אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 530 – אינפורצמיה מקובעת, אינפורמציה לא מקובעת
עד היום אלו העוסקים באינפורמציה, לא עמדו על העובדה שקיימת אינפורמציה מקובעת, וקיימת אינפורמציה לא מקובעת, כמו השפה שלנו. למשל, ה-DNA של גופינו היא אינפורמציה מקובעת, לכן אנו לא יכולים לשנות אינפורמציה זו, בעוד יצירות השפה שלנו הן פרי אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנחנו יכולים לשנות את כל היצירות האלו.
למשל, אנחנו יכולים לשנות את כל הקוסמולוגיות פרי השפה, ובאמת במשך ההיסטוריה האנושית קוסמולוגיות נדחו על-ידי קוסמולוגיות חדשות. אבל לא רק קוסמולוגיות השתנו במשך ההיסטוריה, אנחנו יכולים לשנות את כל האלגוריתמים שאנו יוצרים באמצעות השפה, בהבדל מהאלגוריתם DNA המהווה את גופינו, שהנו אינפורמציה מקובעת.
קביעה זו שהשפה שלנו היא אינפורמציה לא מקובעת, ולכן ביכולתנו לקסום על-ידה קסמים אין ספור, צריכה להזים את כל ההנחות של אלו, הרוצים בשפה מולדת, בשפה נתונה, או הרוצים בשפה פרי גן ביאולוגי. אם השפה באמת היתה פרי גן ביאולוגי, היא היתה אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה.
כבר המצרים בהתבוננות שלהם באופן פעולת השפה, יחסו לה יכולות מאגיות, השומרים בהבדל מהם סברו, כמו גיבור האפוס שלהם גילגמש שהשפה שורדת את הגוף, ששם של מבצע מעשי גבורה ישרוד בזכרון הדורות.
משל 'עץ הדעת לא מסביר לנו על היות 'דעת', כלי ללא גבולות, לא מקובעת, הוא רק מספר לנו שכלי זה הוא דואלי, בפן אחת כלי זה משרת את צרכי הגוף, בפן השני כלי זה אנרכי, מרדן, רוצה ריבונות, כפי שה'נחש' במשל מבטיח לחוה שבאוכלה מהפרי תהיה דומה לאלוהות.
ברור שמשל 'עץ הדעת' לא הרחיב על תכונות 'דעת', כיוון שהוא לא התמודד עם דעות על היות הכלי נתון, הוא לא התמודד עם דעות ששללו את הנחתו שהכלי, 'דעת' ממקור חיצוני.
משל 'עץ הדעת' היה פרי אינטואיציה, פרי טראומה של אבות העברים שיצאו מאור, טראומה המגלה תובנות רדומות, על כן חד-פעמי.
האדם בדרך כלל, בניגוד לתובנות אינטואיטיביות של אדם או תרבות, באופן ארכיטיפי, רוצה שכלי השפה יהיה נתון, ז.א. מקובע. הוא לא רוצה בכלי רפאי, עם יכולות שונות מלמשל, הראיה, השמיעה, שהן פרי אינפורמציה מקובעת.
גיבורו של אפלטון, סוקראטס, בדיאלוג קרטילוס, שולל בכלל מהשפה יכולת יצירה, טוען שערכיו, הם פרי נפשו, בכלל סוקראטס חשב שכל הידע של האדם הוא פנימי שיש רק לילדו. לכן לא יפלא, שהשליח שאול הטרסי, שהיה דו-תרבותי, עברי ויווני, רצה בנצחיות, החטיא את האינטואיציה שבמשל 'עץ הדעת', על היות 'דעת' ממקור חיצוני.
עם שאול הטרסי לפנינו בפעם הראשונה שלילה של האינטואיציה שבמשל 'עץ הדעת'.
היוונים שהאמינו על היות הערכים של השפה, נתונים, לא הכירו את משל 'עץ הדעת', לכן יש לראות בשאול הטרסי הראשון ששלל את האינטואיציה ש'דעת' ממקור חיצוני, ש'דעת' לא נתונה, כפי שחשבו היוונים.
אבל דורות מאוחרים אחרי שאול הטרסי, חלק בהשפעתו, אחרים כתוצאה הרגשתם הארכיטיפית, האמינו, מאמינים, שהשפה היא נתון. והוסיף על תחושה זה נעם חומסקי החושב שהשפה היא פרי גן ביאולוגי.
התחושה הארכיטיפית הזו שהאדם רוצה בשפה מקובעת, היא פרי יכולת ההדחקה שלו, הדחקה הגורמת לעיוורון, להתעלמות מהמציאות, שאינה רוצה בעולם רפאי של השפה, שפה לא מקובעת, שפה שאין לה גבולות.
למרות העיוורון הזה מלראות את השפה לא מקובעת, האדם עושה בה את השימוש שהיא מאפשרת. היא מאפשרת את יצירות הקסם, שאם היא היתה מקובעת, היא לא היתה יכולה לבצע, כמו ה-DNA המהווה את גופינו, שהנו אינפורמציה מקובעת, אינפורמציה המבצעת דגם אחד, דגם גוף האדם.
אולי משל 'עץ הדעת' כן היה מודע ש'דעת' היא כלי פלא, בעלת יומרות לריבונות, שמשל זה כינה פן 'נחש', כיוון שהמשל רצה לרתום את הכלי הזה רק לשרת הגוף, פחד מהפלגות כלי זה.
ובאמת, כלי זה הוא כלי פלא, כמו הקוסם הגדול ביותר, יכול ליצור עולמות חלופיים לעולם הנגלה, עולמות בהן הוא קובע חוקים שונים מאלו בעולם הנגלה. אבל כלי פלאי זה, תלוי באנרגיה שהגוף מספק לו, לכן כל פעם אחרי בהפלגותיו, הוא חוזר בבושת פנים לספק האנרגיה שלו, הגוף.
האדם המתכחש למהות הכלי שבידיו, למרות שהוא יוצר באמצעותו עולמות כמו קלדסקופ, פלאים, מרצונו שפלאים אלו יקבלו קביעות, הוא מתכחש לעובדה שכל יצירותיו הפלאיות, באמצעות כלי זה הם ווירטואלים בלבד.
האדם גם מתעלם מהעובדה שכלי פלאי זה יוצר יצירות שלא משכפלות את עצמן, בהבדל מיצירות ביאולוגיות המשכפלות את עצמן. לולא הומצא הכתב, המקבע יצירות 'דעת', לא היינו מסוגלים לשמר את זכרונות יצירות אלו פרי כלי השפה.
עובדה היא שטרם הומצא הכתב, זכר תרבויות שחסרו אמצעי הכתב, זכרונם נמוג.
חוסר מודעות האדם לכלי זה, השפה, היא העובדה, שהוא שוכח שהוא ה'מגשים' את היכולת הגנטית לשפה, על-ידי קהילת אנושית. האדם שוכח שהוא עם זולתים מגשים את היכולת הגנטית לשפה, בכורתו בריתות עם זולתים אלו לזכור את השמות הנעלמים שנתנו ,
לקולות היוצאים מגרונם על צרכים, כיוון שפעולות אלו הופכות למכניות, וגם הודות ליכולת שלו להדחיק פעולות לא רצויות.
היצירה האפי-גנטית הזו, היותה לא מקובעת, אין לה גבולות. עובדה זו שליצירה זו אין גבולות, מאפשר לאדם ליצור על-ידה קסמים. אבל יכולת זו, ליצור קסמים מלווה גם עם היכולת לשנות קסמים אלו, או לשנות יצירות ווירטואליות אלו, דבר שהוא לא יכול לעשות לאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA .
מחשבת התנ"ך, כפי שזה נמסר במשל 'עץ הדעת', היתה מודעת לעובדה שכלי זה הופך למסוכן, בהיותו חסר גבולות, לכן ניסה לרסנו, מיד הצביע על העובדה שנאסר על האדם לאכול מפרי 'עץ החיים'.
העובדה שהמשל אסר מלאכול מפרי 'עץ החיים', למען לרסן את משאלות האדם לרצף, גרם לשאול הטרסי להחטיא את 'דעת', ברצותו קיום נצחי.
שאול הטרסי מסמל את הפעולות הבלתי מרוסנות שמשל 'עץ הדעת' רצה לעצור, פעולות 'נחשיות'. אבל רצונו של שאול הטרסי מסמלות נטיות ארכיטיפיות אצל האדם, שמצד אחד מתכחש שהשפה
אינה נתון, אלא פרי מעשיו, מתכחש שכלי זה יוצר רק יצירות ווירטואליות, שעליו לרסן את משאלותיו, כיוון שללא ריסון כלי זה , הופך למסוכן, מסוכן למושבו כדור הארץ השברירי.
האדם כתוצאה מיכולתו 'להדחיק' דברים לא רצויים לו, לא מודע שהוא בסך הכל דייר משנה ביקום, שעליו לשמור על גבולות, גבולות צו חוקי הקיום.
לאדם הוענקה מתת, מתת 'דעת', שהיא מועילה רק אם היא מודעת לתפקידה המצומצם, לשרת את הגוף ולא להפליג מעבר ליעודה.
המתת 'דעת', אינפורמציה לא מקובעת, לא מודעת לגבולות בפן השניה הזו, האנרכית, מסוכנת, מסכנת, את מושבו הקטן השברירי של האדם.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 