אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 526 – הסודות שנשללו מהקוסם
האדם הקוסם שהוענקה לו מתת אנומלית, 'דעת', לא עומד על מהות מתת זו. הוא עושה שימוש במתת זו, אבל מאחר שלא עומד על מהותה, מיחס לה יכולות שאין בה.
כבר הזכרנו פעמים רבות שהמצרים העתיקים שלא הבינו את מהות השפה, יחסו לה יכולות מאגיות. מה משמעות היתה ליחוס מאגית זה לשפה, הם חשבו קודם שהשמות הנוצרים מהשפה, מכילים כבר את כל יכולותיהם, מבלי שהם יוסיפו להם מעשים. בהבדל מהם העברים, במחשבת התנ"ך, מחשבה מתגשמת במעשים.
כך אלי מצרים שחשבו ששמותיהם כבר מכילים את כל יכולתם, היו מסתירים אותם לבל יגלו אותם, ועל ידי הגלוי ישללו מהם את יכולתם. כך גם הפרעונים היו מסתירים את שמותיהם, בסברם שאלו מכילים את כל סמכויותיהם, מבלי שהם יוסיפו להם מעשים.
התיחסות זו לשפה ככלי מאגי, לא חלף מהעולם, אנו מוצאים יחס כזה גם בעת החדשה שבהמשך נרחיב על כך.
אבל העדר תובנות על מהות השפה מנע מהאדם להבין מה כלי זה יכול לספק לאדם ומה לא.
אחת היכולות שהאדם יחס ומיחס לכלי השפה הוא יכולת להשפיע על עולמות עליונים, או יכולת להשפיע על חוקי הקיום.
במציאות רצון החופשי, שלא ברור לכל אלו העוסקים בשפה, שהוא בסיס יכולתה לפעול, השפעתו, או יכולתו של האדם באמצעות רצון חופשי זה לפעול הוא רק בתחום השפה, בעולמו הלשוני של האדם.
ברור שכבר האדם הפרה-היסטורי חשב להשפיע על עולמות עליונים על-ידי קורבנות, מחפירות ארכיאולוגיות אנחנו עדים משחר ההיסטוריה האנושית על מנהג הקורבנות להשפיע על עולמות עליונים.
ברור שבהקרבת קורבנות יש משאלה להשפיע על כוחות על. אנחנו עד היום הזה מאמינים שלברכות השפעה חיובית, לקללות השפעה שלילית.
אבל אמונות שלקורבנות יכולת להשפיע על ישויות עליונות, גרמו להיווצרות דת חדשה, כמו הנצרות הראשיתית, שמיסדה, שאול הורסי הניח שהאלוהות יתרצה לשנות סדרי עולם תמורת קורבנו של ישוע.
ובכן אמונה זו של שאול הטרסי תקפה עד היום הזה, כאשר המאמינים מצפים שההבטחה בקורבנו של ישוע יתממש, אפילו המחזאי המודרני, בקט, מיחס לגיבוריו את הציפיה ל'גודו', השם החדש שהוא העניק לישוע, שהנוצרים לא פסקו מלהאמין בו.
אבל אנו רוצים דווקא להתיחס למרד להבטחה זו, הכרה שההבטחה בשמו של ישוע לא התגשמה, מרד שיצר דת חדשה.
כל הרפורמציה של לותר קרתה, לפי הביאוגראפיה שלו, שהיו לו חרדות מפני המוות. לכן החליט להתבודד במנזר, בתקוה שאם הוא יסתגף, ישתחרר מחרדותיו. דבר שלא קרה. צעד זה של לותר עדיין לא הספיק לכפירתו בכנסיה הקאתולית. הזדמן ללותר לבקר ברומא ששם פגש את הכהונה המתהוללת, ושם, הייתה לו הארה שהיומרה של הכנסיה הקאתולית שהיא הנה מלכות שמים לא מבוססת, הרי ההבטחות בשמו של ישוע לא התקימו.
כאן עלינו להתרכז באותה אמונה אנושית ש'רצון חופשי' מלווה במעשים טובים יכולים להשפיע על עולמות עליונים.
ובכן, כפי שציינו לעיל, 'רצון חופשי' כיסוד השפה, הרי בלי 'רצון חופשי השפה לא פועלת, תקף רק בעולם השפה, האדם בעל 'רצון חופשי', כחלק משפתו, יכול באמצעותו לבצע דברים בעולמו הלשוני, אבל ל'רצון חופשי' אין תוקף לגבי חוקי הקיום הגוזרים על האדם קיום קצוב.
כפי שכבר הסברנו פעמים רבות, מחשבת התנ"ך השלימה עם כך, שאינה יכולה לשנות את חוקי הקיום, לכן השלימה עם קצוב חיי אדם. אבל לותר הקאתולי, כמו מאמינים קאתוליים אחרים, האמינו בהבטחות שאול הטרסי שהאלוהות תשנה סדרי עולם בגין קורבנו של ישוע, הוא גם האמין שמעשים טובים משחררים מחרדות מוות, הרי שאול הטרסי הבטיח שבגין קורבנו של ישוע האלוהות תבטל מוות.
כאן אנו נכנסים לאותה תסבוכת אנושית, תסבוכת, שאינה מבינה מהות השפה. לא רק שלותר לא הבין, מורו, שאול הטרסי לא הבין, האדם הקוסם שאול הטרסי לא הבין, ש'רצון חופשי', משאלה, לא יכולה לשנות סדרי עולם.
זעמו של לותר על חוסר כוחה של ההבטחה בשמו של ישוע שלא התגשמה, שמעשיו הטובים לא שחררו אותו בחרדותיו מפני המוות, גרמו למסקנה שלו שישוע נוצח על-ידי יריבו השטן, על כן הוא המליך את השטן על העולם הנגלה. הוא סבר, ששטן זה בעל כח ומאגיה יבטיח לו את משאלתו.
העולם הפרוטסטנטי, זה שהושפע מדעותיו של קלווין, לא הרגיש שלותר יסד דת חדשה, דת בהנהגת השטן בעל הכח ובעל המאגיה. רק ששטן זה שלותר המליכו, בעל הכח והמאגיה היה חסר אונים לשחרר את לותר מחרדותיו.
אם השפה היא חסרת אונים מול חוקי הקיום, כח ומאגיה לא צולחים יותר ממנה להשפיע על חוקי הקיום. לותר המשיך עם חרדותיו, אבל חסידיו אימצו את הכלי החדש, כח, כאמצעי יותר יעיל מאשר השפה הנעלמת. עם ה'כח' כאמצעי הם יכלו יותר ביעילות להשמיד את אויביהם. במלחמת שלושים השנה שהיתה תוצאה של המרד של לותר, הם כמעט השמידו את גרמניה עצמה. כח כאמצעי קוסם מאד לאדם הקוסם, כח משחרר אותו מהצורך לשאת ולתת עם הזולת, אבל כח כאמצעי רק הורס, לא יוצר אפילו בעולם השפה, עולם ווירטואלי.
כנראה שגם לגיתה כח קסם, הוא רצה להשתחרר משעבותו לנסיך ווימר, שאותו שירת, קיווה שהשטן בשמו החדש מפיסטו, יעניק לו נעורים נצחיים וראה איזה פלא, שד זה, מפיסטו לא מילא אחרי תנאי הברית, ברית שהוא קשר אתו, אכזבתו של גיתה היתה רבה, הסתיר ממעריציו את סיום הדרמה שאותה כתב במשך ששים שנה, בסיום מילט את גיבור לממלכת הנשים המיטיבות.
מעריציו של גיתה התעלמו מסיום הדרמה קיוו שאם יספקו לשדון, מפיסטו, קורבנות, את יהודים 'האויב הקוסמי', הוא יתרצה.
סיפור זה כבר סופר, וסופר, אבל האדם הקוסם אף פעם לא מתיאש. עתה בידיו כלי משוכלל, ה'בינה המלאכותית', שהוא תולה בה תקוות של גאולה.
מאחר שהאדם הקוסם לא טורח להבין את הכלי האנומלי שהוענק לו, הוא לא מודע שהקיום לא גלה לו את סודותיו הנוספים. סוד נוסף שלא ידוע לקוסם הוא שכליו המתוחכמים אינם מתחדשים, הופכים למטרד, יכולים להפר את איזון המושב שלו.
הדת הדיגיטלית שהקוסם האדם אימץ ברוב התלהבות עלולה לגרום להיעלמות מושבו.
מאחר שהאדם הקוסם לא מבין את מהות הכלי האנומלי שהוענק לו, הוא חושב שכלי זה נתון, לא מודע שבשלב השני הוא יוצר כלי שהנו אפי-גנטי. ומאחר שאינו מבין את מהות הכלי, הוא מיחס לו יכולות בלתי מוגבלות. האדם הקוסם אינו מודע לעובדה שכלי הקסם יוצר רק עולם ווירטואלי, שהכלים שהוא יוצר באמצעות כלי זה אינם משכפלים את עצמם בהבדל מהיצירות הביאולוגיות המשכפלות את עצמן.
הכלים שהאדם הקוסם יוצר באמצעות כלי השפה, שלא משכפלים את עצמם, הופכים למטרד, מזהמים את כדור הארץ, הרי מהאדם הקוסם גם נשלל על-ידי חוקי הקיום יכולת האיזון.
כלי השפה האנומלית שהוענקה לאדם, יכולות שלה מוגבלות, מוגבלות רק לסיפוק צרכים קיומיים, ברגע שהאדם שוכח גבולות,
ברגע שתאוותיו גוברות עליו, הוא עלול לערער את מושבו השברירי.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 