אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות
אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.
משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.
'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית, אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.
מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.
אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.
המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.
אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.
אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.
מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.
ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.
אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.
בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.
אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.
לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.
כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.
הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.
ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.
ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.
למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.
היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.
גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.
ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA
אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.
הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.
האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?
ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.
נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק. אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.
אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית', הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.
יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.
כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.
תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות
אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.
משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.
'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית, אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.
מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.
אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.
המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.
אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.
אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.
מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.
ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.
אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.
בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.
אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.
לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.
כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.
הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.
ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.
ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.
למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.
היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.
גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.
ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA
אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.
הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.
האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?
ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.
נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק. אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.
אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית', הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.
יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.
כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.
תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.
תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות
אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.
משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.
'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית, אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.
מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.
אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.
המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.
אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.
אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.
מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.
ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.
אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.
בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.
אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.
לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.
כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.
הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.
ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.
ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.
למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.
היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.
גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.
ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA
אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.
הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.
האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?
ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.
נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק. אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.
אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית', הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.
יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.
כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.
תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.
תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות
אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.
משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.
'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית, אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.
מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.
אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.
המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.
אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.
אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.
מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.
ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.
אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.
בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.
אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.
לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.
כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.
הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.
ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.
ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.
למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.
היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.
גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.
ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA
אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.
הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.
האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?
ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.
נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק. אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.
אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית', הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.
יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.
כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.
תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.
תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות
אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.
משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.
'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית, אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.
מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.
אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.
המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.
אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.
אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.
מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.
ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.
אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.
בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.
אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.
לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.
כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.
הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.
ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.
ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.
למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.
היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.
גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.
ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA
אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.
הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.
האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?
ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.
נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק. אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.
אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית', הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.
יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.
כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.
תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.
תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות
אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.
משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.
'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית, אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.
מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.
אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.
המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.
אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.
אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.
מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.
ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.
אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.
בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.
אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.
לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.
כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.
הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.
ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.
ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.
למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.
היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.
גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.
ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA
אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.
הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.
האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?
ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.
נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק. אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.
אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית', הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.
יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.
כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.
תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 531 – גבולות
אם את האינפורמציה המקובעת אנו לא יכולים לשנות, את האינפורמציה הלא מקובעת , את 'דעת', אנו יוצרים על-ידי התווית גבולות, כמו את המלה הראשונה שאנו יוצרים, שאנו מתווים לה גבולות. גם האינפורמציה היקומית יוצרת את הישויות על-ידי התווית גבולות.
משל 'עץ הדעת' המצביע על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, רוצה לידע אותנו שמתת זו 'דעת' הוא חלק מאותה אינפורמציה יקומית היוצרת את הישויות ביקום על ידי התווית גבולות להן. האינפורמציה היקומית קודם שובה אנרגיה, בשלב שני מתווה להם גבולות.
'דעת', שלפי משל 'עץ הדעת' הנה ממקור חיצוני, מהאינפורמציה היקומית, אף היא שובה אנרגיה ומתווה לה גבולות.
מחשבת התנ"ך שהקדימה את המחשבה היוונית, לא היתה צריכה להתעמת אתה, על כן מסרה את עקרונותיה בצמצום מירבי.
אבל צאצאי העברים שכבר הכירו את המחשבה היוונית לא השכילו להתעמת אתה, כיוון שלא הבינו את עקרונות התנ"ך, יצירות אבותיהם, שנמסרו בצמצום והיה צורך להרחיב אותם.
המחשבה היוונית בהבדל מהמחשבה התנ"כית לא יצרה פילוסופיה לשונית, ולא היתה מודעת שלשפה תפקיד יצירה, המעיטה בתפקיד זה שלה, ואם אנו מתיחסים לדברי סוקראטס בדיאלוג קרטילוס, סוקראטס שנחשב עד היום סמכות, טענתו היתה שהערכים שלו הם פרי נפשו.
אנו מזכירים את סוקראטס כיוון שדעותיו שהמידע נמצא כבר באדם ויש רק לילדו, תקף עד היום הזה. למרות שהיום ידוע שמוחו של הילד הנולד עדיין לא מפותח דיו ומתפתח רק עם הזמן.
אבל עדות מדעית זו מתיתרת, כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן אנו יכולים לשנותה. אנו יכולים ליצור קוסמולוגיות חדשות שמאפסות קודמות, קוסמולוגיות פרי שפה, פרי אינפורמציה לא מקובעת.
מפליא אותנו העיוורון הזה של האדם, כמו מקרה נעם חומסקי, הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, ז. א. היא פרי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת שאי אפשר לשנותה, הוא באמת ממשיך ואומר שהדקדוק אף הוא פנימי, מולד.
ובכן, היאך לפי נעם חומסקי, אנחנו בכל זאת מסוגלים לשנות את כל היצירות הלשוניות, שהן פרי אינפורמציה לא מקובעת, בעוד שאנו לא יכולים לשנות את פרי ה-DNA.
אנחנו יכולים לסלח לסוקראטס, שחשב שהידע הוא פנימי ולא יצירת השפה, כפי שאמר את זה בדיאלוג קרטילוס, אנחנו יכולים לסלח לקאנט, שהתעמת עם הערכים התנ"כיים המוסכמים על-ידי בריתות, וטען שערכיו הפנימיים עדיפים עליהם, אמר את הדברים האלו בספרו 'הדת בגבולות התבונה הטהורה'. חכמים אלו עדיין לא ידעו על היות הגוף של האדם פרי DNA מקובע, עדיין לא ידעו שמח הילוד עדיין לא מפותח. אבל נעם חומסקי מודע כבר על היות גופינו פרי DNA, אבל הוא מתעקש לחזור על דברי חכמי העבר.
בספרו החדש של נעם חומסקי, בשם 'איזה מין יצורים אנחנו', הוא שוב חוזר על טענותיו, למרות שהוא מזכיר שכולם תוקפים את שיטתו. ההסבר של נעם חומסקי, הסבר למען להצדיק את משנתו, הוא, שעליו הוא חוזר לאורך הספר, שכל המדע הוא מיסתורי. בנקודה זו אני מוכנה להסכים אתו, שהקיום הוא חידה.
אבל ה-DNA, אינו חידה, וגם העובדה שאנו לא יכולים לשנותו, אף הוא אינו חידה, לא מיסתורין.
לכן אנו יכולים לחזור לטענות שלנו, שהאינפורמציה, השפה, שהנה לא מקובעת, יוצרת את הישויות, במקרה נזכיר את המילים, בשביית אנרגיה והתווית גבולות לה.
כל היצירות הלשוניות, שנוצרות על-ידי תהליך של בריתות בין יחידים איך לכנות קולות שהיחיד משמיע על צרכים, בצורה אפי-גנטית, נוצרות על-ידי שביית אנרגיה, במקרה זה הקולות שהיחיד משמיע הן אנרגיה, ומתווים לשם המוענק לקול זה גבולות.
הזכרנו כאן את היצירה הראשונית של האדם, יצירת המילים, דוגמה הצריכה ללמד אותנו איך האדם באמצעות השפה 'דעת', יוצר את עולמו הלשוני.
ומדוע אנו רוצים להצביע על התהליכים שלפיהם האדם יוצר את עולמו הלשוני, אנחנו רוצים להצביע על עובדה שהאדם לוכד את היקום במילים.
ומדוע חשובה עובדה זו שהאדם לוכד את היקום במילים, עובדה זו חשובה שבהמשך האדם יותר לא מתיחס לחוץ, לגרמי שמים, הוא מתיחס למילים שבהם הוא לכד אותם.
למעשה האדם היה צריך להיות מרוצה ממעשה ידיו, לכידת היקום במילים. אבל לא כך. העולם הלשוני הוא עולם ווירטואלי, הוא עולם רפאי, המפחיד אותו, הוא היה רוצה שעולמו יהיה מוחשי, מוחשי כמו גופו.
היות עולמו הלשוני של האדם ווירטואלי, האדם מורד בו, ביחוד שעולם השפה מצביע לאדם שחייו הם קצובים.
גם נעם חומסקי הוא בין אלו המורדים בשפה הווירטואלית, רוצה לעשותה חלק מגן ביאולוגי, חלק מהגוף המוחשי.
ואם באמת השפה היא נתון, חלק מהגוף המוחשי, חלק מה-DNA
אזי אנו שוללים ממנה את יכולת היצירה, אזי אנו מבטלים את המתת שמבדיל את האדם מישויות אחרות ביקום. ובאמת האדם עד היום הזה רוצה לחזור לגן-עדן, שלפי משל 'עץ הדעת', הוא היה שם חיה בין החיות.
הרי כל המרד של שאול הטרסי, מיסד הנצרות היה מכוון לחזור לגן-עדן, בהחטיאו את האכילה מפרי 'עץ הדעת' על-ידי חוה, בטענה שהאלוהות כתמורה לקורבנו של ישוע ישנה סדרי עולם.
האם משאלתו של שאול הטרסי התגשמה, האם האלוהות שנתה סדרי עולם, גרשה את המוות מקיום האדם?
ובכן, מאחר שזה המצב, נשאלת השאלה, מדוע אדם כמו נעם חומסקי עם כל הידיעות האלו, עדיין רוצה שהשפה תהיה גון ביאולוגי, מוחשית.
נעם חומסקי בספרו החדש בשם: 'איזה מין יצורים אנו?', מתרץ את השקפתו שהקיום כולו הוא מיסתורין, ועל כך אף אחד לא חולק. אבל עובדה זו לא צריכה לבטל את כל המדע העכשוי, ולא רק אין מקום לבטל את כל המדע העכשוי, גם אין לבטל מה שמחשבת התנ"ך קבעה ש'דעת' ממקור חיצוני, לא חלק מהגוף.
אבל נעם חומסקי שייך לסדר של יהודים שהיו המורדים הגדולים ביותר למסורת אבותיהם. הרי כבר הזכרנו את שאול הטרסי, שמרד בירושתו של אבותיו, רצה להיות רומאי, הרי את ה'אגרת אל הרומיים', שבו פרט את השקפתו, יעד לשליטים הרומאיים, כנראה שכבר שאול הטרסי סבל מסינדרום שטוקהולם. אחרי שאול הטרסי, גם מרכס מרד ב'עיקרון ניכור' במסתו 'השאלה היהודית', הוא רצה להיות 'פאוסט', שם שאביו העניק לו בגין מרדנותו.
יהודים הלניסטיים, כמו שאול הטרסי, וגם יהודים הלניסטיים אחרים, תמיד מרדו במסורת אבותיהם. האחרונים היו גם הגנוסטיקאים שהפכו את אלוהי אבותיהם ל'דמורג', אל שברא עולם חסר.
כנראה יהודים עם הרגשת נחיתות בגולה, סבלו תמיד מסינדרום שטוקהולם, כמו נעם חומסקי, המזדהה עם ההשקפה הלותרנית, הרי כבר הרדר, תיאולוג- פילוסוף גרמני לותרני, אמר שהשפה היא אורגנית. נעם חומסקי אפילו לא מזדהה עם המסורת הקלווינית של ארה"ב, שחזרה לעקרונות התנ"ך, למרות שלא היתה מודעת לפילוסופית השפה התנ"כית.
תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.
תמוהה העובדה שיהודים עדיין לא השתחררו מנחיתותם, נשלטים עדיין מסינדרום שטוקהולם.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 