אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 535 – ד י נ מ י ו ת
בשעור הקודם הגדרנו את תרבות התנ"ך תרבות מטמורפוזית, אבל להגדיר את תרבות התנ"ך כתרבות 'דינמית', הוא אפיון מתאים יותר, אינו דוחה את האפיון הקודם, אפיון 'מטמורפוזי'.
תרבות התנ"ך התפתחה לתרבות דינמית, כתוצאה ממצבם של אבות העברים שהיו נוודים, נוודים בארצות בעלות תרבויות מפותחות, כמו התרבות השומרית שממנה נפרדו, התרבות החיתית, התרבות המצרית.
יש לשער שאבות העברים שיצאו מאור בפקודת אלהים, היו בעלי דעות שונות מהדעות השומריות, מנוגדות לתרבות שומר שעדיין שלטה במקום, למרות שהיא כבר נכבשה על-ידי הכשדים השמיים.
היציאה משומר האוטוכטונית, תרבות סטטית, שתושביה האמינו שתרבותם היא חלק מהטריטוריה שעליה ישבו, האמינו באלים שאף הם חלק מהטריטוריה, אלים גוזרי גורל, אלים שלא איפשרו שינויים. ולמרות היותם של אבות העברים בעלי דעות שונות, ביציאתם חוו טראומה, טראומה במפגש עם תרבויות שונות. כזרים לסביבתם החדשה, עם מסורת שנשאו עמם משומר, יכלו להתבונן על החוץ שהתגלה להם בצורה ביקורתית, יחסית.
כנוודים בטריטוריות של תרבויות מפותחות, אבות העברים חוו הסתכלות יחסית על הדברים, ראו שהעולם אינו סטטי, כפי שהשומרים סברו, חוו את העולם הדינמי, עולם העובר כל הזמן מטמורפוזה.
אפשר להגיד על אבות העברים שהם נעשו תולדה של מצבם החדש, מצב לא סטטי, מצב בשינוי מתמיד.
עובדה זו שאבות העברים נעשו ביטוי לעולם משתנה, מסביר את העובדה שהם יכלו ליצור את ההשקפה הפילוסופית המופשטת ביותר.
אבות העברים מתוך מצבם, יכלו להסתכל על האמונות של העמים שדרכם צעדו בבקורת מירבית. לביקורת הזו אנו עדים כבר ממשל 'עץ הדעת', שבו פרגמנטים של מיתוסים רווחים של תקופתם, והפרשנות החדשה שהם העניקו למיתוסים אלו.
בלי ספק שהפירוש שאבות העברים העניקו לפרגמנט של מיתוס על 'עץ דעת', יכול היה להינתן רק על-ידי קבוצה רב תרבותית עם התבוננות יחסית על העולם הזר שבו נמצאו.
הפרשנות שיוצאי אור נתנו לפרגמנט של מיתוס על 'עץ דעת', איפשר להם לפתח פילוסופיה לשונית ראשונית, לפתח השקפה קיומית של האדם ביקום הדינמי, המשתנה.
הפרשנות החדשה שיוצאי אור נתנו למיתוס 'עץ הדעת', פתח לפניהם את סוד 'המודעות', סוד ה'מודעות' שהתאפשרה מהפרשנות שלהם את פרגמנט מיתוס 'עץ הדעת'. הפרשנות, ש'דעת', הנה ממקור חיצוני, איפשר את הבנתם ש'דעת' מבוססת על 'רצון חופשי', רצון חופשי המאפשר להבדיל. הבדלה זו מאפשרת לאדם להבדיל את עצמו מזולתו, להתבונן על עצמו מבחוץ, להיהפך ל'מודע', מודע למצבו הקיומי המשתרע ממנעד 'עץ הדעת' ל'עץ החיים'.
תובנות אלו מהפרשנות שיוצאי אור נתנו לפרגמנט על 'עץ הדעת', איפשר להם את התובנות הנוספות.
אם 'דעת' הצטמצמה רק לגופו של האדם, הם חוו את המציאות המשתנה שהם בנדודיהם עברו, שהעולם ה'דינמי', העולם ב'מטמורפוזה' תמידית מובילה אותם לצורך להבין את העולם הזר מחוצה להם. הרי הם בהבדל מהשומרים ובעלי התרבויות האחרות שבטריטוריות שלהם עברו, לא היו תולדה של טריטוריה, לכן לא היו צמודים לאדמה, סטטית, הם היו חלק מהעולם שחוו אותו בהשתנותו, הם היו חלק מאותה דינמיות שהם חוו בנדודיהם.
מאחר שיוצאי אור ראו את עצמם חלק מהדינמיות מסביבם, הבינו שעליהם להכיר 'דינמיות' זרה זו. כדי להכיר את הזרות מסביב, יוצאי אור הובלו על-ידי הגיון 'דעת', שפה, שעליהם להשתלב בדינמיות באמצעות 'פעלים', פעלים חלק מהדינמיות.
למען להכיר את העולם ה'זר' מסביב יוצאי אור הפכו את השם האוגריתי 'נוכרי' 'זר', לפועל המכיל את הזרות, 'להכיר' פועל המאפשר את הכרות הזרות, פועל ההופך את ה'נוכרי', לחלק מהדינמיות הזרה. הם הפכו את השם האוגריתי 'נוכרי', לשם 'הכרה', הכרת העולם הזר הדינמי.
השם האוגריתי 'נוכרי', האדם הנוכרי, הפך לחלק מהדינמיות היקומית. ברור שיוצאי אור, אבות העברים שנעשו נוודים בארצות זרות, היו צריכים להכיר את הזרים שדרך הטריטוריה שלהם צעדו, להכיר את העולם מסביב, עולם 'דינמי.
יוצאי אור שסובבו בעולם זר דינמי, היו צריכים להכיר עולם זר זה, באמצעות פועל דינמי המכיל את הזרות והכרתו, ולהפכו ל'שם', 'הכרה'.
ברור שהפשטה זו התאפשרה על בסיס 'דעת', פועל, שעבר בהגיון השפה, לפועל 'להכיר', להכיר את העולם הזר, להכיר את ה'נוכרי' כחלק מעולם דינמי זר זה.
ה'שפה' אותה מתת אנומלית של חוקי היקום לאדם, הובילה אותו ליצירת עולמו. בדרך כלל בני אדם מבצעים פעולות אלו בצורה מכנית לא מודעת. בהבדל מהאחרים יוצאי אור שהיתה להם הסתכלות יחסית על דברים, כיוון שהם נפרדו מתרבות אוטוכטונית, פרשנותם היתה 'מודעת', הסתכלותם על הדינמיות היקום היתה 'מודעת'. כתוצאה מהיות יוצאי אור 'מודעים', הם יכלו ליצור את הפילוסופיה הלשונית המופשטת ביותר, פילוסופיה מופשטת חד-פעמית.
יצירת הפילוסופיה המופשטת של יוצאי אור, פילוסופיה שהתאפשרה על היותם נוודים, מסביר את החלק השני של פילוסופית השפה שהתפתחה מקורות העברים שהשתחררו משעבוד מצרים.
נתק שני מתרבות מפותחת, כפי שהיתה התרבות המצרית, איפשר את הופעת משה, הרב תרבותי, שיכול היה להוסיף שלב שני לפילוסופית השפה של אבותיו.
בהקשר תולדות משה אנו רואים תופעה דומה לזו של יוצאי אור, היותו דו-תרבותי, איפשר לו הסתכלות יחסית, כיוון שהוא ניתק את עצמו מתרבות אוטוכטונית, התרבות המצרית.
הדגם של משה הגואל, תואם דגם של משחררים לאומיים, היותם דו- תרבותיים, תרבות עמם המשועבד עם השכלה של המשעבדים.
משה, לפי מנהג התקופה היה בן ערובה, בן של המשועבדים שקיבל השכלה של המשעבדים, למען יהיה נאמן לשליטים. פרויד שהיה חסר השכלה היסטורית, טען בטעות בספרו על משה שהיה נסיך מצרי.
מהמסופר בספר שמות על משה שהתחנך בחצר פרעה, שהוא הזדהה עם עמו בהורגו את המצרי שהתעלל בהם, ברח למדבר למדינים.
ההתגלות שחווה משה לרגלי הסנה הבוער, האלוהות מזדהה כאלוהי אבותיו, מזדהה כ'אהיה אשר אהיה'. לפנינו המשך התפישה הדינמית של אבות משה, שהכירו ביקום הדינמית. כך שהשם בו האלוהות מזדהה כ'אהיה אשר אהיה', תואם את השקפתם המופשטת של אבותיו של משה.
משה נאמן למסורת אבותיו, כופר בתרבות המצרית שספג בחצר פרעה. עובדה זו מאפשרת לו בהמשך ליצור ולפעול לפי מסורת אבותיו, ליצור את השלב השני של פילוסופית השפה, בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית.
הדורות לא הכירו בפרק הבריאה מסמך מדעי פילוסופי, התיחסו אליו כמסמך דתי בלבד. עלינו כאן להזכיר רק אדם אחד שהתיחס לפרק הבריאה כמסמך מדעי פילוסופי, גלן רופא ופילוסוף יווני, במאה השניה לספירה. הוא הבין שבריאה יש מאין בפרק הבריאה, שונה מהאמונה היוונית על עולם נצחי לא נברא, הוא גם הבין שהנוצרים בזמנו, אימצו את מושג 'רצון חופשי' מפרק הבריאה. על ההמשך בשעור הבא.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 535 – ד י נ מ י ו ת
בשעור הקודם הגדרנו את תרבות התנ"ך תרבות מטמורפוזית, אבל להגדיר את תרבות התנ"ך כתרבות 'דינמית', הוא אפיון מתאים יותר, אינו דוחה את האפיון הקודם, אפיון 'מטמורפוזי'.
תרבות התנ"ך התפתחה לתרבות דינמית, כתוצאה ממצבם של אבות העברים שהיו נוודים, נוודים בארצות בעלות תרבויות מפותחות, כמו התרבות השומרית שממנה נפרדו, התרבות החיתית, התרבות המצרית.
יש לשער שאבות העברים שיצאו מאור בפקודת אלהים, היו בעלי דעות שונות מהדעות השומריות, מנוגדות לתרבות שומר שעדיין שלטה במקום, למרות שהיא כבר נכבשה על-ידי הכשדים השמיים.
היציאה משומר האוטוכטונית, תרבות סטטית, שתושביה האמינו שתרבותם היא חלק מהטריטוריה שעליה ישבו, האמינו באלים שאף הם חלק מהטריטוריה, אלים גוזרי גורל, אלים שלא איפשרו שינויים. ולמרות היותם של אבות העברים בעלי דעות שונות, ביציאתם חוו טראומה, טראומה במפגש עם תרבויות שונות. כזרים לסביבתם החדשה, עם מסורת שנשאו עמם משומר, יכלו להתבונן על החוץ שהתגלה להם בצורה ביקורתית, יחסית.
כנוודים בטריטוריות של תרבויות מפותחות, אבות העברים חוו הסתכלות יחסית על הדברים, ראו שהעולם אינו סטטי, כפי שהשומרים סברו, חוו את העולם הדינמי, עולם העובר כל הזמן מטמורפוזה.
אפשר להגיד על אבות העברים שהם נעשו תולדה של מצבם החדש, מצב לא סטטי, מצב בשינוי מתמיד.
עובדה זו שאבות העברים נעשו ביטוי לעולם משתנה, מסביר את העובדה שהם יכלו ליצור את ההשקפה הפילוסופית המופשטת ביותר.
אבות העברים מתוך מצבם, יכלו להסתכל על האמונות של העמים שדרכם צעדו בבקורת מירבית. לביקורת הזו אנו עדים כבר ממשל 'עץ הדעת', שבו פרגמנטים של מיתוסים רווחים של תקופתם, והפרשנות החדשה שהם העניקו למיתוסים אלו.
בלי ספק שהפירוש שאבות העברים העניקו לפרגמנט של מיתוס על 'עץ דעת', יכול היה להינתן רק על-ידי קבוצה רב תרבותית עם התבוננות יחסית על העולם הזר שבו נמצאו.
הפרשנות שיוצאי אור נתנו לפרגמנט של מיתוס על 'עץ דעת', איפשר להם לפתח פילוסופיה לשונית ראשונית, לפתח השקפה קיומית של האדם ביקום הדינמי, המשתנה.
הפרשנות החדשה שיוצאי אור נתנו למיתוס 'עץ הדעת', פתח לפניהם את סוד 'המודעות', סוד ה'מודעות' שהתאפשרה מהפרשנות שלהם את פרגמנט מיתוס 'עץ הדעת'. הפרשנות, ש'דעת', הנה ממקור חיצוני, איפשר את הבנתם ש'דעת' מבוססת על 'רצון חופשי', רצון חופשי המאפשר להבדיל. הבדלה זו מאפשרת לאדם להבדיל את עצמו מזולתו, להתבונן על עצמו מבחוץ, להיהפך ל'מודע', מודע למצבו הקיומי המשתרע ממנעד 'עץ הדעת' ל'עץ החיים'.
תובנות אלו מהפרשנות שיוצאי אור נתנו לפרגמנט על 'עץ הדעת', איפשר להם את התובנות הנוספות.
אם 'דעת' הצטמצמה רק לגופו של האדם, הם חוו את המציאות המשתנה שהם בנדודיהם עברו, שהעולם ה'דינמי', העולם ב'מטמורפוזה' תמידית מובילה אותם לצורך להבין את העולם הזר מחוצה להם. הרי הם בהבדל מהשומרים ובעלי התרבויות האחרות שבטריטוריות שלהם עברו, לא היו תולדה של טריטוריה, לכן לא היו צמודים לאדמה, סטטית, הם היו חלק מהעולם שחוו אותו בהשתנותו, הם היו חלק מאותה דינמיות שהם חוו בנדודיהם.
מאחר שיוצאי אור ראו את עצמם חלק מהדינמיות מסביבם, הבינו שעליהם להכיר 'דינמיות' זרה זו. כדי להכיר את הזרות מסביב, יוצאי אור הובלו על-ידי הגיון 'דעת', שפה, שעליהם להשתלב בדינמיות באמצעות 'פעלים', פעלים חלק מהדינמיות.
למען להכיר את העולם ה'זר' מסביב יוצאי אור הפכו את השם האוגריתי 'נוכרי' 'זר', לפועל המכיל את הזרות, 'להכיר' פועל המאפשר את הכרות הזרות, פועל ההופך את ה'נוכרי', לחלק מהדינמיות הזרה. הם הפכו את השם האוגריתי 'נוכרי', לשם 'הכרה', הכרת העולם הזר הדינמי.
השם האוגריתי 'נוכרי', האדם הנוכרי, הפך לחלק מהדינמיות היקומית. ברור שיוצאי אור, אבות העברים שנעשו נוודים בארצות זרות, היו צריכים להכיר את הזרים שדרך הטריטוריה שלהם צעדו, להכיר את העולם מסביב, עולם 'דינמי.
יוצאי אור שסובבו בעולם זר דינמי, היו צריכים להכיר עולם זר זה, באמצעות פועל דינמי המכיל את הזרות והכרתו, ולהפכו ל'שם', 'הכרה'.
ברור שהפשטה זו התאפשרה על בסיס 'דעת', פועל, שעבר בהגיון השפה, לפועל 'להכיר', להכיר את העולם הזר, להכיר את ה'נוכרי' כחלק מעולם דינמי זר זה.
ה'שפה' אותה מתת אנומלית של חוקי היקום לאדם, הובילה אותו ליצירת עולמו. בדרך כלל בני אדם מבצעים פעולות אלו בצורה מכנית לא מודעת. בהבדל מהאחרים יוצאי אור שהיתה להם הסתכלות יחסית על דברים, כיוון שהם נפרדו מתרבות אוטוכטונית, פרשנותם היתה 'מודעת', הסתכלותם על הדינמיות היקום היתה 'מודעת'. כתוצאה מהיות יוצאי אור 'מודעים', הם יכלו ליצור את הפילוסופיה הלשונית המופשטת ביותר, פילוסופיה מופשטת חד-פעמית.
יצירת הפילוסופיה המופשטת של יוצאי אור, פילוסופיה שהתאפשרה על היותם נוודים, מסביר את החלק השני של פילוסופית השפה שהתפתחה מקורות העברים שהשתחררו משעבוד מצרים.
נתק שני מתרבות מפותחת, כפי שהיתה התרבות המצרית, איפשר את הופעת משה, הרב תרבותי, שיכול היה להוסיף שלב שני לפילוסופית השפה של אבותיו.
בהקשר תולדות משה אנו רואים תופעה דומה לזו של יוצאי אור, היותו דו-תרבותי, איפשר לו הסתכלות יחסית, כיוון שהוא ניתק את עצמו מתרבות אוטוכטונית, התרבות המצרית.
הדגם של משה הגואל, תואם דגם של משחררים לאומיים, היותם דו- תרבותיים, תרבות עמם המשועבד עם השכלה של המשעבדים.
משה, לפי מנהג התקופה היה בן ערובה, בן של המשועבדים שקיבל השכלה של המשעבדים, למען יהיה נאמן לשליטים. פרויד שהיה חסר השכלה היסטורית, טען בטעות בספרו על משה שהיה נסיך מצרי.
מהמסופר בספר שמות על משה שהתחנך בחצר פרעה, שהוא הזדהה עם עמו בהורגו את המצרי שהתעלל בהם, ברח למדבר למדינים.
ההתגלות שחווה משה לרגלי הסנה הבוער, האלוהות מזדהה כאלוהי אבותיו, מזדהה כ'אהיה אשר אהיה'. לפנינו המשך התפישה הדינמית של אבות משה, שהכירו ביקום הדינמית. כך שהשם בו האלוהות מזדהה כ'אהיה אשר אהיה', תואם את השקפתם המופשטת של אבותיו של משה.
משה נאמן למסורת אבותיו, כופר בתרבות המצרית שספג בחצר פרעה. עובדה זו מאפשרת לו בהמשך ליצור ולפעול לפי מסורת אבותיו, ליצור את השלב השני של פילוסופית השפה, בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית.
הדורות לא הכירו בפרק הבריאה מסמך מדעי פילוסופי, התיחסו אליו כמסמך דתי בלבד. עלינו כאן להזכיר רק אדם אחד שהתיחס לפרק הבריאה כמסמך מדעי פילוסופי, גלן רופא ופילוסוף יווני, במאה השניה לספירה. הוא הבין שבריאה יש מאין בפרק הבריאה, שונה מהאמונה היוונית על עולם נצחי לא נברא, הוא גם הבין שהנוצרים בזמנו, אימצו את מושג 'רצון חופשי' מפרק הבריאה. על ההמשך בשעור הבא.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 535 – ד י נ מ י ו ת
בשעור הקודם הגדרנו את תרבות התנ"ך תרבות מטמורפוזית, אבל להגדיר את תרבות התנ"ך כתרבות 'דינמית', הוא אפיון מתאים יותר, אינו דוחה את האפיון הקודם, אפיון 'מטמורפוזי'.
תרבות התנ"ך התפתחה לתרבות דינמית, כתוצאה ממצבם של אבות העברים שהיו נוודים, נוודים בארצות בעלות תרבויות מפותחות, כמו התרבות השומרית שממנה נפרדו, התרבות החיתית, התרבות המצרית.
יש לשער שאבות העברים שיצאו מאור בפקודת אלהים, היו בעלי דעות שונות מהדעות השומריות, מנוגדות לתרבות שומר שעדיין שלטה במקום, למרות שהיא כבר נכבשה על-ידי הכשדים השמיים.
היציאה משומר האוטוכטונית, תרבות סטטית, שתושביה האמינו שתרבותם היא חלק מהטריטוריה שעליה ישבו, האמינו באלים שאף הם חלק מהטריטוריה, אלים גוזרי גורל, אלים שלא איפשרו שינויים. ולמרות היותם של אבות העברים בעלי דעות שונות, ביציאתם חוו טראומה, טראומה במפגש עם תרבויות שונות. כזרים לסביבתם החדשה, עם מסורת שנשאו עמם משומר, יכלו להתבונן על החוץ שהתגלה להם בצורה ביקורתית, יחסית.
כנוודים בטריטוריות של תרבויות מפותחות, אבות העברים חוו הסתכלות יחסית על הדברים, ראו שהעולם אינו סטטי, כפי שהשומרים סברו, חוו את העולם הדינמי, עולם העובר כל הזמן מטמורפוזה.
אפשר להגיד על אבות העברים שהם נעשו תולדה של מצבם החדש, מצב לא סטטי, מצב בשינוי מתמיד.
עובדה זו שאבות העברים נעשו ביטוי לעולם משתנה, מסביר את העובדה שהם יכלו ליצור את ההשקפה הפילוסופית המופשטת ביותר.
אבות העברים מתוך מצבם, יכלו להסתכל על האמונות של העמים שדרכם צעדו בבקורת מירבית. לביקורת הזו אנו עדים כבר ממשל 'עץ הדעת', שבו פרגמנטים של מיתוסים רווחים של תקופתם, והפרשנות החדשה שהם העניקו למיתוסים אלו.
בלי ספק שהפירוש שאבות העברים העניקו לפרגמנט של מיתוס על 'עץ דעת', יכול היה להינתן רק על-ידי קבוצה רב תרבותית עם התבוננות יחסית על העולם הזר שבו נמצאו.
הפרשנות שיוצאי אור נתנו לפרגמנט של מיתוס על 'עץ דעת', איפשר להם לפתח פילוסופיה לשונית ראשונית, לפתח השקפה קיומית של האדם ביקום הדינמי, המשתנה.
הפרשנות החדשה שיוצאי אור נתנו למיתוס 'עץ הדעת', פתח לפניהם את סוד 'המודעות', סוד ה'מודעות' שהתאפשרה מהפרשנות שלהם את פרגמנט מיתוס 'עץ הדעת'. הפרשנות, ש'דעת', הנה ממקור חיצוני, איפשר את הבנתם ש'דעת' מבוססת על 'רצון חופשי', רצון חופשי המאפשר להבדיל. הבדלה זו מאפשרת לאדם להבדיל את עצמו מזולתו, להתבונן על עצמו מבחוץ, להיהפך ל'מודע', מודע למצבו הקיומי המשתרע ממנעד 'עץ הדעת' ל'עץ החיים'.
תובנות אלו מהפרשנות שיוצאי אור נתנו לפרגמנט על 'עץ הדעת', איפשר להם את התובנות הנוספות.
אם 'דעת' הצטמצמה רק לגופו של האדם, הם חוו את המציאות המשתנה שהם בנדודיהם עברו, שהעולם ה'דינמי', העולם ב'מטמורפוזה' תמידית מובילה אותם לצורך להבין את העולם הזר מחוצה להם. הרי הם בהבדל מהשומרים ובעלי התרבויות האחרות שבטריטוריות שלהם עברו, לא היו תולדה של טריטוריה, לכן לא היו צמודים לאדמה, סטטית, הם היו חלק מהעולם שחוו אותו בהשתנותו, הם היו חלק מאותה דינמיות שהם חוו בנדודיהם.
מאחר שיוצאי אור ראו את עצמם חלק מהדינמיות מסביבם, הבינו שעליהם להכיר 'דינמיות' זרה זו. כדי להכיר את הזרות מסביב, יוצאי אור הובלו על-ידי הגיון 'דעת', שפה, שעליהם להשתלב בדינמיות באמצעות 'פעלים', פעלים חלק מהדינמיות.
למען להכיר את העולם ה'זר' מסביב יוצאי אור הפכו את השם האוגריתי 'נוכרי' 'זר', לפועל המכיל את הזרות, 'להכיר' פועל המאפשר את הכרות הזרות, פועל ההופך את ה'נוכרי', לחלק מהדינמיות הזרה. הם הפכו את השם האוגריתי 'נוכרי', לשם 'הכרה', הכרת העולם הזר הדינמי.
השם האוגריתי 'נוכרי', האדם הנוכרי, הפך לחלק מהדינמיות היקומית. ברור שיוצאי אור, אבות העברים שנעשו נוודים בארצות זרות, היו צריכים להכיר את הזרים שדרך הטריטוריה שלהם צעדו, להכיר את העולם מסביב, עולם 'דינמי.
יוצאי אור שסובבו בעולם זר דינמי, היו צריכים להכיר עולם זר זה, באמצעות פועל דינמי המכיל את הזרות והכרתו, ולהפכו ל'שם', 'הכרה'.
ברור שהפשטה זו התאפשרה על בסיס 'דעת', פועל, שעבר בהגיון השפה, לפועל 'להכיר', להכיר את העולם הזר, להכיר את ה'נוכרי' כחלק מעולם דינמי זר זה.
ה'שפה' אותה מתת אנומלית של חוקי היקום לאדם, הובילה אותו ליצירת עולמו. בדרך כלל בני אדם מבצעים פעולות אלו בצורה מכנית לא מודעת. בהבדל מהאחרים יוצאי אור שהיתה להם הסתכלות יחסית על דברים, כיוון שהם נפרדו מתרבות אוטוכטונית, פרשנותם היתה 'מודעת', הסתכלותם על הדינמיות היקום היתה 'מודעת'. כתוצאה מהיות יוצאי אור 'מודעים', הם יכלו ליצור את הפילוסופיה הלשונית המופשטת ביותר, פילוסופיה מופשטת חד-פעמית.
יצירת הפילוסופיה המופשטת של יוצאי אור, פילוסופיה שהתאפשרה על היותם נוודים, מסביר את החלק השני של פילוסופית השפה שהתפתחה מקורות העברים שהשתחררו משעבוד מצרים.
נתק שני מתרבות מפותחת, כפי שהיתה התרבות המצרית, איפשר את הופעת משה, הרב תרבותי, שיכול היה להוסיף שלב שני לפילוסופית השפה של אבותיו.
בהקשר תולדות משה אנו רואים תופעה דומה לזו של יוצאי אור, היותו דו-תרבותי, איפשר לו הסתכלות יחסית, כיוון שהוא ניתק את עצמו מתרבות אוטוכטונית, התרבות המצרית.
הדגם של משה הגואל, תואם דגם של משחררים לאומיים, היותם דו- תרבותיים, תרבות עמם המשועבד עם השכלה של המשעבדים.
משה, לפי מנהג התקופה היה בן ערובה, בן של המשועבדים שקיבל השכלה של המשעבדים, למען יהיה נאמן לשליטים. פרויד שהיה חסר השכלה היסטורית, טען בטעות בספרו על משה שהיה נסיך מצרי.
מהמסופר בספר שמות על משה שהתחנך בחצר פרעה, שהוא הזדהה עם עמו בהורגו את המצרי שהתעלל בהם, ברח למדבר למדינים.
ההתגלות שחווה משה לרגלי הסנה הבוער, האלוהות מזדהה כאלוהי אבותיו, מזדהה כ'אהיה אשר אהיה'. לפנינו המשך התפישה הדינמית של אבות משה, שהכירו ביקום הדינמית. כך שהשם בו האלוהות מזדהה כ'אהיה אשר אהיה', תואם את השקפתם המופשטת של אבותיו של משה.
משה נאמן למסורת אבותיו, כופר בתרבות המצרית שספג בחצר פרעה. עובדה זו מאפשרת לו בהמשך ליצור ולפעול לפי מסורת אבותיו, ליצור את השלב השני של פילוסופית השפה, בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית.
הדורות לא הכירו בפרק הבריאה מסמך מדעי פילוסופי, התיחסו אליו כמסמך דתי בלבד. עלינו כאן להזכיר רק אדם אחד שהתיחס לפרק הבריאה כמסמך מדעי פילוסופי, גלן רופא ופילוסוף יווני, במאה השניה לספירה. הוא הבין שבריאה יש מאין בפרק הבריאה, שונה מהאמונה היוונית על עולם נצחי לא נברא, הוא גם הבין שהנוצרים בזמנו, אימצו את מושג 'רצון חופשי' מפרק הבריאה. על ההמשך בשעור הבא.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 535 – ד י נ מ י ו ת
בשעור הקודם הגדרנו את תרבות התנ"ך תרבות מטמורפוזית, אבל להגדיר את תרבות התנ"ך כתרבות 'דינמית', הוא אפיון מתאים יותר, אינו דוחה את האפיון הקודם, אפיון 'מטמורפוזי'.
תרבות התנ"ך התפתחה לתרבות דינמית, כתוצאה ממצבם של אבות העברים שהיו נוודים, נוודים בארצות בעלות תרבויות מפותחות, כמו התרבות השומרית שממנה נפרדו, התרבות החיתית, התרבות המצרית.
יש לשער שאבות העברים שיצאו מאור בפקודת אלהים, היו בעלי דעות שונות מהדעות השומריות, מנוגדות לתרבות שומר שעדיין שלטה במקום, למרות שהיא כבר נכבשה על-ידי הכשדים השמיים.
היציאה משומר האוטוכטונית, תרבות סטטית, שתושביה האמינו שתרבותם היא חלק מהטריטוריה שעליה ישבו, האמינו באלים שאף הם חלק מהטריטוריה, אלים גוזרי גורל, אלים שלא איפשרו שינויים. ולמרות היותם של אבות העברים בעלי דעות שונות, ביציאתם חוו טראומה, טראומה במפגש עם תרבויות שונות. כזרים לסביבתם החדשה, עם מסורת שנשאו עמם משומר, יכלו להתבונן על החוץ שהתגלה להם בצורה ביקורתית, יחסית.
כנוודים בטריטוריות של תרבויות מפותחות, אבות העברים חוו הסתכלות יחסית על הדברים, ראו שהעולם אינו סטטי, כפי שהשומרים סברו, חוו את העולם הדינמי, עולם העובר כל הזמן מטמורפוזה.
אפשר להגיד על אבות העברים שהם נעשו תולדה של מצבם החדש, מצב לא סטטי, מצב בשינוי מתמיד.
עובדה זו שאבות העברים נעשו ביטוי לעולם משתנה, מסביר את העובדה שהם יכלו ליצור את ההשקפה הפילוסופית המופשטת ביותר.
אבות העברים מתוך מצבם, יכלו להסתכל על האמונות של העמים שדרכם צעדו בבקורת מירבית. לביקורת הזו אנו עדים כבר ממשל 'עץ הדעת', שבו פרגמנטים של מיתוסים רווחים של תקופתם, והפרשנות החדשה שהם העניקו למיתוסים אלו.
בלי ספק שהפירוש שאבות העברים העניקו לפרגמנט של מיתוס על 'עץ דעת', יכול היה להינתן רק על-ידי קבוצה רב תרבותית עם התבוננות יחסית על העולם הזר שבו נמצאו.
הפרשנות שיוצאי אור נתנו לפרגמנט של מיתוס על 'עץ דעת', איפשר להם לפתח פילוסופיה לשונית ראשונית, לפתח השקפה קיומית של האדם ביקום הדינמי, המשתנה.
הפרשנות החדשה שיוצאי אור נתנו למיתוס 'עץ הדעת', פתח לפניהם את סוד 'המודעות', סוד ה'מודעות' שהתאפשרה מהפרשנות שלהם את פרגמנט מיתוס 'עץ הדעת'. הפרשנות, ש'דעת', הנה ממקור חיצוני, איפשר את הבנתם ש'דעת' מבוססת על 'רצון חופשי', רצון חופשי המאפשר להבדיל. הבדלה זו מאפשרת לאדם להבדיל את עצמו מזולתו, להתבונן על עצמו מבחוץ, להיהפך ל'מודע', מודע למצבו הקיומי המשתרע ממנעד 'עץ הדעת' ל'עץ החיים'.
תובנות אלו מהפרשנות שיוצאי אור נתנו לפרגמנט על 'עץ הדעת', איפשר להם את התובנות הנוספות.
אם 'דעת' הצטמצמה רק לגופו של האדם, הם חוו את המציאות המשתנה שהם בנדודיהם עברו, שהעולם ה'דינמי', העולם ב'מטמורפוזה' תמידית מובילה אותם לצורך להבין את העולם הזר מחוצה להם. הרי הם בהבדל מהשומרים ובעלי התרבויות האחרות שבטריטוריות שלהם עברו, לא היו תולדה של טריטוריה, לכן לא היו צמודים לאדמה, סטטית, הם היו חלק מהעולם שחוו אותו בהשתנותו, הם היו חלק מאותה דינמיות שהם חוו בנדודיהם.
מאחר שיוצאי אור ראו את עצמם חלק מהדינמיות מסביבם, הבינו שעליהם להכיר 'דינמיות' זרה זו. כדי להכיר את הזרות מסביב, יוצאי אור הובלו על-ידי הגיון 'דעת', שפה, שעליהם להשתלב בדינמיות באמצעות 'פעלים', פעלים חלק מהדינמיות.
למען להכיר את העולם ה'זר' מסביב יוצאי אור הפכו את השם האוגריתי 'נוכרי' 'זר', לפועל המכיל את הזרות, 'להכיר' פועל המאפשר את הכרות הזרות, פועל ההופך את ה'נוכרי', לחלק מהדינמיות הזרה. הם הפכו את השם האוגריתי 'נוכרי', לשם 'הכרה', הכרת העולם הזר הדינמי.
השם האוגריתי 'נוכרי', האדם הנוכרי, הפך לחלק מהדינמיות היקומית. ברור שיוצאי אור, אבות העברים שנעשו נוודים בארצות זרות, היו צריכים להכיר את הזרים שדרך הטריטוריה שלהם צעדו, להכיר את העולם מסביב, עולם 'דינמי.
יוצאי אור שסובבו בעולם זר דינמי, היו צריכים להכיר עולם זר זה, באמצעות פועל דינמי המכיל את הזרות והכרתו, ולהפכו ל'שם', 'הכרה'.
ברור שהפשטה זו התאפשרה על בסיס 'דעת', פועל, שעבר בהגיון השפה, לפועל 'להכיר', להכיר את העולם הזר, להכיר את ה'נוכרי' כחלק מעולם דינמי זר זה.
ה'שפה' אותה מתת אנומלית של חוקי היקום לאדם, הובילה אותו ליצירת עולמו. בדרך כלל בני אדם מבצעים פעולות אלו בצורה מכנית לא מודעת. בהבדל מהאחרים יוצאי אור שהיתה להם הסתכלות יחסית על דברים, כיוון שהם נפרדו מתרבות אוטוכטונית, פרשנותם היתה 'מודעת', הסתכלותם על הדינמיות היקום היתה 'מודעת'. כתוצאה מהיות יוצאי אור 'מודעים', הם יכלו ליצור את הפילוסופיה הלשונית המופשטת ביותר, פילוסופיה מופשטת חד-פעמית.
יצירת הפילוסופיה המופשטת של יוצאי אור, פילוסופיה שהתאפשרה על היותם נוודים, מסביר את החלק השני של פילוסופית השפה שהתפתחה מקורות העברים שהשתחררו משעבוד מצרים.
נתק שני מתרבות מפותחת, כפי שהיתה התרבות המצרית, איפשר את הופעת משה, הרב תרבותי, שיכול היה להוסיף שלב שני לפילוסופית השפה של אבותיו.
בהקשר תולדות משה אנו רואים תופעה דומה לזו של יוצאי אור, היותו דו-תרבותי, איפשר לו הסתכלות יחסית, כיוון שהוא ניתק את עצמו מתרבות אוטוכטונית, התרבות המצרית.
הדגם של משה הגואל, תואם דגם של משחררים לאומיים, היותם דו- תרבותיים, תרבות עמם המשועבד עם השכלה של המשעבדים.
משה, לפי מנהג התקופה היה בן ערובה, בן של המשועבדים שקיבל השכלה של המשעבדים, למען יהיה נאמן לשליטים. פרויד שהיה חסר השכלה היסטורית, טען בטעות בספרו על משה שהיה נסיך מצרי.
מהמסופר בספר שמות על משה שהתחנך בחצר פרעה, שהוא הזדהה עם עמו בהורגו את המצרי שהתעלל בהם, ברח למדבר למדינים.
ההתגלות שחווה משה לרגלי הסנה הבוער, האלוהות מזדהה כאלוהי אבותיו, מזדהה כ'אהיה אשר אהיה'. לפנינו המשך התפישה הדינמית של אבות משה, שהכירו ביקום הדינמית. כך שהשם בו האלוהות מזדהה כ'אהיה אשר אהיה', תואם את השקפתם המופשטת של אבותיו של משה.
משה נאמן למסורת אבותיו, כופר בתרבות המצרית שספג בחצר פרעה. עובדה זו מאפשרת לו בהמשך ליצור ולפעול לפי מסורת אבותיו, ליצור את השלב השני של פילוסופית השפה, בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית.
הדורות לא הכירו בפרק הבריאה מסמך מדעי פילוסופי, התיחסו אליו כמסמך דתי בלבד. עלינו כאן להזכיר רק אדם אחד שהתיחס לפרק הבריאה כמסמך מדעי פילוסופי, גלן רופא ופילוסוף יווני, במאה השניה לספירה. הוא הבין שבריאה יש מאין בפרק הבריאה, שונה מהאמונה היוונית על עולם נצחי לא נברא, הוא גם הבין שהנוצרים בזמנו, אימצו את מושג 'רצון חופשי' מפרק הבריאה. על ההמשך בשעור הבא.
הדורות לא הכירו בפרק הבריאה מסמך מדעי פילוסופי, התיחסו אליו כמסמך דתי בלבד. עלינו כאן להזכיר רק אדם אחד שהתיחס לפרק הבריאה כמסמך מדעי פילוסופי, גלן רופא ופילוסוף יווני, במאה השניה לספירה. הוא הבין שבריאה יש מאין בפרק הבריאה, שונה מהאמונה היוונית על עולם נצחי לא נברא, הוא גם הבין שהנוצרים בזמנו, אימצו את מושג 'רצון חופשי' מפרק הבריאה. על ההמשך בשעור הבא.
הדורות לא הכירו בפרק הבריאה מסמך מדעי פילוסופי, התיחסו אליו כמסמך דתי בלבד. עלינו כאן להזכיר רק אדם אחד שהתיחס לפרק הבריאה כמסמך מדעי פילוסופי, גלן רופא ופילוסוף יווני, במאה השניה לספירה. הוא הבין שבריאה יש מאין בפרק הבריאה, שונה מהאמונה היוונית על עולם נצחי לא נברא, הוא גם הבין שהנוצרים בזמנו, אימצו את מושג 'רצון חופשי' מפרק הבריאה. על ההמשך בשעור הבא.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 