אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 525 – כח והיררכיה
אחרי מלחמת העולם השניה, שופטי ניירנברג, ששפטו את פושעי המלחמה, השתוממו כאשר אלו טענו שהם פעלו לפי פקודות. שופטים אלו לא הכירו את תולדות גרמניה, על כן לא הבינו את טענות הנידונים. טענתם התבססה על היות שלטון גרמניה ברובו מבוסס על נוהל היררכי. נוהל זה השתמר מהזמן שגרמניה עדיין לא היתה מאוחדת, היתה מבוססת על נסיכויות. רק בשנת 1866 ביסמרק איחד את הנסיכויות תחת הנהגת פרוסיה.
גרמניה לא היתה מאוחדת, כיוון שאחרי מלחמת שלושים השנה, כל נסיכות, לפי ההסכם, דתה נקבע לפי דתו של הנסיך. אבל הנסיכויות עוד בזמן הרפורמציה קבלו את ברכתו של לותר לשלטונם.
ומדוע התנהלו הנסיכויות תחת שלטון היררכי. העולם הפרוטסטנטי, לא הלותרני, לא הבין את השוני של משנות שני הרפורמטורים, לא התעמקו במשנותיהם. הם הסתפקו בהכרזת לותר שהוא ממשיכו של שאול הטרסי, מיסד הנצרות.
הפרוטסטנטים, חסידי קלווין, הסתפקו בכך שחסידי לותר מרדו בכנסיה הקאתולית, ולא בדקו את השוני של משנותיהם של שני הרפורמטורים.
אמנם לותר הכריז שהוא ממשיכו של שאול הטרסי, זה המכונה פאולוס, למעשה הוא סטה לגמרי ממנו ברוב עקרונותיו. לותר בספרו 'העדר רצון חופשי' המליך על העולם הנגלה את השטן בעל הכח. אנחנו לא מוצאים המלכה כזו של השטן אצל שאול הטרסי, שאמנם החטיא את 'דעת' ממשל 'עץ הדעת', אבל לא אימץ כאמצעי את ה'כח'.
בהבדל מלותר שהמליך על העולם הנגלה את השטן, קלווין המליך על העולם את ה'השגחה'. ולא רק זה, קלווין חזר לרוב עקרונות התנ"ך.
מאחר שהעולם הפרוטסטנתי לא התעמק בהבדלים של תורותיהם של שני הרפורמטורים, לא שמו לב לכך, שאם השטן שליט באמצעות ה'כח', פרוש הדבר הוא שנשלל מהאדם יכולת 'משא ומתן'.
אמנם קלווין שחזר לרוב עקרונות התנ"ך, לא הבין את פילוסופית השפה הכלולה במשל 'עץ הדעת', למרות כך הוא השלים עם תוצאות המשל, כמו 'משא ומתן'.
להבדלים באימוץ האמצעים השונים, היתה השפעה על התהוות המשטרים, לפי המשנות של שני הרפורמטורים. אם בארצות הברית ששם התקבלה משנת קלווין, נוסדה מדינה מבוססת על חוקה, חוקה פרי משא ומתן, בנסיכויות גרמניה שהתבססו על משנת לותר, אמצעי השלטון היה ה'כח', וכח כאמצעי אינו מאפשר משא ומתן. כח כאמצעי מוביל לשלטון היררכי, נסיך בעל הכח משליט את רצונו על נתיניו.
כאשר נדוני הרייך השלישי טענו שהם בצעו פקודות, הם דברו אמת, כיוון שזה היה מנהג בנסיכויות הגרמניות ששם שלט שלטון היררכי.
לכאורה הכרזתו זו של לותר על שלטון השטן בעל הכח, היה צריך להסיג את גרמניה בחזרה למצב החיתי, מצב חיתי, שמתנהל לפי 'דחף הקיום', המשותף לכל הברויים על כדור הארץ שלנו. 'דחף הקיום' הוא מולד, מאפשר לברויים למצא את מזונם, לשמור על הטריטוריה שלהם, לברח מסכנות לקיומם. למעשה הלותרנים, למרות שלילת 'רצון חופשי' על-ידי לותר, רצון חופשי המאפשר את השפה, לא חדלו להיות בעלי שפה, רק שאמצעים שלהם שונו.
אם גם עקרונותיו של לותר לא הסיגו את חסידיו למצב חיתי, אבל העובדה שהוא שלל 'רצון חופשי', שלל מהשפה לפעול, כיוון שהיא מבוססת על הבדלה, והבדלה היא בלתי אפשרית ללא 'רצון חופשי'. פגיעה זו בתפקוד השפה השאיר את חסידי לותר עם אמצעי ה'כח', אמצעי כח השולל משא ומתן, המאפשר שלטון היררכי, בדומה לשלטון אצל החיות.
גם האיחוד של גרמניה בשנת 1866, לא שינה את הנטיה הלותרנית מסלידה של משא ומתן חברתי. כך שאפילו תומס מאן, במלחמת העולם הראשונה הצדיק את ההשקפה הגרמנית המסורתית, סלידה 'ממשא ומתן', כינה את עצמו 'אדם לא פוליטי'. תומס מאן רק בזמן מלחמת העולם השניה, בהיווחכותו על מהות הרייך השלישי, שינה את דעתו, במאמר שאותו כנה 'הגרמנים וגרמניה', ויותר מאחר בספרו 'ד"ר פאוסטוס'.
תומס מאן במלחמת העולם השניה ניסה להבין איך גרמניה התפתחה בצורה שלילית. הבין לבסוף שמקור ההתפתחות השלילית של גרמניה מקורה במשנת לותר, בהמלכתו את השטן בעל הכח. הוא גם הבין שגיתה המשיך בקו של לותר, כאשר הוא אימץ את השטן, בשמו החדש 'מפיסטו', בדרמה שלו 'פאוסט', ובדומה לו שלל את השפה. אבל תומס מאן לא הבין את חידת התופעה כולה, וגם אנחנו כאשר אנו שוב ושוב דנים בתופעה לא מבינים את החידה כולה.
ננסה להבין את החידה. אמנם לותר אימץ את השטן ואת הכח, אבל הגרמנים, חסידיו נשארו בני שפה, שפה שלותר החסיר ממנה את האחריות האישית, בשללו 'רצון חופשי'. לכן נידוני הרייך השלישי טענו טענה אמיתית, הרי לותר שלל מהם 'רצון חופשי', כך שהם יכלו להפעיל כח בלי אחריות אישית.
ההיררכיה הגרמנית שנשארה תקפה בה, נבדלה מהיררכיה של החיות. בהיררכיה של החיות השליט בה הוא בעל הכח, אבל הוא מוגבל ביכולתיו כיוון שהוא חסר שפה. הגרמנים שנסוגו לשלטון היררכי, בהבדל מהחיות, היכולות הכוחניות שלהם הוגברו על-ידי השפה, שפה שנשלל ממנה אחריות, אחריות המבוססת על עיקרון 'רצון חופשי'.
חידת התפתחותה של גרמניה לרייך השלישי יכול להסביר לנו את חידת האדם בכלל, חידה שנוצרת כיוון שהאדם אינו מבין את מהות המתת האנומלית שהוענקה לו, השפה.
כל עוד אדם לא מבין את מהות המתת שהוענקה לו, הוא עושה שימוש שלילי במתת זו. ואם אנו חוזרים לדוגמת משל 'עץ הדעת', שבו מוסבר שהמתת נועדה רק לקיום קצוב, ואל לאדם להפתות על-ידי הנחש, שיכולתיו באמצעות המתת, 'דעת', בלתי מוגבלות.
כנראה שהפן ה'נחשי' של המתת, משכיחה מהאדם את האזהרה, שאם הוא יעשה שימוש לא מוגבל במתת דבר זה יביא להרס.
אבל האדם המוסת על-ידי ה'נחש' הנצחי, רוצה את היותר, לא רוצה את האחריות. לותר שהמליך את השטן, מונע על-ידי חרדותיו מפני המוות. בכלל כל עולמו של לותר, לפי הביאוגראפיה שלו, היה מונע מחרדה זו של המוות, לכן הוא נכנס למנזר והסתגף, הוא קווה להשתחרר מחרדותיו. כאשר זה לא צלח, החל להאמין שישוע נוצח על-ידי יריבו השטן, על כן הבטחותיו על ביטול המוות לא התגשמו. הוא גם התאכזב מיכולתו של האדם לשנות דברים, לכן הוא ביטל את ה'רצון החופשי'.
אבל אותו לותר, שהתכחש ל'רצון חופשי', רצון חופשי בסיס השפה הפועלת, בהתכחשות זו, כביכול שלל את השפה, אבל נשאר בעל שפה. הרי בלי רצון חופשי הוא לא היה יכול לחולל את הרפורמציה, לא היה יכול לכתוב את ספריו. הסתירה הזו במחשבתו של לותר ובמצבו של האדם המורד בתכתיבי השפה, תכתיב לריסון, היא סתירה הקיימת אצל האדם, שלא רוצה באחריות, לא רוצה בריסון, לא מקבל עליו את ההסתיגות, לא מבין שהמתת יעילה אם האדם אינו מפליג לפי עצת ה'נחש', יודע שהמתת קצובה.
ריצת האמוק של האדם, בהסתת הנחש, להשיג רצף, קיום ללא מוות, מילוי משאלות ללא גבולות, אם לא באמצעות השפה אזי באמצעות השטן בעל כח, או מאגיה, אלו הם המניעים להרסנות.
אם היום האדם לא רוצה את עזרת ה'שטן', למען השגים, הוא סבור ש'בינה מלאכותית' תעניק לו את היותר. הוא רק שוכח שהוא מפעיל את הבינה המלאכותית, הוא המכניס לתוכה תוכנות.
התקוות שהאדם תולה באמצעים פלאיים אלו, המסמלים את היותר, יותר מאשר חוקי הקיום יעדו לאדם, הם הרסניים באותה מידה כמו המאגיה שתלו בה תקוות.
כדור הארץ שלנו שברירי מאד, לא יוכל לשאת משאלות בהסתת הנחש על אפשרויות בלתי אפשריים. האדם עם אמצעיו הפלאיים יכול למוטט את מושבו, מבלי להשיג את היותר שלא הועד לו על-ידי חוקי הקיום.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 