אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 532 – ערבות האמונה …
האדם הדואלי נמצא בשני מישורים, מישור גופו שנשלט על-ידי ה-DNA, אינפורמציה מקובעת, מישור שני, השפה שהנה אינפורמציה לא מקובעת, אינפורמציה ללא גבולות. אינפורמציה לא מקובעת זו, השפה, יוצרת עולמות ווירטואליים שקיומם זקוק לערבות האמונה בהם. עולמות ווירטואליים אלו בלעדי ערבות האמונה בהם על-ידי קהילות, יכולים להמחק, במקומם נוצרים עולמות ווירטואליים חדשים, המתקימים הודות לערבות האמונה של קהילות חדשות.
אם האדם נולד עם האינפורמציה המקובעת, ה-DNA, את עולמו פרי האינפורמציה הלא מקובעת, עולם השפה, האדם יוצר, יוצר עם הזולתים. אבל האדם אינו זוכר את השלבים שבאמצעותם הוא יוצר את עולמו הלשוני, כיוון שתהליכים אלו הופכים למכניים.
אבל האדם גם אינו רוצה לדעת שעולמו הלשוני הוא מעשה ידיו, היות עולם זה לא מוחשי, נעלם, רפאי, הוא גם לא מעונין להעניק לעולם זה לגליות, כיוון שעולם השפה מצביע על היות משך קיומו קצוץ.
סיבה אחרונה זו היא מאחורי רצונו של האדם להתכחש לשפה שהנה אינפורמציה לא מקובעת, הוא רוצה להצפין את יצירותיו על-ידי שפה זו, לגופו פנימה, למען לעשותה מקובעת, כמו ה-DNA.
באופן כללי האדם אינו מודע לעובדה שאם הוא הופך את השפה חלק ממוחו, חלק מהניירונים, רוצה אותה להיות אינפורמציה מקובעת, הוא שולל מהשפה את היכולת ליצור דגמים רבים, בעוד שה-DNA אינפורמציה מקובעת יכולה ליצור רק דגם אחד, דגם גופו.
בהקדמה זו ניסינו בקצור להצביע על התופעה האנושית, העדר תובנת האדם את מתת השפה, מתת המבדילה אותו משאר ברויי כדור הארץ שלנו.
לאדם ריב עם מתת זו, מתת המאפשרת לו ליצור, כיוון שמתת זו אינה נענית למשאלותיו, משאלות ל'רצף', משאלות לשליטה על שרירותיות חוקי הקיום.
רק משל 'עץ הדעת' מרמז על כך ש'דעת' ממקור חיצוני, מ'עץ הדעת', לא חלק מגופו של האדם. רמז זה, הודאה זו על היות 'דעת', ממקור חיצוני, הוביל את משל 'עץ הדעת', להשלים עם קיצוב חיי אדם, להשלים עם המטפורה שחייו של האדם , משתרעים במנעד בין 'עץ הדעת' ל'עץ החיים'.
אנו מוצאים התכחשות ליכולת השפה ליצור את הערכים, כך לפחות סוקראטס מצהיר בדיאלוג קרטילוס, שערכיו הם פרי נפשו. היוונים לא הזדקקו לשפה יוצרת, שפה אינפורמציה לא מקובעת, כיוון שהם האמינו בעולם נצחי, עולם שלא נברא.
היוונים התנגדו להשקפה של הרקליטוס על העולם הזורם, וראו בשפה מבטאת זרימה זו.
התכחשות לפילוסופית השפה אנו מוצאים למשלים התנ"כיים, משל 'עץ הדעת', ומשל פרק 'הבריאה', פרק א' של ספר בראשית, ב'אגרת אל הרומיים', של שאול הטרסי, מיסד הנצרות. הוא, היותו דו- תרבותי, עברי ויווני, הבין שמשל 'עץ הדעת', מהווה את תשתית הפילוסופיה התנ"כית ובשאיפתו ל'נצחיות', בדומה לאמונה היוונית, החטיא את האכילה מ'עץ הדעת', שהובילה להשלמה עם משך קיום אדם קצוץ, בהאמינו שהאלוהות תשנה סדרי עולם בגין קורבנו של ישוע, תגרש את המוות מחיי האדם.
חזרה זו על דברים שכבר נאמרו במקומות קודמים נחוצה, כיוון שהבטחתו של שאול הטרסי תקפה עד היום הזה. היא תקפה, כיוון שנטיתו הארכיטיפית של האדם לא משלימה עם קיצוץ משך קיומו, קשה על האדם להשלים שהוא יוצר את עולמו הלשוני.
אבל התכחשותו של האדם לשפה יוצרת, התכחשותו שהוא יוצר את עולמו הלשוני, היא למעשה התכחשות האדם למתת האנומלית שהוענקה לו, מתת המבדילה אותו מיתר יצורי כדור הארץ.
ברור שהאדם עושה שימוש במתת זו, השפה, אינפורמציה לא מקובעת, אבל הוא ממשיך להצפין אותה לגופו פנימה, מתכחש לשלבים החיצוניים הקהילתיים שדרכם השפה מתגשמת.
הבעיה בנטיתו זו של האדם להצפין את השפה לגופו, שולל ממנה את היכולת, יכולת פעולתה, ליצור דגמים רבים, דבר שנשלל מאינפורמציה מקובעת, דוגמת ה-DNA . ולא רק זה, הרי לאדם אין אפשרות לשנות את האינפורמציה המקובעת ב-DNA , בעוד שהוא יכול במחי יד אחת לשנות את כל עולמו הלשוני שהוא יצר עם השפה, אינפורמציה לא מקובעת.
עיוורון זה של האדם שאינו עומד על התופעה הזו, שבמשך ההיסטוריה האנושית האדם מחק קוסמולוגיות שהוא יצר, בקוסמולוגיות חדשות. הקוסמולוגיות הקודמות נמחקו, כאשר קהילות אנושיות חדלו להעניק ערבות אמונה לקוסמולוגיות קודמות אלו.
כך הקוסמולוגיות היווניות, הקוסמולוגיות הרומאיות נמחקו, כאשר הקהילות חדלו להעניק להן ערבות אמונתם, בהחליפן אותן בקוסמולוגיה החדשה, הנוצרית.
אנו לא צריכים להרחיק בזמן, בעבר הלא רחוק, קוסמולוגיה לותרנית, קוסמולוגיה על מפיסטו עם פאוסט, שכרת אתו ברית, נמחקה אחרי מפלת הרייך השלישי.
דוגמאות אלו רק מוכיחות באיזו קלות האדם מוחק אמונות בסיס תרבויות, מבלי דעת שהוא היה זה שיצר אותן, והוא לא מסיק מהעובדות האלו שהשפה, אינה אינפורמציה מקובעת, היא אינפורמציה לא מקובעת. ואם כך, היא לא חלק מגופו של האדם, לא חלק מהאינפורמציה המקובעת המהווה את גופינו.
ברצונינו כאן להדגיש את חשיבות 'ערבות האמונה', ביצירות האינפורמציה הלא מקובעת, בלעדיה יצירות אלו נמחקות. כן יש להדגיש או ליידע שאינפורמציה לא מקובעת זו, השפה, יוצרת עולמות ווירטואליים בלבד, ועוד, שיצירות האינפורמציה הלא מקובעת אינן משכפלות את עצמן, בעוד יצירות של אינפורמציה מקובעת, ביאולוגיות, משכפלות את עצמן.
דוגמאות להיות יצירות של אינפורמציה לא מקובעת, ווירטואליות, כמו ספר, מכונה, על כן לא משכפלים את עצמם. יש ליצור אותם מחדש, בעוד יצירות של אינפורמציה מקובעת, ביאולוגית משכפלות את עצמן.
קוסמולוגיות ווירטואליות, פרי שפה, אינפורמציה לא מקובעת, אם חדלו לתת להם ערבות של אמונה קהילתית, שורדים רק בכתב, ואם תרבויות טרם המציאו כתב יצירותיהם של השפה, האינפורמציה הלא מקובעת נמוגות.
ואם האדם לא מודע לכך שהוא יוצר את עולמו הלשוני, עולם של אינפורמציה לא מקובעת, הדוגמה היחידה היכולה להוכיח לו שהוא יוצר מערכות ערכיות באמצעות השפה הלא מקובעת, היא יצירת חוקי התנועה. תופעה חדשה, למען שמכוניות לא תתנגשנה, למען לא יווצר כאוס על כבישים.
גם את חוקי התנועה האדם יכול למחוק, אם הם לא משרתים אותו, ליצור חוקים חדשים.
הסברים אלו מטרתם להזים את כל האמונות שעדיין תקפות היום, על היות עולם השפה תוצר פנים הגוף, כמו ה'גן' של נעם חומסקי, דעות של ניירולוגים הרואים אף הם את העולם הלשוני פרי המח, פרי הניירונים.
העובדה שהאדם גם היום רוצה להצפין את השפה לפנים גופו, מונע מהאדם גם היום לתת לעצמו דין וחשבון, על אופן היווצרות ה'מודעות'. לפי משל 'עץ הדעת', ה'מודעות' היא פרי 'דעת' החיצונית, פרי השפה, האינפורמציה הלא מקובעת. חוה ואדם שאכלו מפרי 'עץ הדעת', החיצוני המבדיל, נעשו מודעים מיד לעירומם.
עוורונו של האדם לאופן התהוות עולמו הלשוני, הוא תולדה של 'דחף ההדחקה' שלו, התעלמות מכל תופעה של המציאות הלא תואמת את משאלותיו.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 