אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 528 – מושג 'ההדחקה' המוטעית של פרויד
לפי פרויד האדם מדחיק, בין יתר ההדחקות, את תוכן עולמו ה'תת מודע'. בעיקר בקשר המיניות שלו. קודם עלינו כאן להתיחס למושג של פרויד 'תת מודע'. פרויד לא היה מודע שמה שהוא מכנה 'נפש' הוא למעשה פרי השפה, או השפה עצמה. הוא לא היה מודע לעובדה שכל עולמו של האדם הנבדל מעולמם של ברויים אחרים הוא עולם השפה, מה שהוא מכנה 'תת מודע', הוא למעשה עולם הדחפים של האדם שהוא משותף לו ולברויים אחרים. עולם משותף זה של האדם וברויים אחרים נשלט על-ידי 'דחף הקיום', דחף המאפשר לברויים למצא מזון, להגן על טריטוריה, לברח מסכנות.
דחפים מיניים שייכים כמובן ל'דחף הקיום', דחף להמשיך את המין.
ה'הדחקה' שפרויד מדבר עליה היא למעשה הדחקת האדם הלשוני את תהליך היווצרות השפה, היווצרות השפה המעניקה לו 'מודעות', מודעות על חוקי הקיום. 'הדחקה' יכולה להיות רק לגבי עולמו הלשוני של האדם. הברויים האחרים משוללי שפה, אינם 'מדחיקים'.
ובכן, כלי השפה שהוענקה לאדם, כמו ה'מח' של הילוד, שאינו מושלם עם ההיוולדות, זקוק להשלמה, כך לאדם, שלו יכולת גנטית לשפה, יש צורך להגשים יכולת זו, בשתוף פעולה עם הזולת. שלב שני זה, גשום יכולת השפה הוא קיבוצי, אפי-גנטי. האדם מדחיק מעצמו את תהליך היצירה של השלב השני של גשום השפה מסיבות רבות.
סיבה עיקרית שהאדם מדחיק מעצמו את העובדה שהוא מגשים את השפה, בצורה קיבוצית, אפי-גנטית, היא העובדה של היותה ישות לא מוחשית. השפה לא קיימת בלי שתוף הפעולה עם הזולת, עובדה העושה אותה לישות רפאית, האדם רוצה בשפה 'מולדת' מוחשית, לא שפה שהוא יוצר עם הזולת, כמו הראיה שהיא נתון. הוא מתעלם מהעובדה שילד שנעזב על הר קרח ללא זולת שאתו הוא יכול להגשים את היכולת לשפה, אינו מדבר, למרות שהוא רואה.
סיבה נוספת שהאדם מדחיק מעצמו את תהליך היווצרות השפה היא, שלמען לזכור את השמות שהוא מעניק לקולות המקוצצים היוצאים מגרונו של הזולת, קולות המביעים חסר לצרכים, למען זכירת שמות אלו, הוא צריך לכרות ברית עם הזולת לזכור אותם, כיוון ששמות אלו הם לא מוחשיים, שורדים רק במח של כורתי הברית. כתוצאה של הברית בין הזולתים לזכור את השמות שהם העניקו לקולות. הצורך לזכור את השמות, מחייב את היחיד לחובות לזולת.
אנו פוסחים על השלבים הנוספים של היווצרות השפה, כיוון שברצונינו לשלול את קביעתו של פרויד על קיום 'תת מודע', 'תת מודע' שהוא למעשה 'דחף הקיום' של האדם המשותף לו ולברויים אחרים, שלפי פרויד האדם מדחיק. ברור שלפי הערכים הלשוניים שהאדם בהמשך יוצר עם הזולתים, יש דחיה של דחפי המין של 'דחף הקיום', שלא תואמים את הערכים שהתקבלו. במקום 'תת-מודע', שלפי פרויד האדם מדחיק את תוכנו, אנו רוצים להצביע על הדחקת האדם את השלבים האחרים של 'תהליך היווצרות השפה', כיוון שאינו רוצה בשפה פרי יצירתו, שפה 'רפאית', אינו רוצה בחובות שתהליך יצירתה דורש ממנו.
עלינו כאן להוסיף שנוסף ל'הדחקת האדם' את עצמו מתהליך היווצרות השפה ה'רפאית', כיוון שהכרה בתהליך זה מטיל עליו חובות, השפה הנוצרת מהיכולת להבדיל ב'רצף', כתוצאה מיכולת ההבדלה, יוצרת את ה'מודעות', נבדלות מהזולת, נבדלות מהעולם, עולם 'רפאי', עולם 'שרירותי'. האדם רוצה בעולם מוחשי, מוחשי כמו גופו.
ובכן היכולות של האדם ל'הדחקה' מאפשר לא ל'הדחיק' כל דבר לא רצוי, לאמץ כל תורה המשחררת אותו מחובות, מגלויים קיומיים לא רצויים לו. לכן אף אחד אינו מאמץ את פילוסופית השפה שבמשלים התנ"כיים, פילוסופיה המאמצת את תהליך היווצרות השפה ה'אפי גנטית', השפה פרי ברית, השפה המטילה על היחיד חובות, שפה המגלה לאדם את העולם מחוצה לו, עולם שרירותי, רפאי.
יהודים מתוחכמים כמו איינשטיין, כמו פרויד, התעלמו מירושת אבותיהם, ירושה מחשבתית הכלולה במשלים הפילוסופיים. התובנות במשלים אלו שהיו פרי מוטציה, מוטציה שהנה פרי טראומה, טראומה המבטלת את תהליך היכולת של 'הדחקה', מגלה לאדם את המציאות כפי שהיא.
איינשטיין המתוחכם, ראה את המסופר בתנ"ך כסיפורי ילדים. פרויד המתוחכם ראה את משה נסיך מצרי, נסיך מצרי היה עדיף עליו ממשה בן העברים המשועבדים.
ובכן, בנים מתוחכמים אלו צאצאי אבות העברים, אבות שיצרו את הפילוסופיה הלשונית היחידה, עד היום הזה, התכחשו לירושתם, לא היו מודעים שדווקא אבותיהם, יוצאי אור בפקודת אלהים, יצרו את הפילוסופיה היחידה, פילוסופית השפה.
ובכו, אבות העברים שיצאו מאור, מרכז תרבותי שומרי, בהיתקלותם עם תרבויות אחרות, היתקלות שגרמה להם 'טראומה', טראומה היווכחותם שכל קהילה יוצרת את שפתה, את תרבותה. הטראומה הסירה מהם את יכול ההדחקה, הסירה מעיניהם את העיוורון של התכחשות לחוקי המציאות. הגלוי יצר אצלם 'מוטציה', הבנת תהליך היווצרות השפה, שפה פרי 'עץ הדעת', המבוססת על הבדלה, הבדלה המאפשרת את ה'מודעות', מודעות היותם עירומים.
ה'מודעות' לעירומם שחרר את חוה ואדם מיתר דרי 'גן-עדן', הבינו שמשך קיומם קצוב במנעד מ'עץ הדעת' עד ל'עץ החיים', התגלתה לפניהם מציאות השונה מהמציאות של אלו ש'ההדחקה' מעוורת אותם, הרוצים 'רצף'.
פרויד שהתכחש לירושת אבותיו, בכלל לא היה מודע שכל מה שמבדיל את האדם מיתר הברויים היא מתת השפה שהאדם עושה בה שימוש, אבל הוא 'מדחיק' מעצמו כל מה שלא רצוי לו, יוצר לעצמו קיומים חלופיים, קיום חלופי כזה הוא גם היות משה נסיך מצרי ולא בן העבדים העבריים.
פרויד ה'דחיק' מעצמו היותו צאצא של העברים המשועבדים, רצה להיות צאצא של משה, נסיך מצרי.
איינשטיין המתוחכם כמו רבו שפינוזה המתוחכם, לא רצו להיות צאצאי העברים, רצו להיות צאצאי ה'פנתאיזם', של הכוליות, רצו להיות בעלי 'כח', לא בעלי 'שפה' רפאית.
'ההדחקות' מאפשרות לכולם להיות פרי משאלותיהם, להתכחש לשפה הרפאית הגוזלת מהם את חלומותיהם, מגלה להם היותם קצובים.
ובכן, האם יפלא שנועם חומסקי זוכה לתהלה, הרי הוא מבטיח שהשפה הנה מולדת, אין צורך במאמץ ליצור אותה עם הזולת, להיות בעל חוב לגביו. הרי הוא חוזר על דבריו של סוקראטס, שבדיאלוג קרטילוס חומס לעצמו, לנפשו את הערכים, לפיו הם נתונים, נצחיים, סבור, לפי דברי פתיה, שקבעה שהוא החכם מני אדם, בזכות זו לדור בין האלים, בגלגול הבא. כך הוא מספר לתלמידיו בדיאלוג פיידו. בדומה לו גם החכם מני אדם קאנט מספרו. 'דת בגבולות התבונה הטהורה', מעדיף את ערכיו הפנימיים, על ערכי התנ"ך החיצוניים.
החיות עם 'דחף הקיום' בלבד, מחוסרי שפה, לא 'מדחיקות', דבר, בסך הכל רוצות 'קיום'.
טעותו של פרויד שראה את תהליך ה'הדחקה' מופעלת על-ידי הנפש בשלבים. הוא לא הבין שתהליך זה של 'הדחקה', משותפת לבני אדם שהוענקה להם בצורה אנומלית יכולת השפה. שפה זו יוצרת אצלם בזכות 'ההבדלה' את ה'מודעות', מודעות זו מגלה להם שעולמם הלשוני שהם יוצרים עם הזולתים הוא 'רפאי', 'ווירטואלי', שעולם ווירטואלי רפאי זה, קוצץ את הרצף. האדם אינו רוצה בעולם ווירטואלי זה, הוא רוצה בעולם נתון, בעולם רצוף, לכן יכולת ה'הדחקה' מועילה לו, כיוון שהיא מעוורת אותו מלראות את המציאות הרפאית הלא רצויה, מאפשרת לו ליצור לעצמו עולם של משאלות.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 528 – מושג 'ההדחקה' המוטעית של פרויד
לפי פרויד האדם מדחיק, בין יתר ההדחקות, את תוכן עולמו ה'תת מודע'. בעיקר בקשר המיניות שלו. קודם עלינו כאן להתיחס למושג של פרויד 'תת מודע'. פרויד לא היה מודע שמה שהוא מכנה 'נפש' הוא למעשה פרי השפה, או השפה עצמה. הוא לא היה מודע לעובדה שכל עולמו של האדם הנבדל מעולמם של ברויים אחרים הוא עולם השפה, מה שהוא מכנה 'תת מודע', הוא למעשה עולם הדחפים של האדם שהוא משותף לו ולברויים אחרים. עולם משותף זה של האדם וברויים אחרים נשלט על-ידי 'דחף הקיום', דחף המאפשר לברויים למצא מזון, להגן על טריטוריה, לברח מסכנות.
דחפים מיניים שייכים כמובן ל'דחף הקיום', דחף להמשיך את המין.
ה'הדחקה' שפרויד מדבר עליה היא למעשה הדחקת האדם הלשוני את תהליך היווצרות השפה, היווצרות השפה המעניקה לו 'מודעות', מודעות על חוקי הקיום. 'הדחקה' יכולה להיות רק לגבי עולמו הלשוני של האדם. הברויים האחרים משוללי שפה, אינם 'מדחיקים'.
ובכן, כלי השפה שהוענקה לאדם, כמו ה'מח' של הילוד, שאינו מושלם עם ההיוולדות, זקוק להשלמה, כך לאדם, שלו יכולת גנטית לשפה, יש צורך להגשים יכולת זו, בשתוף פעולה עם הזולת. שלב שני זה, גשום יכולת השפה הוא קיבוצי, אפי-גנטי. האדם מדחיק מעצמו את תהליך היצירה של השלב השני של גשום השפה מסיבות רבות.
סיבה עיקרית שהאדם מדחיק מעצמו את העובדה שהוא מגשים את השפה, בצורה קיבוצית, אפי-גנטית, היא העובדה של היותה ישות לא מוחשית. השפה לא קיימת בלי שתוף הפעולה עם הזולת, עובדה העושה אותה לישות רפאית, האדם רוצה בשפה 'מולדת' מוחשית, לא שפה שהוא יוצר עם הזולת, כמו הראיה שהיא נתון. הוא מתעלם מהעובדה שילד שנעזב על הר קרח ללא זולת שאתו הוא יכול להגשים את היכולת לשפה, אינו מדבר, למרות שהוא רואה.
סיבה נוספת שהאדם מדחיק מעצמו את תהליך היווצרות השפה היא, שלמען לזכור את השמות שהוא מעניק לקולות המקוצצים היוצאים מגרונו של הזולת, קולות המביעים חסר לצרכים, למען זכירת שמות אלו, הוא צריך לכרות ברית עם הזולת לזכור אותם, כיוון ששמות אלו הם לא מוחשיים, שורדים רק במח של כורתי הברית. כתוצאה של הברית בין הזולתים לזכור את השמות שהם העניקו לקולות. הצורך לזכור את השמות, מחייב את היחיד לחובות לזולת.
אנו פוסחים על השלבים הנוספים של היווצרות השפה, כיוון שברצונינו לשלול את קביעתו של פרויד על קיום 'תת מודע', 'תת מודע' שהוא למעשה 'דחף הקיום' של האדם המשותף לו ולברויים אחרים, שלפי פרויד האדם מדחיק. ברור שלפי הערכים הלשוניים שהאדם בהמשך יוצר עם הזולתים, יש דחיה של דחפי המין של 'דחף הקיום', שלא תואמים את הערכים שהתקבלו. במקום 'תת-מודע', שלפי פרויד האדם מדחיק את תוכנו, אנו רוצים להצביע על הדחקת האדם את השלבים האחרים של 'תהליך היווצרות השפה', כיוון שאינו רוצה בשפה פרי יצירתו, שפה 'רפאית', אינו רוצה בחובות שתהליך יצירתה דורש ממנו.
עלינו כאן להוסיף שנוסף ל'הדחקת האדם' את עצמו מתהליך היווצרות השפה ה'רפאית', כיוון שהכרה בתהליך זה מטיל עליו חובות, השפה הנוצרת מהיכולת להבדיל ב'רצף', כתוצאה מיכולת ההבדלה, יוצרת את ה'מודעות', נבדלות מהזולת, נבדלות מהעולם, עולם 'רפאי', עולם 'שרירותי'. האדם רוצה בעולם מוחשי, מוחשי כמו גופו.
ובכן היכולות של האדם ל'הדחקה' מאפשר לא ל'הדחיק' כל דבר לא רצוי, לאמץ כל תורה המשחררת אותו מחובות, מגלויים קיומיים לא רצויים לו. לכן אף אחד אינו מאמץ את פילוסופית השפה שבמשלים התנ"כיים, פילוסופיה המאמצת את תהליך היווצרות השפה ה'אפי גנטית', השפה פרי ברית, השפה המטילה על היחיד חובות, שפה המגלה לאדם את העולם מחוצה לו, עולם שרירותי, רפאי.
יהודים מתוחכמים כמו איינשטיין, כמו פרויד, התעלמו מירושת אבותיהם, ירושה מחשבתית הכלולה במשלים הפילוסופיים. התובנות במשלים אלו שהיו פרי מוטציה, מוטציה שהנה פרי טראומה, טראומה המבטלת את תהליך היכולת של 'הדחקה', מגלה לאדם את המציאות כפי שהיא.
איינשטיין המתוחכם, ראה את המסופר בתנ"ך כסיפורי ילדים. פרויד המתוחכם ראה את משה נסיך מצרי, נסיך מצרי היה עדיף עליו ממשה בן העברים המשועבדים.
ובכן, בנים מתוחכמים אלו צאצאי אבות העברים, אבות שיצרו את הפילוסופיה הלשונית היחידה, עד היום הזה, התכחשו לירושתם, לא היו מודעים שדווקא אבותיהם, יוצאי אור בפקודת אלהים, יצרו את הפילוסופיה היחידה, פילוסופית השפה.
ובכו, אבות העברים שיצאו מאור, מרכז תרבותי שומרי, בהיתקלותם עם תרבויות אחרות, היתקלות שגרמה להם 'טראומה', טראומה היווכחותם שכל קהילה יוצרת את שפתה, את תרבותה. הטראומה הסירה מהם את יכול ההדחקה, הסירה מעיניהם את העיוורון של התכחשות לחוקי המציאות. הגלוי יצר אצלם 'מוטציה', הבנת תהליך היווצרות השפה, שפה פרי 'עץ הדעת', המבוססת על הבדלה, הבדלה המאפשרת את ה'מודעות', מודעות היותם עירומים.
ה'מודעות' לעירומם שחרר את חוה ואדם מיתר דרי 'גן-עדן', הבינו שמשך קיומם קצוב במנעד מ'עץ הדעת' עד ל'עץ החיים', התגלתה לפניהם מציאות השונה מהמציאות של אלו ש'ההדחקה' מעוורת אותם, הרוצים 'רצף'.
פרויד שהתכחש לירושת אבותיו, בכלל לא היה מודע שכל מה שמבדיל את האדם מיתר הברויים היא מתת השפה שהאדם עושה בה שימוש, אבל הוא 'מדחיק' מעצמו כל מה שלא רצוי לו, יוצר לעצמו קיומים חלופיים, קיום חלופי כזה הוא גם היות משה נסיך מצרי ולא בן העבדים העבריים.
פרויד ה'דחיק' מעצמו היותו צאצא של העברים המשועבדים, רצה להיות צאצא של משה, נסיך מצרי.
איינשטיין המתוחכם כמו רבו שפינוזה המתוחכם, לא רצו להיות צאצאי העברים, רצו להיות צאצאי ה'פנתאיזם', של הכוליות, רצו להיות בעלי 'כח', לא בעלי 'שפה' רפאית.
'ההדחקות' מאפשרות לכולם להיות פרי משאלותיהם, להתכחש לשפה הרפאית הגוזלת מהם את חלומותיהם, מגלה להם היותם קצובים.
ובכן, האם יפלא שנועם חומסקי זוכה לתהלה, הרי הוא מבטיח שהשפה הנה מולדת, אין צורך במאמץ ליצור אותה עם הזולת, להיות בעל חוב לגביו. הרי הוא חוזר על דבריו של סוקראטס, שבדיאלוג קרטילוס חומס לעצמו, לנפשו את הערכים, לפיו הם נתונים, נצחיים, סבור, לפי דברי פתיה, שקבעה שהוא החכם מני אדם, בזכות זו לדור בין האלים, בגלגול הבא. כך הוא מספר לתלמידיו בדיאלוג פיידו. בדומה לו גם החכם מני אדם קאנט מספרו. 'דת בגבולות התבונה הטהורה', מעדיף את ערכיו הפנימיים, על ערכי התנ"ך החיצוניים.
החיות עם 'דחף הקיום' בלבד, מחוסרי שפה, לא 'מדחיקות', דבר, בסך הכל רוצות 'קיום'.
טעותו של פרויד שראה את תהליך ה'הדחקה' מופעלת על-ידי הנפש בשלבים. הוא לא הבין שתהליך זה של 'הדחקה', משותפת לבני אדם שהוענקה להם בצורה אנומלית יכולת השפה. שפה זו יוצרת אצלם בזכות 'ההבדלה' את ה'מודעות', מודעות זו מגלה להם שעולמם הלשוני שהם יוצרים עם הזולתים הוא 'רפאי', 'ווירטואלי', שעולם ווירטואלי רפאי זה, קוצץ את הרצף. האדם אינו רוצה בעולם ווירטואלי זה, הוא רוצה בעולם נתון, בעולם רצוף, לכן יכולת ה'הדחקה' מועילה לו, כיוון שהיא מעוורת אותו מלראות את המציאות הרפאית הלא רצויה, מאפשרת לו ליצור לעצמו עולם של משאלות.
רק אלו שעברו טראומה, כמו אבות העברים שיצאו מאור, טראומה שהסירה מהם את יכולת ה'הדחקה', מסוגלים היו לראות את הקיום כפי שהוא. ראית המציאות כפי שהיא, גרמה לאבות העברים לאמץ את חוקי הקיום, את הקצוץ במשך הקיום, לאמץ את ה'עולם הנגלה', לא ליצור לעצמם עולמות חלופיים עם חוקי משאלות.
רק אלו שעברו טראומה, כמו אבות העברים שיצאו מאור, טראומה שהסירה מהם את יכולת ה'הדחקה', מסוגלים היו לראות את הקיום כפי שהוא. ראית המציאות כפי שהיא, גרמה לאבות העברים לאמץ את חוקי הקיום, את הקצוץ במשך הקיום, לאמץ את ה'עולם הנגלה', לא ליצור לעצמם עולמות חלופיים עם חוקי משאלות.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 