל, ה-DNA, של גופינו, אינפורמציה, הנה מקובעת. אנו לא יכולים לשנות אותה, אולי במידת מה הרפואה     

יכולה לתקן אותה. אבל יצירות שאנו יוצרים על-ידי השפה, כמו חוקים, ספרים, אנו יכולים לשנות. היצירות הלשוניות ניתנות לשינוי, בהבדל מישויות ביקום שהן פרי אינפורמציה מקובעת, שרצון חופשי שלנו לא יכול לשנות.

     אבל החסרון של היצירות הלשוניות שלנו, שאנו יוצרים על-ידי השפה היא , שהן לא משכפלות את עצמן, בהבדל  מהגוף הביאולוגי שלנו שהוא פרי אינפורמציה מקובעת, DNA , שהוא משכפל את עצמו.

     העובדה שהיצירות הלשוניות לא משכפלות את עצמן היא רק חסרון אחת שלהן. יצירות לשוניות אלו הן ברובן לא מוחשיות. יצירות לשוניות אלו מתקימות רק אם בני אדם היוצרים אותן ממילים, מתחיבים לזכור אותן בכריתת ברית ביניהם לזכור את השמות הלא מוחשיים שהעניקו להן.

     כאן אנו נכנסים לעולם הלשון האנושית, שהיא פרי מתת מיוחדת, לשון היוצרת ישויות לא מוחשיות, שליד החסרונות שמנינו, לה גם מעלות. אם ה-DNA  יוצר רק דגם אחד, את הגוף שלנו, או גופים של ישויות אחרות על כדור הארץ שלנו, הרי השפה מסוגלת ליצור ממלים, מלים ההופכים לאלגוריתמים, ישויות לא מוחשיות רבות.

     ואם דיברנו על המעלות של יצירה לשונית, 'רצון חופשי' תקף לגבי יצירה זו. אנו יוצרים על-ידי האלגוריתמים הלשוניים סוגים שונים של ישויות, יוצרים אותן באמצעות 'רצון חופשי', שהוא חלק מ'דעת',  מהשפה. אבל מאחר שיצירות לשוניות אלו הן ווירטואליות, לכן אנו באמצעות 'רצון חופשי' יכולים לבטל אותן.

     ובכן, לותר שנוכח לדעת שאינו יכול לבטל התנהגות שרירותית של חוקי הקיום, למשל, את קיצוב חיי אדם, על-ידי 'רצונו החופשי', כיוון  שהם פרי אינפורמציה מקובעת',  שלל  את קיום 'רצון חופשי'. אבל אם היה לותר מבין שיש הבדל בין יצירה לשונית, יצירה ווירטואלית, לבין יצירות של אינפורמציה מקבעת, היה מבין ש'רצון חופשי' תקף רק לגבי יצירות לשוניות שהן ווירטואליות.

     טעותו של לותר נבע מכך, שהוא כנוצרי, ראה את עצמו תלמידו של שאול הטרסי, וכתלמידו האמין להבטחתו שהאלוהות תשנה סדרי עולם, תמורת קורבנו של ישוע, תבטל את המוות. לותר נוכח לדעת שההבטחה לא התגשמה וגם 'רצונו החופשי' חסרת אונים מול מוות.

       ברור ששאול הטרסי שהחטיא את 'דעת', את השפה, רצה בקיום רציף, נצחיות האדם, כפי שהאמינו היוונים, הכניס את העולם הנוצרי לתסבוכת מחשבתית זו, תסבוכת שלא מבחינה בין יצירות לשוניות ווירטואליות, לבין יצירות פרי אינפורמציה מקבעת.

      שאול הטרסי המתוחכם, בעל תרבות דואלית, עברית ויוונית, העדיף את היוונית, מרד בירושה העברית. האם הבטחותיו המתוחכמות התקימו, לא ולא. הוא רק הכניס את העולם הנוצרי למחשבה מתוסבכת.

     מחשבת התנ"ך שאימצה את מתת 'דעת', יצרה על בסיס משל 'עץ הדעת' את הפילוסופיה הלשונית, היא הבינה שהאדם אינו יכול לשנות את חוקי הקיום, את הקיצוב של משך חיי אדם, הסתפקה ב'עולם נגלה' בלבד. אמנם מחשבת התנ"ך לא הרחיבה בפרשנות את קביעותיה, אבל לכל אורכה נשארה נאמנה להן. היא לא הרחיבה על מושג 'רצון חופשי', אבל נהגה לפיו, לא ניסתה לשנות סדרי עולם.

     העובדה שמחשבת התנ"ך מסרה את קביעותיה, הבנתה המהותית של 'דעת', את יעודה, ליצירת עולמו הווירטואלי של האדם בלבד, בתמציתיות, מנע מהדורות להבין את גלויים החד-פעמיים שלה.

     אבל אי הבנת הגלויים החד-פעמיים של רזי השפה, נעוץ גם בכך שהאדם אינו משלים עם קיצוב משך חייו. את זה ראינו בבשורת שאול הטרסי, שרצה בקיום רציף, בביטול המוות.

    על כן, אל נתפלא שלותר שלל את ה'רצון החופשי', 'רצון חופשי' שלא היה בכוחו לשחררו מפחדיו ממוות.

     אבל אנו מוצאים תסבוכת מחשבתית גם אצל הפילוסוף הנומינליסט הובס,

     הובס יותר מהוגים אחרים הבין חלקית את מחשבת התנ"ך, עובדה שהוא הציע ליצור מדינה, הלוויתן, על בסיס בריתות. ברור שהובס הבין באינטואיציה שהשפה יוצרת על-ידי בריתות, הרי השמות שהאדם מעניק לקולות המקוטעים היוצאים מגרונו של הזולת, הם נעלמים, לא מוחשיים, ולכן צריך לכרות ברית לזכור אותם.

       בדרך כלל האדם אינו זוכר את התהליך הזה של נתינת שמות וכריתת בריתות לזכור אותם, כיוון שפעולות אלו הן דמי-מודעות, לא מוחשיות. לכן, אם אנו טוענים שהובס הבין את כריתת הברית לזכור את השמות באינטואיציה, אנו מדייקים, כיוון שהוא לא הרחיב על כך.

      העובדה שהובס הבין את מחשבת התנ"ך רק באינטואיציה, אפשר לראות גם מכך, שהוא העיר לדקרט, שלמען לחשוב צריך קודם לרכוש שפה. הוא אמר את זה לדקרט שטען שהוא בטוח בקיומו כיוון שהוא חושב, מבלי להזכיר את העובדה שלמען לחשוב יש צורך קודם לרכוש שפה.

    אף אחד לא התיחס להבנות האינטואיטיביות האלו של הובס, ולא תקנו את הצהרותיו של דקרט.

     למרות ההבנות האינטואיטיביות האלו של הובס, בספרו ה'לוויתן', פעם הוא מאשר קיום 'רצון חופשי', פעם אחרת הוא שולל מושג זה. דבר זה מפליא, כיוון שקמום מדינה על בסיס בריתות, כפי שהובס קבע, אפשר לבצע רק אם מפעילים 'רצון חופשי'.

     אבל הסתירות האלו במחשבת הובס נבעו מכך, שהוא השתייך לעולם הפרוטסטנטי, והרי עולם זה שלל את קביעות הכנסיה הקאתולית על קיום 'רצון חופשי', לכן הובס טען פעם ש'רצון חופשי' קיים ופעם שלל אותו.

      האדם כאדם הוא תמיד שבוי במחשבה של הקבוצה שהוא משתייך אליה. כך הובס, שבאינטואיציה הבין דברים מסוימים, סתר את עצמו, באין רצונו להתנגד למסקנות הקבוצה שהוא השתייך אליה. 

     האבולוציה העניקה לאדם שרביט קסם, את 'דעת', שבאמצעותו הוא יכול ליצור ארמונות בחלל, קיומם של ארמונות פלאיים אלו מתאפשר רק, כל עוד האדם מחזיק את מוטות החופה שלהם. עובדה היא שהארמונות של העבר התמוגגו ואינם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: